הבלוג שלנו ממשיך לשוטט בלונדון, והפעם אנחנו מבקרים במה שאני רק יכול להגדיר כיהלום הסודי של לונדון – אחוזת ציון (syon house) הבית הפרטי הלונדוני (שפתוח לציבור) של ראלף פרסי הדוכס ה-12 מנורת’המברלנד. אחוזת ציון ממוקמת על גדות נהר התמזה כשמהעבר השני שלה תוכלו למצוא את גני קיו המפורסמים. אנחנו אמנם הגענו אליה במכונית אבל גם תיירים יכולים להגיע אליה ברכבת או אוטובוס. הקטע המדהים הוא שהם לא ממש יודעים על קיומה ולכן אפשר היה לבקר בה מבלי להיתקל בהמוני אנשים.
אם אתם חובבי היסטוריה אנגלית כמוני משפחת פרסי לא יכולה להיות זרה לכם, זו אחת המשפחות האצילות הכי מדהימות ומרתקות שהסתובבו על האי הזה. התפקיד ההיסטורי של המשפחה (ושם נמצאת גם הטירה שלהם שעליה עוד נכתוב הרבה מאוד) היה להילחם בסקוטים. הם שלטו בחבל הארץ הכי צפוני של אנגליה וניהלו במשך מאות שנים קרבות שכנים, וכשהם לא נלחמו עם השכנים הסקוטים הם מרדו במלכים, וככה יצא שיותר מבן משפחה אחת של פרסי מצא את עצמו מאבד את הראש שלו. משפחת פרסי היא גם היחידה שיכולה להתהדר בקבוצת כדורגל שלמה שקרויה על שם אחד מבניה, מדובר בקבוצת הכדורגל של טוטנהאם הוטספורס, והכינוי שלה מגיע היישר מסר הנרי הוטספור, אחד האבירים הכי מפורסמים בהיסטוריה האנגלית.
אחוזת ציון שואבת את שמה ממנזר ציון, שהשטח שלה היה בבעלותו עד הנרי השמיני. קתרין מארגון, מלכתו הראשונה של הנרי (וגם גרושתו הראשונה) הייתה מבקרת קבועה באחוזה, מה שבטח גרם לו שימחה לאיד לא קטנה כשהוא החרים את המנזר והשכיר את השטח לדוכס מסומרסט. הנזירים היו פחות נלהבים, במיוחד אחרי שהנרי הוציא להורג אחד מהם, ביתר את גופתו ותלה חלק ממנה בשערי המנזר למען יראו וייראו. לפי הסיפורים (או האגדות), אחד הנזירים קילל את הנרי ואיחל לו שכלבים ילקקו את דמו, ויכול להיות שהקללה הזו עבדה, כיון שאחרי שהנרי מת הארון שלו הועבר במהלך מספר ימים מלונדון ועד למקום הקבורה בטירת ווינדזור. באחד הלילות השיירה עצרה באחוזת ציון ובמהלך הלילה הנוזלים בגופו של המלך התפוצצו ונזלו מבעד לארון הקבורה וכך בבוקר גילו המלווים של השיירה את כלבי הבית מלקקים את הדם מהריצפה… האם זה באמת קרה? לא יודע, אבל זו בהחלט מחשבה מצמררת.
אחוזת ציון המשיכה להיות בבעלותם של האנשים הכי חזקים באנגליה, מה שגרם לה להמשיך להיות בחזית של כמה מהאירועים הכי משמעותיים באנגליה של הנרי, ולאחריה. לכאן למשל הובאה למאסר מלכתו החמישית של הנרי, קתרין הווארד, לפני שנשלחה להוצאה להורג בטאואר, וכמה שנים לאחר מכן הובאה לאחוזה ליידי ג’יין גריי שידועה גם בתואר המלכה של תישעת הימים. היא יצאה מהאחוזה דרך הנהר אל הטאואר לטקב ההכתרה הכפוי שלה, ותישעה ימים לאחר מכן נשארה בטאואר בתור אסירה עד שהוצאה להורג. אחוזת ציון המשיכה להיות בית מלכותי לאורך השנים, גם הנסיכה אן (מי שתהיה המלכה אן) חיה בה תקופה מסויימת ואף ילדה בה את אחד מילדיה (אם ראיתם את הסרט המועדפת אתם יודעים שהיא עברה 17 לידות נוראיות, ורק ילד אחד שהצליח להגיע לגיל 12). המארחת של אן באותה תקופה הייתה אליזבת סימור, או יותר נכון אליזבת פרסי סימור, הנצר האחרון למשפחת פרסי המקורית, ומי שנודעה בכינוי האלמנה הבתולה.
אליזבת פרסי נולדה ב- 1667 באחוזת פטוורת’ (בית אחר של משפחת פרסי שגם אליו נגיע בהמשך), היא היתה ביתו של ג’וסלין פרסי, הרוזן ה- 11 מנורת’המברלנד. בתור בת היא לא הייתה אמורה לרשת את התואר או את האחוזות של המשפחה, אבל הכל השתנה כשהיא הייתה בת – 3. אימא שלה הייתה בהריון, ואבא שלה השתעמם אז הוא נסע לטיול באירופה, כשהיעד שלו היה כנראה זונה ממין זכר שנהג להתלבש בבגדי נשים. בדרך חזרה “מהמסיבה” הרוזן קיבל שבץ ומת, כשאישתו שמעה על כך היא חטפה הלם וילדה לפני הזמן תינוק ממין זכר שלא הצליח לשרוד. אליזבת נשארה היורשת האחרונה לכל הנכסים העצומים של המשפחה שלה.
במאה ה-17 מידת הסקסיות שלך היתה קשורה באופן ישיר לגודל הנדוניה שלך, מה שהפך את אליזבת פרסי, היורשת העשירה ביותר באנגליה, לבחורה הכי נחשקת בממלכה. מי שהחליטה לנהל את העניינים הייתה סבתא שלה, שחיתנה אותה כבר בגיל 12 עם היורש של דוכסות ניוקאסל. החתן המיועד היה בן 20, ושני הצדדים הסכימו על שני דברים, קודם כל שהוא ישנה את השם שלו לפרסי באופן רישמי, ולאחר מכן שהוא יחכה עם “מימוש הנישואים” עד שאליזבת תהיה קצת יותר בוגרת. שנה לאחר מכן החתן נפטר ממחלה, ואופס, אליזבת הפכה להיות אלמנה בתולה בפעם הראשונה.
מצעד החתנים חזר, וסבתא שלה שוב היתה צריכה לבחור מישהו חדש. בין השאר הופיע בתמונה גם אציל זוטר ממוצא שבדי שלא היה לו שום סיכוי לעבור את המשוכה של הסבתא, שהתוכנית שלה עכשיו היתה לחתן את אליזבת עם איזה נסיך אירופאי כלשהו. הבעיה היתה שהחלו לעלות שמועות על כך שאליזבת אולי תברח אם אותו שבדי (שנקרא אגב הרוזן קוניגסמרג), ולכן הסבתא חיתנה את אליזבת במהירות עם אחד המחזרים העיקשים, תומס ת’ין מאחוזת לונגלית (זוכרים אותה? זו האחוזה של רומיאו ויוליה האמיתיים) תומס כונה, תומס של עשרת אלפים, כדי להדגיש את העובדה שהיתה לו הכנסה כספית עצומה, בנוסף היה לו גם הרפס ועגבת כי אחד התחביבים שלו כלל אינספור ביקורים אצל בתי הזונות של לונדון. אליזבת הייתה בת 14 ותומס היה בן 32.
אליזבת ממש לא אהבה את הרעיון של החתונה עם תומס ת’ין, במיוחד עם כל שלל “המתנות” הרפואיות שהוא יכול היה לתת לה, אבל אף אחד לא שאל אותה. אליזבת לא התכוונה לוותר, ויחד עם אחת מהמשרתות שלה היא תכננה בריחה נועזת שמילטה אותה ממיטת הכלולות שלה היישר אל ארצות השפלה שם כבר חיכה הרוזן השבדי. הבעיה היתה שאליזבת כבר היתה נשואה (וכך כל הרכוש שלה עבר לתומס ת’ין), עם זאת לבעיה הזו היה פיתרון. הרוזן השבדי התלבש בבגדים פשוטים והתגנב בחזרה לאנגליה בלוויית כמה פושעים מוכרים. כמה ימים מאוחר יותר כשתומס ת’ין נסע בכרכרה ביחד עם החבר הכי טוב שלו הדוכס ממונמאות (שהיה גם הבן הבכור והלא חוקי של המלך צ’רלס השני) שני פרשים על סוסים נצמדו לכרכרה וירו בת’ין מטווח קצר. אליזבת שוב הייתה אלמנה (בהנחה שהיא לא עשתה עד עכשיו כלום עם קוניגסמרק)
שני הרוצחים נתפסו כמה ימים לאחר מכן וכך גם קוניגסמרק, אבל משום מה רק הם הוצאו להורג, והוא לא רק שיצא לחופשי, הוא גם קיבל טרמפ חזרה לאירופה על סיפונה של אחת היאכטות של המלך, מה שאומר שיכול להיות שזה לא היה רק רצח על רקט רומנטי אלא גם קצת על רקע פוליטי (לא ניכנס עכשיו למאבקים בין הקתולים והפרוטסטנטים באותה תקופה, ועל מאבקי ירושת הכתר באנגליה באות התקופה, אבל זה כנראה שהיה קשור).
הרוזן השבדי קיווה כעת להיות הבעל האוהב והמאוד עשיר של אליזבת, אבל הוא בוודאי שהתאכזב לגלות שברגע שאליזבת שמעה על מותו של תומס ת’ין היא ארזה את חפציה וחזרה לאנגליה.
האלמנה הבתולה בריבוע הייתה אמורה כעת להלחיץ מחזרים עתידיים, נכון? תשכחו מזה, הם שוב הסתערו על היורשת (שכל הרכוש שלה שב אליה עם מותו של תומס) והיא חותנה בתוך שלושה חודשים בלבד…
החתן השלישי היה צ’רלס סימור, היורש של הדוכסות סומרסט שהיה בן 20 בשעה שאליזבת היתה בת 15. הפעם אפשר לומר בוודאות שאליזבת לא נותרה בתולה כיון שהיא ילדה לא פחות מאשר 13 ילדים, אבל אני יכול לספר לכם שהנישואים היו מאוד לא מאושרים, ושהכינוי של צ’רלס היה “הדוכס השוויצר” אז אתם יכולים לשער לכם איזה מן בן אדם הוא היה…
מה שמעניין הוא שהענף הראשי של משפחת פרסי נגדע למעשה עם אליזבת, אבל רק לשני דורות. הנכדה של אליזבת התחתנה עם פוליטיקאי משופשף בשם יו סמיתסון, הוא הצליח לקבל מהפרלמנט אישור לקרוא לעצמו פרסי מחדש בזכות אישתו, ולהחיות ולשדרג את התואר של המשפחה מרוזנים לדוכסים. כחלק מהעלייה המטאורית שלו, יו פרסי (חייבים לקרוא לו ככה עכשיו, לא? מי רוצה לריב עם הפרלמנט?) שכר את שירותיהם של רוברט אדם ושל קייפביליטי בראון, צמד הכוכבים של עולם הארכיטקטורה ואדריכלות הנוף, לשדרג את אחוזת ציון. הדוכס הטרי, הרגיש שהמוצא שלו עד לא מספיק נחשב באליטה של לונדון, ולכן הוא דרש מרוברט אדם לא לשנות כלום באחוזה מבחוץ אלא רק מבפנים, ולכן אחוזת ציון היא כננראה המקרה המושלם של המשפט על תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו, ובמילים אחרות, אתם חייבים לראות מה קורה בתוך הבית המדהים הזה…
בשבוע הבא נמשיך לעסוק בבנות משפחת פרסי, והפעם נדבר על דודה של אליזבת, לוסי פרסי, האישה שהייתה ההשראה של הסופר הצרפתי אלכסנדר דיומא, כשהוא כתב את דמותה של מייליידי ברומן שלושת המוסקיטרים… יש למה לחכות…
אהבתם את הסיפור? למה שלא תשתפו אותו עם החברים שלכם? כפתורי השיתוף של פייסבוק וטוויטר נמצאים ממש מתחתיכם…
מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג שלי? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:
ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
