העובדה שאחוזת הנבורי הול עדיין עומדת על תילה ופתוחה לציבור היא סוג של נס. בשנת 1953 הנבורי הול נכללה ברשימה של 30 בתי אחוזה שהיו מיועדים להריסה. בנקודת הזמן הזו האחוזה כבר נוהלה על ידי הנשיונל טראסט (גוף ענק שמטרתו שימור שכיות החמדה הבריטיים) משום שבעלי האחוזה לא יכלו לשלם את מיסי הירושה ולכן הם העדיפו לתרום את האחוזה לארגון.  אבל הנשיונל טראסט לא רצו לתחזק אותה בכלל, היו להם יותר מדי אחוזות וגרוע מכך, האחוזה הייתה במצב איום.

במשך 300 שנים האחוזה הייתה בידי משפחת וורנון, והדיירת האחרונה שהתגוררה בה הייתה דוריס, אישתו של הוורנון האחרון (הם לא נהנו מנישואים מאושרים כמו שתוכלו לקרוא בפוסט הבא). בשנותיה האחרונות דוריס הייתה התגלמות הזקנה “האקצנטרית”, היא חיה בגפה בחדר אחד או שניים בבית הענק, וגידלה בו עשרות חתולים מגזע שנקרא Maine Coon, שהם החתולים הביתיים הגדולים ביותר. מבקרת שביקרה בהנבורי לפני מספר שנים סיפרה לאחד המתנדבים שהיא גדלה בכפר הסמוך לאחוזה, ובכל שנה ילדי הכפר היו מוזמנים לתה ועוגה באחוזה, וכל הילדים היו מתפללים שבאותו יום לא יירד גשם, כדי שיערכו להם את השולחן בחוץ. כל הילדים פחדו להיכנס לאחוזה כי היה בה ריח לא נעים…

אז אפשר להבין את נשיונל טראסט שהעדיפו באותה תקופה (שהייתה כמובן תקופת צנע) להשקיע משאבים בבתים אחרים, אבל אז אירע להנבורי הול נס. ממש על סף הריסתו הופיע תורם שביקש לשמור על אנונימיות וביקש להוריש לטראסט סכום כסף עצום לשימור של בית מתקופת “וויליאם ומרי”, שזה אומר בית שנבנה בזמן שוויליאם השלישי היה מלך אנגליה, אי שם בין 1688 ל-1702.

אנשי הטראסט עברו על כל הרשימות שלהם בדקדקנות וגילו רק שם אחד שמתאים – הנבורי הול. התורם היה מרוצה, הסכום הועבר, והבית ניצל. עכשיו השאלה הייתה איך ומה להציג. היו להנבורי הול כמה אלמנטים מאוד חשובים שהיה צריך להציג, אפילו שחלקם כבר נעלמו, אבל מה שלא היה לבית זה ריהוט.

במקרה של הנבורי הול, הנשיונל טראסט החליט לספר את הסיפור שלו בצורה מאוד מסוימת. את הגנים של הבית הם בחרו להחזיר אחורה כמה גלגולים לאופן שבו הם היו בתקופת השיא שלהם, בימיו של תומס וורנון האיש שבנה את הבית הזה בשנת 1701. את החדרים בבית עצמו הם החליטו למלא בריהוט וחפצי אמנות מהמחסנים העצומים של הטראסט, כך שכל חדר יבטא תקופה היסטורית אחרת. כבר ביקרנו בבית דומה – בזילדון פארק, אבל שם כל השחזור נעשה בידי בעלת הבית האחרונה שלו, ובמקרה שלה התוצאה הייתה הרבה יותר מעניינת מהנבורי הול, אבל זה לא אומר שלא מדובר בבית מרשים (רק פחות).

במקרה של הגנים, התוצאה היתה הרבה יותר מרהיבה. את הגנים המקוריים תכנן גנן בשם ג’ורג’ לונדון, שהיה אחד הגננים הכי מבוקשים באנגליה  ובין השאר הוא גם היה זה שתכנן את הגנים המלכותיים. הביקור הראשון שלנו בהנבורי הול היה בחודש ינואר, אחרי שחזרנו מנסיעת חג המולד שלנו, אז כמו שאתם יכולים לדמיין, כל העצים היו עירומים, ולא היו פרחים. זה כמובן גרם לנו מיד להכניס תזכורת לחזור להנבורי הול פעם נוספת באביב (מה שגם עזר לנו לגלות את הסיפורים המדהימים שלו). המעבר בין עונות השנה באנגליה הוא משמעותי, אבל אני חושב שבבתי האחוזה  חווים את חילופי העונות באופן מובהק, בזכות הגנים המרהיבים שלהם שעוצבו כך שיש להם מספר שיאים בהתאם לחודש בשנה. זו גם הסיבה שיש בתים שאנחנו חוזרים ומבקרים בהם ארבע וחמש פעמים.

כמו בהרבה בתים אחרים, גם הסיפור של “גדולתו” של הנבורי הול קשור לדור אחד של משפחת וורנון. קראו לו תומס וורנון והוא נולד באמצע המאה ה- 17. הסיבה להצלחה שלו  נבעה לא רק מניהול נכון של קריירה אלא בעיקר בזכות שידוך מאוד מוצלח לבת של הבוס שלו (שהיה במקרה שר האוצר של וויליאם השלישי). הבוס העניק לבת שלו נדוניה של כמיליון שקלים (בערך של היום), ואם זה לא מרשים אתכם אז כדאי שתדעו שלבוס היו עוד שמונה בנות לחתן, ולכל אחת מהן צריך היה לתת נדוניה בסדר גודל דומה.

תומס וורנון בנה את הנבורי הול בעיקר בכדי להשוויץ. בזמן הבנייה של הבית הוא כבר היה עורך דין עשיר מאוד, והתוכנית שלו הייתה להביא לאחוזה את לקוחותיו החשובים ביותר על מנת “לסגור” איתם עסקאות. לשם כך כאמור הוא שכר גנן עם רזומה מלכותי, אבל לא רק. כל הנבורי הול עוטרה ברהיטים וחפצי אומנות יקרים, כשמעל הכל עומד ציור התקרה המרהיב שעליו חתום הצייר הכי חשוב באנגליה באותה תקופה, ג’יימס תורנהיל. הציור הזה הוא לא סתם חשוב, הוא מתכתב עם כמה מהאירועים הכי חשובים של אותה תקופה, ואם יצא לכם במקרה לשמוע על הסרט החדש שיצא באנגליה “The Favorite” שזכה כבר בכמה פרסים בגלובוס הזהב, אז בוודאי תשמחו לשמוע שהנבורי הול מתחבר גם לדמויות שמוצגות בסרט.. לתומס וורנון היה אולי המון כסף (וחיבה לנדל”ן שגרמה לו להפוך את אחוזת הנבורי למפלצת שכוללת בתוכה לא פחות מ- 30 חוות), אבל לא היה לו בן להוריש לו אותו. בכלל, למשפחת וורנון של הנבורי הול הייתה בעיה עצומה בכל מה שקשור להולדת ילדים, ואולי זה היה גם הסיבה להידרדרות הבית, כיון שהוא כל פעם עבר לאחיין אחר…

כשהגענו להנבורי הול היינו כבר די מנוסים בביקורים בבתי אחוזה וטירות, אבל דווקא בו עברתי לדעתי שלב באופן שבו אני מבין ביקורים מהסוג הזה. כשהגענו להנבורי הול כבר הספקתי לחקור את ההיסטוריה האנגלית של אותה תקופה, במידה כזו שהייתה לי בה הבנה בסיסית. כשהגענו לבית עצמו הצטרפתי לסיור מאורגן בתוכו במטרה לנסות ולמצוא את הסיפורים שאני כל כך אוהב לגלות.

המדריכה בסיור הייתה מתנדבת שהקדישה לבית הרבה מאוד שנים. כשדיברנו איתה לפני הסיור היא סיפרה לנו על האהבה הרבה שלה לבית, והבטיחה לנו אינספור סיפורים מרתקים, בפועל הסיור שלה היה אחד האירועים הכי מבלבלים שעברתי בעשור האחרון. אין ספק שהאישה חקרה את ההסטוריה של משפחת וורנון, אבל אף אחד ממשתתפי הסיור לא הצליח להבין על מה היא מדברת, או על מי היא מדברת, המדריכה ירתה שמות לחלל האוויר כאילו הם היו משתתפים באופרת סבון שכולנו אמורים להכיר. יצאתי עם כאב ראש ואפס סיפורים.

כשחזרנו באביב הצטרפתי לעוד סיור ולמרבה הצער אותה מדריכה הופיעה. הפעם נטשתי את הסיור באמצע שלו ועליתי לבד לאחד החדרים, שבו פגשתי מתנדב שכנראה שונא את אותה מדריכה (אינטריגות בעולם המתנדבים). בתוך מספר דקות סיכמנו כמה שגיאות היסטוריות שהיא נקבה בהם, ואז התחלתי לדבר איתו על דמויות מההיסטוריה של הבית ובבת אחת הסיפורים החלו לצוץ להם. הביקור בהנבורי הול הבהיר לי שעצם העובדה שאנחנו מבקרים בכל כך הרבה מקומות בזמן כל כך קצר נותנת לי את היכולת לעשות סוג של “ביקורת מקצועית” על האופן שבו הבתים מתנהלים. הרבה פעמים אני פשוט יכול לתת דוגמאות מבתים או טירות אחרות דומות שהאנשים באותו בית פשוט לא מכירים (מעבר לעובדה שכל השנים ניהלתי קריירה בתחום המדיה, כך שלספר סיפור זה סוג של טבע שני מבחינתי).

הסיפורים של הבית הזה כל כך מרתקים. באתר באנגלית העליתי שלושה מהם, ועוד נשארו לי שניים שלא כתבתי. כאן אני אכתוב שניים מהם והם יופיעו בפוסטים הבאים. אבל עצם העובדה שהייתי זקוק לשני ביקורים בבית ושיחה עם עוד מדריך כדי להגיע לסיפור האמיתי של הנבורי הול הבהיר לי שצריך קצת “לנער” את האופן שבו ההנהלות של הבתים האלו מתפעלות אותם.

לקרוא על הנקמה “בגברת שרה” לחצו כאן

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*