כשהמלך אדוארד הראשון כבש את קונווי כבר שכנה במקום טירה שעמדה גאה על צוק מעל העיר. הוא לא היה צריך לעשות הרבה בכדי להשמיש את אותה טירה כדי להשתמש בה כחלק מטבעת הברזל שהוא הקים כדי להקיף את סנודוניה, החלק המרדני האחרון שנותר בווילס, אבל הייתה לו אסטרטגיה אחרת. אדוארד רצה שכל הטירות שלו יהיו עם גישה לים על מנת שתמיד הוא יוכל להזרים אליהן אספקה ולמנוע מהן לרעוב בעת מצור, כשהוא עשה את ההחלטה הזו, הוא בוודאי לא ידע שיום אחד היא תציל את חייו.

טירת קונווי נבנתה במהירות, סביבה נבנתה גם העיירה קונווי שהיא היחידה היום בווילס שעדיין מוקפת חומה (בקנרבון נשמרה רק חלק מהחומה), וניתן אפילו לצעוד לאורכה כיום. אתם מבינים, קונווי היתה בעצם התנחלות אנגלית בלב ווילס. המלך אדוארד הביא אליה מתיישבים במטרה לשנות את הדמוגרפיה המקומית. לוולשים היה אסור להיכנס לעיירה אלא בימי שוק, או לצורך עבודה ובכל מקרה אסור היה להם להישאר בה אחרי רדת החשיכה. בניית הטירה הסתיימה ב-1287. זה מזל גדול מבחינתו של אדוארד כי בשנת 1294 הוולשים פתחו במרד, כוח וולשי הצליח להפתיע את המלך אדוארד ולנתק אותו מהצבא שלו כשהוא היה לא רחוק מקונווי. הוא נסוג אליה ומצא את עצמו נצור בתוכה. את חג המולד של 1295 בילה המלך בתוך הטירה, בזכות העובדה שהיא מוקמה בצמוד לקו המים הוא יכול היה לקבל אספקה מאירלנד, שמנעה מהוולשים להרעיב את חיל המצב שלו. בחודש פברואר הגיעה תגבורת אנגלית והכניעה את הוולשים. טירת קונווי הפכה בעיניו של אדוארד הראשון למקום משמעותי והוא ביקר בה הרבה יותר מאשר בכל טירה אחרת שלו בווילס, וכך גם בנו הפחות מוצלח מי שיהיה אדוארד השני. אבל בפעם הבאה שהטירה תפגוש מלך, היא תפגוש אותו בתנאים אחרים לחלוטין.

חומות העיר קונווי שהשתמרו במצב מצויין עד היום

המלך הבא שיגיע לטירת קונווי הוא ריצ’רד השני שהוא צאצא ישיר של אדוארד (הנכד של הנכד שלו). הסיפור של המלך הזה הוא מיוחד במינו, אז חשבתי לנצל את ההזדמנות של הפוסט הזה בכדי לספר אותו.

ריצ’רד השני הוא אחד מאותם מלכים שקיבלו את הכתר שלהם במפתיע, ויכול להיות שכתוצאה מכך צורת השלטון שלהם הושפעה מכך. היו עוד מלכים כאלו בהיסטוריה. הנרי השמיני למשל היה הבן הצעיר של הנרי השביעי ולולא אחיו ארתור נפטר, הוא לא היה אמור למלוך ולעשות את המהפכה הגדולה שלו, וכמה עשרות שנים מאוחר יותר המלך צ’רלס הראשון קיבל את הכתר מאביו ג’יימס הראשון אחרי שאחיו הבכור הנרי נפטר. הנרי (שהיה אמור להיות הנרי התשיעי) היה פופולרי ומוצלח, צ’רלס לא ממש, והתוצאה היא כנראה מלחמת האזרחים.

ריצ’רד זכה בכתר בהפתעה לא בגלל שאחיו נפטר, אלא בגלל שאבא שלו, הנסיך השחור, נפטר ממחלה עוד לפני שהמלך אדוארד השלישי נפטר, כך שאחרי שהמלך הקשיש נפטר הירושה קפצה דור, וריצ’רד הפך להיות מלך בגיל צעיר מדי. אי אפשר כמובן לנחש מה היה קורה לו אבא שלו לא היה נפטר, וריצ’רד היה הופך למלך בגיל 30 או 40, אבל כנראה שקבלת השלטון בגיל צעיר קצת שיגעה אותו…

ההתחלה של ריצ’רד דווקא לא הייתה רעה במיוחד, והוא הצליח לתפקד באופן מרשים באחד מהמאורעות המשמעותיים ביותר במאה ה-14 מרד האיכרים. מאחר והמלך היה עדיין בן 10 השלטון בממלכה נעשה באמצעות עוצרים. קופת הממלכה היתה ריקה והם החליטו למלא אותה באמצעות מס גולגולת, מאחר וכל העניין התרחש בתקופה של מזג אוויר רע שהשפיע על היבולים, הדרישה הזו גרמה למרי משמעותי, שלמרות שמו לא היה בהרח קשור רק לאיכרים מאחר ותמכו בו גם הרבה בני מעמד הביניים ואפילו חברי פרלמנט.

לא היה שום כוח בעולם שהיה יכול לעצור את המורדים ואת הזעם שלהם, ובית המלוכה יכול היה רק להסתתר בתוך הטאואר ולקוות לטוב בשעה שהמורדים חיסלו את נציגי השלטון ושרפו מסמכים. המורדים דרשו להיפגש עם המלך-ילד, והוא הצליח להפיס את דעתם ולגרום להם להאמין שהוא עומד להתמודד עם הדרישות שלהם. זה היה תכסיס מלכותי ידוע באנגליה, כן מיד לאחר מכן ראשי המורדים נתפסו אחד אחד והוצאו להורג.

למרות “ההתחלה הטובה” שלו, ריצ’רד לא היה מלך טוב. הוא הצליח לריב עם הברונים שלו, ובשלב מסויים הוא טען באוזני הברונים שיש לו רשימה של הברונים שהוא יודע שהם אינם נאמנים לו. הוא בנה לעצמו כוח צבאי של 300 קשתים שליווה אותו יום ולילה. למלכי אנגליה לא היה צבא למעט משמר מלכותי מינימלי עד לריצ’רד, ועל כן הנוכחות של אותם קשתים הייתה מאיימת במיוחד.

ריצ’רד הוסיף לשלוט באנגליה באמצעות פחד, אבל אז הוא עשה טעות קשה.  ריצ’רד הסתכסך עם בן הדוד שלו הנרי בולינגברוק, בנו של הדוכס מלנקסטר והאיש הכי עשיר בממלכה. הוא גירש את הנרי לגלות ביבשת. כשהדוכס נפטר, הנרי ביקש לרשת את התואר של אביו ואת אדמותיו, וריצ’רד סירב. הסירוב הזה שלח גלי הלם בכל הממלכה. כל אחד מהברונים של ריצ’רד הבין שאם המלך “יחליט” שהשם של אותו ברון נמצא ברשימה שלו, אזי הברון הזה לא יוכל להוריש את התואר שלו ואת האדמות שלו לבן שלו. כל הבסיס שסביבו התנהלה האצולה רעד. הנרי בולינגברוק שהה בגלות שלו בצרפת, אבל המלך הצרפתי יותר מאשר שמח לאפשר לו לשוב לאנגליה עם כוח של תומכים על מנת לערער על ההחלטה של סירוב הירושה שלו. בהתחלה הנרי בולינגבורק טען שכל מה שהוא רוצה לקבל מריצ’רד זה את מה שמגיע לו, כלומר את הדוכסות של לנקסטר, אבל אז ריצ’רד עשה אז טעות נוספת והוא לקח את בני המשפחה שלו לאירלנד.

העובדה שלא היה מלך באנגליה, והיו המון ברונים שחיו בחשש מתמיד, גרמה לכך שרבים מהם נהרו לעברו של בולינגברוק, וההשתהות של ריצ’רד השני באירלנד גרמה לכך שבבת אחת התאבון של הנרי נפתח, למה להסתפק בתואר דוכס, אם אפשר להיות מלך?

בשלב הזה ריצ’ד השני החליט לחזור מאירלנד, הוא נחת בווילס והגיע לטירת קונווי. למרבה צערו, טירת קונווי לא יכולה היתה להגן עליו כשם שהגנה על סב סבו אדוארד הראשון (שהיה למעשה גם סב סבו של הנרי בולינגברוק). הנציג של הנרי בולינגברוק פגש את המלך ריצ’רד בטירה ונשבע בפניו שלא יאונה לו כל רע אם הוא רק יצא ויפגוש את בן דודו (עם הצבא העצום שלו), אני לא יודע האם ריצ’רד האמין לו בתמימותו, או שלא הייתה לו ברירה, אבל בואו נאמר שהוא לא הספיק לחיות מספיק זמן בכדי להתמודד עם ההחלטה שלו. כיון שהוא אולץ לוותר על המלוכה בעבור בולינגברוק שהפך להיות הנרי הרביעי, וכמה ימים לאחר מכן הוא מת בנסיבות מחשידות.

טירת קונווי עצמה, גם “נענשה”. כמה שבועות לאחר מכן קבוצת לוחמים וולשים התחפשו לנגרים, וכשהם נכנסו לטירה הם הרגו את השומרים וכבשו את הטירה במה שהתחיל כמרד האחרון הגדול של הוולשים (שעליו נוכל לדבר יותר כשנעסוק בטירת הארלך).

כמו כל הטירות של אדוארד, גם קונווי ירדה מגדולתה כאשר שושלת טיודור עלתה לשלטון ומאחר והנרי השביעי היה חצי וולשי, המתח בין הוולשים לאנגלים שכך. הטירה עוד היתה בשימוש במלחמת האזרחים האנגלית של אמצע המאה ה- 17 וכמו טירות רבות באנגליה היא נהרסה בצורה חלקית בהוראת הפרלמנט האנגלי בתום החלק הראשון של המלחמה.

כיום טירת קונווי מוגדרת על ידי אונס”קו כאתר שימור עולמי, ואני יכול לומר לכם בלב שלם שהיא אכן מרהיבה ומרשימה, אבל למרבה הצער היא משמעממת להחריד מבפנים. הארגון הממשלתי הוולשי CADW שאחראי על תחזוקת הטירות אולי עושה עבודה טובה בשימור שלהן, אבל משום מה הוא בוחר שלא להפוך את החוויה של הביקור בתוכן למעניינת (הייתי בטוח שהוולשים פשוט לא מבינים איך להפוך טירות למעניינות אחרי שביקרתי גם בטירות רגלן וטירת צ’פסטו שאף הן היו משעממות באופן מחריד, אבל רק כמה חודשים לאחר מכן גיליתי שדווקא את הטירות בדרום ווילס, הם כן יודעים לנהל, אז אין לי דרך טובה להסביר את האופן המזוויע שבו הם בחרו לנהל את הטירות הצפוניות המפורסמות יותר…

העיירה קונווי, אותה התנחלות מלכותית מוקפת החומה, הצליחה לשמר את הן הימי הביניימי שלה, ומכל העיירות הוולשיות של צפון ווילס היא הכי מקסימה. כמובן שמדובר בשטח יחסית קטנטן, אבל הוא עדיין מאוד מספק. מאחר והטירה לא היתה כאמור יותר מדי מעניינת הלכנו אל המזח שצמוד לטירה ולחומות העיר, שם אפשר למצוא את הבית הכי קטן בבריטניה (ולראות אותו בתשלום של פאונד אחד, אבל כמובן שזה לא ייקח לכם יותר משלושים שניות). בסופו של דבר מצאנו את עצמנו מבלים כמה שעות נחמדות לחלוטין בדיג סרטנים בים, האטרקציה המוצלחת ביותר בעיר. כל מה שצריך לעשות הוא להשליך רשת מהמזח למים שמתחת כשבתוכה פיתיון בדמות חתיכות בייקון (הסרטנים לא שומרים על כשרות). במזח אפשר לקנות גם את הרשתות וגם דליים שאליהם הוכנסו הסרטנים שלא הצליחו להתאפק. למזלם, במקרה שלנו אף אחד מאיתנו לא תכנן לאכול אותם והם הוחזרו אחר כבוד למים, אני לא בטוח שזה היה מנת חלקם של הסרטנים האחרים שנדוגו ליידנו, אני מקווה מאוד שהסרטנים שלנו למדו לקח ובחרו להתרחק משאר הבייקון.

הבית הכי קטן בבריטניה (לא נראה לכם איך הוא נראה מבפנים, כדי שתהיה לכם גם סיבה להוציא פאונד על הביקור)

בפוסט הבא אנחנו חוזרים לבקר במפלצות ויקטוריאניות, והפעם נגיע לטירת פנרין, טירה עצומה שעלתה למעלה מ- 50 מליון פאונד בכסף של היום, וכל הסיבה להקמתה הייתה לגרום למשפחה שבנתה אותה לזכות בתואר אצולה, אתם חושבים שזה עזר להם?

מעבר לכך אתם גם כמובן מוזמנים לשתף את החברים שלכם שיהנו גם הם מהבלוג כפתור השיתוף נמצא ממש מתחת לפוסט.

מחפשים לקרוא עוד? הזדמנות אחרונה לקרוא את אחד (או יותר) מעשרת הפוסטים הפופולריים ביותר עד כה:

1. עשר הטירות השוות ביותר לביקור באנגליה

2. הכל התחיל בטירת סודלי

3. הכפר של הארי פוטר

4. הקללה של האישה הכי יפה באירלנד

5. המקום הכי יפה באנגליה

6. לפתוח מרפאת פוריות בלונדון של המאה ה- 17

7. המכשפה מטירת לידס (או בומריס)

8. ברוכים הבאים לבית של משפחת צ’רצ’יל : ארמון בלנהיים

9. ליידי דיאנה הראשונה

10. הברונית, ראש הממשלה, הצייר ואוליבר טוויסט

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*