כשהתחלנו לרדוף אחרי טירות הייתי צריך להשלים את כל הידע שהיה חסר לי אודות ההיסטוריה האנגלית, זה היה פרוייקט נהדר שבמסגרתו קראתי עשרות ספרי היסטוריה שונים. אחד הספרים יוצאי הדופן שגמעתי בשקיקה היה ספר שהתפרסם בשנות השלושים של המאה ה-20, ונקרא “The Social History of the English”. מאחר והספר הוא חתיכת היסטוריה בעצמו אז הכתיבה שלו היא לא ממש פוליטקלי קורקט, וכל מיני מילים, למשל, כמו ה- N word מופיעות בו כשצריך לתאר אדם שחור. בספר הזה עוסקים גם בכל הקשור לקהילה היהודית שהתפתחה באנגליה.

למי שלא מכיר את ההיסטוריה האנגלית רק נספר שהיהודים גורשו באופן רישמי מהממלכה במהלך תקופת המלך אדוארד הראשון בסוף המאה ה-13, ובמשך מאות שנים לא הייתה באי קהילה. רק אחרי מלחמת האזרחים האנגלית של המאה ה-17 ועלייתו לשלטון של אוליבר קרומוול, הורשו היהודים לחזור לאנגליה (למרות שכמות קטנה של יהודים תמיד חיו באי “מתחת לרדאר”). על פי דעתו של כותב אותו ספר, עצם העובדה שלא הייתה באנגליה קהילה יהודית בכל ימי הביניים המאוחרים, גרמה לכך שהאנטישמיות הקלאסית שתמיד שלטה באירופה נכחדה מהאי הבריטי וכך גם היה במאה ה-20 שבה אותה אנטישמיות הובילה לשואה. הוסיפו לכך את העובדה שהגרמנים לא הצליחו לכבוש את בריטניה במלחמת העולם השנייה, ולכן היום כשאני מטייל בין טירות בכל רחבי המדינה יש מעט מאוד עיסוק ביהדות או ברדיפת יהודים, מה שהופך את הביקור בטירת יורק ליוצאת דופן.

טוב, זאת לא בדיוק טירת יורק, יותר נכון יהיה לומר מגדל קליפורד כי הוא למעשה כל מה שנותר מאחת הטירות הכי משמעותיות שהיו באנגליה. במשך מאות שנים העיר יורק הייתה בירתה של צפון אנגליה, ולכן הטירה שלה תיפקדה כמו הטאואר של לונדון. היה בה ארמון מלכותי, הייתה בה מטבעה מלכותית והיו בה בית משפט ובית כלא. בתקופות שהאנגלים היו במלחמה מול הסקוטים (שזה אומר רוב הזמן), אפילו האוצר המלכותי נדד מלונדון לטירת יורק, ובתקופה מסויימת גם לטירת יורק הייתה אובססיה עם עורבים בדיוק כמו הטאואר של לונדון. כמו הרבה טירות עירוניות, גם היא החלה לאבד מחשיבותה במאות ה-15 וה-16. הארמון המלכותי ננטש, המטבעה עברה למקום אחר, והשימוש האחרון שלה היה כבית כלא עד 1929. חלק ממבני הכלא הומרו היום למוזיאון יורק, ומגדל קליפורד, נותר בדד בראש הגיבעה. אנחנו נחזור אליו ולפוגרום עוד מעט, לפני זה בואו ונדבר קצת על העיר עצמה.

אחרי שביקרתי בדי הרבה ערים באנגליה ווילס, אני יכול לומר בקלות שיורק (או יותר נכון החלק העתיק שלה) היא אחת מהערים הכי מעניינות באנגליה. העיר עדיין מוקפת חומה שניתן לצעוד ולהקיף. המתווה של החומה נקבע עוד על ידי הרומאים, וממש כאן קונסטנטין הוכרז כקיסר לאחר שהתבשר לו שאביו מת. עוד יתרון של יורק העתיקה, כמו כל עיר ימי ביניימית, שהיא לא ממש גדולה וניתן לטייל בכולה ברגל. כמובן שבתור רודפי טירות אנחנו בעיקר ממליצים להפוך את העיר הזו למרכז של טיולי כוכב שבהם אפשר יהיה לגלות כמה מהטירות הכי שוות באנגליה, ודרכן גם לגלות את חבל יורקשייר המפורסם, אבל יש הרבה מה לעשות גם בעיר עצמה.

נתחיל בקתדרלה המקומית שנקראת York Minster שמתהדרת בשני תארים עולמיים. מדובר בקתדרלה הגותית הכי גדולה בצפון אירופה, וכן בתואר הקתדרלה בעלת חלון הזכוכית הכי גדול בעולם. האורך שלו הוא 24 מטרים והגובה כמעט 10 מטרים. החלונות בני ה- 600 האלו הוסרו פעמיים במאה ה-20 בכל פעם שמלחמת עולם התחילה להשתולל, וכך עדיין ניתן ליהנות מהם היום.

הרחוב הכי מפורסם בעיר העתיקה נקרא השמבלס אבל הילדה שלי מיד קראה לו דיאגון אלי, אותו רחוב קסמים מפורסם מסידרת הארי פוטר. למרות שנעים לחשוב שפה צולמו הסרטים זה יהיה רק נכון בצורה חלקית. הרחוב העתיק הזה, שחלק מהבתים בו נבנה לפני 800 שנים היה בהחלט ההשראה של יוצרי הסרט שביקרו בו לפני שהם התחילו לבנות באולפנים את הסט של דיאגון אלי. כמובן שזה לא מפריע להמוני תיירים לגדוש את הרחוב ולבקר בכמה חנויות שכולן מוקדשות למוצרים מתוך הסרטים של הארי פוטר (שאר הרחוב יהיה מלא בחנויות הרגילות שתצפו למצוא ברחוב שהוא אטרקציה תיירותית).

אחד הדברים שאהבתי מאוד בעיר יורק היה היכולת להנגיש את ההיסטוריה שלה, ואת החיבור בינה ובין ההיסטוריה האנגלית כולה. בשניים מהמהגדלים בעיר תוכלו לבקר בשתי אטרקציות שמוקדשות ומספרות את סיפורם של שני מלכים מאוד מפורסמים. אטרקציה אחת מספרת את סיפורו של המלך ריצ’רד השלישי, והשנייה את סיפורו של הנרי השביעי. לחובבי ההיסטוריה ההקשר הוא ברור. הנרי השביעי (אביו של הנרי היותר מפורסם) עלה לשלטון לאחר קרב בוסוורת שבו הוא ניצח את ריצ’רד שהפך להיות המלך האנגלי האחרון למות בשדה הקרב.

חובבי היסטוריה ימשיכו ליהנות בעיר גם ממוזיאון רכבות מדהים שמציג גם קטר בשם “מלארד” שהוא קטר הקיטור המהיר ביותר בהיסטוריה, וכן מוזיאון וויקינגים שגם ילדים יאהבו שמותח את ההיסטוריה אפילו עוד אחורה. ואז כמובן אנחנו מגיעים למגדל קליפורד…

מי שעוקב אחרי הבלוג ועמוד הפייסבוק שלי מיד יזהה את התבנית של המגדל הזה, זוהי שיטת “החומה והמגדל” של הכובשים הנורמנים שהשתלטו על אנגליה במאה ה-11. קודם מכריחים אנגלו סקסונים מסכנים לבנות גיבעה מלאכותית, ואז בראש הגיבעה בונים מבנה עץ מעוגל שמהווה את הטירה הראשונית. העצים לבניית המבנה הגיעו מוכנים וממוספרים על ספינות מנורמנדי, מה שאומר שזהו גם מבנה האיקאה הראשון בהיסטוריה, והשיטה הזו הוכיחה את עצמה בכל רחבי אנגליה, ועדיין תוכלו למצוא עשרות דוגמאות ששרדו כשהמפורסמות ביותר לטעמי נמצאות בטירת וונידזור ובטירת ארונדל.

הסיפור העצוב של הטירה המקורית התרחש בערב יום שישי בפברואר 1190. שנה לפני כן עלה לשלטון המלך ריצ’רד הראשון. בסיפורי רובין הוד אנחנו מכירים אותו בתור ריצ’רד לב הארי וזוכרים אותו כמלך טוב לב, אבל כמובן שאלו שטויות. ריצ’רד היה מלך לוחם עם אובססיה היסטרית אחת – מסעות צלב. מאחר ומסעות צלב היו יקרים מאוד הוא התייחס לאנגליה כאל ארנק בלבד שאותו ניתן לחלוב על מנת לממן אותם. ריצ’רד היה מוכן למכור כל סוג של תואר או איזור באנגליה בתמורה לאותו מימון ואפילו התפרסם בכך שהוא אמר שהיה מוכר את לונדון אם למישהו היה את הסכום לקנות אותה…

הבעיה הנוספת עם מסעות צלב הייתה שהם עוררו אקסטזה דתית נוצרית בכל רחבי אירופה, וכולנו יודעים מה קורה ליהודים כשהנוצרים נתקפים באקסטזה כזו. שורה של פוגרומים החלו לפרוץ באנגליה כשהראשון בהם היה בעיר נוריץ’ ואז הם החלו להצפין עד לעיר יורק. באותה תקופה הקהילה היהודית באנגליה שיגשגה מאוד, והיהודים היו נחשבים לרכוש של המלך ונתונים להגנתו. לכן, ברגע שהאספסוף הבעיר אש ובחסות הבלגאן החל לחפש את היהודים, ברחו כל אנשי הקהילה אל הטירה המלכותית של העיר, אל מה שאנחנו קוראים היום מיגדל קליפורד.

כאן המקום לומר, שכמו תמיד, ההמון הוסת על ידי מספר אינטרסנטים. כמה אצילים מקומיים ובהם משפחת פרסי, היו אלו שהניעו את כל הפוגרום והסיבות שלהם היו אחרות. הם היו חייבים הרבה כסף ליהודים, ולכן המטרה שלהם הייתה לא רק לחסל את היהודים אלא גם לשרוף את הספרים שלהם שהיו מאוחסנים במקום אחר.

היהודים סגרו את עצמם בתוך הטירה שהייתה עדיין עשויה מעץ. ההמון צר על הטירה ומספר חיילים מקומיים הביאו אייל ניגוח על מנת לשבור את הדלתות. ליהודים לא היה נשק, אבל אבן שאחד מהם השליך למטה הרג את אחד הצרים מה שליבה את תאוות הנקם שלהם אפילו יותר.

בשלב מסויים הבינו היהודים שהם לכודים, ושאף אחד לא יגיע לחלץ אותם. כמו בסיפור מצדה, הם החליטו פשוט להתאבד. קודם הם הרגו את הנשים והילדים ואז הם הציתו את המגדל עצמו ומתו בלהבות. כ- 150 יהודים מתו באותו הלילה וקהילת יורק חוסלה למעשה עד למאה ה-17. מיד לאחר מכן פנו הפורעים ושרפו את ספרי היהודים יחד עם כל תיעוד החובות שלהם.

האסטרטגיה הזו לא עבדה כמו שהמקומיים קיוו. המלך ריצ’רד שמע על הפוגרום ותפס התקף טנטרום רציני. לא כי הוא אהב את היהודים, אלא כיון שבתור רכוש שלו, אחרי מותם הוא היה היורש שלהם שהיה מקבל לידיו את הנכסים שלהם כולל את החובות של אותם אצילים. ריצ’רד החליט להתחכם והוא חוקק חוק חדש שחייב את שאר היהודים בממלכה לרשום את החשבונות שלהם לא רק בספרים האישיים שלהם אלא גם בספרי החשבונות של הטירה המלכותית הקרובה. זה נשמע אולי ציני, אבל בזכות החוק הזה התמריץ של בעלי החוב ליזום פוגרומים באנגליה הסתיים.

כיום מגדל קליפורד מנוהל על ידי האינגליש הריטג’. אם אתם עושים מנוי תייר לארגון הזה, אז בהחלט נחמד לטפס על המגדל ולראות את התערוכות שבתוכו, אבל אם אתם מבקרים מזדמנים אתם לא ממש חייבים לבקר בו כי זה יהיה בסך הכל ביקור די קצר…

למי שמעוניינים לבקר ביורק, כדאי שתדעו שרכבת ישירה מלונדון לעיר אורכת רק שעתיים וחצי, ובשבועות הקרובים אתם הולכים לקרוא על כמה מהטירות והאחוזות שמקיפות את העיר, מה שיבהיר לכם למה אתם חייבים לתכנן לפרוץ את גבולות לונדון בטיול הבא שלכם…

למעבר לפוסט הבא לחצו כאן 

רוצים לגלות את עשרת הטירות שהכי שווה לבקר בהן באנגליה (רמז: אחת מהן נמצאת לא רחוק מיורק) לחצו כאן.

רוצים לגלות את הסיפורים ההיסטוריים הכי מדהימים שגילינו במסע רודפי הטירות שלנו? מהברונית שניהלה 27 רומנים מחוץ לנישואים ועד לרוזן שהקים מרפאת פוריות בלונדון של המאה ה-17? לחצו כאן 

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

מחפשים מידע על טירה ספציפית? היכנסו לאתר שלנו באנגלית 

 

 

2 comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*