כבר כתבתי בבלוג אחר על הכיף הלא רגיל הזה שבנסיעה באוטו לחו”ל. למרבה הצער כשאתה חי באנגליה הכיף הזה הוא לא אולטמטיבי כמו שלמשל הייתי חש אם הייתי חי במשולש הגבולות של גרמניה שוויץ וצרפת, אבל עדיין המעבר לווילס יכול בקלות לתת את התחושה שאתה נמצא במקום אחר, במיוחד אם עוברים אותו “מהדלת הראשית”

כשנסענו לטירת רגלן, שהייתה הטירה הוולשית הראשונה שלנו פשוט נסענו על ה- A40 עד שהיא פתאום הופיע לנו (יחד עם שלטי ה- ARAF שזה האט בוולשית). היינו פתאום במדינה אחרת אבל לא כל כך הרגשנו את זה, בעיקר כשהטירה לא ממש מחוברת לשום כפר. טירת צ’פסטו לעומת זאת נותנת למבקר שמגיע מאנגליה את החוויה הוולשית המלאה.

נתחיל מההגעה אליה…כדי באמת להרגיש בחו”ל אתם צריכים סוג של טקס מעבר, לא? אז אם אתם יוצאים מלונדון ועולים על ה- M4 מערבה הגבול עם ווילס עובר דרך גשר הנסיך מווילס (שהיה עד לא מזמן גשר אגרה). מדובר בגשר שחוצה את נהר הסוורן כ- 140 מטרים מעל המים, והאורך שלו הוא מעל חמישה קילומטרים! בתור ישראלים אנחנו לא כל כך רגילים לעלות על גשר כזה ולא לרדת ממנו גם אחרי 4-5 דקות נסיעה… הנוף משני הצדדים ממש משכר, והתחושה שאתה נמצא בתהליך שייקח אותך למקום חדש ממש חזקה.

העיירה צ’פסטו שבה נמצאת הטירה עצמה שוכנת ממש אחרי הגשר מה שהופך אותה פחות או יותר לאחת האטרקציות הוולשיות הכי נוחות להגעה. מה שעוד הופך אותה לטירה נהדרת היא המיקום שלה על צוק מעל נהר ווי. זה בהחלט סוג של נוף מאוד לא נפוץ באנגליה, בדיוק מה שאתה מצפה לו כשאתה רוצה לבקר במדינה חדשה…

טירת צ’פסטו עצמה מנוהלת למרבה הצער על ידי CADW שזה הגוף מטעם ממשלת ווילס שמטפל באתרים לשימור היסטורי. הבעיה העיקרית של הגוף הזה היא שאין להם ממש תובנות נכונות לגבי איך צריך לגרום לאנשים ליהנות מהביקור בטירה. הם לא עושים סיורים מודרכים, לא מחלקים מדריכי שמע (לפחות לא בטירה הזו, באופן מפתיע למדי גיליתי שהם כן עלו על הטכנולוגיה הזו באחת מהטירות שלהן…), ומלבד מספר שלטים, הם לא ממש יודעים לעזור למבקר בטירה באמת להבין לאן הוא הגיע.

במקרה שלנו, עשיתי כמובן הרבה מחקר לפני שהגעתי לטירה, ולכן ידעתי לאן אני מגיע (ואם אתם מעוניינים לבקר בטירה אני ממליץ לכם מאוד לקרוא את העמוד של הטירה והסיפורים הקשורים אליה באתר האנגלי שלנו). אבל למרות הכל טירת צ’פסטו היא בהחלט טירה ששווה לבקר בה בזכות המיקום והאטרקציות הנלוות אליה.

הסיור בטירה עצמה אולי לא יהיה ארוך, אבל הנוף המהמם שנשקף ממנה ממרומי הצוק על הנהר הוא בהחלט נוף שלא תפגשו ביותר מדי טירות באנגליה. בנוסף יש בטירה עדיין את הדלת המקורית שהגנה עליה בתקופת מלחמות השושנים במאה ה- 15, עד לא מזמן הדלת אפילו היתה מונחת במיקום המקורי שלה בשער הטירה, ורק לפני מספר שנים הוחלט פשוט להכניס אותה מטעמי שימור אל תוך הטירה עצמה. כשאתם מסתכלים על הדלת המדהימה הזו, נסו לדמיין את אחד המאורעות הכי מדהימים בתולדות אותה מלחמה… ב- 1469 האציל הכי חשוב של בית יורק בוגד במלך אדוארד הרביעי וחובר לבית לנקסטר זהו לא אחר מאשר הרוזן מוורוויק הידוע בכינויו The Kingmaker אבל אתם יכולים לקרוא לו ריצ’רד נוויל… בעקבות המעבר שלו הובס בית יורק בקרב אדג’קוט, אדוארד ואחיו נמלטו לאירופה, ואצילים יורקיסטים רבים הוצאו להורג (עניין שהפך לשיגרה במלחמות השושנים) שני אצילים שהיו במקרה אביה ואחיה של המלכה אליזבת וודוויל (המלכה הלבנה) נמלטו לטירת צ’פסטו. אחת הסיבות שהובילו את נוויל לבגוד באדוארד הייתה שנאתו למשפחת וודוויל, ולכן כשהוא שמע היכן השניים מסתתרים הוא החליט להגיע למקום באופן אישי…

טירת צ’פסטו הייתה ערוכה להתמודד עם כל איום של מצור, למעשה הטירה ששלטה על הנהר גם ניזונה ממנו. היה בתוך הטירה מעבר מיוחד שירד במדרגות עד לנהר עצמו מה שאיפשר לה לקבל אספקה גם בזמן מצור, מה שאומר שאם המגינים של הטירה היו מספיק נחושים לעמוד מולו, לא היה לרוזן מוורוויק שום סיכוי להכניע אותה, אבל מלחמות השושנים היו תקופה של חוסר וודאות פוליטית, וכשמגיני הטירה ראו מי “דופק על הדלת” הברכיים רעדו להם והם פשוט נתנו לקינגמייקר להיכנס, ושני קרובי המשפחה של המלכה הוצאו להורג באכזריות. לא הרבה זמן לאחר מכן, אדוארד יחזור עם צבא יורקיסטי חדש ויביס את הקינגמייקר ליד לונדון. במהלך הקרב הרוזן ואחיו ימותו.

תחשבו על כל הסיפור הזה, ואז תסתכלו על הדלת הזאת…היא היתה שם כשזה קרה…

הדלת המקורית של הטירה!

טירת צ’פסטו היא גם המקום המושלם ללמוד על כמה מהאנשים והסיפורים הכי מפורסמים בהיסטוריה האנגלית. הטירה השתייכה לוויליאם מרשל, האיש שנולד בלי כלום והפך להיות האיש הכי חזק באנגליה, ובתחילת המאה ה- 14 היא עברה לידיו של יו דיספנסר, האציל האהוב על המלך אדוארד השני, המלך הגרוע ביותר באנגליה. הסיפור של יו והמלך הוא אחד מהסיפורים הכי מדהימים (שכמובן שלא מסופר בטירה עצמה) וכדאי לכם לקרוא אותו אפילו שנאלצתי לחלק אותו לשלושה פוסטים שונים.

ציינתי כבר שטירת צ’פסטו שווה ביקור בעיקר בזכות האטרקציות הנלוות אליה. אז אחרי שסיימתם את הביקור בטירה עצמה, אתם צריכים ללכת שתי דקות על הכביש שמתרחק ממרכז העיר ואז תגיעו לגשר הישן שעל נהר ווי. זוהי אחת מעמדות התצפית הכי יפות על הטירה מגובה הנהר. חוצמיזה שהגשר עצמו הוא היום הגבול בין אנגליה לווילס, מה שנותן לכם הזדמנות נהדרת לכמה תמונות.

מול הטירה תוכלו למצוא גם מוזיאון חינמי קטן שמתאר את החיים בעיירה בסוף המאה ה- 19 ובתקופת מלחמות העולם. לא מוזיאון שבשבילו שווה להגיע לעיירה במיוחד, אבל בהחלט שחקן חיזוק. לאחר מכן אתם יכולים לבקר בעיירה עצמה. אני מודה ששוב לא מדובר בעיירה הכי יפה שנתקלנו בה בווילס, אבל היא עדיין שווה ביקור, ולמרות שבתי הקפה והמסעדות בה לא ממש שונים ממה שאתם מכירים באנגליה, לפחות תוכלו לאכול בהם את העוגיות הוולשיות המפורסמות (אלו שנראות קצת כמו פנקייק).

אהבתם את הסיפור? למה שלא תשתפו אותו עם החברים שלכם? כפתורי השיתוף של פייסבוק וטוויטר נמצאים ממש מתחתיכם…

מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג שלי? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:

ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…

הברונית, ראש הממשלה הצייר ואוליבר טוויסט: משולש רומנטי שהסתבך, הגיע לעיתונות הארצית, ובסוף הוליד את אחת מהדמויות הכי פורסמות בספר של צ’רלד דיקנס

ג’ורג’ וורנון מחפש מזכירה, אבל שתהיה בת 13: מה קורה “שג’נטלמן” בן 58 שחי בנפרד מאישתו משתעמם ומחפש ריגושים?

לפתוח מרפאת פוריות במאה ה- 17: מה עושה רוזן כשהמלך מגרש אותו מחצר המלכות? מתחזה לרופא פוריות כדי “לרפא” נשים צעירות כמובן.

כשאדולף היטלר רוצה את הבית שלך: מחברת שהתגלתה בבונקר של היטלר חשפה את התוכניות של הנאצים לבריטניה אחרי הכיבוש כולל את המקום שאותו תכנן לקחת היטלר לעצמו…

הקללה של האישה הכי יפה באירלנד: שתי אחיות עניות מאירלנד הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי ולהפוך לסלביטאיות בקנה מידה ארצי, אז איך זה נגמר כל כך מהר וכל כך רע?

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*