הביקור הקצר שלנו בטירת בודיאם איפשר לנו להוסיף למירדף היומי שלנו גם את טירת סקוטני (שגם מנוהלת כמו בודיאם על ידי נשיונל טראסט). טירת סקוטני היא בעצם אתר שבו יש שני מבנים שונים. הטירה הישנה, כמו טירת בודיאם, היא מבנה מבוצר מתקופת המאה ה- 14 שכנראה בוצר באותו הזמן כמו בודיאם (רק שבמקרה הזה יכול להיות שבעל האחוזה לא ביקש מהמלך אישור בכתב לבצר אותו). הטירה הישנה יושבת בתחתיתו של עמק, והיא מוקפת בתעלת מגן. מעליה שוכנת “הטירה” החדשה שהיא בעצם בית אחוזה ויקטוריאני מודרני, שזוכה לשם טירה רק מאחר ולטירת סקוטני הישנה קוראים טירה, ולמה לה קוראים ככה? אין לי מושג… היא לא טירה, היא רק אחוזה חצי מבוצרת…
רוחות רפאים, וטירות רדופות הן משהו שאנחנו פוגשים די הרבה פעמים במסע שלנו, אבל בדרך כלל זה מגיע מטירות שעדיין מוחזקות בידיים פרטיות, מה שמיד גורם לך לתהות שמדובר בטריק שיווקי. טירת סקוטני היא אחד המקומות היחידים שמנוהלים על ידי הנשיונל טראסט שמוגדרים רדופים. אנחנו יודעים על לפחות משרת אחד שהתאבד בתעלת המגן של הטירה, ויש שטוענים שהוא הרוח רפאים, אחרים טוענים שמדובר באיש מס הכנסה שהגיע לחקור את הבעלים של הטירה שהיה מבריח סחורות. אם אתם מאמינים ברוחות רפאים, יש לכם מסתורין בטירה שצריך לפצח.
בכל מקרה, בניגוד לטירת בודיאם, טירת סקוטני מציעה למבקרים שלה את מה שאני מגדיר כחווית בית האחוזה המליאה, כלומר בית שראוי למגורים ומציג את החיים בתקופה הוויקטוריאנית, שלצידו גנים פורמליים, ואחוזה עם גנים לא פורמליים. הבית החדש נבנה בצורה כזו, שהטירה הישנה תשמש אותו כ- folly שזה בעצם מבנה חסר שימוש. זה היה סוג של קישוט מאוד פופולרי באחוזות החל מהמאה ה-17 וכלל שורה של מבנים שנבנו באחוזה במיקומים מיוחדים על מנת שהנוף מהחלונות של חדרי האירוח הראשיים של הבית יהיה קסום ומיוחד. במקרה של סקוטני, הטירה הישנה כבר הייתה שם, אז פשוט התאימו אליה את הטירה החדשה, אבל בהרבה מקומות אחרים בניית המבנים האלו הייתה חלק אינטרגרלי מפיתוח הנוף של האחוזה. בארמון בלנהיים למשל יש פולי מרהיב שהוא עמוד ניצחון ועליו פסל של הדוכס הראשון. באחוזת קרום נבנו שתי טירות “הרוסות” בתור פולי (כלומר מבנה שנועד לצרכי קישוט) , וכן הלאה…
טירת סקוטני נקראת על שמו של וולטר די סקוטני שהיה בעל האחוזה הראשון באזור. די סקוטני היה נורמני ששירת את הרוזן מגלוסטר, והוא נידון למוות אחרי שנטען שהוא הרעיל את האדון שלו. כשהגעתי לטירה ניסיתי לברר עוד פרטים על הסיפור הזה, אבל אף אחד מהמתנדבים לא הכיר אותו. זאת הייתה הפעם הראשונה שהחלטתי לקחת על עצמי לנסות ולפצח סיפור היסטורי של טירה שלכאורה כבר “הלך לאיבוד”. זה לא היה קל מאחר והרצח עצמו אירע בשנת 1258… אבל אני חושב שהצלחתי לעשות עבודת בילוש ולקשר את הרצח למלחמת הברונים כנגד הנרי ה- 3 (זה סיפור שכנראה מתאים למי שהוא קצת יותר חובב היסטוריה, ואתם מוזמנים לקרוא את הוורסיה שלו באתר האנגלי שלנו).
אחד הדברים המעניינים שאפשר לראות בטירה סקוטני זה משהו שנקרא priest holes, שזה בעצם מחבוא לכמרים קתוליים שנבנה בבתי אחוזה ששמרו אמונים לדת הישנה בזמן שלטונה של המלכה אליזבת הראשונה. באותה תקופה היחסים בין הקתולים והפרוטסטנטים הגיעו לכדי פיצוץ (יש להודות שכמה וכמה מזימות של אצילים קתולים לחסל את אליזבת או לעודד הפיכה תרמו לכך לא מעט). ציידי כמרים הסתובבו בממלכה וניסו לתפוס כמרים ישועיים שחלקם באמת היו מרגלים שניסו לקדם הפיכה, וחלקם סתם ניסו לעזור למיעוט הקתולי שנותר בממלכה לקיים את טקסי הדת שלו. בטירת סקוטני התגורר כומר כזה בשם ריצ’רד בלאנט. הוא הסתובב בכל רחבי קנט ונתן את “שירותיו” למשפחות הקתוליות שונות במשך כמעט עשור. ב- 1598 הלשינו עליו וציידי הכמרים הגיעו לסקוטני לתפוס אותו. הפשיטה התרחשה באמצע הלילה, אך למרבה המזל של בלאנט, הוא הצליח להתחמק מהבית, לטפס על החומה ולחצות בשחייה את תעלת המגן ולהימלט אל תוך הלילה.
200 שנים מאוחר יותר אירעה עוד פשיטה על הבית, הפעם הסיבה לכך הייתה שבבית התגורר מבריח. קראו לו ארתור דארל והוא ניצל את העובדה שמיסי יבוא גבוהים גרמו לביקוש גבוה למוצרים מוברחים “בשוק השחור”. יש כמה וורסיות למה שהתרחש במהלך הפשיטה הזו, אבל ככל הנראה שדארל החליט שהפיתרון המושלם יהיה להרוג את פקיד המס שהגיע לסקוטני ולהשליך את גופתו לתעלה. לאחר מכן הוא נמלט לצרפת. כמה שנים מאוחר יותר ארתור מת בצרפת, וארונו הגיע לקבורה בכפר הסמוך. לפי הסיפורים, בזמן ההלוויה זר מסתורי אמר לאנשי הכפר “זה אני הוא מי שאתם קוברים…” ולכן התחילה להתפשט שמועה שדארל בעצם זייף את מותו. אחרי יותר ממאה שנים נשבר לכומר המקומי מהשמועות והוא החליט לחפור את הקבר ולפתוח את הארון, ונחשו מה? בארון היו רק אבנים… אז למרות שלא ברור מה קרה לארתור דארל, אפשר לומר בוודאות שבצורה זו או אחרת הוא כבר מת הרבה מאוד זמן.
בתחילת המאה ה- 19 האחוזה נקנתה על ידי משפחת הוסי. הטירה החדשה נבנתה ב- 1830 על ידי אדוארד הוסי, אחרי שגם אבא שלו וגם סבא שלו נפטרו בזה אחרי זה בתוך שנה, וסבתא שלו האשימה את הטירה הישנה במוות הכפול. משפחת הוסי המשיכה להחזיק באחוזה עד שנת 2006 כשבת המשפחה האחרונה אליזבת הוסי נפטרה. אגב, על מנת להרוויח קצת כסף ולתחזק את הטירה, בשנות השמונים אליזבת הסבה חלק מהטירה החדשה לדירות מרווחות שנרכשו על ידי עשירי לונדון שחיפשו לעצמם בית נופש לסופי שבוע. אחת מהדירות האלו הושכרה ללא אחרת מאשר מרגרט תאצ’ר, והיא שימשה אותה גם בזמן שהייתה ראש ממשלת בריטניה.
אני מודה שהטירת סקוטני החדשה היא לא הבית הכי מעניין שביקרנו בו, אבל החיבור עם הטירה הישנה (ואפילו עם טירת בודיאם הלא כל כך רחוקה) יכול בהחלט לייצר יום טיול משובח. לפי מה שהבנתי הגנים של טירת סקוטני אמורים להיות מרהיבים בתקופת האביב והקיץ (אנחנו כאמור ביקרנו בה בחופשת כריסטמס), אז אם אתם מתכננים ימי טיול בחלק הזה של השנה יכול להיות שההמלצה לארגן יום טיול משולב כזה אפילו מתעצמת.
בפוסט הבא אנחנו מבקרים במה שנחשבת לטירת ימי הביניים המושלמת, אפילו מונטי פייטון חשבו ככה. לקריאה – לחצו כאן
נהנים מהבלוג? למה שלא לתת משהו חזרה? כשאתם לוחצים על כפתור הפייסבוק בתחתית העמוד, החברים שלכם גם יוכלו ליהנות מהבלוג שלנו…
מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:
ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
