המלכה איזבלה חיפשה נקמה, אבל היא ידעה שהיא חייבת לכלכל את צעדיה בזהירות. היא הציעה למלך שהיא תנסה ליישב את הסכסוך עם המלך הצרפתי החדש  (אחיה) אבל לשם כך היא זקוקה לכך שבנה הבכור, אדוארד (מי שיהיה אדוארד השלישי) יצטרף אליה להראות כבוד למלך הצרפתי.

אדוארד השני לא חשש כנראה מהמלכה שלו והוא הסכים לתת לה לצאת לצרפת עם אדוארד, הוא רק לא הבין שהיא לא מתכוונת לחזור. אחרי מספר ימים שבהם הוא לא שמע ממנה הוא התחיל לדרוש ממנה לחזור, אבל הוא בוודאי לא חשב שזה יהיה בראש צבא פלישה…

איזבלה הגיעה לצרפת ושם היא נפגשה עם כמה מהאצילים הגולים, ובראשם רוג’ר מורטימר. השניים הפכו לזוג נאהבים, שזה היה דבר מאוד מסוכן לתקופתו (גם מלכה יכולה היתה להיות מוצאת להורג אם נחשדה בבגידה). יחד עם מורטימר השניים התחילו לבנות צבא, אבל כדי להקים צבא פלישה ראוי הם היו זקוקים להרבה משאבים ולשם כך איזבלה פשוט חיתנה את הבן שלה עם ביתו של רוזן עשיר שהביאה איתה נדוניה משמעותית שהספיקה לאיזבלה ומורטימר גם להשיג ספינות וגם חיילים.

בינתיים באנגליה המרגלים של אדוארד דיווחו לו על הפלישה הצפוייה. למלכי אנגליה לא היה צבא קבוע שעמד לרשותם, ולכן בכל פעם שנזקקו לכוח צבאי הם קראו לאצילים לשלוח אליהם את הצבאות הפרטיים שלהם, רק שבמקרה של אדוארד כל האצילים שלו שנאו אותו, ובמיוחד אלו שהיו בגבול המזרחי של אנגליה (השטח של בני משפחת דיספנסר היה במערב). אדוארד ציפה לצבא של 2000 חיילים שיבואו להגן על החופים של קנט אבל בפועל הגיעו רק 55 חיילים… ב-24 לספטמבר 1326 איזבלה ומורטימר, מלווים ביורש העצר נחתו באנגליה, היה להם צבא יחסית קטן, אבל אף אחד לא עמד מולם…

אחד אחרי השני אצילי אנגליה נהרו להצטרף אליהם, כולל אחד אחיו הממזרים של המלך… אדוארד ויו דיספנסר הצעיר חשבו להתבצר בטאואר בלונדון אבל ב- 2 באוקטובר גם העיר לונדון התמרדה נגדו. אדוארד ויו דיספנסר הצעיר הבינו שעליהם להימלט מהעיר, הם בזזו את האוצר המלכותי, כשהתוכנית שלהם כנראה הייתה להגיע לאירלנד ולגייס צבא בעזרת הכסף שלקחו, אבל לשם כך הם היו צריכים לחצות את כל אנגליה, וכשכל המדינה שונאת אותך זה לא דבר פשוט… השניים נמלטו לווילס, אך בגלל מזג אוויר גרוע לא הצליחו לשוט לאירלנד והם החליטו להתבצר בטירת קרפילי (המהממת) שהייתה בבעלותו של דיספנסר. בינתיים איזבלה הצליחה להשתלט על כל אנגליה, ואפילו זכתה לתמיכת הכנסיה (לא דבר פשוט בעידן שבו הזכות המלוכה נחשבה למתנה קדושה  מאלוהים עצמו).

ראשית תפסו כוחותיה של איזבלה את יו דיספנסר המבוגר שניסה להתבצר בעיר בריסטול שעל גבול ווילס. אני לא חושב שלמישהו היה ספק מה יהיה סופו של יו ברגע שהוא ייתפס ואכן הוא הוצא להורג במהירות ובאכזריות, ראשו הכרות אפילו נשלח לעיר ווינצ’סטר שהייתה האחרונה שתמכה במלך אדוארד. אחר כך הכוחות של איזבלה ומורטימר פנו לווילס עצמה, זה גרם לאדוארד ויו הצעיר  להבין שעליהם לנסות לברוח לאירלנד פעם נוספת אבל כשהם יצאו מהטירה המבוצרת, האוכלוסייה המקומית הסגירה את השניים לאיזבלה עד מהירה. כעת הגיעו תורו של יו דיספנסר הצעיר, שהיה כבר בן ארבעים, להיות מוצא להורג, אבל במקרה שלו, איזבלה ומורטימר לא תכננו לתת לו מוות קצר…

התוכנית המקורית של המלכה היתה לשפוט ולהוציא להורג את דיספנסר בלונדון, אבל הוא לא תכנן לשתף עם זה פעולה והוא הפסיק לאכול ולשתות. איזבלה חששה שהוא יצליח להרוג את עצמו לפני שהיא תעשה את זה, ובמקום לונדון נבחרה העיר הרפורד הקרובה יותר בתור מקום המשפט ומקום ההוצאה להורג. יו דיספנסר שהיה כבר חלש ומורעב נקשר עירום לסוס שהסתובב בין הכפרים והעיירות באיזור לאחר מכן ברחובות של הרפורד עצמה. במשפט שלו, פיו נקשר והוא לא הורשה בכלל לדבר… רשימת העבירות שהוא נשפט עליהם היתה ארוכה מאוד, והיסטוריונים עדיין לא הצליחו לקשר חלק מהדברים שעליהם הוא נשפט לאירועים שהתרחשו באותה תקופה. פסק הדין היה מהיר, והביצוע שלו מיידי ואכזרי במיוחד.

לצורך ביצוע גזר הדין נבנתה בימת עץ גבוהה ועליה עוד סולם, על מנת שאלפי הצופים הנלהבים שכללו גם את המלכה ומורטימר שחגגו במשתה, יוכלו לראות את האקשן. בהתחלה חרטו על גופו של דיספנסר שורה של פסוקים מהתנ”ך שעסקו באיסור על החטאים שביצע כולל איסורים על הומוסקסואליות, רמז לאישומים על היחסים בינו ובין אדוארד השני. לאחר מכן הוא קיבל את גזר דין הבוגד בגירסא מיוחדת. קודם התחילו עם תלייה, אבל שחררו אותו שניות לפני שהמוות גאל אותו מיסוריו, כעת חתכו כמה מהאיברים שלו, כולל את אברי המין, והשליכו אותו לנגד עיניו למדורה גדולה שבערה לצד הבמה. לאחר מכן פתחו את קרביו והוציאו אותם החוצה כך שהוא מדמם למוות באיטיות. בסיום ההוצאה להורג חתכו את גופתו של דיספנסר ושלחו את האיברים לחלקים שונים של אנגליה, את ראשו הציבו על מוט בגשר לונדון.

מיד אחרי מותם של שני הדיספנסרים יכלו עשרות אצילים ומאות אסירים להשתחרר ולזכות בחנינה, אחת מהן היתה היורשת אליזבת דה ולנסה (שבעלה הצטרף לאיזבלה ומורטימר לכוחות הפלישה) שקיבלה לידיה בחזרה את טירת גודריך.

כעת הגיע השלב האחרון בניקמתה של איזבלה, המטרה הבאה הייתה המלך עצמו

לחלק הבא והאחרון של הסיפור לחץ כאן

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*