כשהמלך הנרי השמיני קטע את החיבור בין אנגליה ובין הכנסייה הקתולית הגיע לאנגליה מוסד הגירושים. העובדה שהמלך התגרש לו בהנאה לא אמרה שכל אחד יכול היה להתגרש. עוד לא היו חוקים מסודרים שהגדירו את התהליך, ולכן נדרשה לכל גירושין החלטת פרלמנט, וזה עלה המון כסף, אז מה עשו פשוטי העם שהתאהבו ברעיון של הגירושין? הם פשוט מכרו את הנשים שלהן במכירות פומביות.
כן, אני יודע שזה נשמע נורא, אבל חשוב לומר שזה לא היה נחשב להליך חוקי, זה פשוט היה מנהג שהשתרש במאה ה- 16 והוא נמשך ממש עד תחילת המאה ה- 20 כשבשנת 1913 התלוננה אישה בלידס למשטרה שבעלה מכר אותה לשכן שלהם… בעיקרון בהרבה מקרים התהליך היה סוג של פיתרון למצב שבו לאישה היה מאהב, והגבר היה מוכן לוותר עליה לטובתו. מאחר והאישה נחשבה לקניין של הגבר הוא היה מקבל עליה איזשהו תשלום, אבל בכל מקרה על מנת שכל הקהילה תראה שהאישה עוברת למאהב, בעלה היה צריך לקשור אותה בחבל לצוואר, וללכת איתה ברחובות העיר או הכפר עד לכיכר המרכזית ושם להעמיד אותה למכירה פומבית, שבה המאהב היה משתתף וקונה אותה. עם זאת זה לא היה הסיפור בכל פעם, ולפעמים נשים פשוט נמכרו לכל המרבה במחיר.
חשוב לומר שלמרות שהמנהג נחשב לנפוץ מאוד, לא תמיד הוא התקבל בהבנה על ידי האוכלוסיה. לפחות במקרה אחד גבר בכפר צ’יפינג קמפדן שבקוטסוולדס מכר את אישתו לגבר אחר בכפר. תושבי הכפר לא היו מרוצים. הם הקימו משמרת מחאה מול הבית ועשו “תזמורת” של קולות שנמשכה שלושה ימים (שזה היה סוג של מסר שכפריים העבירו בכל מקרה שבו הם חשבו שגבר ואישה חיים בסוג של חטא) אחרי שלושה ימים התארגנה בכפר תהלוכה שבראשה אפיגי בדמות הגבר שאותו הם שרפו במרכז הכפר, ואז המסר הועבר והגבר החזיר את האישה ואת הכסף לבעל המקורי.
במקרה שלנו אני חושב שהאישה דווקא הייתה מרוצה למדי בסופו של עניין. הסיפור שלנו מתחיל בשנת 1744 כשהדוכס השני משנדוס אכל בבית מרזח בעיירה ניוברי. אם השם שנדוס נשמע לכם מוכר אז אתם בוודאי מהקוראים הוותיקים של הבלוג. הברונות של שנדוס הוחזקה על ידי משפחת ברידג’ס ששלטה בטירת סודלי, הטירה הראשונה שלנו. הטירה כמובן נהרסה אחרי מלחמת האזרחים, אבל הברונות המשיכה לשגשג וב-1714 גיימס ברידג’ס שודרג לתואר של רוזן שהפך לדוכס ב- 1719.
הדוכס ואנשיו היו באמצע ארוחת צהריים כשלפתע נשמעה המולה בחוץ. אחד מאנשי הדוכס הלך לברר מה קורה וגילה שעומדת להערך מכירה פומבית של אישה בכיכר ניוברי. הדוכס הסתקרן והחליט להצטרף לשאר האנשים, וכשהוא הבחין באישה הוא מיד התאהב בה, וכשהמכירה הפומבית החלה הוא הציע את ההצעה הגבוהה ביותר.
לאישה קראו אן וולס. אני בטוח שבבוקרו של אותו יום היא לא חשבה שעומד להיות לה יום מוצלח במיוחד, אבל לקראת סיומו של היום היא כבר הגיע לביתו של הדוכס, ואחרי זמן קצר הם נישאו והיא הפכה להיות הדוכסית השנייה משנדוס. הנישואין שלהם היו מאושרים ונמשכו חמש עשרה שנים עד שהאישה נפטרה.
רוצים לעבור לפוסט הבא ולעקוב אחרי המשך המסע שלנו בקורנוול? לחצו כאן
אנחנו שמחים לראות שאתם אוהבים לקרוא את הבלוג. נשמח אפילו יותר אם תעזרו לנו להפיץ אותו על ידי לחיצה על כפתור הפייסובוק מתחת (אנחנו לא רוצים להרוויח כסף מהבלוג, אז למה לא כמה לייקים?)
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
