אנחנו ממשיכים את המסע המלכותי שלנו בטירת קריסברוק באי וויט. בשבוע שעבר כתבתי לכם על איזבלה דה פורטיבוס, המלכה של האי מהמאה ה-13 שנאלצה לבלות חודשים רבים בדילוגים ממקום למקום כדי לברוח ממחזרים שניסו לחטוף אותה ולהכריח אותה להתחתן איתם. השבוע אנחנו נעסוק בסיפור המלכותי המפורסם ביותר שקשור בטירה, סיפור כליאתו של המלך צ’רלס הראשון.
מלחמת האזרחים האנגלית התנהלה באמצע המאה ה-17 ובמסגרתה התכתשו תומכי המלך עם תומכי הפרלמנט. המלחמה באנגליה וסקוטלנד התחלקה לשני שלבים עיקריים, ובאף אחד מהם לא היה לאי וייט שום תפקיד משמעותי. כשהחלק השני של המלחמה הסתיים הפרלמנט היה המנצח הבילתי מעורער. השאלה היחידה שנותרה היתה, מה לעשות עם המלך…
צ’רלס הראשון היה בהחלט אחת הסיבות העיקריות לפרוץ המלחמה. כמו אביו ג’יימס הראשון, גם הוא האמין שהמלוכה הגיע אליו בחסד עליון, ושפגיעה בו היא פגיעה באלוהים, אבל אבא שלו ידע להסוות את זה טוב, והוא לא. גם כשהיה ברור לחלוטין שהוא הפסיד במלחמה הוא לא עצר את הנסיונות שלו לעורר עוד מהפכות ולהמשיך ולפלג את תומכי הפרלמנט. בתחילה המלך היה כלוא בהמפטון קורט ליד לונדון. לא היה קל להחזיק את המלך שם, ואכן צ’רלס הצליח לברוח ונתפס, היה צריך למצוא מקום שקל יותר להחזיק בו אסיר מלכותי, והיה זה צ’רלס עצמו שהציע את טירת קריסברוק על האי וויט, רחוק מהעין – רחוק מהלב.
ההנחה היא שצ’רלס לא בחר באי וויט בזכות העובדה שיש בו יותר שעות שמש מאשר בכל מקום אחר באנגליה, אלא מאחר והמושל של האי וויט, והקפטן של הטירה היה רוברט המונד, שאמנם היה תומך פרלמנט, אבל אחיו היה הכומר האישי של צ’רלס. האם המלך קיווה שהמונד יהיה קל להמרה?
טירת קריסברוק אולי הוקמה במקור כמבצר נורמני, אבל כבר בימי איזבלה היא החלה להפוך לארמון, ובתקופת אליזבת הקפטן של הטירה ערך בה מספר שיפוצים רציניים שהפכו אותה לבית אחוזה נוח עבורו. צ’רלס שוכן באחד החדרים של אותו הבית והוא אפילו לא היה בודד מאחר והרבה מהמשרתים שלו ובני ביתו הגיעו יחד איתו. בשבועות הראשונים שלו באי, צ’רלס נהנה מחופש כמעט מוחלט. הוא יכול היה לרכב באי כאוות נפשו, והמונד אפילו בנה לו מגרש כדורת דשא בתוך הטירה כדי שהמלך יוכל ליהנות מהמשחק האהוב עליו. באותו זמן הדבר הכי גרוע שקרה לצ’רלס הייתה העובדה שכשהוא נרדם מתחת לעץ בצהריים שמשיים עורב אחד גנב לו את המשקפיים המלכותיות. הן נמצאו באי כמה עשרות שנים מאוחר יותר.
הבעיות של צ’רלס החלו “שלא באשמתו” אלא באשמת מעריץ בשם ג’ון בורלי. ג’ון האמין שהוא צריך להתחיל מרד באי ולשחרר את המלך מכלאו, הוא ניסה לעורר מהומה בעיר יארמות’ ולגייס תומכים ליוזמה שלו. הניסיון נכשל ובורלי הוצא להורג, אבל עכשיו המונד נעשה זהיר יותר והמלך לא קיבל אפשרות לצאת מהטירה. צ’רלס התחיל להרגיש חנוק, ומיד פתח בתכנונים נמרצים של בריחה. למלך נותרו תומכים רבים בכל מקום, ודי בקלות הוא הצליח לארגן סירה שתבריח אותו מהאי. כל מה שהוא היה צריך לעשות הוא להשתרבב בין הסורגים של חדרו בטירה ותומכיו כבר יעשו את השאר. כשהלילה הגיע צ’רלס גילה את נקודת התורפה בתוכנית שלו, הוא לא יכול היה לעבור בין הסורגים, למעשה הוא פשוט נתקע באיזור החזה שלו. כשהשומרים שלו פתחו את הדלת בבוקר, הם והוא בטוח היו מעט נבוכים מהמעמד של המלך שתקוע בחלון ומחרחר בזעם.
צ’רלס הועבר לחדר אחר, ומיד החל בתכנון בריחה אחר. הפעם השתתפו בתכנון יותר מדי אנשים ואחד מהם היה מרגל של המונד. המלך שלמד לקח מהפעם הקודמת דאג לרופף את הסורג בחלון לקראת הלילה, אבל המרגל של המונד דאג ליידע את הבוס שלו בתוכניות הבריחה, ומספר השומרים באותו הלילה הוכפל והבריחה בוטלה.
צ’רלס בטוח שלא התייאש מלנסות לברוח, רק שלמזלו הפרלמנט כבר הגיע להחלטה בנוגע למלך וצ’רלס נשלח בחזרה ללונדון לעמוד למשפט שבסופו הוא הפך למלך הראשון והאחרון באנגליה שהוצא להורג.
הרבה אנשים חושבים שכאן הסתיים הסיפור המלכותי של קריסברוק, אבל זה לא המקרה. צ’רלס הוצא להורג ב- 1649 ובנו הבכור מיד הוכתר בסקוטלנד לצ’רלס השני, בידי הפרלמנט עדיין היו שבויים שני ילדים נוספים של צ’רלס, הנסיך הנרי בן ה- 8 והנסיכה אליזבת בת ה-13. הפרלמנט החליט לשלוח אותם כמו את אבא שלהם לפניהם לטירת קריסברוק. אליזבת הייתה נערה מבריקה אבל חולנית, ההוצאה להורג של אבא שלה זיעזעה אותה, וכשהיא הגיע לטירת קריסברוק היא היתה חלשה וחולנית, כמה שבועות אחרי ההגעה שלה היא נפטרה ונקברה באי. הקבר שלה נעלם למשך 200 שנים עד שהוא התגלה בתקופת המלכה ויקטוריה שמיד מימנה לנסיכה הצעירה קבר שיש ראוי למעמדה.
הקשר בין צ’רלס וטירת קריסברוק ממשיך להתקיים עד היום באמצעות…חמורים. טירת קריסברוק בנוי על מצוק שמשקיף על הסביבה. זה מיקום מאוד אסטרטגי אבל גם מאוד בעייתי. ככל שאתה עולה גבוה יותר אתה מתרחק יותר מהמשאב הכי חשוב בעולם – מים, טירה בלי באר לא יכולה לשרוד אפילו מצור של שבוע. וזה משהו שאנשי האי הבינו כבר בימי הביניים כשהם תפסו שבויים צרפתיים ואילצו אותם במשך שנים לחפור באר. לקח להם שנים להגיע לעומק של חמישים מטרים לפני שהם הצליחו להגיע אליהם, אבל אז התעוררה בעיה חדשה. איך מעלים את המים אל פני השטח? מילא לשלשל דלי ריק למטה, אבל איך מושכים למעלה דלי מלא ששוקל כמה עשרות קילוגרמים? הפיתרון היה לבנות גלגל ענק בגובה של חמישה מטרים, ולחבר אליו את החבל. כשהולכים בתוך הגלגל החבל נמתח ועולה או יורד בהתאם לכיוון, על מנת להעלות דלי אחד עם מים יש ללכת על הגלגל מרחק של 275 מטרים. אבל מי יפעיל את הגלגל? המצב האידיאלי היה למצוא אוגר ענקי שגם ייהנה מהפרוייקט. אבל מאחר ולא היה להם אוגר כזה הם פשוט לקחו עוד אסירים והכריחו אותם ללכת בתוך הגלגל, אבל לא היה להם את הכוח הנידרש למשימה. בשלב מסויים החליטו לעבור לחמורים. בהתחלה היה בטירה חמור אחד שעבד יומם וליל עד שהוא מת מאפיסת כוחות, אחר כך למדו לחלק את העבודה בין מספר חמורים שהפכו באנגליה לסוג של סלברטיז. אחד מהחמורים אפילו זכה לפנסיה מלכותית מאחד מהבנים של המלך ג’ורג’ השלישי. ואיך קראו לחמורים? היום למשל השמות שלהם הם: Jack, Juno, Jill ו- Jigsaw אתם שמים לב למכנה משותף? ובכן זה לא מיקרי. כשהמלך צ’רלס היה כלוא בטירת קריסברוק הוא התכתב בקדחתנות עם תומכיו וניסה לקדם את ענייניו. המכתבים שלו היו מוצפנים, והמלך היה חותם בסופם באות J למה? ככה! מאז ועד היום כל החמורים של קריסברוק נאלצים להסתפק בשמות שמתחילים באות הזו, והם רק יכולים להודות למזלם הטוב שהמלך לא חתם באות X.
בשבוע הבא אנחנו עוזבים את האי וויט ומגיעים להיכל התהילה של כלי הרכב באנגליה, שממוקם לגמרי במקרה בתוך בית אחוזה.
עד אז אני מזכיר לכם שלחיצה על כפתור ה- F בתחתית העמוד תעזור לנו להפיץ את הבלוג בעולם, כדי שכולם ידעו למה כל החמורים בקריסברוק נקראים בשמות שמתחילים באות J, זה התפקיד שלכם, תראו לי שאתם לוקחים אותו ברצינות.
