כשחיינו בלונדון היתה לי חוברת ,שאספתי מאיזשהו משרד תיירות כלשהו שהציגה את הכפרים החבויים בלונדון. לפי אותה חוברת הסתתרו בתוך לונדון עשרות כפרים שנבלעו לתוכה וחלקם עוד משמר איזשהו גרעין כפרי סודי, שימלא אותך באנרגיה ירוקה (חשוב כמובן לזכור שלונדון ההיסטורית הייתה הרבה יותר קטנה מלונדון הנוכחית, אפילו צ’רינג קרוס שזה המקום שבו מצויה הגלריה הלאומית היתה כפר מחוץ לעיר…)

הייתי אמור לחשוד ברלוונטיות של אותה חוברת ששיווקה לי כפריות עירונית כיון שהשכונה שלי באותם ימים נכללה כאחד מאותם כפרים… התמונות שהופיעו במסגרתה כללו קלוז אפ של קיר שנראה סמי-עתיק ותמונה של כמה עצים בפארק השכונתי, אבל בחרתי שלא להיות ציני וכך בילינו כמה סופי שבוע בניסיון להתחקות אחרי אותם כפרים סודיים. שום אנרגיה ירוקה לא נמצאה, ובמקרה הטוב ביותר מצאנו בית קפה עצמאי נחמד, לפעמים מצאנו את עצמנו שותים קפה בקוסטה.

אני לא יודע מאיפה הגיע לי השאיפה הזו לבקר או “לחוש” את הכפר האנגלי. אולי הכל התחיל מהתקופה שבה אהבתי לצפות בתוכנית “המעבר לכפר”, זה קרה בעיקר בשבועות שקדמו למעבר הראשוני של ללונדון. בכל פרק זוג אנגלי שמאס בחיים העירוניים שלו, ביקר בכמה בתים כפריים באחד מהמחוזות הקסומים של אנגליה, כשבכל פרק שזורים להם אינספור קטעי מעבר עמוסים בירק, נופים פתוחים וכבשים במרעה.

יש באנגליה המון כפרים, ולרובם יש היסטוריה שנמתחת כמעט 1000 שנים, זה קצת קשה להאמין אולי, אבל זה כתוב שחור על גבי לבן… בשנת 1086 התפרסם ה- Doomsday Book. בניגוד לשם המפוצץ, זה לא היה ספר אסונות (טוב, אולי סוג של אסון מסוים) אלא רשימה מסודרת מאוד של כל ישוב וישוב באנגליה למטרות גביית מס. המלך ויליאם הראשון (ויליאם הכובש) רצה לדעת מה יש לכל אחד מהנתינים שלו עד לרמת השור והכיבשה, וכתוצאה מכך אנחנו יודעים היום לומר בדיוק אילו ישובים היו קיימים כבר במאה ה- 11, ומה שמפתיע הוא שמדובר כמעט בכל הישובים הקיימים היום.

זה אומר שגם בהמון כפרים אפשר למצוא בתים עתיקים, אולי לא כאלו מהמאה ה- 11 אבל בהחלט בני כמה מאות שנים, ומאחר ובאותה תקופה לא השתמשו בלבנים סטנדרטיות, אלא באבנים שנחצבו במחצבות מקומיות, לכפרים רבים במחוזות שונים יש לוק מיוחד, שהופך את האיזורים העתיקים שבהם לקסומים במיוחד. הצרה היא שזה שיש לך כמה בתים יפים לא הופך את הכפר עצמו למקום מעניין לבקר בו.

בתקופה שקדמה למירדף הטירות שלנו, אישתי ואני טיילנו הרבה. אנחנו טיילים אורבניים, ולכן חוץ מניסיון קצר ללכת לאורך ה- thames path יעדי הטיולים שלנו היו ערים ועיירות עתיקות. חיינו אז ליד העיר רדינג, והיא הייתה מוקפת בישובים ובכפרים מקסימים כמו גורינג (Goring) שבה התגורר עד מותו הזמר ג’ורג’ מייקל, הנלי (Henley on Thames) היוקרתית שמארחת בכל שנה את מירוץ הסירות המלכותי או סונינג (Soning) שבה התגורר עד לא מכבר אורי גלר, ואפילו לג’ורג’ קלוני היה בה בית. הבעיה העיקרית בביקורים בכפרים היתה מאז ומתמיד העובדה שהם מאוד קטנים, ובדרך כלל לא היה ברור מה אפשר לעשות בהם מהרגע שהגעת וסיימת ללכת הלוך וחזור ברחוב הראשי הקצרצר שלהם. התמונה של היפנים החביבים שבבלוג מגיעה בדיוק מכזה מצב… יש בקוטסוולד כפר מאוד מפורסם שנקרא ביבורי ובו יש שרשרת קוטג’ים צמודים מימי הביניים, בכל יום מגיעים לשם אוטובוסים של תיירים שמפנטזים על לראות כפר אנגלי, וכל מה שיש להם לעשות הוא לצלם כה תמונות ולחכות שההפסקה תיגמר והם יעברו למקום הבא, כי עם כל הכבוד, אין בכפר הזה שום דבר אחר לעשות…

החיבורים שלנו אל אנגליה הכפרית השתנו מאוד מאז שהתחלנו לרדוף אחרי טירות. מאחר ורוב הטירות ובתי האחוזה יושבים בשטחים חקלאיים הם מוקפים בכפרים שלעיתים ממש דבוקים לחומת האחוזה (כמו במקרה של ארמון בלנהיים, טירת אלניק (Alnwick) טירת בולטון, ארונדל ועוד רבות וטובות.

בתי האחוזה או הטירות, היו מן הסתם מעסיק שמשך אליו המון כוח אדם וכך הכפרים האלו התהוו לצידו. בהרבה מקרים האציל המקומי היה אמור לקחת על עצמו גם את פיתוח הכפר שליד האחוזה שלו, וכך הוקמו להן כנסיות יפהפיות, גשרים ובתי ספר. והיום הרבה מהכפרים והישובים האלו מגיעים לרמות פינפון די רציניות, בעיקר אם הטירה שלצידם מצליחה למשוך כמות גדולה של מבקרים, ואז הכפר שואב חלק מאותו טראפיק. זאת בעצם מערכת היחסים החדשה שלנו עם הכפרים האנגליים. ביקור בטירה הוא תמיד ביקור עם תוכן. לטירה או לאחוזה תמיד יש סיפור, ולרוב יש מי שיספר אותו בצורה טובה יותר או טובה פחות. בדרך כלל לאותן טירות ואחוזות יש גם גנים פורמליים, וגנים לא פורמליים.

פה גם הנקודה להסביר שהנוף האנגלי הירוק היפהפה שכל הזמן הודגש באותה תוכנית שאהבתי לא תמיד מונגש בכפר באמצעות מסלול טיול. למעשה כשניסינו לצאת לטיולים מתוך כפרים בסביבה שלנו רוב הדרך עברה דרך החלקים המודרנים של הכפר שפשוט לא היו מעניינים בשום צורה. מצד שני כשהתחלנו לבקר בתי אחוזה, גילינו לשמחתנו שהחל מהמאה ה-18 השתנתה האופנה של הגינון שלהם, ומעבר לגנים הפורמליים שנצמדו למבנה עצמו, התחילו בעלי האחוזות “לעצב” גם את השטח המרוחק יותר מהטירה שלהם. הרבה מהם פשטו את הרגל כשהם עשו את זה, כי האופנה הזו כללה שינוי מאסיבי של השטח הזה…חפירה של אגמים, יצירה של גבעות מלאכותיות ועוד… המזל הגדול הוא שאחרי 300 שנים הכל נראה היום טיבעי ויפה, ובעצם אותו נוף מדהים “שמכרו” לי באותה תוכנית טלוויזיה, ואותם מסלולי טיול מהממים נמצאים בתוך אותן אחוזות ממש (קחו למשל את אחוזת וודסדון של משפחת רוטשילד… המסלול הקצר ביותר ממגרש החנייה שלה ועד לפתח הבית לוקח לפחות 15 דקות הליכה, אפשר לומר שאפילו 25 דקות אם אתם עם ילדים)

הדבר היחיד שאין לטירות בדרך כלל הוא מקום נורמלי לאכול בו ארוחת צהריים (ויסלחו לי כל בתי הקפה והמסעדות של הטירות בהן ביקרנו), ואם מדובר בטירה הרוסה, אז בהרבה מקרים (בעיקר בווילס) אין אפילו בית קפה במרחב של הטירה. מה שאומר שאחרי כל ביקור של כמה שעות בטירה אנחנו תמיד חייבים להוסיף ביקור קצר באחד הכפרים הסמוכים לה לארוחת צהריים, זה פחות או יותר יוצר את הביקור הכפרי המושלם… המסעדה או הפאב (לרוב זה פאב) יושבים במרכז הכפר העתיק, וסיבוב של חמש דקות סביבם לפני או אחרי האוכל עוזר למצות את החוויה לחלוטין.

מאז שהתחלנו את המרדף שלנו, גמענו כבר כמה אלפי קילומטרים מה שאומר שפגשנו אזורים כפריים כמעט בכל חלק של אנגליה ווילס (סקוטלנד וצפון אירלנד מחכות לתורן). וגילינו את סגנון הבנייה (ובעיקר סוג האבן) שלהם. היום אנחנו כבר לא עוצרים את הנשימה שלנו למראה כל גג קש שנקלע לדרכנו, אבל עדיין אני שמח לומר שאנחנו עדיין נהנים מאוד לגלות עוד כפר קסום ועוד אחד ועוד אחד… אולי בעיקר כי אנחנו יודעים שהביקור בכפר הוא לא המטרה הראשית שלנו, ושהוא רק תוספת מבורכת…

נ.ב

בתור אחד שחי בחבל ארץ שנקרא הקוטסוולדס, הדעה שלי אולי טיפה משוחדת, אבל אין ספק שכפרי הקוטסוולדס נמצאים בליגה הבכירה של הכפרים באנגליה. האבן הקוטסוולדית הצהובה יצרה להם מראה אחיד מרהיב, והפכה רבים מהכפרים האלו לאטרקציות תיירותיות או לסוג של כפרי airbnb שבהם לא נשארו יותר מדי תושבים מקומיים, אבל לפחות יש בהם בתי קפה מפונפנים. עם זאת לא כולם הפכו להיות כאלו, ולצד הכפר המאוד תיירותי Bourton on the Water אתם יכולים למצוא את אחיו החורג Naunton, שאליו מגיע רק אחוז אחד מהמבקרים של האח השכן המפורסם.

לחצו כאן לקרוא את הפוסט הבא שבו אנחנו מבקרים באחוזת בזילדון, הבית מהסרט “על גאווה ודיעה קדומה”

נהניתם לקרוא את הפוסט? אתם מוזמנים לשתף אותו עם חבריכם… מחפשים לקרוא עוד פוסטים שאולי פיספסתם?

בימי הביניים אפילו ההורוסקופ שלך יכול היה לגרום לעונש מוות…

כשכל התיירים נוסעים לוורונה לפגוש את רומיאו ויוליה, אנחנו מציעים לכם לנסוע למקום האמיתי שבו הכל קרה…

את דיאנה ספנסר שהתחתנה עם הנסיך יורש העצר אתם בטח זוכרים, אבל האם יצא לכם לשמוע על דיאנה ספנסר שכמעט התחתנה עם יורש העצר?

מי אמר שבמאה ה-17 לא הייתה רפואה מתקדמת? הנה סיפורו של הרוזן שהחליט יום אחד לפתוח מרפאת פוריות בלונדון

מעוניינים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה? הפוסט הראשון נמצא כאן

מעוניינים לקרוא על כל הטירות שביקרנו בהן? כולן נמצאות באתר האנגלי שלנו

 

1 comment

  1. הי, איזה כייף לקרוא את הסיפורים שלך. רציתי לספר לך על המתכון המנצח המשפחתי שלנו לאנגליה הכפרית. בעשר השנים האחרונות אנחנו מגיעים לאנגליה הכפרית כל קיץ למשך שבועיים שלושה. שוכרים קוטג׳ לשבוע באזור מסויים ועושים טיולי כוכב אחר כך נוסעים לאזור אחר לעוד שבוע… את הטיולים אנחנו עושים מספרים של הוצאת Pathfinder. סדרת ספרים מוצלחת מאוד למסלולים מעגליים בדרגות קושי שונות. משתדלים לעשות מסלול של לפחות 10 קמ ותוך כדי המסלול עוצרים בכפרים לאכול משהו. כך אנו נהנים בו זמנית מהליכה בטבע מדהים ומעיירות ציוריות שבדרך. תמיד משולב בטיול ביקור באיזו טירה או מנזר וכמובן פארק חבלים של Go Ape. שוב תודה על הסיפורים הנהדרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*