כבר סיפרתי לכם פעם שאת הבלוג הזה אני כותב לכם בפער של שנה ויותר מהזמן שבו ביקרתי בטירות. מה שמאפשר לי כמובן לחבר כל מיני אירועים וסיפורים שהתרחשו בטירות, אבל גיליתי הרבה אחרי. בנוסף זה גם מאפשר לי להיזכר באותם חופשות ולחוות אותן מחדש. בדרך כלל זה החלק המהנה ביותר בכתיבה, אבל השבוע באופן פרדוכסלי, אני כותב לכם על הטירות שביקרנו בהם במהלך החופשה באי וויט בשעה שאני נמצא עם המשפחה שלי ממש לא רחוק מהאי, בחופשת טירות אחת במחוז ווסט סוסקס (מה שאומר שיצא לי לחלוף על פניה של טירת ארונדל שעליה כתבתי רק לפני שלושה שבועות, מספר פעמים). זה אומר שבבת אחת כל הזכרונות שלי זכו לרענון מחודש.

כשתכננו את הביקור שלנו באי וויט, טירה אחת עמדה לנגד עיני, טירת קריסברוק. לפתח ציפיות מוקדמות בהרבה מקרים זה מתכון לכישלון מהדהד, אבל למרבה המזל זה לא היה המקרה הזה. על טירת קריסברוק נאמר שמי שמחזיק בה, מחזיק באי כולו. אני לא כל כך מסכים עם האמירה הזו מאחר והאי הזה מספיק גדול כדי שלא תחזיק בטירה, אבל עדיין תשלוט במקומות המשמעותיים שבו (בעיקר רצועת המים שנקראת הסולנט שצידה השני נמצאת אנגליה עצמה). מצד שני, טירת קריסברוק (Carisbrook Castle) יושבת באחת הנקודות הגבוהות ביותר באי, כך שהיא חולשת יחסית על שטח לא קטן.

הטירה הזו היא מבנה מרתק מאוד (שגם הופך אותו למקום מאוד מעניין לביקור) מאחר והיא שילוב בין טירה שההיסטוריה שלה נושקת למאה ה-11 ובין בית אחוזה ששימש גם כבית כלא למלך צ’רלס הראשון, ועבר שיפוץ משמעותי בתקופה הויקטוריאנית. השיפוץ הזה נערך בתקופה שבה הנסיכה ביאטריס, ביתה של ויקטוריה, הייתה המושלת של האי וויט, והיא החליטה להפוך את הטירה לבית הנופש שלה. ביאטריס דאגה גם לשפץ את הכנסייה של הטירה ושתלה בה גן קטן, כך שביקור בטירה אחת משלב לנו מספר תקופות שונות מאוד אחת מהשנייה.

אז כאמור טירת קריסברוק מפורסמת בזכות העובדה שבה נכלא  אחרי מלחמת האזרחים המלך צ’רלס הראשון, המלך היחיד בהיסטוריה האנגלית שהוצא להורג בעקבות משפט. אבל יכול להיות שצ’רלס לא היה המלך הראשון שראה בטירה סוג של בית (במקרה שלו זה היה בית כלא), כיון שבטירה הזו חיה פעם מישהי שאפשר היה להגיד עליה שהיא היתה מלכה לכל דבר…קראו לה איזבלה דה פורטיבוס

המתחם של טירת קריסברוק מכיל שרידים התקופה הרומאית, אבל הטירה הראשונה במקום הוקמה במאה ה- 11 (כמו הרבה טירות אחרות) אחרי הכיבוש הנורמני, והתצורה הראשונית שלה כמו טירות ארונדל, ווינדזור, יורק ורבות אחרות הייתה בסגנון motte and bailey כלומר, גבעה מלאכותית שבראשה עומד מבנה עץ שמאוחר יותר יוחלף במבנה אבן. הטירה הוקמה על ידי רוג’ר דה רדבר, הרוזן הראשון מדבון, אחד מהאצילים החשובים ביותר של וויליאם הראשון. איזבלה, שנולדה בשנת 1237 היתה ביתו של הרוזן השישי מאותה משפחה.

בימי הביניים, לבנות האצילים, היה מסלול אחד בחיים, אביהן היה מעניק להן נדוניה מכובדת, והן היו אמורות להשתדך לנישואים בגיל צעיר. עד החתונה הן היו הרכוש של אביהן, ומהחתונה הן היו הרכוש של הבעל שלהן, כשכל הנדוניה שהגיעה איתן הפכה להיות הרכוש שלו. מאותו רגע הן היו אמורות להפוך למכונות ילודה שיספקו יורש שימשיך את שושלת הבעל. הגורל של איזבלה לא היה שונה ובגיל 12 היא כבר חותנה עם רוזן עשיר מהצפון.

עד כה מסלול החיים של איזבלה היה שיגרתי וצפוי, ואולם סידרה של אירועים שהתרחשו בשנות העשרים לחייה, שינו את גורלה מהקצה לקצה. אחד אחרי השני גם אביה של איזבלה נפטר, גם אחיה (שירש את התואר וכל הרכוש של אביה) נפטר, וכך גם בעלה. ובגיל 23 כשהיא כבר אימא לשישה ילדים, איזבלה זכתה להגיע לסטטוס הכי טוב שאישה היתה יכולה להגיע אליו באותה תקופה – אלמנה עשירה.

איזבלה הפכה להיות האישה העשירה ביותר באנגליה. קצת קשה לחשב את ההכנסה השנתית שלה, אבל הערכה צנועה היא שהיא הרוויחה כ- 40 מליון פאונד בערכים של היום בכל שנה. בין כל האדמות והשטחים שאיזבלה ירשה בכל רחבי הממלכה היה גם האי וויט כולו, ומאחר ובאותה תקופה האי וויט זכה לסוג מסויים של אוטונומיה, הרי שאיזבלה נחשבה על ידי רבים להיות מלכת האי וויט.

איזבלה החליטה לקבוע את משכנה בטירת קריסברוק, ופתחה בפרוייקט בינוי עצום בתוך הטירה, שיבטא את מעמדה הכלכלי. כחלק מהפרוייקט הזה היא אפילו סללה כביש לאורך האי כדי שיהיה ניתן להוביל חומרי בנייה לטירה בקלות. אחד מהדברים המיוחדים ביותר שהתווספו לטירה באותה תקופה היה – חלון זכוכית. זה היה החלון הראשון שהגיע אל האיים הבריטיים, ולמרות שהחלון עצמו לא שרד, המסגרת שלו עדיין קיימת בטירה.

החלון של איזבלה

טירת קריסברוק הפכה להיות לארמון מרשים, אבל איזבלה לא יכולה הייתה ליהנות ממנו כמו שצריך כיון שהיא כל הזמן היתה בתנועה. קודם כל מאחר והיא היתה צריכה לנהל את אימפריית הנדל”ן שלה ולבדוק שהכל מתנהל כשורה, אבל מעבר לכך היא הייתה כל הזמן בסיכון גדול להיחטף. איזבלה הייתה אלמנה עשירה, וככזאת היא הייתה אוצר גלום עבור הגבר שיצליח להכריח אותה להתחתן איתו, כיון שכל הרכוש שלה יעבור באחת אליו. איזבלה לא תכננה לומר כן לאף אחד, ולכן שיטת החיזור האלטרנטיבית של אותה תקופה הייתה לכפות עליה נישואים, מה שגרם לה לנוע ממקום למקום על מנת להקשות על חוטפים פוטנציאליים למצוא אותה.

זה לא היה קל. באותה תקופה אנגליה נשלטה על ידי הנרי השלישי, בנו של המלך ג’ון הנודע לשמצה. הנרי היה מלך חלש שהסתכסך עם הברונים שלו שמרדו בו לא אחת. באחת המרמידות עמד בראש הברונים סימון דה מונטפורט שהצליח לנצח את צבאו של הנרי ולשבות את המלך. כעת סימון שלט באנגליה דרך הנרי השלישי, ולכן הוא יכול היה להורות לו לפרסם צו שמחייב את איזבלה להתחתן עם הבן של סימון.

לסרב לצו מלכותי היה צעד נועז, אבל כל מה שאיזבלה היתה צריכה לעשות הוא לצאת למסע דילוגים שכלל גם הסתתרות במנזר בווילס, על מנת שהצו לא יגיע אליה, והחתונה לא תוכל לצאת לפועל. למזלה של איזבלה, למלך הנרי השלישי היה יורש בשם אדוארד, מי שיהפוך ברבות הימים לאדוארד הראשון, אחד המלכים הלוחמים המפורסמים ביותר בהיסטוריה האנגלית. הנסיך אדוארד נישבה יחד עם אביו, אך שום כלא לא היה יכול להחזיק אותו גם בנעוריו… הוא ברח ואירגן צבא שיצא להילחם בדה מונטפורט. ברביעי לאוגוסט (כלומר מחר) 1265 נערך הרב בין צבאו של אדוארד לצבאו של דה מונטפורט ליד העיירה איבשהאם (שנמצאת ממש לא רחוק ממני, מה שאומר שמחר יש עוד שיחזור של קרב היסטורי שאני עומד לבקר בו). דה מונטפורט ובנו, החתן המיועד, נקטלו בקרב, מה שאיפשר לאיזבלה לצאת מהמחבוא שלה ולנשום לרווחה.

למרבה צערה של איזבלה, היא לא הייתה יכולה לנוח יותר מדי על זרי הדפנה מאחר ואחת ההחלטות הראשונות של המלך שיצא לחופשי הייתה להורות לאיזבלה להתחתן עם לא אחר מאשר בנו הצעיר, הנסיך אדמונד. עכשיו איזבלה לא הייתה יכולה להתחמק מהצו, אבל היא עדיין לא רצתה לוותר על החופש שלה, ולכן היא הצליחה לשאת ולתת עם המלך כך שביתה בת ה-12 , אבלין, תתחתן עם אדמונד במקומה. החתונה יצאה לפועל, ואולם אבלין מתה זמן קצר לאחר מכן ממחלה מבלי שהספיקה להביא לעולם יורש.

בשנת 1272, כשאיזבלה הגיע לגיל המופלג של 35 נפטר המלך הנרי ואדוארד הומלך במקומו. אדוארד לטש את עיניו לנכסים של איזבלה, ובראשם לאי וויט. הוא ניסה להשיג את האי לעצמו, ואפילו ניסה לקחת את איזבלה לבית המשפט על מנת לקבוע שהאי צריך לעבור לרשותו. באותם ימים, כמו שאתם יכולים לתאר, בתי המשפט היו סוג של חותמת גומי עבור המלך, ובטח עבור מלך כל כך דומיננטי כמו אדוארד, אבל איזבלה הצליחה לנצח גם את הקרב הזה והאי שלה נשאר ברשותה.

החיים בימי הביניים לא היו קלים לאף אחד, גם לא לאישה הכי עשירה באנגליה, ואחד אחרי השני כל ששת ילדיה של איזבלה מתו לפניה מבלי שהם מביאים לעולם יורש שיוכל לזכות באימפריית הנדל”ן שלה, מה שגרם למלך אדוארד לא לאבד תקווה…

בשנת 1293 כשאיזבלה מגיעה לגיל העוד יותר מופלג של  56 היא מחליטה לעלות לרגל לקנטרברי, במהלך המסע חזור היא לפתע נעשית חולה. כשהמלך שומע על כך הוא מיד שולח אליה את הבישוף של דורהאם במשימה אחת ברורה, לגרום לאיזבלה למכור לו את האי וויט.

הבישוף פוגש את איזבלה החולה על ערש דווי והוא אכן מצליח לגרום לה למכור את האי במחיר של 1000 מארקים, אבל זו רק מחצית מהמשימה שלו. מאחר ובישוף גם מחתים את איזבלה על צוואה שבה היא מודיעה שהיורש של כל האימפריה שלה הוא לא אחר מאשר המלך עצמו, כך שלא באמת משנה כמה כסף הוא משלם על האי וויט, הכסף גם ככה יחזור אליו מיד. איזבלה כל כך חלשה שהיא אפילו לא מסוגלת לחתום על הצוואה החדשה שלה, והיא רק מסמנת שירבוט קטן (שבית המשפט כמובן מקבל).

עם מותה של איזבלה, האי וויט הופך לראשונה להיות חלק מאנגליה. אבל זה לא אומר שהתושבים שלו מרגישים ככה, תושבי האי וויט היו עקשנים כמו איזבלה, וכמה שנים לאחר מותה, כשאדוארד מחליט להילחם בסקוטים, והוא קורא לאבירים של האי להצטרף לצבא שלהם יחד עם אנשיהם. האבירים מסרבים להצטרף וטוענים שהנאמנות שלהן היא אך ורק להגנת האי עצמו.

בשבוע הבא נמשיך לספר לכם על טירת קריסברוק, ועל האירוע החשוב ביותר בתולדותיה – המאסר של צ’רלס הראשון. אגב הבחורה בתמונה שבפוסט היא כמובן שלא איזבלה, אלא הגברת משאלוט, אחד מהציורים המפורסמים של ג’ון וויליאם ווטרהאוס, מאחר וכמו שאתם יכולים להבין, אין שום תמונה של איזבלה שממחישה איך היא נראתה…

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*