בימים הקרובים אני עומד להתחיל פרק חדש בפרוייקט רודפי הטירות שבו אני אתחיל לשתף אתכם בסיפורים שלי בשיחות וידאו בזכות הקורונה ואפליקציית זום, אבל במקביל אי אפשר לעצור את מירדף הטירות הרגיל שלנו.

בשבוע שעבר סיימנו את נסיעת הטירות שלנו ליורקשייר ודורהאם רק בכדי לנוח כמה ימים בבית ושוב לצאת למסע שלקח אותנו אפילו יותר צפונה אל מחוז נורת’המברלנד ואל הגבול בין סקוטלנד לאנגליה (כששמתי את היעד בוויז, הגעתי למספר הכי גבוה שאי פעם ראיתי באפליקציה הזו). כמו שאתם יכולים לנחש, לאורך ההיסטוריה, הקירבה לגבול הסקוטי חייבה את האצילים האנגלים להקים ולתחזק במחוז הזה טירות רציניות שיגנו עליהם ועל האוכלוסיה המקומית מאינסוף הפלישות ההדדיות משני צידי הגבול. כמה מאותן טירות שרדו עד היום, ואחת מהן בולטת הרבה יותר מכל האחרות, גם בגלל ההיסטוריה שלה, גם בגלל ההווה שלה, וגם כמובן בגלל שמדובר בטירה שבה צולמו חלקים נרחבים משני הסרטים הראשונים של הארי פוטר, טירת אניק (Alnwick Castle).

אחרי שביקרנו ביותר מ- 130 טירות ובתי אחוזה, אני יכול עדיין לומר בלב שלם שטירת אניק היא הטירה הכי שווה לביקור באנגליה. הביקור בטירה הזו כל כך מוצלח שבכלל לא משנה מי אתם, או מדוע אתם מעוניינים לבקר בטירה, ואני עדיין יכול להתחייב שזאת תהיה הטירה הכי טובה שתוכלו לבקר.

לטירת אניק יש הכל. מבחוץ היא עדיין נראית טירה ימי ביניימית מרשימה (למרות שהיא עברה כמה מתיחות פנים), מבפנים היא נראית כמו ארמון ווניציאני (ועוד נחזור לזה), הגנים שצמודים לטירה עברו תחת ידיו המקצועיות של קייפביליטי בראון אדריכל הנוף הכי חשוב של אנגליה, ואליהם אתם יכולים להוסיף את הגנים המודרניים שנפתחו לפני מספר שנים וכוללים מספר אטרקציות מדהימות שכוללות בין השאר את הבית על העץ הגדול ביותר באירופה שבתוכו אפשר למצוא גם מסעדה ובית קפה.

וכמובן, זוהי הוגוורטס בשני הסרטים הראשונים של הארי פוטר, ולמרות שעברו 20 שנים מאז צילומי הסרט הראשון, בטירת אניק חוגגים את החיבור עם המותג הזה בכל יום שבו הטירה פתוחה לתיירים. עד היום בשיטוטים שלנו נתקלנו בהרבה מאוד מקומות שקשורים בסידרת הסרטים הזו. במרחק של שעה נסיעה מאיתנו אפשר למצוא את הכפר של הארי פוטר (ודאונטון אבי), עשר דקות מאיתנו שוכנת קתדרלת גלוסטר שבתוכה צולמו קטעים מהסרט, וברחוב השמבלס שהעיר יורק שהיווה את הבסיס לדיאגון אלי נאלנו לבקר בכמעט כל החנויות בכלל, אבל למרות כל אלו, רק בטירת אניק הרגשנו כמו במסיבה של הארי פוטר.

מלבד הילדים המחופשים, אפשר היה לגלות דמויות כמו דמבלדור והארי עצמו (למרות שהשחקן יותר הזכיר לי את אבא של הארי) שעשו לילדים הצגות. הילדים שלי הצטרפו לשיעור רכיבה על מטאטא, ולקינוח גם עשינו סיור בגני הטירה בעקבות הלוקיישנים של הסרט שבו קיבלנו הרבה מאוד סיפורים על הצילומים של הסרט וסרטים נוספים (גם רובין הוד עם קווין קוסטנר, ואחד מסרטי הרובוטריקים צולמו בטירה).

הקשר בין עולם הקוסמות לבין טירת הוגוורטס לא התחיל בשנת 2000 אלא דווקא במאה ה-16 כשהנרי הפרסי הרוזן התשיעי מנורת’המברלנד פיתח אובססיה לאלכימיה. הוא התחיל לאגור ספרים עתיקים, ויצר את הספריה שאותה ניתן לגלות בטירה עד היום. הנרי נודע בכינוי הרוזן המכשף, ובהחלט היה לו זמן לעסוק בתחביב שלו כי הוא בילה לא פחות מאשר 16 שנים בכלא במצודת לונדון אחרי שהוא הואשם בכך שהוא היה שותף למזימת הטרור המפורסמת של גיא פוקס. זה לא נעים להיות בכלא כל כך הרבה זמן, אבל זה פחות נורא כשיש לך סוויטה משלך עם עשרים משרתים, מסלול כדורת פרטי, ואתה מבלה בכל יום עם אסירים נוספים כמו סר וולטר ריילי או רוברט קר.

כשמסתובבים בין מאות המבקרים המחופשים, קשה להיזכר שטירת אניק היא לא פחות מאשר הטירה הראשית של אחת המשפחות הכי מרתקות שחיו באנגליה, משפחת פרסי. בני המשפחה הזו אחראים לכמה מהסיפורים הכי מרתקים שכתבתי בבלוג עד היום. את הסיפור על האלמנה הבתולה והמתנקש השבדי אתם זוכרים? או את לוסי פרסי, הבת של הרוזן המכשף והאישה שבעקבותיה נכתבה דמותה של מייליידי ברומן המדהים שלושת המוסקיטרים.

טירת אניק היא אחת מאותן טירות שעונות על השאלה כיצד טירות אמורות להיראות אם הן נותרו בשימוש מאז היווסדן (כמו טירת ארונדל, טירת רבי או ווינדזור). הטירה המקורית נבנתה במאה ה-11 והייתה בשימוש מתמיד בלוחמה נגד הסקוטים שאפילו כבשו אותה והחזיקו בה לתקופה קצרה במאה ה-12. משפחת פרסי רכשה את הטירה במאה ה-14 והתחילה להרחיב ולבצר אותה. חלק ממגדלי השמירה שתראו בטירה עד היום נבנו באותה תקופה. משפחת פרסי הייתה משפחה עם עוצמה כל כך גדולה עד שהם כונו “המלכים של הצפון”, ונטו להצטרף לא פעם למרידות ותככים כנגד מלכי אנגליה. בני המשפחה הובילו את המרד בריצ’רד השני, ומיד לאחר מכן את המרד בהנרי הרביעי. המרד הראשון הצליח להם, במרד השני הם לא רק שהפסידו, הם גם איבדו בו את היורש של התואר המשפחתי והאביר הכי  מפורסם בהיסטוריה האנגלית (והאישיות היחידה שעל שמה קרויה קבוצת כדורגל בליגת העל) הנרי “הוטספורס” פרסי שעליו נכתוב יותר באחד מהפוסטים הבאים.

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג זמן מה אז אתם בטח זוכרים שמשפחת פרסי השתתפה (כצפוי)  גם במרד של 1569 נגד המלכה אליזבת בניסיון להעלות את מרי מלכת הסקוטים לשלטון. המרד הזה נכשל, וגרם לכך שהמשפחה איבדה את הטירה שלהם (והרוזן איבד את הראש). טירת אניק החלה להתדרדר והייתה לא ראוייה לשימוש, מה שבעצם קצת הציל אותה מהרס במלחמת האזרחים האנגלית. למעשה הפעילות היחידה שהתרחשה בטירה בתקופת המלחמה הייתה קשורה לאירוע המחריד של מצעד המוות של דורהאם, שכן האסירים הסקוטים נכלאו בה ללילה אחד שבו הם ישנו על האדמה בחצר הפנימית בטירה.

מי שבעצם החזירו את הטירה לחיים היו יו סמיתסון ואליזבת סימור שהחזירו את השם פרסי לחיים וגם את התואר של נורתהמברלנד שאפילו שודרג מרוזנות לרמה של דוכסות. מה הם היו קשורים למשפחה? ובכן אליזבת הייתה הנכדה של אליזבת פרסי, האלמנה בתולה והנצר המשפחתי האחרון, כך שרישמית היה לה “דם של פרסי”. בנוסף, הסתבר שהסבתא של אותה אליזבת, דרשה מהחתן של נכדתה לחתום על מסמך שבו הוא לוקח על עצמו את השם של המשפחה. לחתן לא היה איכפת לעשות את זה, אבל אבא שלו שגם רצה לשמור על השם של משפחת סימור הצליח לטרפד מישפטית את המסמך הזה. מאה שנים מאוחר יותר יו סמיתסון שהיה פוליטיקאי מתוחכם, הצליח לגרום למלך ג’ורג’ לאשרר את אותו מסמך היסטורי ובכך לשנות לעצמו באופן רישמי את שם המשפחה לפרסי. כעת הוא ואישתו יצאו למקצה שיפוצים משמעותי בטירת אניק, ומאחר ואנחנו עוסקים באמצע המאה ה-18 אז כמו תמיד הוא כלל את שכירתם של רוברט אדם וקייפביליטי בראון שיישפצו את הטירה ואת הנוף שסביבה. את העבודה של קייפביליטי אפשר לראות עד היום, אבל את העבודה של אדם יהיה קשה לזהות כי במאה ה-19 הדוכס הרביעי מנורת’המברלנד החליט לצאת לעוד מקצה שיפורים. הדוכס היה מעריץ גדול של התרבות האיטלקית, והוא שכר את שירותיו של אנתוני סאלבין, האדריכל שעשה שיפוצים ושיפורים גם במצודת לונדון וגם בטירת ווינדזור, לשדרג את אניק בתקציב צנוע של 100 מליון שקלים (בערכים של היום). השיפוץ גם כלל עיצוב מבפנים של הטירה שהפך אותה לארמון ווניציאני מרהיב, השיפוץ הזה הוא הסיבה שכמעט כל בימאי הסרטים שהשתמשו בטירה, צילמו אותה רק מבחוץ ולא מבפנים (כי מה קשור ארמון ווניציאני לרובין הוד?).

כיום הטירה עדיין משמשת כביתו של הדוכס התשיעי מנורת’המברלנד, ולכן היא פתוחה לציבור רק מהאביב עד לסוף הסתיו. בשאר הזמן הדוכס משתמש בבית הנוסף שלו בלונדון שגם בו ביקרנו (אחוזת ציון), אז לא צריך לרחם עליו. הרבה פעמים אני מספר לכם על טירות באנגליה, ואני לא מנסה לשדל אתכם לבקר בהן, כי אני יודע שהן פשוט יושבות בחורים רחוקים שרוב התיירים לא יגיעו אליהם, אבל למרות שאניק רחוקה כמעט 500 קילומטרים מלונדון, אני חושב שאני אעשה עוול גדול אם אני לא אנסה לשכנע אתכם יום אחד (אחרי שכבר ביקרתם פעם אחת בלונדון) לעשות את המסע הזה צפונה לבקר בה. מדובר בנסיעת רכבת של שלוש וחצי שעות ואז עוד נסיעה קצרה של 10 דקות באוטובוס או מונית. הטירה יושבת בתוך עיירה קסומה שעונה אף היא לשם אניק מה שבקלות מאפשר ביקור בן יומיים לפחות (אם תחליטו גם לבקר בטירה וגם בגנים שלה כנראה שתצטרכו לפחות יום וחצי רק לזה).

מאחר ואנחנו נמצאים במחוז נורתהמברלנד, אנחנו לא הולכים להיפרד ממשפחת פרסי כל כך מהר, וגם בפוסט הבא אנחנו נבקר בטירה אחרת שלהם, בנוסף בימים הקרובים אני בטח אזמין אתכם לשיחת הוידאו הראשונה שלנו בזום, אז אם אתם רוצים להיות בטוחים שאתם לא מפסידים אותה או את הפוסט הבא  בבלוג אני ממליץ להיכנס לפייסבוק ולעקוב אחרי עמוד “רודפי הטירות”  כיוון שזו הדרך היחידה שבה אנחנו שומרים איתכם על קשר (אנחנו לא בקטע של אימיילים). בנוסף אתם מוזמנים להמשיך ליהנות מהסיפורים הכי טובים בבלוג, לגלות את עשרת הטירות הכי שוות לביקור באנגליה, ללמוד על חמשת טיולי היום הכי שווים מחוץ ללונדון, או סתם להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*