לא קל לתחזק טירות או אחוזות מפוארות במאה ה-21. מרחוק המבנים אולי נראים מרשימים, אבל בתים בני מאות שנים מסתירים בתוכם אינספור הוצאות תחזוקה, ולכן מי שמנהלים אותם מנסים לייצר הכנסות מכל כיוון אפשרי. כשחברת הפקה מחליטה לצלם במקום סרט או סידרת טלויזייה, ההזדמנות להכנסה נוספת היא עצומה. קודם כל כיוון שחברת ההפקה עצמה משלמת עבור הזכות לצלם בתוך האחוזה או הטירה, אבל מעבר להכנסה המיידית הישירה, קיימת תמיד האפשרות שאותה הפקה תייצר להיט פופולרי שיוסיף וימשוך מבקרים למקום גם שנים רבות לאחר מכן. זה בדיוק מה שקרה לטירת אניק על גבול סקוטלנד ששימשה כסט לצילומים בשני הסרטים הראשונים בסדרת הארי פוטר, או לאחוזת בזילדון ששימשה כסט לצילומי הסרט (לא הסדרה) “גאווה ודעה קדומה”, וזה כנראה מה שגם קיווה הרוזן מקנרבון המתגורר בטירת הייקלר, הלוא היא אחוזת דאונטון האמיתית. 

הסדרה ‘אחוזת דאונטון’ הופקה עבור ITV הבריטית בין השנים 2010-2015, כבר לאחר העונה הראשונה שלה היא זכתה לפופולריות עצומה בעולם, ואפילו גרמה לכך שהביקוש ל- “באטלרים” אנגלים יותר מאשר הכפיל את עצמו בכל רחבי העולם והעלה את המשכורות של חלק מהם אל מעל ה- 150 אלף פאונד בשנה. החל מהעונה השלישית היא הפכה לסידרה הניצפית ביותר באנגליה ולסידרה הבריטית המצליחה ביותר במאה ה-21, מה שכמובן עזר ליוצרי הסידרה להפיק סרט שימשיך את עלילתה וייצא לאקרנים החודש

כל ההצלחה הזו, בוודאי שלא מזיקה לטירת הייקליר. בסידרה האחוזה הזו אמורה להיות ממוקמת אי שם ביורקשייר הרחוקה, אבל במציאות היא שוכנת במחוז המפשייר מערבית ללונדון, ובהחלט נמצאת במרחק של טיול יום למעריצים שמגיעים לחופשה בבירה האנגלית.

למרבה הצער, או המזל (אתם תקבעו) הגענו לביקור בטירה הזו לפני שהתחלנו לצפות בסידרה עצמה, כך שבניגוד לרוב המבקרים, יצא לאשתי ולי בעיקר לבחון את הטירה עצמה, ורק כמה ימים מאוחר יותר התחלנו לצפות בעונה הראשונה. אז למה עוד לא החלטתי אם מדובר בדבר טוב או בדבר רע? ובכן, זה קשור בסיבה שבגללה בחרנו לצאת למסע הזה מלכתחילה. אחרי שביקרנו בטירת סודלי, יצא לנו לבקר בעוד כמה וכמה טירות ואחוזות לפני שהגענו להבנה שיש הבדל ניכר באיכות הביקור באחוזות השונות. זה הוביל אותנו להבנה שאנחנו לא רוצים סתם לבקר בטירות, אלא “לבקר” טירות, כלומר לבחון את האופן שבו הן מציגות את עצמן למבקרים שלהם, והופכות את חווית הביקור למוצלחת. 

כשהגענו לטירת הייקליר עוד לא הייתי מעריץ של דאונטון (עכשיו אני בהחלט כן), ולכן בחנתי את הטירה “באוביקטיביות”, ונאלצתי לקבוע שזה היה אחד הביקורים היותר מאכזבים שלנו בטירה בתקופה האחרונה. היו לכך די הרבה סיבות. קודם כל לא היתה במקום הדרכה שאיפשרה למבקרים להבין יותר את הסיפור של האחוזה, היו אמנם מדריכים בחדרים השונים, אבל הם שמרו על דיסטנס, והיה די ברור שהם רואים את תפקידם יותר כשומרים, ופחות כמספרי סיפורים. מאחר וביקרנו כבר בטירות ובתי אחוזה ששימשו כלוקיישנים מרכזיים בסדרות וסרטים, ראינו מקומות שידעו גם לתת “מענה” למעריצים שהגיעו למקום, וזה ממש לא המצב בטירת הייקליר. האחוזה אמנם מציעה למבקרים להוריד אפליקציה עם קריינות של “קרסון” הבאטלר, ובה ראיונות עם הרוזן האמיתי ועם אישתו, אבל זה לא תחליף ראוי. גם הגנים של טירת הייקליר לא מעניינים במיוחד, בוודאי שלא אחרי שנתקלנו במירדף שלנו בגנים הרבה יותר מרשימים. 

מצד שני, בתור מעריץ של הסידרה, הייתי שמח לבקר בה פעם נוספת, בכדי לחבר בין הלוקיישנים והאירועים שהתרחשו בסידרה ובין החדרים האמיתיים (למרות שאני יודע שאני לא אקבל עזרה מהמדריכים בחדרים).  אז האם הייתי ממליץ לכם על ביקור באחוזה? בוודאי שכן, אבל לא בלי הכנה רצינית מוקדמת, אחרת יכול להיות שקצת תשתעממו… אז הנה כמה דברים מעניינים שכדאי שתדעו על האחוזה, ועל הקשר שבין הסידרה למציאות. 

קודם כל חשוב להתחיל ולומר שטירת הייקליר היא לא טירה אלא אחוזה ויקטוריאנית שהעניקה לעצמה את השם טירה. זה לא דבר נדיר במיוחד, גם טירות אחרות שביקרנו כמו פנרין, אישטנור או בודלוואדאן הן לא טירות (למרות שהן נראות כך). לויקטוריאנים היתה אובססיה לעבר, והם ביקשו לחדש אותו בבנייה שלהם. את האחוזה הזו תכנן ארכיטקט בשם צ’רלס ברי באמצע המאה ה-19. ברי עבד במקביל על פרוייקט אחר, ונידמה לי שהוא קצת העתיק ממנו, אחרי הכל לא קשה לראות שטירת הייקלייר מזכירה כל כך את ארמון ווסטמיניסטר, ביתו של הפרלמנט הבריטי, שגם על הבנייה שלו הוא היה אחראי באותו הזמן. 

הלקוח של צ’רלס ברי היה הנרי הרברט, הרוזן השלישי מקנרבון, שבאותה התקופה היה אחד מהאנשים העשירים ביותר באנגליה. הוא כל כך רצה להראות את העושר שלו עד שהוא אילץ את צ’רלס ברי לשנות את התוכניות שלו מספר פעמים כדי שהטירה תהיה יותר מפוארת ויותר מלכותית כיאה לאדם במעמדו. משפחת הרברט החזיקה בשטח האדמה מתחילה המאה ה-17, ובתקופה הג’ורג’יאנית נבנתה בה אחוזה מפוארת. כשצ’רלס ברי התחיל בפרוייקט בניית “הטירה” שלו, הוא החליט שלא להרוס את האחוזה הקיימת, אלא לקבור אותה בתוך הטירה החדשה, מה שאומר שכשאתם מבקרים בטירה כיום דמיינו לעצמכם שמאחרי הציפוי הויקטוריאני מסתתרת לה אחוזה ג’ורג’יאנית. באותה תקופה נשכרו גם שירותיו של לנסלוט “קייפבילטי” בראון, אדריכל הנוף הכי חשוב בהיסטוריה האנגלית, לתכנן מחדש את השטח שמסביב לאחוזה, חלקים גדולים מהעיצוב שלו שרד גם את פרוייקט הבנייה הויקטוריאני.

טירת הייקליר נשארה בבעלות משפחת הרברט גם היום, מצב יחסית נדיר באנגליה, שכן רוב בעלי הטירות ובתי האחוזה הפרטיים לא הצליחו לשרוד את מיסי הירושה שהוטלו עליהם אחרי המלחמה. אחת הסיבות שהמשפחה הצליחה לשרוד את המיסים, קשורה באירוע מאוד מעניין בהיסטוריה המשפחתית, אירוע שגם מתחבר ישירות לעלילה של אחוזת דאונטון. 

מבלי לקלקל למי שלא צפו עדיין בסידרה (לא בסרט), אפשר לומר שאחד מקווי העלילה העיקריים שלה נסוב סביב ההיסטוריה של הנישואים בין הרוזן החמישי מגרנתאם, לבין יורשת עשירה מאמריקה. הכסף שהיא הביאה איתה “הציל” את אחוזת דאונטון ואיפשר להמשיך ולתחזק אותה גם בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כמובן שלקו העלילה הזו יש די הרבה דוגמאות היסטוריות אמיתיות, והדוגמא אולי המפורסמת ביותר היא זו של השידוך שנערך ב-1895 בין הדוכס התשיעי ממרלבורו צ’רלס ספנסר צ’רצ’יל (בן הדוד של ווינסטון)  ובין קונסואלו וונדרבילט, היורשת העשירה ביותר באמריקה. קונסואלו הביאה איתה נדוניה בגובה של מעל 60 מיליון דולר בערכים של היום, ובאמצעות הכסף הזה הם הצליחו לשפץ ולתחזק את ארמון בלנהיים. בניגוד לרוזן מגרנתאם השידוך הזה לא היה מוצלח במיוחד ובני הזוג התגרשו, אבל לא לפני שקונסאולו הספיקה ללדת לדוכס שני בנים. 

במקרה של משפחת הרברט מטירת הייקליר, גם הטירה שלהם, והאחוזה שסביבה היו זקוקות להזרקה של מזומנים בתקופת הרוזן החמישי מקנרבון. מעניין שגם השידוך הזה התרחש בדיוק באותה השנה של הדוכס ממרלבורו- 1895, רק שבמקרה שלהם הכסף לא הגיע מאמריקה…הוא הגיע ממשפחת רוטשילד. 

הרוזן החמישי התחתן עם (קבלו את זה…) אלמינה ויקטוריה מריה אלכסנדרה וומבוול, שהיתה לכאורה ביתו של קצין צרפתי בשם פרדריק וומבוול אבל היתה למעשה ביתו הממזרה של אלפרד רוטשילד, הנין של מאיר רוטשליד מייסד השושלת והנכד של נתן רוטשילד שהקים את הענף האנגלי של המשפחה. אלפרד מעולם לא היה נשוי ולא היו לו ילדים “חוקיים”, ועל כן אלמינה הביאה איתה סכום עצום של כסף שיחד עם הירושה שלה אחר כך הגיע למעל 60 מליון פאונד בערכים של היום.  

לרוזן החמישי הייתה אובססיה למצריים העתיקה, ועם הכסף של אלמינה הוא יכול היה להרשות לעצמו להתמקד בפרוייקט חייו – מציאת הקבר של תות אנך אמון. בשנת 1923 הוא הגשים את מטרתו כשהקבר התגלה, והוא היה נוכח בעת פתיחתו יחד עם בתו אוולין. זמן קצר לאחר מכן הרוזן מת בקהיר אחרי שבעת גילוח הוא חתך עקיצה של יתוש שיצרה זיהום קטלני. המוות שלו, מיד אחרי פתיחת הקבר, הניע את הסופר המפורסם סר ארתור קונן דויל (היוצר של שרלוק הולמס), לקבוע שהרוזן מת מקללה שהוטלה על ידי הכוהנים המצריים בעת חתימת הקבר. הקללה הזו התפרסמה בכל העולם, והומאז’ לדמותה של בתו של הרוזן תוכלו למצוא בתחילת הסרט הראשון בסידרת סרטי “המומיה” שבו היא מספרת לגיבור על מותו של אביה (על החיבה של ארתור קונן דויל לפרנורמל כבר למדנו בזכוץ הסיאנס שהוא עשה בארמון ביולי

הרוזן העביר כמעט את כל החפצים שהוא גילה למוזיאון המטרופוליטן, אבל עדיין שמר לעצמו מספיק חפצים על מנת שכל קומת המרתף בטירת הייקליר כיום תהיה מוקדשת לתערוכה בנושא. זאת גם הסיבה שבעת צילומי הסידרה, נאלצו המפיקים לחפש לוקיישן אחר לכל הצילומים של איזור המשרתים שנקרא גם ה- Downstairs והם צולמו לבסוף בלונדון.

אגב, עוד השקה מעניינת בין העלילה של הסידרה לבין המציאות הגיעה ב- 2013. הפרלמנט הבריטי החליט לדון בחוקי הירושה של האצולה האנגלית. מבלי לעשות ספויילרים, נאמר בזהירות שאחד מקווי העלילה העיקריים של הסדרה עוסק בשאלה הזהות של הרוזן השישי של האחוזה, מאחר ולרוזן החמישי ולאישתו האמריקאית יש רק בנות. הפרלמנט ניסה לשנות את החוק ולקבוע שמעתה תארי אצולה יוכלו לעבור גם ליורשות ולא רק ליורשים. החקיקה הזו כונתה כמובן בתקשורת “חוק דאונטון” אבל בסופו של דבר החקיקה נכשלה (אל תספרו את זה למרי קראולי, היורשת המתוסבכת מדאונטון).

מכירים מעריצים של דאונטון שישמחו לגלות את כל הפרטים האלו? שתפו את הפוסט הזה בפייסבוק (כפתור השיתוף נמצא ממש למטה). אם אתם רוצים לקבל עדכון בכל פעם שאנחנו מוסיפים סיפורים או ביקורות בבלוג, אתם מוזמנים ללחוץ לייק ולקבל עדכונים דרך הפייסבוק. אם תלחצו כאן למטה (ולא בעמוד רודפי הטירות) על כפתור השיתוף, גם החברים שלכם יוכלו ליהנות…

מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג שלי? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:

הכפפות של האיש הכי עשיר באנגליה – ג’יימס מוריסון מצא דרכים מאוד מקוריות להפוך להיות האיש הכי עשיר במדינה.

ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…

הברונית, ראש הממשלה הצייר ואוליבר טוויסט: משולש רומנטי שהסתבך, הגיע לעיתונות הארצית, ובסוף הוליד את אחת מהדמויות הכי פורסמות בספר של צ’רלד דיקנס

ג’ורג’ וורנון מחפש מזכירה, אבל שתהיה בת 13: מה קורה “שג’נטלמן” בן 58 שחי בנפרד מאישתו משתעמם ומחפש ריגושים?

לפתוח מרפאת פוריות במאה ה- 17: מה עושה רוזן כשהמלך מגרש אותו מחצר המלכות? מתחזה לרופא פוריות כדי “לרפא” נשים צעירות כמובן.

כשאדולף היטלר רוצה את הבית שלך: מחברת שהתגלתה בבונקר של היטלר חשפה את התוכניות של הנאצים לבריטניה אחרי הכיבוש כולל את המקום שאותו תכנן לקחת היטלר לעצמו…

הקללה של האישה הכי יפה באירלנד: שתי אחיות עניות מאירלנד הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי ולהפוך לסלביטאיות בקנה מידה ארצי, אז איך זה נגמר כל כך מהר וכל כך רע?

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*