איך אנחנו מגלים את הסיפורים שלנו בבלוג?
מרגע שהתחלנו את “המרדף” הצלחנו לאסוף כבר יותר מ- 300 סיפורים על הרבה מאוד אירועים ודמויות שחלקם הגדול כבר נשכחו מדפי ההיסטוריה. בהרבה מקרים, הסיפורים צצים מאיזה משפט שאומר מדריך בטירה. לא תמיד הם יודעים בכלל שיש להם סיפור לספר, בדרך כלל מה שאני עושה הוא לגשת אליהם בחדר שבו תלויים הפורטרטים של המשפחה ולשאול אותם את מי מהם הם הכי אוהבים, או מי היה יכול להיות האורח הכי מעניין לארוחת ערב ועם קצת עבודה בסוף יוצא משהו. בפעמים אחרות זה פשוט מחקר, ולפעמים זה פשוט מזל, כמו במקרה של ג’פרי הדסון “הגמד המלכותי”.
טירת שרבורן הייתה מעוז של תומכי המלך במלחמת האזרחים של אמצע המאה ה-17, כך שאפשר למצוא בה הרבה דיוקנאות של צ’רלס הראשון ובני ביתו. אחד מהם הוא דיוקן מאוד מפורסם של אישתו המלכה הנרייטה מריה, ולידה מה שנראה כמו ילד עם פרצוף די מוזר. אישתי הייתה הראשונה לתהות על אותו “ילד” וכך התחלנו לחקור וגילינו את סיפורו המוזר של ג’פרי הדסון.
ג’יפרי הדסון נולד למשפחה ענייה בשנת 1619, וסביר להניח שלא היינו מודעים לקיומו לולא היתה קומתו כל כך נמוכה. כשהיה בן 7, לפי המומחים בני התקופה, היה גובהו בסך הכל 46 סנטימטרים. יש לי תחושה שהם לא היו חזקים במדידות, אבל מה שעוד היה יחודי בג’פרי היה שלמרות גובהו הנמוך כל המבנה שלו היה סימטרי. ההורים שלו שכנראה לא היו יותר מדי סנטימנטלים (או שלחילופין הם ידעו שזה הסיכוי הכי טוב שלו לשרוד) שלחו אותו “לעבוד” בחצר של הדוכסית מבאקינגהאם.
הדוכסית עמלה באותו זמן על ארוחת ערב חגיגית שבה היו אמורים להשתתף גם בני הזוג המלכותי, ולג’פרי היה תפקיד מרכזי באותה ארוחה. הדוכסית הזמינה עבורו שריון מיניאטורי, ובמטבח אפו פשטידה (פאי) ענקית. הרעיון היה שג’פרי יקפוץ מתוך הפאי מול עיני המלכה ויפתיע אותה.
הטריק עבד והיה הצלחה כל כך גדולה, עד שהמלכה התעקשה שג’פרי יחזור איתה לחצר המלוכה ויהפוך להיות גמד מלכותי, והרי אי אפשר לומר לא למלכה, נכון?
בחצר המלוכה ג’פרי היה סוג של חיית שעשוע, והוא לא היה היחיד, כיון “שהאוסף” שלה כבר כלל שני גמדים נוספים וענק אחד. למעשה, אחת מההופעות הכי מוצלחות של ג’פרי באותה תקופה הייתה שהענק היה תוחב אותו בין שתי פרוסות ענקיות של לחם “ואוכל” אותו. בחצר היו לו מספר כינויים כמו למשל לורד מינימוס, וג’פרי אפילו זכה להכרה בשאר חצרות המלוכה של אירופה.
אנחנו יכולים להיגעל מהסיפור הזה, כמו מהאופן שבו התייחסו להרבה אנשים באותה תקופה, אבל אנחנו צריכים לזכור שאין לנו שום דרך אמיתית להבין את האופן שבו אנשים התנהלו או בידרו את עצמם באותה תקופה. רק כדי לסבר את אוזנכם, התחביבים של האנגלים כללו משחקים אציליים כמו לקבור תרנגול חי באדמה כשרק הראש שלו מציץ החוצה ולנסות להרוג אותו עם אבנים, או לקשור דוב או שור למרכז זירה ולשחרר לתוכה כלבים רעבים, שלא לדבר על זה שאמצעי הבידור ההמוני המרכזי היה הוצאות להורג.
ג’פרי גדל בחצר המלכות ונדד עימה ממקום למקום. הוא היה חביבה של המלכה, ולכן אפשר לראות אותו מככב במספר פורטרטים של צייר החצר ואן דייק. כשהיה בן 23 פרצה מלחמת האזרחים האנגלית, וג’פרי עבר לבירה המלכותית החדשה – אוקספורד. המלך החליט להעלות את המורל של אנשיו בכך שהוא הזמין חליפת מדים בגודל של ג’פרי ולמצהלות כולם מינה אותו לקפטן בצבא המלך. כמובן שזו הייתה בדיחה, אבל ג’פרי לא ראה את זה ככה, מבחינתו הוא היה עכשיו קפטן ולא עוד חיית שעשועים. אם אתם זוכרים את הסיפור שלי על “הקללה של הנערה היפה ביותר באירלנד“, ניעות מעמדית לא הייתה כל כך קיימת בתקופה ההיא, אם נולדת כלום, היית אמור למות כלום, וכנראה שגם לא היו לך ציפיות גדולות מהחיים, אבל זה לא היה המקרה פה. לא ברור אם ג’פרי באמת האמין שהוא קפטן, או שפשוט הדחף להפסיק להיות בדיחה הניעה אותו להתעקש על התואר החדש – תואר שיביא למפלתו…
המלחמה לא הלכה טוב למלך, ובשלב מסויים הוחלט שהמלכה וכל החצר שלה תעבור לצרפת. ג’פרי כמובן היה כלול בחצר וכולם מצאו את עצמם בחצר המלוכה הצרפתית. שם התהפך לרעה גורלו של ג’פרי. אחד מהמלווים של המלכה, וויליאם קרופט, לעג לג’פרי, שכמו תמיד, לבש את מדי הצבא שלו. ג’פרי החליט להזמין אותו לדו קרב אקדחים. קרופט היה בטוח שמדובר בבדיחה, ולכן הגיע לאירוע עם אקדח צעצוע, ג’פרי לעומתו היה רציני לחלוטין. כל באי החצר התאספו, ואתם יכולים לנחש מי ניצח.
בצרפת היה חוק נגד דו קרב, וג’פרי עבר עליו, וזה אומר שהחסות עליו של המלכה הוסרה והוא גורש מהחצר. הוא ניסה לחזור לאנגליה, אבל האוניה שעליה חצה את התעלה נתפסה על ידי שודדי ים והוא נמכר בתור עבד ונעלם ל-25 שנים.
ג’פרי הצליח לבסוף להשיג את חירותו ולחזור לאנגליה בשנת 1669, הוא כבר היה בן חמישים ולהפתעת כולם הגובה שלו הוכפל וכעת הוא היה בגובה של מטר. ג’פרי סיפר שהוא התחיל לגבוה רק בגיל 30 ולדעתו הדבר קרה בגלל היחס הגרוע שאליו זכה בתור עבד, יחס שכלל בין השאר גם התעללות מינית ממושכת (איך זה אמור להגביה אותך?).
באנגליה כמובן שהייתה עכשיו חצר מלכות חדשה של צ’רלס השני, וכנראה שלא נפתחה שם מישרה של גמד מלכותי, אבל למזלו הבן של המעביד המקורי שלו ריחם עליו והעניק לו פנסיה צנועה שאיפשרה לו לחיות עד לגיל המופלג של 63, ג’פרי המשיך למשוך תשומת לב, וכך יצא שמלומד תקופתי פגש אותו וכתב את סיפורו המופלא.
בפוסט הבא נמשיך לספר לכם סיפורים מטירת שרבורן ונביא את סיפור האהבה הטרגי בין קנלם לוונישיה, עד אז לכל אלו ששולחים לנו אימיילים ושואלים על תזכורות להרצאות, הפיתרון הכי טוב שאני יכול להציע הוא להירשם לקבלת עידכונים באתר שלנו. פופ אפ כזה הופיע איך שנכנסתם לאתר, אז אם פשוט העפתם אותו ועכשיו אתם כן רוצים לדעת מתי ההרצאה הבאה שלנו (על הנרי ושש נשותיו) אז תיכנסו לבלוג מחדש, והפעם תזינו את האימייל שלכם ותעקבו אחרי ההוראות…
