הבטחתי לכם שלושה סיפורים על טירת ארונדל שידגישו עד כמה היא מדהימה, ועד כמה המשפחה שחיה בה מרתקת והנה הסיפור השלישי, שבעצם מחזיר אותנו בזמן מהסיפור השלישי (אין לי מושג למה לא סיפרתי לכם את הסיפורים לפי הסדר).

הסיפור שלנו מתרחש בסוף המאה ה-17 בשנותיו האחרונות של המלך צ’רלס השני. אם אתם עוקבים אחרי הבלוג אתם בוודאי זוכרים עד כמה חצר המלכות של צ’רלס השני התאפיינה בנהנתנות והתקשטה בדמויות ציוריות כמו ג’ון ווילמוט שהעיתון טיים אאוט דירג בתור כותב השירה האירוטית השישי בכל הזמנים בלונדון… אבל לכל מסיבה יש סוף, וצ’רלס שלנו התחיל להזדקן והאצילים שסביבו כבר החלו להריח את הסוף. הבעיה הגדולה הייתה שלמרות שלמלך היו 13 צאצאים לא חוקיים מהפילגשות המרובות שלו, לא היה לו אפילו יורש חוקי אחד, מה שאמור היה להוביל לכך שאחיו, הדוכס מיורק, יהיה הבא בתור לכתר.

למה זו הייתה בעיה? ובכן, הדוכס מיורק היה קתולי מוצהר והחל מימיו של הנרי השמיני המלך אמור היה להיות ראש הכנסייה האנגליקנית, וכמו שאתם מבינים, מלך קתולי שיעמוד בראש הכנסיה האנגליקנית פשוט לא מסתדר. תוסיפו על כך את העובדה שהזיכרון הקולקטיבי האנגלי ממלך ממוצא קתולי החזיר אותם למלכה מרי הראשונה ששרפה פרוטסטנים בעודם בחיים, ואתם יכולים להבין למה אף אחד (כנראה שאפילו שלא הקתולים שעוד נותרו באנגליה) לא רצה מלך קתולי.

הפרלמנט ניסה להעביר שורה של החלטות שימנעו מג’יימס להיות המלך הבא, אבל צ’רלס חסם אותם בגופו. הפאניקה באנגליה בכלל ובלונדון בפרט הלכה והתעצמה, והובילה למספר עלילות דם כנגד הקתולים כשהגדולה מכולן נוצרה במוחו הקודח של שקרן כרוני בשם המפואר “טיטוס אוטס”. טיטוס היה יצור נאלח בלי שום ספק. הוא התחיל את “הקריירה” שלו בכך שהוא זייף לעצמו תואר אוניברסיטאי שבאמצעותו הוא השיג עבודה בתור מורה. כשמנהל בית הספר החל לחשוד בו ובתואר שלו, הוא פיברק נגד המנהל האשמה בניהול של יחסים הומוסקסואליים עם אחד התלמידים. כשטיטוס נתפס לבסוף הוא היה אמור להיזרק לכלא, אך במקום זה הוא ברח והצליח להשתחל לטירת ארונדל שבה הוא החל לעבוד בתור כומר פרוטסטנטי. המשפחה כזכור הייתה קתולית להחריד, אבל הרבה מהעובדים שבטירה היו פרוטסטנטים…

ב- 1677 טיטוס המיר את הדת שלו לקתוליות, וההתחברות שלו עם הכמרים הישועיים סייעה לעלילת הדם שהוא המציא ב- 1678 להיתפס כרצינית, כשהוא בישר למלך צ’רלס שיש מזימה לרצוח אותו ונקב בשמותיהם של כמה עשרות אנשים כולל אצילים קתוליים. אחד מהם היה וויליאם הווארד, הוויקונט של סטפורד ואחיינו של הדוכס מנורפולק מטירת ארונגל.

וויליאם היה נצר לאחד הענפים הנמוכים במשפחת הווארד, ובניגוד לענף הבכיר מטירת ארונדל, הוא התחנך כפרוטסטנטי, אבל באופן מפתיע התחתן עם קתולית (מה שאולי עזר לייצר נגדו את עלילת הדם), אגב, את תואר האצולה שלו הוא קיבל מהמשפחה של אישתו. וויליאם היה אדם שאהב לריב, והוא הצליח להסתכסך עם רוב המשפחה שלו. כשטיטוס אוטס האשים אותו בקנוניה נגד המלך, הוא טען שהווארד שיתף פעולה עם אחד מקרובי משפחתו. מה שטיטוס לא ידע הוא שוויליאם הצליח לריב ולא לדבר עם אותו קרוב למעלה מ- 25 שנים, כשטיטוס הבין את זה הוא שינה את הסיפור שלו וטען שהווארד תכנן להבריח לאנגליה מתנקש שיחסל את המלך.

כמו שאתם יכולים להניח, הסיפור של טיטוס היה מלא בחורים כמו גבינה שוויצרית, וזה לא היה אמור להיות קשה לוויליאם הווארד להצליח להיחלץ מההאשמות נגדו, אילמלא הוא היה עושה שתי טעויות גורליות. הטעות הראשונה שלו היתה לנצל את הפריבילגיה שלו כאציל ובמקום להישפט בבית משפט רגיל, הוא דרש להישפט בבית הלורדים כשמי שיקבעו את אשמתו או חפותו הם הצירים של הבית. אם וויליאם היה בוחר להישפט בבית משפט רגיל עם שופט מקצועי, יכול להיות שאותו שופט היה עולה מהר מאוד על השקרים של טיטוס, מה שאצילים “חובבנים” לא כל כך היו מסוגלים לעשות. הטעות השנייה שלו היתה שהוא בחר לייצג את עצמו לבד, ולא להשתמש בעזרתו של עורך דין. שוב פעם, טעות שכנראה נבעה מגאוות היתר שלו, וגרה לכך שהוא לא היה מסוגל לשאול את טיטוס את השאלות שהיו, די בקלות, גורמות לכל עלילת הדם שלו לקרוס.

יכול להיות שוויליאם הווארד הביט אל בית הלורדים וזיהה שם לא פחות משיבעה לורדים שהיו שייכים למשפחה שלו, ולכן הוא האמין שהוא ייצא זכאי במשפט בקלות? למרבה הצער אנחנו לא יכולים לדעת מה עבר לו בראש, אבל התוצאה של המשפט בבית הלורדים דווקא נפלה לרעתו כשהריבים שלו עם בני משפחתו גרמו לכך שלא פחות משישה מבני הווארד הצביעו נגדו ורק הדוכס מנורפולק הצביע לטובתו.

הרשעתו בבית הלורדים הובילה את וויליאם הווארד אל הגרדום, ובשנת 1680 הוא הוצא להורג ביחד עם עוד לא פחות מ- 15 אצילים נוספים שנכללו בהאשמות של טיטוס אוטס. רשת השקרים של טיטוס החלה להיפרם שנה מאוחר יותר, וב- 1685 כשהדוכס מיורק הוכתר למלך אנגליה והפך להיות ג’יימס השני, טיטוס נכלא והושת עליו מאסר עולם, כשבכל שנה הוא היה  מוצא מהכלא שלו ומובל במסע השפלה ברחובות לונדון שמסתיים בכך שהוא היה נאסר לסד עץ למשך חמישה ימים שבהם תושבי לונדון יכלו להשליך עליו פירות רקובים וגוויות של עכברושים.זה כמובן כבר לא עזר לוויליאם הווארד המסכן (למרות שאני בטוח שהוא היה שמח לגלות שב- 1929 הכנסייה החליטה להעניק לו תואר של קדוש מעונה).

למזלו של טיטוס השלטון של ג’יימס השני היה קצר ואחרי שלוש שנים ג’יימס איבד את התואר שלו לוויליאם השלישי במה שמכונה “המהפכה המהוללת” וויליאם הפרוטסטנטי חנן את טיטוס ואפילו העניק לו פנסיה לכל החיים.

אחרי שסיימנו את הביקור בטירת המדהימה, נסענו לעיר פורתסמות’ שממנה יוצאת המעבורת אל האי וויט. ובפוסטים הבאים תוכלו ללמוד יותר על האי ועל הטירות והבתים באי שבהם ביקרנו.

אתם מכירים כבר את הנוהל, נכון? אם אהבתם את הסיפור, שתפו אותו כדי שכל מי שעוקב אחרי הבלוג יוכל גם לראות אותו (משהו השתנה באלגוריתם של פייסבוק). ואם הגעתם לפוסט הזה במקרה, ואתם רוצים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה אז תלחצו כאן. 

אם אתם רוצים לגלות מהן 10 הטירות הכי שוות באנגליה עד כה, אתם מוזמנים ללחוץ כאן

אם אתם רוצים לקרוא באנגלית על (כמעט) כל המקומות שביקרנו בהם אז תלחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*