היום השלישי שלנו בקורנוול היה אמור להיות יום ללא טירות. אחרי הכל אנחנו היינו בנסעה משפחתית, ורצינו יום אחד שיהיה בעבור הילדים. האטרקציה המשפחתית הכי משמעותית חייבת להיות פרוייקט עדן שהוא גן בוטני תחת כיפה, אבל מאחר והיו מתוכננים לנו מספיק גנים לבקר בהם לצד בתי האחוזה, החלטנו דוקא לבקר באטרקציה אחרת, לונה פארק בשם Flambard שאמור היה להציע שעות של בידור לכל המשפחה.
זה זמן טוב במיוחד לספר שלפני שהיינו רודפי טירות, הייתה לנו שנה שבה היינו רודפי לונה פארקים… כשעברנו לראשונה מחוץ ללונדון, התגוררנו בהתחלה מעט מערבית ממנה בעיר בשם רדינג. על מנת להקל את המעבר על הילדים החלטנו לעשות מנוי שנקרא מרלין פס, שזה מנוי משפחתי לכל האטרקציות של שהקבוצה הזו, וזה כולל כמעט את כל הלונה פארקים באנגליה, לצד אטרקציות כמו מאדאם טוסו, גלגל הענק של לונדון, האקווריום של לונדון ועוד.
לא הרבה אנשים יודעים את זה (ולא ברור לי למה) אבל בחגורה החיצונית של לונדון יש שלושה לונה פארקים שכל אחד מהם מספק בידור משפחתי שונה. ת’ורפ פארק, הוא לונה פארק לחובבי אדרנלין עם מבחר עשיר של רכבות הרים ומתקני אקסטרים שונים (לצד מתקנים יותר סטנדרטיים). צ’זינגטון הוא שילוב בין לונה פארק לכל המשפחה וגן חיות, וקצת יותר מערבה בוינדזור נמצא לגלולנד, שמתאים יותר למשפחות עם ילדים קטנים. אנחנו למעשה התגוררנו 20 דקות מלגולנד, וכשעה וקצת משני הלונה פארקים האחרים, וכך יצא שבשנה הראשונה שלנו מחוץ ללונדון ביקרנו בהם (בעיקר בלוגלנד) אינספור פעמים, ופעם אחת אפילו נסענו צפונה אל הלונה פארק הגדול בבריטניה אלטון טאוור (שלמרבה הקטע היה בעברו בית אחוזה מפואר, ובית האחוזה עצמו כיום הוא סוג של מתקן…).
עם כל כך הרבה “נסיון” בלונה פארקים, ללונה פארק העייף של קורנוול לא היה כל כך סיכוי לעניין אותנו לאורך זמן, ומאחר והוא גם היה די ריק, הילדים שלי הצליחו לבקר בכל המתקנים פעמיים או שלוש ובסופו של דבר האטרקציה העיקרית שגילינו בו הייתה סוג של מוזיאון שהציג את החיים בכפר בתקופה הויקטוריאנית באמצעות בובות שעווה, אבל גם הוא עוד לא הצליח להעסיק אותנו אפילו עד לשעת ארוחת הצהריים, כך שלפתע התפנה לנו חצי יום.
בהתחלה עוד הצלחנו לשמור על הרעיון של לא לבקר היום בטירה, והחלטנו במקום לצאת ולחקור את העיר פלמאות’. האטרקציה המרכזית בעיר היא מוזיאון שודדי ים, שבטח מתכתב היטב עם ההיסטוריה של משפחת קילגרו, שהיתה המשפחה החשובה ביותר בעיר (אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי על שודדת הים מטירת פנדניס) אבל הילדים החליטו שהם דווקא מעדיפים לעשות שייט. אז אחרי סיבוב קצר ברחוב הראשי של העיר מצאנו את עצמנו באחד הרציפים שממנו יצאו מספר מסלולי שייט, ובאופן מפתיע למדי המסלול של השיט הכי קרוב היה לטירת סנט מאווס, האחות הקטנה של טירת פנדניס בצד השני של הדלתא של נהר פל. בתוכניות המקוריות שעשינו לקורנוול לא תכננו לבקר בטירה הזו, מאחר וחשבנו שמבצר ארטילרי אחד צריך להספיק לנו, אבל לשנינו היה ברור שהנסיבות מכתיבות שגם היום נבקר בטירה…
השיט עצמו ארך כחצי שעה. נמל פלמאות’ נותר נמל חשוב גם היום ולכן הספינה הקטנה שלנו הוקפה בכל מיני מפלצות עצומות. אחד מהרגעים הכי מרשימים בשיט, היה בשעה שחצינו את הנקודה שבה יכולנו לראות את שתי הטירות שומרות על הכניסה לדלתא. כשנמצאים בנקודה הזו, מבינים בדיוק מה היה הרעיון מאחרי הפרוייקט של הנרי, במקרה פלישה ספינות האוייב היו צריכות להתמודד עם מטחים ארטילרים משני הצדדים שלהם.
ממש כמו פלמאות’ גם סנט מאווס הוא סוג של כפר “שנבלע” על ידי אירביאנבי. הכפר הקטנטנן מכיל היום כל כך הרבה דירות נופש, עד שהקהילה המקורית שלו כמעט ונכחדה. מה שמעניין בכפר הזה היא העובדה שהדרך הכי נוחה אליו וממנו היא בשייט. מאחר והוא יושב בעצם מול פלמאות’ (שאני רק יכול להניח שהיא משמשת לו בתור העיר הגדולה) הדרך היחידה לנסוע ממנו אליה דורשת שעה של נסיעה שבמהלכה את עושה עיקוף עצום, מה שהופך את הנמל הקטנטן של הכפר לסוג של תחנה מרכזית.והחיים של הכפר מושפעים מלוח הזמנים של הסירות (שמביאות ולוקחות איתם את התיירים).
שהגענו לכפר היו לנו בסף הכל שעתיים עד לסירה האחרונה לפלמאות’, כך שישר צעדנו במרץ אל עבר הטירה. בניגוד לפנדניס, סנט מאווס בנויה מטרים ספורים מעל קו הים, כשחלק מסוללות התותחים שלה נמצאות כמעט בגובה פני הים. ההליכה אל הטירה מהנמל אורכת חמש דקות (אם אין לכם שני ילדים).
כמו טירת פנדניס, גם הטירה הזו מנוהלת על ידי הארגון שנקרא English Heritage אבל דומה שבארגון חשבו ממש כמונו שטירה אחת של הנרי השמיני צריכה להספיק, ובניגוד לטירת פנדניס שבה הם בנו גם תערוכות שונות, והביאו מדריכים מחופשים, סנט מאווס מתוחזקת על ידי אדם אחד בלבד שמחלק לך בכניסה מדריך שמע שעוזר לך להתמצא, וזה הכל.
הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשהגענו אל הטירה היה שלמרות שהיא נבנתה באותו זמן כמו פנדניס ובעבור אותה מטרה בדיוק, שתי הטירות ממש שונות אחת מהשנייה. פנדניס בנויה בצורה מאוד פרקטית, כשסנט מאווס מקושטת ומעוטרת, ולמעשה יפה יותר (למרות שפנדניס מנצחת בקלות בקטגוריית הנוף הנשקף ממנה). טירת סנט מאווס היא אחת מאותן טירות שאפשר לבקר בעשר דקות, לא טעינו שלא חשבנו לכלול אותה בתוכניות המקוריות שלנו. בזכות מדריך השמע שקיבלנו בכניסה לטירה הביקור שלנו התארך לחצי שעה…
מבחינה היסטורית, וממש כמו פנדניס (וכל שאר טירות הארטליריה של הנרי), סנט מאווס היתה סוג של פיל לבן. במהלך כל שנות קיומה נידמה שהאויבת הגדולה ביותר שלה היתה הטירה מעבר לנהר. בהתחלה המלחמה הייתה על הזכות למסות את הספינות שנכנסות לנהר פלמאות’, אבל כשהגיעה מלחמת האזרחים האנגלית באמצע המאה ה- 17 התחילה המערכה השנייה בין הטירות…
כשהתחילה מלחמת האזרחים, קורנוול נשארה נאמנה למלך, מה שהפך את נמל פלמאות’ לנמל מאוד משמעותי (שממנו יצאה המלכה הנרייטה מאריה עם ילדיה לגלות בצרפת). לקראת סוף המלחמה הגיע הצבא של הפרלמנט וכבש מעוז אחרי מעוז של המלוכנים. טירת פנדניס וסנט מאווס נשארו שני המעוזים האחרונים במחוז. בטירת פנדניס הצטופפו לא פחות מאשר 800 חיילים רויאליסטים, בשעה שבסנט מאווס היו קצת פחות מעשרים, אבל כשהגיע צבא הפרלמנט לאיזור, טירת סנט מאווס נכנעה מיד, ובפעם הראשונה בהיסטוריה שעשו בתותחים שלה שימוש, זה היה כנגד טירת פנדניס… אני אספר לכם יותר על המצור הזה כשנגיע לבית אחר בקורנוול שבו התגורר מי שפיקד על טירת פנדניס.
למרות שהיו לנו בסך הכל שעתיים להיות בסנט מאווס, כשחזרנו אל הנמל גילינו שאפילו לא בילינו בכפר שעה, ואת שארית הזמן שלנו העברנו בחוף בחיפוש צדפים… בסופו של דבר טירת סנט מאווס התגלתה כמקום לא כל כך מעניין לביקור, אבל שייט לטירת מאווס, ביקור קצרצר בטירה ושעה של חיפוש צדפים על החוף כבר היוו בילוי אחר צהריים משפחתי מעולה.
אם אתם רוצים לקבל עדכון בכל פעם שאנחנו מוסיפים סיפורים או ביקורות בבלוג, אתם מוזמנים ללחוץ לייק ולקבל עדכונים דרך הפייסבוק. אם תלחצו כאן למטה (ולא בעמוד רודפי הטירות) על כפתור השיתוף, גם החברים שלכם יוכלו ליהנות…
מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג שלי? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:
ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
