ביום השביעי שלנו בקורנוול הגענו לטרליסק, אחוזה עם גינה כל כך יפה עד שכמעט ולא שמנו לב שהיה “תקוע” בה גם בית, ואם אתם חושבים שרק אנחנו הופתענו שהוא שם, תדעו לכם שהגנים של טרליסק מוגדרים בתור אתר לשימור בדרגה ראשונה, בעוד שהבית עצמו מוגדר מבנה לשימור בדרגה שנייה…

באמצע המאה ה- 18 השתנתה אופנת הגננות והנוף באנגליה בזכות אדם אחד שכתבתי עליו בפוסט על אחוזת קרום וארמון בלנהיים, לנסלוט “קייפביליטי” בראון. עד אותה תקופה רוב האחוזות באנגליה התהדרו בגנים פורמליים שהיו צמודים אל הבית. היה זה בראון שהכניס לראש של האצילים באנגליה שהם צריכים לחשוב על כך השטח סביב האחוזה שלהם, “ולהנדס” את הנוף שלו כך יביא את הבית שלהם ליכולת (קייפביליטי) המקסימלית שלו. כשהוא היה מטפל באחוזה הוא היה יוצר בה גבעות ואגמים מלאכותיים כחלק מבניית תוואי הנוף, והתוצאות שלו היו מהממות, אבל עם כל הכבוד אליו, לפעמים הטבע פשוט עושה עבודה יותר טובה לבד.אחוזת טרליסק יושבת על פנינסולה שמוקפת משלושה צידיה על ידי נהר פל (fal) האחוזה בנויה על גיבעה מעל הנהר מה שמלכתחילה יצר נוף מרשים, ועליו עוד “הלבישו” את הגנים.

האחוזה הזו היתה בית צנוע עד שהיא נרכשה על ידי משפחת דניאלס באמצע המאה ה- 18. אבי המשפחה הקים אימפריה של מכרות והכינוי שלו היה Guinea a minute Daniels מרמז על קצב יצירת המזומנים שלו (גיני היה מטבע שהונפק באנגליה מאמצע המאה ה- 17 ועל לעלייתה של ויקטוריה לשלטון). אבי המשפחה התפרסם גם בכך שבגיל 60 אחרי שהוא התאלמן הוא הוריש את כל רכושו לבנו, נשא אישה צעירה ממנו ב-30 שנים לאישה שנייה והחליט להקים אימפריה עיסקית חדשה בצפון אנגליה. בתוך 10 שנים הוא הצליח לבנות שווי עיסקי גדול יותר ממה שהיה לו ו…להתאלמן.

הסיפור של משפחת דניאלס באחוזת טרליסק מאוד דומה לזה של משפחת טרבניון בטירת קריס. הדור השלישי של המשפחה היה זה שהחליט להתחיל לפתח את הבית ואת הגנים, והוא עשה את זה בדיוק בזמן שעסקי המכרות בקורנוול התחילו לקרוס. כמו הנרי טרבניון בטירת קריס גם ראלף אלן דניאלס החליט שעדיף לברוח לצרפת מאשר להיכנס לכלא על חוב שכבר עמד על 4 מליון פאונד בערכים של היום (במקרה שלו, חלק מהחוב היה קשור גם בהימורים, ולא רק בשל בניית האחוזה). אחוזת טרליסק עמדה למכירה על ידי הנושים והחליפה מספר ידיים לפני שנרכשה על ידי לאונרד קאנליף שהיה אחד מעשירי אנגליה ובין השאר שלט בבית הכלבו הרודס, והוא העביר אותו לידי בתו החורגת אידה קופלנד, שעוד מעט נשוב אליה (היא הקשר שלנו לנושא הבחירות והפשיזם). מה שמעניין הוא שאידה העבירה את הבית לנשיונל טראסט כבר בשנות החמישים אבל המשפחה הוסיפה לחיות בו והבית היה סגור למבקרים (אפשר היה לבקר רק בגנים). בשנת 2013 המשפחה החליטה שנמאס לה לגור בבית, בין השאר כי הוצאות החימום השנתיות שלו היו כבר מעל 25 אלף פאונד, והבית התחיל להתמוטט… המשפחה החליטה להעמיד את כל תכולת הבית למכירה פומבית במטרה להשיג לא פחות משלושה מליון פאונד. הנשיונל טראסט אירגנה מגבית, וכשהמכירה הפומבית התקיימה היא קנתה מחדש הרבה מהריהוט וחפצי האומנות המקוריים שלו. אחד האלמנטים שהטראסט רכשו היה שולחן הביליארד שממוקם בקומה השלישית. השולחן שוקח כמעט חצי טון, וכדי להוריד אותו לקומת התצוגה היו צריכים שישה פועלים מקצועיים שהיו צריכים לפרק את השולחן העתיק בעדינות ולהרכיבו מחדש, רק בכדי לפרק אותו שוב ולעלות איתו שלוש קומות יום אחרי המכירה.

הבית נפתח לראשונה ב- 2014 וכשביקרנו בו היה עדיין אפשר לראות שלא כל כך ברור לנשיונל טראסט איך להציג אותו לציבור, זה גם בערך המקום היחיד שבו הצטרפתי לסיור מאורגן בתוך הבית והשתעממתי קשות. אין לטרליסק סיפור ברור, או איזושהי היסטוריה עמוקה, ובהחלט אפשר לומר שבמקרה של המקום הזה, הבית תקוע להם באמצע הגינה…

אז כאמור הגינה לעומת זאת הייתה סיפור אחר לחלוטין. כבר סיפרתי לכם שהאביב בקורנוול היה קר מהרגיל, ולכן רוב העצים והפרחים איחרו לפרוח, ועדיין השיטוט בגנים היה חוויה עצומה (אם כי העליה והירידה במורד הגיבעה היו אתגר לא קטן אחרי כמה פעמים שדגמנו שבילים שונים). בנוסף אפשר לשלב את הביקור בטרליסק (שבטח יהיה יפה פי כמה) בעוד חוויה ממש מדליקה כיון שממש ליד האחוזה שוכן רציף שממנו יוצאת מעבורת שניתן לעלות עליה עם רכב ולהגיע לעיירה פלמאות’ שבה שוכנת טירת פנדניס, ולכפר שבו שוכנת אחותה טירת סנט מאווס. אנחנו כבר ביקרנו בשתי הטירות, מה שמוכיח שלפעמים המחקר שאני עושה ממוקד יותר מדי בהיסטוריה ופחות מדי בתיירות, אני די משוכנע שהפסדתי פה חוויה ממש מהממת.

אז מה קשורות הבחירות לאחוזת טרליסק? ובכן זה המקום שאנחנו חוזרים לאידה קופלנד. בימים אלו ממש מדינת ישראל עומדת בפני בחירות. אני אולי לא חי בארץ, אבל זה לא אומר שאני לא חשוף לכל מה שמתרחש בהם (שלום פייסבוק), ואני מודה שאני ממש נחרד מהרמה שאליה יורדים חלק מהפוליטיקאים, והקיצוניות של חלק מהמפלגות. למרבה הצער אני חושש שהרבה מהסיטואציה קשור בשיטת הבחירות שלנו. יש יתרונות וחסרונות לכל שיטת בחירות, אבל הסיפור של אידה קופלנד, פוליטיקאית יבשושית ואפורה שישבה בפרלמנט במשך קדנציה אחת, אבל היתה גורם משמעותי בחיסול הפשיזם הבריטי הוא דוגמא מצויינת לכך.

שנות השלושים היו שנים מאוד סוערות בפוליטיקה האירופית. הימין והשמאל הקצינו מאוד, פשיסטים מוצהרים מצד אחד, וקומוניסטים מהצד השני. בשנת 1931 מוסוליני שלט באיטליה כבר 9 שנים, ובבחירות בגרמניה המפלגה הנאצית זכתה ב- 108 מושבים. באנגליה גם היו בחירות, והשפל הכלכלי הגדול היה מצע פורה להתחזקותה של מפלגה פשיסטית בריטית בראשות אוזוולד מוסלי הברונט השישי. אלו היו הבחירות שבהן ביקש מוזלי לפרוץ ולהתחיל את המסע הפשיסטי בבריטניה, אבל השיטה באנגליה שונה מזו הגרמנית (שהיא שיטה יחסית רובית שדומה יותר לשיטה הישראלית), ולכן ההצבעה היתה למועמדים בכל מחוז. מוזלי החליט להעמיד את עצמו לבחירה בעיר סטוק שבה אישתו היתה חברת הפרלמנט המכהנת. מולו התייצבה אידה קופלנד, ובשעה שמוזלי חרש את הארץ וניסה להלהיב את ההמונים, היא התמקדה בקמפיין ממוקד בקרב המצביעים בעיר עצמה. ביום הבחירות היא הביסה אותו והפכה להיות האישה ה- 25 שנכנסת לפרלמנט. למעשה בזכות שיטת הבחירות האנגלית, אף נציג של המפלגה לא הצליח להיכנס לפרלמנט באותה שנה, והצמיחה של המפלגה נבלמה ואז החלה לדעוך.

בבחירות האחרונות לפני משאל העם על הברקסיט התרחש באנגליה אירוע שהדגים שוב את כוחה של שיטת הבחירות האיזורית לכווץ פופוליזם. מפלגת UKIP שניסתה לקדם את הברקסיט ולא בחלה בליבוי שינאת זרים הצליחה לגרוף לא פחות מ- 7 אחוזים מהקולות של הבוחרים ברחבי בריטניה. בפרלמנט הבריטי יש 650 מושבים, כך שאם נעשה אדפטציה לשיטה הישראלית, UKIP הייתה אמורה לקבל 45 מושבים. בפועל בגלל השיטה באנגליה היה למפלגה נציג בודד בפרלמנט (וגם הוא היה בעצם נציג של המפלגה הטורית שהחליט לערוק ל- UKIP). זה לא מקרה בודד כמובן בפרלמנט הבריטי, מפלגת הירוקים למשל קיבלה חצי מליון קולות באנגליה שהיו אמורים להעניק לה לפחות 7 מושבים וגם היא מסתפקת בחברת פרלמנט אחת.

אפשר לומר הרבה דברים רעים על שיטה שבה כל כך הרבה קולות “הולכים לאיבוד” אבל נידמה שבמציאות הנוכחית של חיינו, כשהקצוות מתחילים להתרחק זה מזה, ונידמה שאנשים יעשו פשוט הכל בכדי להיבחר, המצב בישראל היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הייתה שיטה שמקדשת יותר את המרכז הפוליטי על חשבון השוליים המפחידים שלו.

בפוסט הבא נמשיך את המסע בקורנוול וננסה להבין איך הצליחו לשמור את הדם של ישו טרי במשך 1200 שנים.

נהניתם מהסיפור? תשתפו אותו, שגם החברים שלכם ייהנו (וגם אני, כי זה כיף לראות שאתם משתפים ועושים לייק…).

למה להתגרש כשאפשר להעמיד את אישתך למכירה פומבית?

סיפורו של אדוארד השני, המלך הכי גרוע בהיסטוריה

הנרי טרבניון והאחיות לי, משולש רומנטי אכזרי במיוחד

ג’ורג’ וורנון מחפש מזכירה, אבל שתהיה בת 13: מה קורה “שג’נטלמן” בן 58 שחי בנפרד מאישתו משתעמם ומחפש ריגושים?

לפתוח מרפאת פוריות במאה ה- 17: מה עושה רוזן כשהמלך מגרש אותו מחצר המלכות? מתחזה לרופא פוריות כדי “לרפא” נשים צעירות כמובן.

הקללה של האישה הכי יפה באירלנד: שתי אחיות עניות מאירלנד הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי ולהפוך לסלביטאיות בקנה מידה ארצי, אז איך זה נגמר כל כך מהר וכל כך רע?

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*