לפני כמה שבועות כתבנו על טירת ברנספת שניתנה במתנה לרוברט קר, המאהב של המלך ג’יימס הראשון, שהורחק מחצר המלוכה על ידי היועצים של המלך, אבל הצליח להסתנן לטורניר אבירים והפיל את עצמו מסוסו ממש מול המלך החשקן. זו הייתה הטירה השנייה שרוברט קר קיבל מהמלך, הטירה הראשונה הייתה טירת שרבורן החדשה ששוכנת במחוז דורסט, לא רחוק מהמקום שבו נערך בכל שנה (חוץ מהשנה) פסטיבל גלסטונברי המפורסם.
טירת שרבורן היא טירה ששלושת בעליה הראשונים סבלו ממזל רע במיוחד שלא באשמתם (כל כך) ואותה ביקרנו שנה קודם לכן (אבל משום מה שכחתי לכתוב לכם עליה), ועכשיו הגיע הזמן לספר את סיפורה.
אין משהו חדש במיוחד בטירת שרבורון החדשה, היא נבנתה בסוף המאה ה-16. בנוסף, אין בה שום דבר שדומה לטירה, זה בית אחוזה אליזיבתני רגיל, מה שמעלה תהייה כפולה. התשובה לשתי הקושיות האלו נעוצה בעובדה שבמרחק כמה עשרות מטרים ממנה שוכנת טירת שרבורן הישנה שנבנתה במאה ה-12 והיא באמת הייתה טירה מבוצרת. אז אפשר לומר שהמבנה החדש קיבל את השם בהשראתה.
תמיד קל לשווק טירות אם הן קשורות “לסלבריטאי” היסטורי, וזה בדיוק מה שעושה טירת שרבורן החדשה שהוקמה על ידי סר וולטר ריילי שהיה אחד מחביביה של המלכה אליזבת, ואחד האנשים שהכי השפיעו על ההיסטוריה הבריטית. ריילי היה אחד מאותם אנשים שהעניקו לתקופתה של אליזבת את הכינוי “תור הזהב”. הוא היה הרפתקן, שודד ים, היסטוריון ומשורר. ממסעותיו בעולם החדש ריילי הביא לאנגליה לא רק אוצרות זהב שהוא שדד מאוניות ספרדיות אלא גם את הטבק ואת תפוחי האדמה שכולנו כל כך אוהבים היום (אני אוהב רק את תפוחי האדמה).
באחד ממסעותיו בתוך אנגליה לכיוון נמל פליימות’, נקלע ריילי לטירת שרבורן הישנה שהייתה הרוסה בחלקה, הטירה המקורית הייתה שייכת לבישוף של סליסבורי בתקופת המלך הנרי הראשון, באותו זמן בישופים היו יותר פוליטיקאים מאשר אנשי דת, והבישוף הזה שימש בשר האוצר של המלך ובסופו של דבר גם מרד בו, בתור עונש המלך החרים לו את הטירה והכניס אותה למשמורת של הכתר. ריילי פלירטט קצת עם המלכה וביקש לקבל לידיו את הטירה, והיא אכן החכירה לו אותה.
ריילי ניסה בהתחלה לשפץ את הטירה ולהפוך אותה לשמישה, אבל זה התברר כמלאכה יקרה ומסובכת מדי, אז הוא פשוט הקים לעצמו ב- 1594 בית חדש במרחק קטן מהטירה. הבית שריילי הקים בהחלט לא היה מרשים מדי, אבל למען האמת לא היה לו יותר מדי זמן, המוות של אליזבת והעלייה של ג’יימס הראשון לכתר האנגלי גרם למפנה ביכולת ההשפעה של ריילי שמצא את עצמו כלוא במצודת לונדון ובסופו של דבר גם חסר ראש ב- 1618 (ואתם מוזמים לקרוא את הפוסט שלי על אחוזת קוטון כדי ללמוד עוד על הסיפור של ריילי, ובעיקר של אישתו ששמרה את הראש המפוחלץ של בעלה בתיק מיוחד במשך 29 שנים)
כאמור, מי שהרוויח מהנפילה של ריילי היה המאהב של המלך, רוברט קר, שקיבל את הטירה לידיו, אבל רק לזמן קצר כי גם הוא חווה נפילה כואבת בעצמו, והטירה עברה למשפחת דיגבי שהחזיקה בתואר הרוזנות של בריסטול והייתה כבר בליגה אחרת מבחינה כלכלית.
משפחת דיגבי מיד התחילה בפרוייקט בנייה עצום שבמסגרתו היא הוסיפה ארבעה אגפים לבית של וולטר ריילי והפכה אותו בעצם לרוב מה שאנחנו רואים היום. אם אתם שמים לב, עד עכשיו טירת שרבורן יצרה די הרבה מזל רע לשני הבעלים הראשונים שלה, ואם נידמה לכם שהמזל הרע הסתיים עם מעבר הטירה לידיו של הרוזן דיגבי, אתם טועים… קללות מגיעות בשלשות.
עד עכשיו טירת שרבורן גבתה “שני קורבנות” סר וולטר ריילי שבנה אותה הוצא להורג אחרי שבנו תקף אוניה ספרדית והפר את השלום של המלך ג’יימס (האבא היה מפקד המשלחת ולכן נענש). רוברט קר מטירת ברנספת הסתבך עם פרשיית רצח שכל כולה הייתה פרי עשייתם של משפחת הווארד המפורסמת, אבל הוא זה שחטף את האשמה (תוכלו לקרוא על זה בפוסט שלנו על טירת ברנספת), ועכשיו הגענו לבעלים השלישיים…
הרוזן מבריסטול, ג’ון דיגבי, היה סוג של מטאור פוליטי בחצר של המלך ג’יימס, אבל אז הוא הצליח להסתבך בפרשה שנקרא לה “השידוך המקולל”
פרשת השידוך המקולל החלה ב- 1614. היא הייתה ניסיון פוליטי בינלאומי לחבר בין ספרד ובין אנגליה באמצעות שידוך של יורש העצר של ג’יימס, מי שעתיד יהיה להיות המלך צ’רלס הראשון, ובין הנסיכה הספרדייה אנה מריה, ביתו של המלך פיליפ השלישי. בין אנגליה הפרוטסטנטית וספרד הקתולית זרם הרבה דם רע, אני לא צריך להזכיר לכם את נסיון הפלישה של הארמדה הספרדית של 1589, נכון? כדי להרגיע את העניינים, התחילה להתפתח תוכנית במסגרתה, כחלק מהשידוך ,ספרד לא תפריע לג’יימס לשלוט באירלנד הקתולית, והוא בתמורה יעצור את שודדי הים האנגלים שהסבו לספרדים נזק עצום במושבות (ההוצאה להורג של ריילי הייתה דוגמא לחלק מההסכם הזה). בנוסף הספרדים הסכימו להעניק לנסיכה נדוניה צנועה בשווי של חצי מיליארד שקל מה שמאוד קסם למלך ג’יימס הראשון שאהב מאוד לערוך מסיבות מפוארות, אבל היה זקוק לאישורו של הפרלמנט בכל פעם שנזקק לדמי כיס.
מי שהיה אמור לנווט את התהליך היה הדוכס מבאקינגהאם, המאהב מספר אחד של המלך ג’יימס. כמו שאתם יכולים לנחש הייתה מעט מאוד התלהבות באנגליה הפרוטסטנטית מהשידוך. שני השידוכים הספרדיים האחרונים לא היו מוצלחים במיוחד…השידוך לקתרין מארגון גרם בעצם למשבר הדתי באנגליה, והשידוך של הבת שלה מרי למלך ספרד נקשר בזכרונות האנגלים להוצאות להורג בשריפה של פרוטסטנטים…כאמור, לא שיא ההצלחה.
הפרלמנט האנגלי ודעת הקהל היו נגד, אבל לא רק הם, הנסיכה עצמה לא רצתה להתחתן עם מישהו שאינו קתולי, אבל המגעים נמשכו ונמשכו. שבע שנים אחרי שהם התחילו והמשיכו להימרח, הדוכס מבאקינגהאם, וצ’רלס שהיה כבר בן 22 החליטו לעשות מעשה, והם החליטו להגיע לספרד ב- 1621 לזכות בליבה של הנסיכה במה שאפשר לכנות “משא ומתן ישיר”. השניים יצאו לספרד מחופשים, הם השתמשו בשמות המקוריים של “תומס וג’ון סמית” ופתאום הופיעו בחצר המלוכה.
ג’ון דיגבי, הרוזן מבריסטול מטירת שרבורן, היה באותו זמן השגריר בספרד, כמעט וחטף התקף לב כשהוא ראה את השניים. באותם ימים לא היה זום, ולא היו עדכונים שוטפים, והעניינים בחצר היו מאוד מורכבים. אבא של הנסיכה מת, ואחיה, פיליפ הרביעי תכנן להשיא אותה לראש הקיסרות הרומית הקדושה. צ’רלס ובאקינגהאם הגיעו לספרד בלי לעדכן אף אחד, ויצרה תקרית דיפלומטית ענקית (היה אפילו חשש שהם יילקחו בשבי), למרות הכל השניים הצליחו לחתום על סוג של הסכם חתונה חשאי, אבל נאלצו לחזור לאנגליה עם הזנב בין הרגליים ובלי הנסיכה עצמה. המגעים בין המדינות המשיכו והמשיכו, עד שלבסוף מועצת המלך החליטה לבטל אותם ב- 1624.
מישהו היה חייב לשלם על הכישלון במגעים, ומאחר והדוכס מבאקינגהאם היה המאהב מספר אחת של המלך, זה לא היה יכול להיות הוא, נכון? במקום זאת החליטו להאשים את הרוזן מבריסטול בכל הבלגאן, למרות שדי היה ברור שלא היה לו שום קשר לנושא. צדק היה כמובן עניין שולי במאה ה-17, וג’ון דיגבי מצא את עצמו כלוא בטירת לונדון, ולאחר מכן מנודה מהחצר. הקשר בינו ובין צ’רלס חזר לקדמותו, רק כשהוא הפך להיות מלך ושפרצה מלחמת האזרחים, כך שהוא הצטרף למלך, ובעצם בחר בצד הלא נכון במלחמה…
במהלך מלחמת האזרחים התרחשה בטירת שרבורן תקרית שהראתה לי, יותר מהכל, כמה נוראית הייתה המלחמה בכך שהיא יצרה קרע בתוך המשפחות עצמן. הרוזן מבריסטול היה נשוי לביאטריס, ומאחר והוא היה עם המלך באוקספורד שהפכה להיות הבירה המלכותית בזמן המלחמה, היא ניהלה את האחוזה לבד. במהלך המלחמה הגיע כוח של הפרלמנט לכבוש את טירת שרבורן, שכמובן שלא הייתה מבוצרת ולא הייתה מסוגלת להגן על עצמה. בראש הכוח, עמד לא אחר מאשר האח של ביאטריס.
ביאטריס חימשה את המשרתים והתבצרה בתוך הבית. חיילי הפרלמנט הקיפו אותו, ואז היא שלחה מכתב לאחיה ובו היא הודיעה לו שאם הוא לא עוזב את האיזור הוא יצטרך להוציא את גופתה ואת הגופות של אחייניו מבין ההריסות של הבית. רגשות האשמה עשו עבודה טובה על האח שהחליט להפסיק את המצור ובמקום זאת “להיכנס” בטירה הישנה שבה ישב כוח קטנטן שהיה נאמן למלך, חיילי הפרלמנט כבשו את הטירה הישנה ועל הדרך הרסו אותה כמעט לגמרי.
משפחת דיגבי ממשיכה בעצם לחיות בטירת שרבורן עד היום, ובמאה ה-18 המשפחה אפילו שכרה את שירותיו של קייפבליטי בראון שיעצב מחדש את הגנים של הטירה. מה שקייפבליטי עשה היה להפוך את הטירה הישנה לסוג של מבנה פולי עבור הטירה החדשה (פוליז היו מבנים שנבנו במטרה “לקשט” אחוזות, ולא היה להם שימוש אמיתי חוצמיזה). ביקור בטירת שרבורן החדשה הוא תענוג לא רגיל לחובבי היסטוריה כמוני, כיון שהטירה כולה מוקדשת להיסטוריה המדהימה של האנשים שבנו אותה, ובין השאר אפשר למצוא בה עותק של ספר “ההיסטוריה של העולם” שריילי כתב בזמן שהיה כלוא במצודת לונדון ופורסם ב- 1614.
טירת שרבורן לא תעזוב אותנו כל כך מהר כי יש לי שני סיפורים מדהימים שאני רוצה לשתף איתכם שקשורים אליה. הסיפור הראשון יעסוק בקנלם דיגבי, האיש שטען שכדי לרפא מחלות צריך ליצור אבקה מעור טחון של מתים שלא נקברו (ומצד שני המציא את בקבוק היין המודרני), והסיפור השני הוא על ג’פרי הדסון, הגמד המלכותי שרצה שייקחו אותו ברצינות והיה מוכן להרוג לשם כך…
אני מזכיר לכם שאנחנו ממשיכים בהרצאות שלנו בזום. פייסבוק משום מה לא ממש עוזר לנו להפיץ אותם גם לעוקבים שלנו, ולכן אם אתם רוצים לשמוע את הסיפורים שלנו, אני מציע שתיכנסו לעמודת ה- events שלנו בעמוד בפייסבוק ותיראו מתי ההרצאה הבאה. בנוסף אתם מוזמנים להמשיך ליהנות מהסיפורים הכי טובים בבלוג, לגלות את עשרת הטירות הכי שוות לביקור באנגליה, ללמוד על חמשת טיולי היום הכי שווים מחוץ ללונדון, או סתם להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה.
