המלכה והמגיפה

אנחנו ממשיכים בהתעסקות האובססיבית שלנו בסיפורי מגיפות, זו הרי האופנה היום. בפוסט נספר לכם את הסיפור של אליזבת סטיוארט, מלכת החורף והמגיפה הגדולה של לונדון.

בימים האחרונים אנחנו קוראים סיפורים אודות עשירי העולם שנמלטים מפני הקורונה אל מקלטים תת קרקעיים או אל איים מבודדים. הרצון של העשירים להימלט מפני מחלות הוא לא עניין חדש, רק שכנראה היום אפשר לעשות את זה טוב יותר, ולראייה סיפורה של אליזבת.

אליזבת הייתה ביתו של המלך ג’יימס הראשון (הבן של מרי מלכת הסקוטים) היא נולדה בסקוטלנד ב-1596 בזמן שאביה מלך רק על המדינה הצפונית, ונקראה על שם המלכה אליזבת (המזדקנת בשלב זה) של אנגליה. כשהייתה בת 7, המלכה האנגלית נפטרה, אבא שלה שידרג את מעמדו למלוך גם על אנגליה ובבת אחת היא הפכה להיות השידוך המבוקש ביותר בכל רחבי אירופה. אם אתם קצת בקיאים בהיסטוריה האנגלית, בוודאי שמעתם על גיא פוקס, ועל מזימת אבק השריפה הגדולה של 1605, שבמסגרתה אצילים קתוליים תכננו לפוצץ את בית הפרלמנט האנגלי בשעה שהמלך ג’יימס היה אמור לפתוח אותו. זה היה אמור להיות פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה והוא נמנע ברגע האחרון. מה שהרבה אנשים לא יודעים הוא שכחלק מהמזימה של האצילים הקתוליים, אליזבת הייתה אמורה להיחטף ולהינשא בכפייה למועמד קתולי שיהפוך אותה למלכה בובה של אנגליה. המזימה כאמור נכשלה, ובזכותה עד היום יש לנו באנגליה את החג הלאומי היחיד שלנו (זיקוקים ומדורות, מה צריך יותר? הבן שלי אלוף בלדקלם את החרוז האלמותי – Remember remember the fifth of November היום שבו נבלמה המזימה).

כעת אפשר היה לחתן את אליזבת בצורה קצת פחות טרוריסטית. אבא שלה, שביקש לנסות להיות משכין השלום של אירופה, ניסה לשדך את הילדים שלו גם לנסיכים קתוליים וגם לפרוטסטנטיים, ואליזבת שודכה למועמד פרוטסטנטי כשהייתה בת 15. החתן היה פרדריק החמישי שהיה נסיך פלטין (חבל ארץ שנמצא היום בגרמניה), ואחד המועמדים העיקריים לפקד על הכוחות הפרוטסטנטיים באירופה. הצמד חותן ברוב הוד והדר בוולנטיין דיי של 1613.

למה אליזבת מכונה “מלכת החורף” ובכן זה רמז די עצוב לאורך הכהונה שלה ושל בעלה כמלכים. ב- 1619 הצ’כים הפרוטסטנטיים החליטו לסלק את השליטים הקתוליים שלהם, והציעו לאליזבת ופרדיננד את הכתר של מדינתם.

השניים הומלכו בתור מלכי בוהמיה ועברו להתגורר בפראג. הבעיה הייתה שהקתולים באירופה לא תכננו לתת לזוג הפרוטסטנטים לשלוט יותר מדי זמן והם ארגנו קואליציה שהביסה את הצבא של פרדיננד בקרב עם השם המדהים – הקרב בהר הלבן (מי אמר שר הטבעות?). הצמד המלכותי נאלץ לברוח מפראג אל האג שבהולנד. זה המקום לספר שאליזבת הייתה בחורה פורייה במיוחד שהרתה והביאה לעולם 13 ילדים, אבל היא הייתה אימא גרועה במיוחד. אחד הסיפורים המפורסמים עליה קשורים בבריחה שלה מפראג להאג. המשרתים ההיסטריים היו עסוקים בהעמסת שיירת כירכרות בכמה שיותר רכוש שהיה אמור לברוח איתם. אחד מהמשרתים הרים חבילה שהייתה מונחת על הריצפה וגילה בתוכה את התינוק בן השנה של המלכה, הוא ניגש לכרכרה המלכותית ושם ישבה כבר אליזבת ושיחקה… עם ,ג’ק, קופיף המחמד שלה. זאת הייתה אמורה להיות גירסא כאובה יותר של שכחו אותי בבית, שנמנעה ברגע האחרון.

כשהזוג המלכותי הגיע להאג, הם היו זוג גולים עם הרבה מאוד תארים אבל בלי שום הכנסה או אדמות, והם היו צריכים להסתדר באמצעות “נדבות” של קרובי משפחה על מנת לשמר לעצמם את “החצר המלכותית” שלהם, ולהמשיך לחיות חיי מותרות. כאן נכנס לתמונה וויליאם קרייבן שבזכותו גיליתי את כל הסיפור של אליזבת. וויליאם היה בן של סוחר אנגלי שעשה הון עתק. וויליאם עצמו העדיף להיות חייל, והוא היה אחד מהקצינים של פרדריק באותו קרב אומלל בהר הלבן. אחרי הקרב וויליאם הצטרף לזוג המלכותי, רק שבניגוד אליהם הוא עדיין אחד מבעלי האדמות הגדולים באנגליה. בשנים הבאות וויליאם המשיך “לשרת” את הזוג המלכותי דרך הארנק שלו.

ב- 1632 פרדריק מת ממגיפה (יש הרבה מגיפות בסיפורים שלי לאחרונה, לא?), ואליזבת נותרה לבדה. היא “מיתגה” את עצמה בתור האלמנה האולטמטיבית, וכנראה סימנה את הדרך למלכה ויקטוריה בעתיד… היא הצליחה לשנורר מאח שלה המלך צ’רלס הראשון סכום של כסף על מנת שתוכל לעשות שיפוץ בביתה בהאג ולכסותו בצבע שחור שידגיש את אבלה, ומאותו רגע חתמה את כל המכתבים שלה עם שעווה שחורה. היא הוסיפה לחיות עוד 29 שנים בהאג אחרי מותו של בעלה, כשכל הזמן הזה וויליאם קרייבן נמצא לצידה (ומעולם לא התחתן בעצמו).

מה היא עשתה כל הזמן? ובכן אליזבת הייתה אחת הנשים הכי מרתקות של אותה תקופה. הקרב שבו היא ובעלה הפסידו את המלוכה הצית מלחמה אכזרית באירופה שנקראה מלחמת 30 השנים, ובמסגרתה נלחמו הכוחות הקתולים והפרוטסטנטיים זה בזה. אליזבת הפכה להיות אחת מהמושכות בחוטים הכי משמעותית של הצד הפרוטסטנטי, והיא ריכזה את כל הצד הדיפלומטי של המערכה. לשם כך היא פיתחה צפנים מתוחכמים ובשיא הפעילות שלה היא העסיקה 7 מומחי צופן, במקרים לא מעטים הפעולות שלה היו מנוגדות לחלוטין לקו הדיפלומטי שאחיה מלך אנגליה הנהיג, אבל לאליזבת הייתה “מטרה נעלה”, היא רצתה להשיב לילדים שלה את התואר המקורי של בעלה “נסיך פלטין” שנגזל ממנו על ידי הקתולים. זה גם המקום לומר שמלכת החורף ניסתה להידמות כמה שיותר לקרובת משפחתה שעל שמה היא הייתה קרויה. היא נהגה לסדר את השיער שלה כמו המלכה האנגלית המיתולוגית, ואף חיקתה את החתימה שלה. למרבה הצער העקשנות והתככנות שלה בלמו אותה מדי פעם מלהשיג את מטרתה. הקיסר פרדיננד הציע, בנדיבות יש לומר, אחרי מותו של פרדיננד, להעניק לה ולילדיה חצי מנסיכות פלטין שאותה הם הפסידו. אליזבת ענתה בהתרסה שזה יהיה הכל או כלום. היא נשארה עם כלום, וכמה שנים אחרי זה הבן הבכור שלה קיבל את ההצעה בלי למצמץ.

אליזבת, כאמור, העבירה את רוב חייה בגלות, אבל בשנת 1660 דברים היו אמורים להשתנות. המלוכה חזרה לאנגליה, ןהאחיין שלה צ’רלס השני חזר מגלותו בצרפת. צ’רלס השני היה אדם מאוד פרגמטי. השנים בגלות, והזיכרון הכאוב של הוצאתו להורג של אביו, גרמו לו לנהל את ענייניו כך שהוא לא ירגיז את האצילים שלו. באקט של זהירות הוא החליט שעדיף לא לקרוא לדודה שלו מהגלות שלה בהאג, כיוון שהיא בטח תירצה שהוא יממן לה חיי מותרות מנקרי עיניים. למזלה של אליזבת, היא  לא הייתה צריכה את עזרתו, היה לה את וויליאם קרייבן המסור, שכעת גם שודרג והפך להיות הרוזן קרייבן. וויליאם לא רק מימן את הבאתה של אליזבת לאנגליה, הוא גם שיכן אותה בביתו בלונדון, מה שהיכה בהלם את האצולה של לונדון וחיזק את השמועות שבין וויליאם לאליזבת היו יחסים מסוג מאוד מסויים (מה שלא יפתיע אותי אחרי שהוא מימן אותה במסירות כזו כבר שלושים וכמה שנים).

וכאן מגיע הסיפור של המגיפה שלנו… וויליאם קרייבן החליט שאליזבת בת ה- 64 ראויה להרבה יותר מאשר לבית האחוזה שלו בלונדון. הוא החליט לתכנן ולבנות לה ארמון שמתאים למלכה (גם אם היא הייתה מלכה רק לחורף אחד). הארמון תוכנן להיבנות על אדמות שהיו לו ליד העיר ניוברי ממערב ללונדון. במקביל,  וויליאם החליט לבנות עוד מבנה אחד, צנוע יותר שישמש סוג של “ביקתת צייד”. ההיגיון אומר שקודם כל צריך לבנות את הארמון ורק אחריו את ביקתת הצייד שלו, נכון? אבל אז התחילו להגיע שמועות בלונדון על גל חדש של מגיפת הדבר באירופה. וויליאם נכנס להיסטריה, הוא לא רצה שהמלכה שלו תתערבב עם האוכלוסיה המדבקת של לונדון והוא החליט לבנות מיד את הבית הקטן יותר, ולהתאים את “ביקתת הצייד” שלו כך שתתאים להגנה מפני מגיפות, איך עושים את זה? באותה תקופה האמינו שרוח יכולה לגרש מחלות, ולכן “הביקתה” נבנתה על ראש גיבעה, וכל הדלתות שלה נבנו בצורה כזו שיהיה רווח רציני בינן ובין הריצפה כל שהרוח שנושבת בראש הגיבעה תוכל לגרש את המגיפה.

למרבה הצער התוכנית לא עבדה ואליזבת נפטרה מדלקת ריאות ב-1662, כשהבית עוד לא היה גמור מה שגרם לוויליאם לבטל את בניית הארמון, אבל את הבית הנוסף שנקרא אשדון האוס הוא כן סיים, ודאג לעצב אותו כבית אחוזה הולנדי, כמחווה לשנים הארוכות שהוא ואליזבת בילו בהאג. זה באמת היה רעיון מצוין להמשיך את הבנייה של הבית כי ב- 1665 פרצה המגיפה בלונדון וקטלה בתוך 18 חודשים מאה אלף מתוך 400 אלף תושבי העיר (ואז אם זה לא היה מספיק, ב- 1666 לונדון סבלה גם את השריפה הגדולה, זאת באמת לא הייתה שנה משהו). אליזבת לא “זכתה” כאמור להימלט לבית, ואת ההוכחה לכך שהיא הייתה אימא נוראית היא קיבלה בלווייה שלה כשרק בן אחד ליווה את הארון של אימא שלו.  בצוואתה היא הורישה לוויליאם קרייבן את כל אוסף הציורים שלה שכלל בעיקר פורטרטים שלה ושל בעלה, ואת אוסף קרני הצבאים שהיא צדה. גם הקרניים וגם הפורטרטים תלויים היום באשדאון. בית אשדאון פתוח היום למבקרים, וכמובן שביקרנו בו כחלק ממירדף הטירות שלנו.

הסיפור המודרני של הבית הוא די מוזר, כשהוא הגיע אל הנשיונל טראסט בשנת 1956 הבית היה במצב מאוד רעוע. לטראסט היו אז יותר מדי בתים לטפל בהם, ולכן הם החליטו להחכיר אותו לדיירים בתמורה לכך שאותם דיירים יישפצו אותו ויחזירו אותו לקדמותו. הסידור הזה ממשיך עד היום והחל משנת 2010 מי שמתגורר בבית הזה הוא לא אחר מאשר פיט טאונסנד, סולן להקת “המי” (זה “בית הכפר” של פיט שמחזיק גם בדירה מפוארת בלונדון בשכנות מאוד לא מוצלחת עם רובי וויליאמס (הסכסוך שכנים שלהם ממלא את מוספי הרכילות של עיתוני אנגליה). בגלל שהבית הוא בית פרטי, אי אפשר לבקר בחדרים השונים שלו, ולכן הביקור בו כולל רק טיפוס במדרגות עד לגג של הבית שממנו ניתן להשקיף על הנוף מסביב. בנוסף אפשר כמובן להתרשם מאוסף הפורטרטים של אליזבת, ומקרני הצבאים שלה שכולם תלויים סביב המדרגות.

אליזבת היא, לכאורה, אחת מהדמויות שקצת “נעלמו” מדפי ההיסטוריה, אבל היא ממש לא דמות שולית. חוץ מהעבודה החשובה שלה במלחמת 30 השנים, יש לה (או יותר נכון לילדים שלה) תפקיד מאוד מרכזי בהיסטוריה האנגלית. שניים מהבנים שלה הנסיך רופרט (זה שכמעט “שכחו” אותו בבית בפראג, וזה שליווה את הארון בהלוויה) והנסיך מוריס היו מפקדים מאוד מוערכים בצד הרויאליסטי של מלחמת האזרחים האנגלי, שני בנים היו נסיכי פלטין (הראשון מת מבלי להותיר יורש ולכן השני ירש אותו) ובנוסף אליזבת היא גם אימא של סופיה.

ב- 1701 כשהמלכה אן, האחרונה משושלת סטיוארט, עמדה למות, היה ברור לפרלמנט שיש להם בעיה רצינית. שושלת סטיוארט הייתה מלאה בטוענים לכתר, אבל הפרלמנט האנגליה החליט שרק מועמד פרוטסטנטי יוכל למלוך על אנגליה ו- 51 הטוענים הראשונים לכתר היו כולם קתולים (זוכרים את הסיפור של “זרה” על המרד היעקוביני הקתולי?), הטוענת מספר 52 הייתה סופיה ביתה של אליזבת, שהייתה נשואה באותו הזמן לשליט נסיכות הנובר.הפרלמנט האנגלי הציע לה את מלוכת אנגליה והיא כמובן הסכימה.

תפתחו את ספרי ההיסטוריה ותחפשו את המלכה סופיה הראשונה של אנגליה, אני לא בטוח שתמצאו אותה, וזאת מכיוון שחודשיים לפני ההכתרה הצפויה שלה סופיה נפטרה, וכך המלוכה שלה עברה לבן הבכור שלה ג’ורג’. את ג’ורג’ דווקא כן תמצאו בספרי ההיסטוריה, הוא הראשון מבין סידרה של ארבעה מלכים בשם דומה ובמילים אחרות, אליזבת, מלכת החורף, היא אם השושלת שהביאה אל בריטניה את שושלת הנובר שמולכת בעצם באנגליה עד היום, וקיים קשר דם ישיר בינה ובין המלכה אליזבת הנוכחית.

אני חושב ששמענו מספיק סיפורים על מגפות שיחזיקו אותנו עד סוף הסיפור של הקורונה. בפוסט הבא נחזור למירדף הרגיל שלנו. אם אתם רוצים להיות בטוחים שאתם לא מפסידים אף פוסט בבלוג אני ממליץ להיכנס לפייסבוק ולעקוב אחרי עמוד “רודפי הטירות”  כיוון שזו הדרך היחידה שבה אנחנו שומרים איתכם על קשר (אנחנו לא בקטע של אימיילים). בנוסף אתם מוזמנים להמשיך ליהנות מהסיפורים הכי טובים בבלוג, לגלות את עשרת הטירות הכי שוות לביקור באנגליה, ללמוד על חמשת טיולי היום הכי שווים מחוץ ללונדון, או סתם להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה.