מדריך למטייל בליברפול

בימים אלו אני מתקרב לחגיגות העשור של החיים שלי בבריטניה, אבל אם להיות כן, שבע מאותן שנים ביליתי בלונדון וסביבותיה, כך שלא ממש יצא לי להכיר את שאר החלקים של האי.

בשלוש שנים האחרונות מירדף הטירות שלנו לקח אותנו לכמעט כל חלקי אנגליה ווילס ודרום סקוטלנד (הצפון רחוק מדי, אבל בסוף נגיע גם אליו). זה אומר שגם יצא לנו לעבור כמה וכמה ערים כמו בריסטול, בירמינגהאם, מנצ’סטר, קרדיף, קיימברידג’, ניוקאסל, יורק ועוד כמה, אבל בכל פעם הן היו רק התפאורה שלנו בדרך לביקורי הטירות שלנו. זה ממש לא היה הסיפור של ליברפול.

אל ליברפול נסענו בחופשת הסימסטר האחרונה של הילדים, כלומר ממש עכשיו בפברואר. התוכנית המקורית שלנו הייתה ללון בעיר ולטייל אל סביבותיה כמו תמיד. הפעם היעדים לא היו טירות כי רובן המוחלט סגור בעונת החורף, התוכנית שלנו היתה לגלות עיירות וערי חוף מפורסמות כמו בלקפול וסאות’פורט, אבל בסופו של דבר העיר היחידה שביקרנו מחוץ לליברפול הייתה צ’סטר, ווגם בה ביקרנו רק מאחר והיא הייתה עצירת ביניים בדרך. מהרגע שהגענו אל ליברפול, כבר לא יצאנו ממנה ארבעה ימים (אפילו לא הוצאנו את האוטו מהחנייה).

במבט לאחור על השלוש שנים האחרונות שבילינו בדרכים באנגליה אני חייב לומר שקצת הייתי לא הוגן עם הערים שבהן חלפנו. לפני כמה שבועות נסעתי עם חבר לראשונה לעיר קראקוב, ובלי להתבלבל לקחתי שלושה טיולי הליכה (free tours) כדי לחקור אותה, אבל לא חשבתי למשל לעשות את אותו דבר בעיר יורק, למה? מדובר בעיר שנמצאת במרחק של שלוש וחצי שעות נסיעה ממני, והיא נושאת מטען של  1000 שנות היסטוריה מרתקת. אני מניח שעצם העובדה שהגעתי אל הערים האלו בנסיעה עם רכב מהבית שלנו גרמה לי להסתכל עליהן קצת אחרת מאשר עיר שהגעתי אליה במטוס, אבל החלטתי שהפעם זה לא יהיה ככה, ודבר ראשון (ומעולה) שעשיתי, היה לקחת free tour של ליברפול.

אני לא יכול להפריז בתשבוחות שיש לי לומר על ההתפתחות המופלאה הזו של טיולים רגליים בחינם שצצים כפטריות אחרי הגשם בכל רחבי העולם. לצערי יצא לי לקחת סיורים מודרכים בתשלום כמה פעמים בעבר, והאיכות שלהם תמיד הייתה נתונה לפרשנות. חלק מהמדריכים היו בסדר, חלק היו ככה ככה. מצד שני מעולם לא נפלתי רע עם סיור חינמי, שבואו נודה על האמת הוא לא חינם כי תמיד נותנים טיפ יפה בסוף (אני נתתי 20 פאונד), אבל המדריך תמיד נותן בתמורה כל כך הרבה.

ידעתי די הרבה על ליברפול עוד לפני הסיור (הרבה בזכות הסידרה המצויינת של דויד אולוסוגה – A house through time) אבל המדריך בסיור הצליח לתת לעיר צבע הרבה יותר עשיר ופחות אקדמי, לכל הסיפור של העיר הזו שחזרה לחיים פחות או יותר ב-15 שנים האחרונות.

הפריחה הגדולה של ליברפול התרחשה בשעה שבריטניה החלה להתרחב לעולם החדש. סחורות אקזוטיות הגיעו משם… כותנה, טבק, סוכר, קפה, בננות. ליברפול הציעה את הנמל הבטוח ביותר במערב אנגליה מאחר והוא לא היה בים עצמו אלא בדלתא הבטוחה של נהר המרסי. רציף אחרי רציף הוקמו לגדות הנהר, המסחר גאה והעיר הפכה להיות לעיר השנייה הכי עשירה באנגליה אחרי לונדון. הבעיה הייתה שכל הסחורות האלו נוצרו באמצעות עבדים, מה שאומר שכל העושר הזה הושג על גבם של מאות אלפי אם לא מליוני עבדים מנוצלים. כשהעבדות בוטלה לבסוף ספגה העיר מכה קשה שהלכה והתעצמה ככל שהמסחר הבינלאומי התפתח, ונמלים חדשים נבנו על מנת שיתאימו לקונטיינרים. תוסיפו לכך הרס רב בחסות ההפצצות הגרמניות בבליץ של מלחמת העולם השנייה (ליברפול הייתה העיר הכי מופצצת אחרי לונדון) ותקבלו מתכון לשקיעה ועוני. ליברפול הפכה להיות הבת החורגת של ממשלת אנגליה במשך תקופה מאוד ארוכה. שבמשך כמה עשורים נחשבה לעיר הכי ענייה לא רק באנגליה אלא בכל מערב אירופה. והאוכלוסיה שלה התכווצה בערך בחצי. ההתפתחות הפוליטית שלה גם הייתה שונה מזו של שאר אנגליה. בשנת 1989 אירע אסון הילבורו, כש-96 אוהדי ליברפול נמחצו למוות לפני תחילת המשחק מול קבוצת נוטינגהאם פורסט. עיתון הסאן הימני מיהר להאשים את אוהדי ליברפול באסון, וכתוצאה מכך עד היום העיתון הפופולרי הזה מוחרם בליברפול, מה שאומר שעיתוני השמאל שולטים בה, וכך כל הפוליטיקאים שמייצגים אותה מגיעים מהלייבור. בשלב מסויים פרנסי העיר הבינו שהממשלה לעולם לא תעזור לעיר להתאושש כלכלית והם הקימו התאגדות שהחלה לשקם את העיר בעזרת כסף רב מהאיחוד האירופי (ואכן ליברפול הצביעה במשאל העם נגד ההיפרדות מאירופה). ב- 2008 האיחוד אפילו הכתיר את ליברפול לבירת התרבות של אירופה, וזה הקפיץ את כמות התיירים אליה, מה שעוד יותר סייע ליצירתם של אטרקציות נוספות, לפתיחה של בארים, מסעדות ועוד… כשסיפרתי על הביקור שלנו לחבר אנגלי שלא היה בעיר בעשור האחרון הוא לא הכי חצי מהמקומות המוזיאונים שביקרנו בהם, מה שאומר שאם אני אסע לליברפול שוב עוד שנה אני בטח אופתע שוב.

יש כמה פרצופים לעיר ליברפול, מה שאומר שתיירים שונים יגלו אותה אחרת, אבל מה שמעולה הוא שהמרכז שלה מספיק קטן שתוכלו לטעום מכל החלקים השונים שלה בביקור של סופ”ש מורחב (בעיקר אם תיקחו את הסיור החינמי). למקרה ואתם אוהבים לעשות תכנונים מוקדמים אז הנה כמה טיפים חשובים שלמדתי על העיר הזו והביקור בה (מינוס ביקור באנפילד כי אליו אפילו לא תכננו להגיע, ואני בטוח שחובבי כדורגל יוכו עכשיו בהלם – מה לעשות, אני אוהד צ’לסי).

נתחיל מזה שיש לעיר כמה חלקים שונים שצמודים זה לזה ומבטאים עולמות שונים שנותנים חוויות שונות למבקר. יש את החלק ההיסטורי של העיר שהוא רובו ויקטוריאני מהמאה ה-19 עם כמה יוצאי דופן ג’ורג’יאניים. בחלק הזה אפשר למצוא את גלריית Walker שמציעה אוסף תיורים מרשים לצד חדר יצירה מעולה לילדים. מבחינתי כניסה לגלריה מהסוג הזה היום היא תמיד עניין מרתק. אחרי כל כך הרבה טירות וסיפורים שחקרתי, בכל פעם שאני מבקר במוזיאון או בגלריה אני מגלה פרצופים מוכרים, ולשמחתי זה קרה גם כאן. בין הפורטרטים השונים גיליתי את הדוכסית שנקנתה במכירה פומבית, ובנוסף גיליתי כמה ציורים של דניאל מקליז, הצייר שניהל רומן עם הברונית סייקס, ולאחר שהרומן נתגלה בעלה החליט לפרסם נגדם מודעה בעיתון וכעונש הוא הפך להיות דמות הנבל ברומן אוליבר טוויסט…

ליד הגלריה תוכלו למצוא את הספרייה העירונית שיושבת בתוך מבנה מדהים וכוללת כמה חדרים שממש שווה לגלות (בעיקר את אולם הקריאה העתיק, ואת החדר שבו אפשר לראות את הספר של הציקלופ עם העין המפחידה), לצד מרפסת בקומה הרביעית שנותנת נקודת תצפית לא רעה על העיר. בניין אחד ליד תוכלו למצוא גם את מוזיאון הטבע וההיסטוריה, כל השלושה חינמיים, מה שמאפשר לכם גם לתכנן ביקור קצר יחסית בלי לחשוש לגורל הארנק. ליד כל המבנים האלו יושב גם המבנה המרכזי של העיר הויקטוריאנית האולם של סנט ג’ורג’, אבל הוא סגור למבקרים בדרך כלל ופתוח רק לסיורים מאורגנים בתשלום שלא הספקנו לעשות (מה גם שאנחנו כבר ראינו מספיק מבנים כאלו, אז זה היה פחות חשוב).

בחלק ההיסטורי של העיר אפשר גם למצוא מבנים ששרדו את ההפצצות הגרמניות של מלחמת העולם השנייה (ליברפול כאמור הייתה העיר השנייה הכי מופצצת במלחמה), כולל כמה מבנים עתיקים של בנקים. יכול להיות שחלק מהמבנים האלו יראו לכם מוכרים, זה בזכות העובדה שליברפול נחשבת ליעד צילומי סרטים מאוד זול, ולכן הרבה פעמים משתמשים בה בתור כפילה של ערים אחרות כמו לונדון או אפילו מוסקבה. לצד המבנים האלו יש גם מונומנטים ואנדרטאות שמספרים את ההיסטוריה של העיר, לטוב ולרע. אחד הפסלים למשל מבטא את העובדה שהעושר ההיסטורי של העיר נבע כמו שציינתי מתופעת העבדות בעולם החדש. בשנת 1999 עיריית ליברפול התנצלה רישמית על חלקה של העיר בסבל שנגרם מהעבדות והמסחר בה, ובאלברט’ס דוק תוכלו לגלות מוזיאון מאוד מעניין ולא פשוט שעוסק על ההיסטוריה וגם על ההווה של עולם העבדות.

אנדרטה קצת יותר יוצאת דופן נמצאת בכיכר דרבי. מדובר במונומנט שנחנך ב- 1906 לכבוד המלכה ויקטוריה (שמתה חמש שנים קודם לכן). הפסל היה אומן מקומי מאוד מוצלח, ומה שמרשים מאוד בפסל הוא שהוא לא מנסה לייפות את ויקטוריה שנראית בו זקנה ומדוכדכת. יש למונומנט עוד צד לא שיגרתי. על פי הסיפורים האומן הסתכסך עם העיריה שלא עמדה עימו בסיכומים הכספיים, אז הוא עשה מעשה… כשמביטים על הפסל מקדימה ויקטוריה מחזיקה בשרביט המלכותי שלה והכל נראה שיגרתי, אבל כשמביטים על הפסל מהצד, נראה שלויקטוריה יש… איבר מין גברי. במשך מאה שנים המציאו המקומיים אינספור שמות לפסל הזה, וכמה פעמים אפילו קרה שכמה טיפסו עליו והדביקו “בקצה” פירסינג באמצעות מסטיק. שני הכינויים המצחיקים ביותר ששמעתי היו דיקי- ויקי והמלכה דיק-טוריה. בקיצור זה קצת מראה לכם כמה שונים תושבי ליברפול משאר האנגלים. אגב המונומנט הזה יושב בדיוק במקום שבו שכנה פעם טירת ליברפול עד שנהרסה בתחילת המאה ה-18. אז מי אמר שאין לי טירה בפוסט הזה?

לצד החלק ההיסטורי של העיר שוכן לו רובע קטנטן עם ייחוס משלו, זהו ה- Cavern Quarter שבו שוכן מועדון הקוורן שבו עשו הביטלס את הצעדים הראשונים בקריירה (הם הופיעו בו 292 פעמים). לאיזור הזה יש את הוויב של רובע החלונות האדומים באמסטרדם מינוס היצאניות והתעלות. אינספור מועדונים, פסלים, וחנויות תיירים שכולן קשורות לביטלס. מועדון הקוורן המקורי נהרס וניבנה כמה מטרים ממיקומו הקודם, אבל גם למועדון הנוכחי יש את הצ’ארם שגורם לכמעט כל אומן ידוע לרצות להופיע בו. מאחר והוא די קטן בדרך כלל ההופעות האלו לא מפורסמות מראש, וככה יוצא שיכול להיות שכשתגיעו לליברפול תגלו שאדל פתאום מופיעה שם (היא באמת עשתה שם הופעה סודית). אם אתם רוצים לראות איך נראה המועדון המקורי תוכלו למצוא שיחזור שלו באטרקציה שנקראת The Beatles Story

החלק השלישי בעיר הוא החלק המאוד מאוד תיירותי ויחסית מאוד מודרני. מדובר על חיבור בין מתחם קניות פתוח ענקי שנקרא Liverpool one שהוא מתחם הקניות הפתוח הגדול ביותר באירופה, ומעבר לכביש שוכן לו ה- Albert Docks הרציף ההיסטורי שישב על נהר המרסי, עמד שומם ומט לנפול במשך עשרות שנים ואז שוקם והפך להיות למתחם בילויים ותיירות ענק שכולל בין השאר את את האטרקציה שכבר ציינתי The Beatles Story את גלריית טייט ליברפול, את מוזיאון העבדות שכבר הזכרתי, מוזיאון הטיטניק (הספינה הייתה רשומה בעיר ליברפול, ומאות מאנשי הצוות שלה שטבעו היו תושבי העיר), את המוזיאון הימי ועוד מבחר מוזיאונים ואטרקציות נוספות.

לצד החלקים הגדולים של העיר תוכלו למצוא רחובות ומתחמים “שמדביקים בין האיזורים”. למשל בין הליברפול one וצ’יינה טאון (שהיא די מיניאטורית) תוכלו למצוא שורה של רחובות (שם גם ישנו) שכוללים ברים ומסעדות עצמאיים. הרחוב הראשי של אותן מסעדות הוא – Bold Street אבל גם כל הרחובות שמקיפים אותו גם עמוסים במסעדות מכל סוגי המטבחים שיש (רק לא רשתות) בארים ומועדונים. על 46 Duke Street תוכלו למצוא שוק אוכל שפתוח מארוחת הבוקר ועד ל-22:00 בלילה (בעונת התיירות) ומציע אוכל יצירתי משישה מטבחים שונים לצד שלושה בארים שמציעים בירה מעולה וקוקטיילים. לצד צ’יינה טאון תוכלו גם למצוא את אחת משתי הקתדרלות של העיר. מה שמצחיק הוא שהקתדרלה האנגליקנית של ליברפול תוכננה על ידי אדריכל קתולי והקתדרלה הקתולית תוכננה על ידי אדריכל פרוטסטנטי…ככה זה בליברפול. הכניסה לשתי הקתדרלות היא ללא תשלום, אבל באחת מהן יקחו לכם תשלום לטפס לראש הקתדרלה ולהשקיף לעיר, ובשנייה יקחו תשלום על לרדת לקריפטה למתה לראות קברים, ככה העיר הזו עובדת…

אין לי ספק שאנחנו עוד נחזור לליברפול, ואז אני בטח אוסיף עוד רשומות רלוונטיות, אבל בנתיים אני אסיים בבקשה. תזכרו שיש באנגליה הרבה מעבר ללונדון! אם ביקרתם בלונדון פעם או פעמיים, מותר להיות אמיצים ולצאת החוצה, בעיקר לערים שבהם אפשר להסתובב מספר ימים בלי להזדקק אפילו למונית…

בפוסט הבא אנחנו חוזרים למסע הטירות הרגיל שלנו, אל הסיפור שהבטחתי לכם על המשפחה מהמעמד הבינוני שהתגלגלה לטירה מהמאה ה-14. עד אז אתם מוזמנים להמשיך ליהנות מהסיפורים הכי טובים בבלוג, לגלות את עשרת הטירות הכי שוות לביקור באנגליה, ללמוד על חמשת טיולי היום הכי שווים מחוץ ללונדון, או סתם להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה.