אחרי שחזרנו מטיול חג המולד שלנו חששנו שנצטרך לבלות את כל החורף בשיטוט בטירות הרוסות וקפואות. למרבה המזל גילינו שיש כמה בתי אחוזה המנוהלים על ידי הנשיונל טראסט שפתוחים כמעט כל השנה, ואחוזת קרום שיושבת לא רחוק מאיתנו במחוז ווסטרשר היא אחת מהן.
הסיפור של האחוזה הזו מרתק בכמה מישורים. קודם כל מבנה האחוזה ואדריכלות הנוף שלה כבר הופכת אותה לסופר חשובה, כיון שגם הבית וגם האחוזה תוכננו על ידי לנסלוט “קייפביליטי” בראון, לטעמי אדריכל הנוף הכי חשוב בהיסטוריה הבריטית. למעשה קייפבליטי כל כך חשוב, שהנשיונל טראסט רכשה בהתחלה רק את הפארק על מנת לשחזר אותו על פי התוכניות המקוריות של קייפביליטי, ורק כעשור לאחר מכן היא רכשה את הבית עצמו (הבית היה במצב ממש גרוע ועבר התעללות מכוונת מצד כמה יזמי נדל”ן שקיוו להרוס אותו ולבנות פרוייקט מגורים חדש). מעבר לכך משפחת קובנטרי שבנתה את הבית הזה סיפקה לי כמה וכמה סיפורים מדהימים שאחד מהם אפילו נכנס מבחינתי לרשימת הטופ 5 של כל הזמנים, הסיפור על מריה גאנינג, האישה המקוללת היפה ביותר באירלנד. לבסוף יש את הביקור באחוזה עצמה. כמו שכבר ציינתי, הבית עבר התעללות די ממושכת, וכשהוא הגיע לידי הנשיונל טראסט הם בחרו להציג אותו לקהל בצורה מקורית… אבל עוד נחזור לזה, בואו נתחיל מהתחלה.
כתבתי על קייפביליטי בראון בפוסט על ארמון בלנהיים, והבטחתי שאני ארחיב עליו בפוסט הזה, ואני אקיים… את ארמון בלנהיים תכנן ארכיטקט בשם ג’ון וונברו שכמה שנים קודם לכן קיבל על עצמו לבנות את אחת מארמונות הבארוק הכי יפים באנגליה טירת האוורד שביורקשייר מבלי שהיה לו כל ניסיון. ג’ורג’ קובנטרי בוודאי חשב שזה רעיון טוב כי כשהוא החליט לבנות את האחוזה שלו הוא עשה בדיוק אותו דבר. הוא נתן לאדם חסר ניסיון ששימש כעוזר גנן באחוזה אחרת לתכנן עבורו גם את הבית וגם את הגנים שסביבם. ללנסלוט בראון היה חזון משלו לגבי איך נוף כפרי אנגלי אמור להיראות, ונחשו מה… כולנו היום מדמיינים נוף כפרי אנגלי באופן שבו בראון יצר אותו.
קחו לדוגמא את אחוזת קרום. האיזור היה איזור ביצות שטוח כשבראון התחיל “לטפל” בו ב- 1751. למרבה מזלו ג’ורג’ קובנטרי היה עורך דין עשיר אז היה לו תקציב של יותר מ- 100 מיליון שקלים בערכים של היום. לנסלוט החליט ליצור באחוזת קרום גבעות שנחל מתפתל בינהן, הוא החליט לבנות באחוזה שתי טירות “ימי ביניימיות” הרוסות ושלל פוליז אחרים על הגבעות החדשות, הוא תכנן לטעת עצים בצורה כל כך מתוכננת שזה ייראה טיבעי… בדרך הוא היה צריך לפתח ניקוז תת קרקעי, ולהיפטר מכל מיני מטרדים קטנים כמו כפר קטן ששכן לו באמצע האחוזה… לנסלוט פשוט הזיז את הכפר למקום אחר (והיום הכפר המוזז עצמו הוא סוג של אטרקציה כי הוא תכנן להם את הבתים החדשים). התוצאה הייתה נוף טיבעי ששום דבר בו לא היה בעצם אמיתי והכל נוצר בהמון עבודת כפיים. הקונספט הזה החליף את הרעיונות הקודמים של גניפ פורמליים בסגנון איטלקי או צרפתי וסחף את כל האצולה האנגלית. לנסלוט בראון בתוך 33 שנים עבד על למעלה מ- 200 אחוזות (וגרם לעשרות אצילים לפשוט רגל). גם בית המלוכה לא יכול היה להתעלם מהאופנה החדשה ולנסלוט בראון זכה בכבוד לתכנן מחדש את הגנים בארמון המפטון קורט. היום בכל פעם שאתם רואים בייק אוף בגירסה האנגלית ורואים את הנוף האנגלי הכפרי, תחשבו שזה בטח לא נראה ככה לפני שהתחילו לעבוד על האחוזה…
את השם קייפבליטי הוא קיבל בזכות הדרך שבה הוא היה מוכר את החזון שלו לאצילים השונים. בכל פעם שהוא היה מגיע לאחוזה חדשה על מנת לאמוד אותה הוא היה נוהג לומר לאציל שלשטח שלו יש “יכולת” (capability) להפיק מעצמו הרבה יותר. אם תוסיפו לקרוא את הבלוג הזה אתם תיתקלו בשם קייפביליטי עוד הרבה מאוד פעמים, אבל אין ספק שהקשר שלו לאחוזת קרום היה מיוחד במינו. גם הקשר שלו עם ג’ורג’ קובנטרי עצמו היה מאוד חזק. לנסלוט תכנן גם את הגנים בבית של הרוזן קובנטרי גם בלונדון, ולמעשה הוא גם נפטר אחרי ארוחת ערב בביתו של קובנטרי שבה הוא כנראה שתה טיפה יותר מדי, בדרך לבית שלו הוא נפל וקיבל מכה בראש שממנה הוא לא התאושש. מה שעצוב הוא, שממש לפני מותו קייפביליטי קנה בפעם הראשונה אחוזה משלו שבה הוא תכנן (כנראה) לממש את הפנטזיה המושלמת שלו, אבל הוא מת לפני שהספיק אפילו לעשות את הצעד הראשון.
ג’ורג’ קובנטרי שבימיו נבנתה האחוזה היה הרוזן השישי (Earl), הבן שלו שגם הוא נקרא כמובן ג’ורג’, עשה לאבא שלו קצת בושות כי הוא הכניס את הבת של הרוזן מנורטינגטון להריון ואז ברח איתה לכפר בשם “גרטנה גרין” הכפר הזה היה לאס וגאס של התקופה הג’ורג’יאנית. הוא היה ממש על הגבול הסקוטי, ואפשר היה להתחתן בו לפני גיל 21 בלי אישור הורים, ולכן כל מי שרצה לברוח ולהתחתן באותה תקופה היה מגיע לשם.
הרוזן השביעי כל כך כעס על הבן שלו עד שהוא גירש אותו מהאחוזה (אבל הוא לא יכול היה לשלול את זכות הירושה שלו לפי החוקים באנגליה) והוא לא חזר אליה עד מות אביו, והפיכתו לרוזן השביעי. בזמן שהוא היה “בגלות” ג’ורג’ הצעיר התגורר תקופה מסויימת באי וויט אצל חבר שלו שהיה נשוי לסימור וורסלי האישה שהתפרסמה בכך שהיו לה 27 מאהבים (וסביר להניח שהוא היה אחד מהם). בזכות הסיפור הזה החלטנו לבקר גם באותו בית שהיום הוא רק קליפה ריקה (וזה למעשה הבית היחיד שהכניסה אליו היא חינם שנכנס לבלוג שלנו). ג’ורג’ הצעיר המשיך להסתבך בשנת 1780 בשעה שהוא יצא עם חבר אחר לציד הייתה לו תאונה כשהוא ניסה לקפוץ עם הסוס שלו מעל משוכה גבוהה מדי. הסוס נחת עליו ומחץ אותו. במשך כמה שבועות הוא היה על סף מוות, ואפילו אביו הגיע לבקר אותו. זו היתה הפעם האחת והיחידה שבה הם נפגשו עד מות האב 29 שנים אחרי. ג’ורג’ הצעיר הצליח לבסוף להתאושש אך הוא איבד כמעט את כל הראייה שלו, ולכן כשהוא ירש את התואר ב-1809 הוא נודע בכינוי The Blind Earl
אם אתם חובבי חרסינות, יכול להיות שהשם הזה אומר לכם משהו… הרוזן העיוור היה הראשון שהתחיל “להתעלל” באחוזה. אבא שלו, במסגרת התקציב העצום, שעמד לרשותו מילא את האחוזה בחפצי אומנות וברהיטים יקרים. הבן הכמעט עיוור לא היה זקוק לאומנות על הקירות, הוא היה זקוק להמון אור, ולכן הוא מכר את התמונות היקרות וקנה בכסף הזה נברשות ענקיות. זה הספיק לו כדי לראות צללים, אבל הוא מצא דרכים יצירתיות להתמודד עם בעיית הראייה שלו. אחת מהן הייתה להזמין סט של כלי חרסינה שיש עליו דוגמאות שניתן למשש. כך שהוא יכול היה לדעת איזו צלחת מונחת מולו. הרעיון הזה תפס, והמפעל שממנו הוא הזמין את הסט המשיך לייצר את הסט הזה ועד היום הוא מכונה Blind Earl China.
הרוזן השמיני נשבע לעצמו שהוא יהיה אבא טוב יותר, ושהוא ישמור על קשר יותר טוב עם הילדים שלו, אבל למרבה צערו ההיסטוריה חזרה על עצמה וגם הבן שלו ברח לגרטנה גרין עם כלתו…. כשהם חזרו ועברו להתגורר באחוזה הכלה החל לנהל פרשיות אוהבים עם כל האחים הצעירים שלו… לא פשוט
משפחת קובנטרי נשארה באחוזה עד אמצע המאה ה-20. במלחמת העולם השנייה הממשלה החרימה את הבית והתכוונה לשכן בו את משפחת המלוכה ההולנדית שברחה מהנאצים, לאחר שהם עזבו חיל האוויר השתלט על הבית, ואחרי המלחמה המשפחה פשוט החליטה להיפטר ממנו. הבית שימש לבית ספר ולאחר מכן הוא אפילו היה המטה של תנועה “הארי קרישנה” ואתם עדיין יכולים לראות את אחד החדרים שהם דאגו לצבוע…
כשהטראסט לקחה את הבית ב- 2007 הם יכלו היו להחליט שהם מחזירים את הבית לימי גדולתו. לטראסט יש מחסנים עצומים של רהיטים ואומנות, אבל זה היה אומר שאין בבית הזה שום דבר מקורי. במקום זאת הם בחרו לעשות משהו אחר, והם נתנו לאמנים מקומיים הזדמנות לספר את הסיפור של האחוזה באמצעות תערוכות קבועות ומתחלפות והתוצאה פשוט מדהימה. זה אולי קצת ייאכזב אתכם אם זה הבית הראשון שאתם מבקרים בו, אבל אם כבר ראיתם בית אחד מרוהט אתם לא תתאכזבו.
חוץ מהבית והשטח המרהיב, תוכלו למצוא בקרום גם מוזיאון על ההסטוריה של חיל האוויר במקום, תוכלו ליהנות מגן משחקים וממסלול מיוחד לילדים בטבע. כמו שאתם יכולים להבין ביקור באחוזת קרום הוא חוויה מאוד מומלצת מבחינתנו, ולמרות שלכאורה הבית “ריק” אני עדיין חושב שמגיע לו כוכב אחד (זוכרים את הכוכבים בסגנון מישלן שאנחנו נותנים לבתים?).
בפוסט הבא תוכלו לקרוא על הקללה של האישה היפה ביותר באירלנד
נהנים מהבלוג? למה שלא לתת משהו חזרה? כשאתם לוחצים על כפתור הפייסבוק בתחתית העמוד, החברים שלכם גם יוכלו ליהנות מהבלוג שלנו…
מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:
ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
