המלכה ויקטוריה הייתה הראשונה להפוך את ארמון בקינגהאם למשכן הרישמי של בית המלוכה, אחת הסיבות המרכזיות לכך היתה הילדות הקשה והמוזרה שנכפתה עליה בארמון קנזינגטון. אי אפשר להבין את האופי של ויקטוריה (והאובססיביות שלה) מבלי להבין את “השיטה של ארמון קנזינגטון”

ויקטוריה נולדה בארמון קנזינגטון. הלידה שלה סימנה את ההצלחה של מה שאני מכנה “המירוץ למציאת יורש/ת”.

ב- 1817 נפל דבר באנגליה, הנסיכה שרלוט, ביתו היחידה של המלך ג’ורג’ הרביעי נפטרה במהלך לידת בנה הראשון (שנולד מת). הפרלמנט המזועזע קלט שאין להם למעשה יורש שייקח את הכתר מהמלך שהיה כבר למעלה מבן- 50. למלך היו די הרבה אחים, אבל הם כולם היו שיכורים מזעזעים שהביאו לעולם אינספור צאצאים לא חוקיים, אבל שום דבר שאפשר לשים לו על הראש כתר.

הפחד מפני העתיד (ואולי החזרה של שושלת סטיוארט הקתולית) הביא את הפרלמנט להציע לאחים של המלך “הצעה שאי אפשר לסרב לה”. הראשון שיביא לעולם צאצא חוקי שראוי להיקרא מלך או מלכה, ייקבל דמי כיס מוגדלים. מאחר והם כולם היו מרוששים עם חובות עתק, זה היה תמריץ מצויין וכך שניים מאחיו של המלך, אדוארד הדוכס מקנט וויליאם הדוכס מקלרנס יצאו לאירופה לחפש נסיכות. המקום הכי טוב עבור ההנוברים למצוא כלה פרוטסטנטית היו הנסיכויות הגרמניות שהיו מאגר הנישואין המשובח ביותר וכך כל אחד מהם מצא לעצמו כלה שתשמח את הפרלמנט. אדוארד התחתן עם הנסיכה ויקטוריה מסקסה-קובורג (שהייתה אלמנה פלוס שניים)  בטקס משותף עם אחיו הבכור וויליאם שהתחתן עם הנסיכה אדלייד מסקסה-מנינגן. עכשיו השאלה הייתה מי יצליח לייצר יורש. לויליאם היה יתרון מובנה, הוא גם היה הבכור וגם היו לו כבר 10 ילדים ממזרים מהמאהבת שלו, אז הוא בהחלט היה פורה, מצד שני אישתו של אחיו הצעיר כבר ילדה פעמיים, אז היא הוכיחה שהיא פוריה… מי יינצח?

שני האחים נשארו לחיות בגרמניה שהייתה כבר אז זולה יותר למגורים, אבל בכדי להשלים את דרישת הפרלמנט, אם וכאשר יוולד להם יורש, הם היו חייבים שהוא או היא יוולדו באנגליה תחת עינם הפקוחה של עדים מהימנים שמדובר בצאצא חוקי שיוצא מהרחם הנכון (זוכרים את הפוסט שלי מהשבוע על הלידה של ה- old pretender?)

אדלייד הצליחה להיכנס להריון ראשונה (אמרנו כבר שהיה לו יתרון מובנה, לא?) אבל כשוויליאם גרר אותה מגרמניה בכרכרה לכיוון קאלה, כשהיא בחודש שמיני, היא הפילה. אדוארד עשה בדיוק אותו דבר עם אישתו (הוא נאלץ אפילו ללוות כסף למסע כי לא היה לו גרוש) ולשמחתו הנסיכה שלו הייתה יותר עמידה לטלטולי הכרכרה וכך ב-1819 נולדה נסיכה חוקית למהדרין בארמון קנזינגטון.

לוויליאם ואדלייד היה עדיין יתרון מובנה בזכות היותו מבוגר מאדוארד, ולפני ויקטוריה היו עוד ארבעה בתור לירושה אבל מהר מאוד הם התחילו להתפגר, ואחרי שהסתבר שאדלייד לא יכולה ללדת ויקטוריה הפכה להיות ליורשת הוודאית. הבעיה הייתה שאחד מאותם אלו שהתפגרו היה אביה של ויקטוריה, כך שאימא שלה והיא הועברו לארמון קנזינגטון ושם אימה, הדוכסית מקנט גידלה אותה.

הפסל של ויקטוריה בארמון קנזינגטון

אימא של ויקטוריה, הנסיכה הגרמניה, הרגישה מאוד בודדה לבדה בארמון, ובמדינה הזרה, ואל החלל הזה נמשך סר ג’ון קונרוי, שהיה חבר של אביה של ויקטוריה המנוח. הוא החל להתקרב אל האם, עד שהיא נעשתה תלויה בו לחלוטין. גם קונרוי וגם הדוכסית מקנט הבינו שויקטוריה היא המפתח שלהם לכוח ולעושר ברגע שתומלך, בעיקר אם הדבר ייקרה לפני שהיא תהיה בת 18 ואז לפי החוק היא תזדקק לעוצר או עוצרת שיעזרו לה במלאכה.

כדי להיות בטוחים שהם יזכו בתפקיד, הם החליט לפתח “שיטה” שמטרתה תהיה להפוך את ויקטוריה לשפוטה שלהם. השיטה הזו כללה בידוד שיטתי של הנסיכה הצעירה. לא הותר לה להיות עם חברים בני גילה חוץ מאשר לשחק עם ביתו של קונרוי ועם אחותה למחצה. היה לוח זמנים קבוע שהיה מדויק על השנייה, והיא הייתה חייבת ללון בחדר אחד עם אימא שלה (הפעמים היחידות שויקטוריה הנסיכה לנה לבד היו כשהיא נשלחה לאחוזת ציון להתלמדות. הדוכסית מנורת’המברלנד לא הסכימה שאימא של ויקטוריה תישן איתה וכך הם ישנו חדר מול חדר. זה גרם לויקטוריה לאהוב מאוד את הביקורים שלה באחוזת ציון…).

בנוסף ללוח הזמנים הנוקשה, שיטת קנזינגטון גם חייבה את ויקטוריה לכתוב בכל יום ביומן האישי שלה. כמובן שהיומן לא היה אישי, וקונרוי ואימא שלה מיד קראו אותו על מנת להבין גם על מה ויקטוריה חושבת. הכתיבה ביומן הפכה להיות סוג של אובססיה עבור ויקטוריה שהמשיכה לכתוב במהלך כל חייה, ואפילו לשחרר לעולם רב מכר שעשה התקף לב לבני משפחתה מאחר והוא רמז על כך שאולי יש לה מערכת יחסים מורכבת עם אחד מהמשרתים שלה

כמו שאתם יכולים להניח, הילדות של ויקטוריה לא הייתה נעימה במיוחד, וגם החיים בארמון קנזינגטון המוזנח לא היה גן של שושנים. באחד מימי ההולדת שלה כשהילדה ויקטוריה נשאלה מה היא רוצה לקבל כמתנת יומהולדת, היא ביקשה שינקו את החלון של החדר שלה כדי שהיא תוכל להשקיף ממנו החוצה.

לשיטה של קנזינגטון הייתה בעיה אחת – האופי של ויקטוריה. למרות הניסיון העיקש לשלוט בה, היא לא וויתרה. פעם אחת בזמן שוויקטוריה הייתה נערה וקונרוי ואימא שלה לקחו אותה לטיול היא חלתה. ויקטוריה קדחה במשך מספר ימים, וקונרוי החליט שזה הזמן המושלם להחתים אותה על מסמך שבו היא ממנה אותו ואת אימה להיות העוצרים שלה במידה והיא תהפוך למלכה לפני גיל 18. למרות החולשה שלה והמחלה שלה, ויקטוריה לא הסכימה לחתום, גם כשהלחץ של אימה היה קשה מנשוא.

מי שמאוד דאג לויקטוריה וניסה להיחלץ לעזרתה לא אחת היה האח של אביה, וויליאם שכבר לא היה הדוכס מקלרנס אלא המלך וויליאם הרביעי. משימת חייו הייתה לנסות ולהישאר בחיים כמה שיותר זמן על מנת שויקטוריה תוכל לרשת את הכתר ללא הסתמכות על עוצר או עוצרים, והוא אכן הצליח לעמוד במשימה בהצלחה. ויקטוריה ירשה את הכתר חודש לאחר יום ההולדת ה- 18 שלה, וכך היא הייתה זכאית למלוך ללא עזרה. ההחלטה הראשונה שלה הייתה להרחיק ממנה גם את קונרוי וגם את אימא שלה, ולעבור בלעדם לארמון בקינגהאם.

לשיטת קנזינגטון עם זאת הייתה הצלחה אחת… רשימת החתנים המיועדים לויקטוריה נוצרה כבר כשהילדה הייתה בת 4. לכולם היה ברור שהיא השידוך הכי משמעותי בעולם, וכל מיני כוחות ניסו לדחוף מועמדים. לאימא של ויקטוריה היתה מטרה לחתן אותה עם נסיך מהנסיכות הגרמנית שממנה היא הגיעה (סקסה-קובורג) על מנת לבצר את מעמדה. היה לה מועמד מצויין, וקראו לו…אלברט.

בשבוע הבא נעזוב את לונדון לזמן קצר על מנת לעסוק במקום מאוד מיוחד שקשור באותה נסיכה גרמניה, אישתו של המלך וויליאם הרביעי, יש למה לחכות.

רוצים לגלות את הסיפורים ההיסטוריים הכי מדהימים שגילינו במסע רודפי הטירות שלנו? מהברונית שניהלה 27 רומנים מחוץ לנישואים ועד לרוזן שהקים מרפאת פוריות בלונדון של המאה ה-17? לחצו כאן 

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

מחפשים מידע על טירה ספציפית? היכנסו לאתר שלנו באנגלית 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*