טירת סודלי היא הטירה שביקרנו בה הכי הרבה פעמים.
למעשה, טירת סודלי היא הטירה הראשונה שהתחילה את מירדף הטירות, והפעם הראשונה שהגענו אליה הייתה במקרה, אבל מאז אותה פעם הספקנו לבקר אותה מספר פעמים בכל עונות השנה, ובזכות שלג מאוחר באפריל אפילו הצלחנו לבקר אותה כשהיא עטופה בלבן.
למה אני מספר לכם על סודלי? השבוע יצא לי לדבר על הטירה הזו בהרצאה שלי על שש נשותיו של הנרי השמיני (ביום שבת ה- 30 למאי בשעה שמונה ישראל תהיה למי שירצה הזדמנות נוספת לשמוע את ההרצאה הזו בלייב – תלחצו על הלינק הזה לעוד פרטים), טירת סודלי הגיעה לסוג של שיא מבחינת הפופולריות שלה בתקופת שושלת טיודור, והדובדבן שבקצפת הייתה העובדה שהמלכה האחרונה של הנרי השמיני – קתרין פאר, עברה לגור בטירה אחרי מותו כשהיא מתחתנת על בעל הטירה תומס סימור (האח של כלה מספר שלוש של הנרי).
כשאתה מבקר בטירה פעם אחת אתה בדרך כלל מתמקד בפיצ’רים המרכזיים שלה, בחדרים הראשיים ובגנים הפורמליים. לעומת זאת, כשאתה מבקר בטירה עשרים פעמים, אתה יכול להתחיל לחפש את הפינות החבויות, את המקומות שאנשים אולי לא שמים לב אליהם, וזה בדיוק הסיפור של הדלת הסגורה בטירת סודלי.
כמו כל הטירות באנגליה, טירת סודלי עברה תהפוכות רבות במאות שנים של היסטוריה. היא התחילה בתור מבנה הגנתי צנוע והתרחבה להיות בית מרווח ומפואר, אבל עדיין כזה שהיו בו יכולות הגנתיות מסויימות. במאה ה-15 הטירה הייתה שייכת למשפחת בוטלר. ראלף בוטלר, ראש המשפחה היה אביר שעשה הון תועפות בזכות מלחמת מאה השנים. באותה תקופה הסטרט אפ הכי טוב היה להשתתף בקרב (לנצח בו כמובן) ולקחת בני ערובה עשירים מקרב הצד המפסיד. בוטלר עשה את העבודה שלו מצויין ובזכות הכופר שהמשפחה שלהם נאלצה לשלם הוא הצליח להרחיב את הטירה ולהוסיף את אחד המגדלים שקיים עד היום.
הבעיות של בוטלר התחילו כמה שנים לאחר מכן כשפרצו להם מלחמות השושנים בין בית יורק ובית לנקסטר. כמו כל שאר האצילים הוא היה צריך לבחור צד, והוא בחר בצד של בית לנקסטר, מה שכמובן לא עבד לטובתו יותר מדי כיון שידו של בית יורק הייתה על העליונה ברוב השלבים של המלחמה. ב- 1469 בוטלר נאלץ לוותר על הטירה שלו (לפחות הוא זכה לשמור על הצוואר שלו) והיא עברה לבעלותו של מלך אנגליה החדש אדוארד הרביעי. אדוארד החליט לצ’פר את אחיו הצעיר ריצ’רד הדוכס מגלוסטר (טוב, הוא לא ידע אז שיום אחד ריצ’רד יהרוג את שני הבנים שלו וינסה להתחתן עם הבת שלו) ולתת לו את טירת סודלי, אבל ריצ’רד העדיף את הנדל”ן שלו בצפון אנגליה והוא עשה טרייד בין סודלי לטירת ריצ’מונד שביורקשייר, והטירה חזרה לרשות הכתר.
ב- 1483 ריצ’רד ביצע את ההשתלטות האכזרית שלו על הכתר האנגלי (סיפור הנסיכים בטירה) ובעצם קיבל מחדש את טירת סודלי. הפעם הוא דווקא החליט להשקיע בטירה, והוא שפך עליה מזומנים במטרה להקים אגף חדש ומפואר שבו יהיה אולם נשפים. העבודות התנהלו במהירות מסחררת ולא רק שהאולם הספיק להיבנות, ריצ’רד גם הספיק להזמין יין ומזון על מנת לערוך בו מסיבה, אבל כלל לא בטוח שהמסיבה הזו התרחשה כיון שב- 1485 חזר לאנגליה הנרי טיודור (מי שיהיה הנרי השביעי), נחת בווילס והתחיל לאסוף סביבו צבא במטרה להילחם בריצ’רד על הכתר האנגלי. הנרי טיודור השתייך לבית לנקסטר וזה בעצם היה אקורד הסיום של מלחמות השושנים. במקום לחגוג בטירת סודלי, ריצ’רד נאלץ לאסוף צבא ולפגוש את הנרי לקרב בוסוורות’, למה שיהפוך להיות הפעם האחרונה שבה מלך אנגלי נהרג בשדה הקרב.
אבל איך כל הדברים האלו קשורים לסיפור של הדלת הסגורה בטירת סודלי? ובכן, בשביל להבין את זה אנחנו צריכים לקפוץ 160 שנים אל מלחמת האזרחים האנגלית. טירת סודלי עברה מיד ליד במהלך המלחמה, ובזמן מסויים היא אפילו אירחה את המלך צ’רלס הראשון. ב- 1649 אחרי שהפרלמנט ניצח במלחמה הם החליטו להרוס את הטירה על מנת שלא תוכל לשמש כנגדם בעתיד. הדרך הכי פשוטה לעשות את זה הייתה להסיר את העופרת מהגג של הטירה. בלי העופרת הגשם והרוח עשו את העבודה עבור הפרלמנט, וטירת סודלי כולה כולל אולם הנשפים המדהים של ריצ’רד התדרדרו במהירות.
טירת סודלי הפכה להיות עוד חורבה רומנטית במשך 200 שנים עד לתקופה הויקטוריאנית. זוג אחים, ג’ון וויליאם דנט שרכבו באיזור ווינצ’קומב, נתקלו בטירת סודלי והחליטו שהם רוצים לשקם אותה. אם הקשבתם להרצאות זום הראשונות שלי אתם בוודאי יודעים שלויקטוריאנים הייתה אובססיה להמציא מחדש את העבר, והם התחילו לבנות לעצמם בתים שנראו כביכול כמו טירות נורמניות או גותיות, אבל היו סוג של ארמונות.
זה לא היה המקרה של טירת סודלי. צמד האחים שעשו את הונם ממפעל כפפות, החליטו להשקיע סכום עצום בשיפוץ טירת סודלי במטרה להחזיר אותה לצורה שבה היא הייתה במאה ה-16, והיום כשאתם מבקרים בטירה אפשר ממש לראות את הקו בקיר שממנו התחיל השיפוץ. לשפץ זה עבודה הרבה יותר יקרה ויותר קשה מאשר לבנות מחדש, וזה אומר שהם מעולם לא הצליחו לסיים את הפרוייקט, ואחרי עשרות שנים של עבודה רק חלק כחצי מהטירה, החצי הפחות מפואר, שוקם והפך להיות המבנה שעד היום המשפחה חיה בו בטירה, ובו נמצאים גם החדרים שפתוחים לציבור. החלק שלא שופץ כולל בתוכו את אולם הנשפים של המלך ריצ’רד, והיום השלד ההרוס שלו מצליח להתחבר בצורה הרמונית לגנים של הטירה.
זה הופך את טירת סודלי היום לטירת שממש מרתק לבקר בה כי היא אחת מהטירות היחידות באנגליה שהיא חצי טירה בנויה וחצי טירה הרוסה, וזה בהחלט הופך את הביקור בה לחוויה מיוחדת.
בביקורים הראשונים שלי בטירה הפוקוס שלי היה על הכנסייה של הטירה שבה מצוי הקבר החדש שנבנה עבור המלכה קתרין פאר (טירת סודלי היא הטירה הפרטית היחידה באנגליה שיש בה קבר מלכותי), בנוסף ביקרתי בחדרים הבנויים בתוך הטירה כולל החדר המשופץ שהיה פעם החדר של קתרין, וכולל גם שחזור של השירותים שלה, וכמובן שבתערוכה ההיסטורית של הטירה שבה עוד אפשר לראות תלתל שיער של המלכה ואת אחת מהשיניים שלה, בקיצור, כל מה שתייר טוב אמור לעשות בביקור בטירה הזו.
רק בביקור הרביעי או החמישי התחלתי לחקור את החלקים ההרוסים של הטירה. לא מדובר באיזה חלק ענק, אבל כיום כאמור הוא פשוט חלק מהגינה. אבל כשהתחלתי להתמקד באותו חלק שפעם אירח את אולם הנשפים גיליתי שאם מסתכלים עליו מתוך החצר הפנימית של הטירה אפשר לראות דלת עץ בקומה השלישית של המבנה.
אני בטוח שאף אחד מהמבקרים האחרים לא ממש התייחס לדלת הזו (אחרי הכל מה זאת דלת סגורה לעומת תא שירותים מפואר) אבל מה שהדהים אותי הוא שמאחר והדלת הזו צפה באוויר ולא נפתחת אל שום חדר, אפשר להניח שמדובר בדלת מקורית של טירת סודלי, וזה אומר שהדלת הזו בעצם בת לפחות 535 שנים. היא שרדה את ההרס של הפרלמנט, שרדה את הגשם והרוח של הקוטסוולדס, והיום היא עדיין שם בקומה השלישית, בראש מגדל שאף אחד לא יכול לטפס עליו.
טירת סודלי שיחקה כאמור תפקיד משמעותי מאוד בתקופת שושלת טיודור. הנרי השמיני ביקר בה כמה פעמים בזמן שהוא היה נשוי לאן בולין. בזמן אחד הביקורים שלהם בטירה יחד עם תומס קרומוול הם עסקו בפירוק העתידי של מינזר היילס המפורסם ששכן לא רחוק מהטירה והתיימר להחזיק בקבוקון עם הדם של ישו (מסתבר שזה היה דם של ברווז שהוחלף כל כמה ימים) מאוחר יותר הנסיכה אליזבת חיה בטירה כמה חודשים (ובה היא אולי אפילו נוצלה מינית על ידי אותו תומס סימור הבעל של קתרין פאר), ולאחר מכן כשהיא הפכה מלכה היא ביקרה אותה לפחות שלוש פעמים. בכל הזמן הזה נערכו בטירה נשפים באותו אולם שריצ’רד לא הספיק (אולי להשתמש בו) ומי יודע מי מהאנשים האלו שכרגע הזכרתי עבר בדלת הזאת? איזה שיחות נשמעו מאחריה?
מירדף הטירות שלנו לקח אותנו לאינספור מקומות שלקחו חלק בעיצוב של ההיסטוריה הבריטית. היינו בארמונות וטירות של מלכים ודוכסים, ושל דמויות מרתקות ומטורפות (חכו לפוסט של שבוע הבא על המשולש הרומנטי בצ’טסוורת) אבל משום מה דווקא כשאני מסתכל על הדלת הפשוטה הזאת, אני מרגיש רעד מסויים. אולי זה בגלל שהדלת לא נמצאת בתוך איזה מוזיאון, אולי מאחר והיא לא משופצת ומתוחזקת. היא פשוט שם, ובפעם האחרונה שמישהו פתח אותה, אנגליה הייתה בסוף מלחמת האזרחים שלה.
בשבוע הבא אנחנו יוצאים למירדף טירות נוסף, הפעם היעד שלנו הוא איזור מנצ’סטר וה- Peak district, אתם מוזמנים להירשם לרשימת התפוצה שלנו כדי שלא תפספו את הפוסטים הבאים, ואם אתם רוצים לשמוע עוד סיפורים על טירת סודלי אתם מוזמנים להצטרף היום בשמונה שעון ישראל להרצאת הזום שלנו.
