המלך אליזבת והמלכה ג’יימס

בפוסט הקודם ביקרנו בטירת ברנספת שהייתה בבעלות משפחת נוויל המפורסמת (זוכרים כמה טירות היו למשפחה?). אחרי המרד הכושל שלהם בימי המלכה אליזבת, הם איבדו את כל הנכסים שלהם, כשטירת ברנספת עצמה הוחזקה בידי הכתר עד שניתנה לרוברט קר (Robert Carr), הרוזן הראשון מסמרסט. בפוסט הזה אני אספר לכם על אותו בחור שהיה בסך הכל צעיר סקוטי פשוט שהצליח לעלות לגדולה בזכות (כנראה) מערכת היחסים המיוחדת שלו עם המלך ג’יימס הראשון.

כשהמלכה אליזבת הראשונה נפטרה ללא יורש טיבעי ב- 1603, עברה המלוכה האנגלית מבית טיודור לבית סטיוארט. המלך הסקוטי ג’יימס החמישי, בנה של מרי מלכת הסקוטים, היה בעצם הנין של הנרי השביעי מאנגליה, וזה העניק לו את הזכות לטעון לכתר. ג’יימס הוכתר בתור ג’יימס הראשון ועבר למלוך על מדינה גדולה ועשירה יותר (סקוטלנד הייתה אז מדינה ממש ענייה ומסכנה), או כמו שהוא תיאר במילותיו את השבועות הראשונים שלו כמלך אנגליה “כל יום הרגיש כמו כריסטמס”.

תושבי אנגליה, ממש כמו היום כנראה, הכירו רק סיטואציה שבה יש להם מלכה ולא מלך (המלכה מרי ואחריה התקופה הארוכה של אליזבת) עמדו בצד הדרך בכל מקום שהשיירה של המלך החדש עברה רק כדי לראות את הפלא הזה – מלך זכר, אבל זמן מה לאחר מכן כבר התחילו לרנן בלונדון על כך “שאליזבת הייתה מלך, ועכשיו יש לנו מלכה בשם ג’יימס,” וכמובן שבכך הם התייחסו לשמועות אודות הנטייה המינית של המלך החדש.

חשוב לומר שאין שום הוכחה רשומה לכך שג’יימס היה הומוסקסואל. הוא היה נשוי לאן מדנמרק והוליד לא פחות משיבעה נסיכים ונסיכות, אבל מאחר ובאותה תקופה המלך והמלכה היו גרים בחדרים נפרדים, ולא פעם בארמונות נפרדים, אז היה קל לנהל איזה סוג מערכת יחסים שתירצה (או לקחת כמה שיותר מאהבות במקרה של הנכד שלו צ’רלס השני). בנוסף היה מנהג אחר שגרם לכך שהמלך לא היה ישן אף פעם לבד אלא עם חבורה של אצילים, והנה האפשרויות לרקוד בקלות בשתי החתונות.

יחסים הומוסקסואליים היו עניין פלילי עד לאמצע המאה ה-20 באנגליה. ובבלוג שלי יש כמה סיפורים על אצילים שנאלצו לברוח מהמדינה בשל חשיפת נטייתם המינית, כמו למשל הסיפור על וויליאם בקפורד, הילד הכי עשיר באנגליה, שמוצרט היה המורה שלו למוזיקה, והסיפור על הרוזן וויליאם קורטני מטירת פאודרהם (שבשלב מסויים כנער היה המאהב של אותו בקפורד). ג’יימס חי בתקופה מוקדמת יותר מהשניים, אבל מאחר והוא היה המלך, הוא היה מעל החוק כמובן.

כשחושבים על המאהבים הפוטנציאליים המפורסמים ביותר של ג’יימס, השם הראשון שקופץ הוא ג’ורג’ וילארס, מי שכונה הגבר הנאה ביותר באנגליה. ג’ורג’ היה בן של ג’נטלמן כפרי צנוע, וכשהוא הגיע לחצר המלכות ב- 1615 הוא צד את עיניו של המלך בזכות תנועות הריקוד החינניות שלו. באותה שנה ג’יימס כבר העניק לו תואר אבירות ובתוך שמונה שנים הוא דילג על כל סולם תארי האצולה עד שהפך להיות הדוכס מבאקינגהאם.

וילארס אולי ידע לשמור על מעמדו אצל המלך בצורה טובה מאוד, אבל הוא בהחלט לא היה הראשון שהצליח למנף את תשוקתו של המלך להישגים ותארים, רוברט קר עשה את זה הרבה יותר מוקדם.

קר היה בן של אביר סקוטי. הוא היה צעיר נאה ושאפתן וכשג’יימס עלה לשלטון הוא הצליח להשתחל לתפקיד זוטר בארמון (Page boy). היועצים של המלך ראו את העניין המיוחד שהצעיר עורר במלך החדש והחליטו להתערב. קר הורחק לסקוטלנד ונאסר עליו להתקרב לארמון. אבל, כמו שציינתי, קר היה בחור שאפתן ובשנת 1607 בהיותו בן עשרים, הוא חזר ללונדון, ומצא דרך מקורית במיוחד להגיע אל המלך.

קר נרשם לתחרות אבירים שנערכה בחצר, ובאופן “מפתיע” הוא הצליח ליפול מהסוס שלו ולשבור את רגלו כשרכב ממש מול עיניו של המלך בן הארבעים. ג’יימס זיהה את הצעיר ששירת אותו בעבר, ומיד קפץ ממקומו ורץ אליו לקחת אותו בזרועותיו. עכשיו כבר שום יועץ לא יכול היה להרחיק את קר מג’יימס.

ג’יימס החליט לקחת את קר תחת חסותו במלוא מובן המילה, וכחלק מכך הוא אפילו דאג לשדרג את חינוכו. אנשי החצר נהגו לומר שבמהלך היום הוא לימד את קר לטינית ובלילה הוא לימד אותו יוונית (שזה היה שם קוד ברור שהצביע על סוג הלימודים הלילי שקר זכה להם, והמבין יבין). בהתחלה הוא העניק לו תואר אבירות, ולאחר מכן ב- 1609 הוא העניק לצעיר את טירת שרבורן שהייתה שייכת לסר וולטר ריילי  שאיבד מכוחו בתקופת ג’יימס הראשון ולבסוף גם איבד את ראשו. כשטירה אחת לא הספיקה לקר, הוא קיבל עוד אחת – טירת ברנספת (אגב, בטירת שרבורן ביקרנו הרבה לפני ברנספת, אבל איכשהו שכחתי לכתוב לכם עליה, אז נכתוב עליה מיד כשנסיים את הפוסטים של טיול הטירות של דורהאם).

בשנת 1611 קר כבר שודרג לתואר אצולה, והוכתר בתור הוויקונט מרוצ’סטר (תואר האצולה הרביעי ברמתו), ושנתיים מאוחר יותר הוא כבר הפך להיות הרוזן מסמרסט (התואר השלישי ברמתו). קר היה בדרך הבטוחה למעלה, אבל כדי לבצר את מעמדו הוא היה זקוק גם לבת זוג ראויה, והוא החליט שהשידוך המתאים ביותר תהיה, פרנסס הווארד, הנכדה של הדוכס מנורפולק. משפחת הווארד הייתה המשפחה הכי תככנית (פחות או יותר) באנגליה זוכרים את בת המשפחה שתכננה את המרד באליזבת? והם מאוד רצו לחתן את ביתם עם הפייבוריט של המלך, רק שהייתה בעיה קטנה, הם כבר חיתנו אותה כשהיא הייתה בת 14 לצעיר אחר, הבן של הרוזן מאסקס.

מאחר והנישואים האלו נערכו כשגם החתן וגם הכלה היו צעירים מכדי לממש אותם, פרנסס הופרדה מבעלה הטרי והוא נשלח  לסיור ארוך באירופה שנקרא ה- grand tour.  אחרי שהוא חזר, דאגה משפחת הווארד להמשיך ולהפריד בין בני הזוג, והחלה להפיץ שמועות שלחתן הצעיר אין את היכולת הרפואית לממש את הנישואים. פרנסס הצעירה טענה שהיא עצמה ניסתה לעשות כל מה שנחוץ כדי להפוך את הנישואים שלהם לרישמיים, אבל היא נותרה בתולה – וכמובן שנעשתה לה בדיקה ראויה בנוכחות עדים ועדות רבים כדי להוכיח את הטענה. החתן המסכן השיב שלא הייתה לו שום בעיה לממש את העניינים עם כמה וכמה נשים במהלך הסיור שלו באירופה, ושפשוט לא נתנו לו להתייחד עם פרנסס. כך או אחרת משפחת הווארד פנתה על המלך ג’יימס, ראש הכנסייה האנגליקנית, בבקשה לבטל את הנישואים מטעמים רפואיים. כמו שאתם יכולים לשער, זה היה סקנדל ברמה לא קטנה בכלל, וחצר המלכות נחצתה בין אלו שתמכו במהלך ובין אלו שהתנגדו לו. אחד מהמתנגדים היה חברו הטוב של קר, סר תומס אוברבורי. בני משפחת הווארד חשדו שסר תומס יהווה מכשול גדול מדי בדרך לחתונה שהם ניסו להפיק ולכן הם הצליחו לגרום לכך שהוא יואשם בבגידה וייאסר במצודת לונדון, ושם באופן מחשיד למדי הוא נרצח.

כעת אף אחד לא עמד בדרכם של פרנסס ורוברט קר, ג’יימס אישר את ביטול הנישואים, והשניים התחתנו ברוב פאר והדר ב- 1613. שנה מאוחר יותר קר כבר מונה להיות הלורד צ’מברלין, שזהו התפקיד הבכיר ביותר לשרת בו בחצר המלכות, נידמה היה ששום דבר כבר לא יעצור את רוברט קר בדרכו למעלה, למעט דבר אחד קטן שכבר ציינתי… ב- 1615 הגיע לחצר המלכות “חתיך” חדש, אותו ג’ירג’ וילארס, והמלך ג’יימס פשוט שכח מרוברט קר, הרוזן מסמרסט. ברגע שסר חינו של קר, זינקו עליו אויביו והאשימו אותו ואת אישתו ברצח של אוברברי, המשפט היה די קצר כי פרנסס התוודתה מיד בתחילתו. נגד רוברט עצמו לא היו שום הוכחות, ולא היה ברור מדוע הוא נאשם בכלל, אבל בלי התמיכה של המלך ג’יימס, לא היה לו סיכוי.

קודם כל נתפסו ארבעת הרוצחים בפועל (זה לא שפרנסס הלכה בעצמה למצודה להרו את אוברבורי) והם כמובן ניתלו. אחר כך בני הזוג הורשעו בתכנון הרצח. על הנייר הם היו אמורים להיות מוצאים להורג, אבל החוק באנגליה לא עבד בצורה שיוויונית… פרנסס קיבלה מיד חנינה מלכותית, אבל דווקא רוברט קר, שסירב להודות במעשה, או לשחד את עצמו אל מחוץ לכלא נאלץ לחכות שנתיים תמימות בכלא עד שגם הוא שוחרר. חדשות רעות מגיעות בצרורות כאמור, ובזמן שהוא היה בכלא הוא איבד גם את שתי הטירות היפות שלו. כמו שאומרים Easy come Easy go

רוברט קר, יצא מהכלא ונעלם מהעין הציבורית עד ליום מותו כעשרים שנים מאוחר יותר…

בפוסט הקודם שאלתי אתכם האם הייתם רוצים לגור בטירה, ובפוסט הבא אתם תצטרכו לענות על שאלה אחרת, האם הייתם רוצים ללמוד בטירה? (רמז: לא מדובר בטירת הוגוורטס). אז אם עוד לא נרשמתם לעמוד הפייסבוק שלנו “רודפי הטירות” תעשו את זה עכשיו כדי שלא תפסידו שום פוסט. בנוסף אתם מוזמנים להמשיך ליהנות מהסיפורים הכי טובים בבלוג, לגלות את עשרת הטירות הכי שוות לביקור באנגליה, ללמוד על חמשת טיולי היום הכי שווים מחוץ ללונדון, או סתם להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה.