המסע שלנו בקורנוול הסתיים. עייפים ורצוצים עשינו את הדרך צפונה לכיוון הקוטסוולדס, אבל לא תכננו לוותר על עצירת ביניים (אחרת איזה מן רודפי טירות היינו?) כך החלטנו לעצור לבקר בטירת פאודרהאם שנמצאת באחד מהמחוזות הכי פסטורליים באנגליה – מחוז דבון.
טירת פאודרהאם היא אחד מאותם מקומות מועטים באנגליה שיכולים לענות על השאלה מה היה קורה אילו? מכירים שאלות מהסוג הזה? כשביקרנו למשל בטירת שירק בצפון ווילס שמענו סיפור על הבן של בעל האחוזה שדרס במקרה את אדולף היטלר במינכן, כמה שנים לפני שהנאצים עלו לשלטון. למרבה הצער הוא נסע יחסית לאט ולכן היטלר לא נפגע יותר מדי, אבל תארו לעצמכם מה היה קורה אילו?
טירת פאודרהאם עונה על השאלה מה היה קורה לטירות באנגליה אילו מלחמת האזרחים האנגלית של המאה ה-17 לא הייתה מתרחשת. אם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי אתם בוודאי זוכרים שספק טירות ספק ארמונות כמו רגלן, קנילוורת או קורף ספגו נזק עצום בעקבות החלטות הפרלמנט להרוס להם את הביצורים, ולמעשה מעולם לא שוקמו. טירת פאודרהם לעומת זאת נפגעה הרבה פחות במלחמה, ובני משפחת קורטני שהחזיקו אותה זה מאות שנים החליטו לא לוותר עליה, והם שבו ושיקמו אותה, ועם השנים הדורות הבאים של המשפחה הוסיפו ושיפצו אותה עד שהתוצאה היום היא סוג של בלגאן יפהפה (מבחוץ) ואנרכיה טוטאלית בפנים, כשחלק מהחדרים בטירה כוללים בתוכם לא פחות מ- 10 דלתות סתרים, אך ורק כדי לאפשר תנועה בתוך הטירה שפשוט השתנתה טיפה יותר מדי…
טירת פאודרהאם שוכנת ליד השפך של נהר אקס (EX) כעשרה קילומטרים מדרום לעיר אקסטר. היום הנהר זורם כמה מאות מטרים מהטירה, אבל בימי הביניים הוא זרם ממש צמוד אליה, ובשעות הגאות שלו הוא הקיף את הטירה משלושה כיוונים שונים, כשחומות הטירה (שנעלמו עם השנים כחלק ממגוון השינויים שבעלי הטירה ביצעו) ממש נוגעות בנהר. זה כמובן איפשר לטירה להתמקד בעיקר בהגנה על הצד היחיד שלא היה מוגן על ידי המים, וגם איפשר למי ששלט בטירה לקבל אספקה דרך הנהר גם בתקופת מצור (וכמו שאתם מבינים מהכותרת של הפוסט, המצור העיקרי של הטירה הגיעה מתוך המשפחה…) הטירה כיום שומרת מבחוץ (בסך הכל) על סוג של מראה הימי ביניימי, וההיסטוריה שלה אכן מתחילה בימי הביניים כאשר השטח שעליו בנויה הטירה מגיע לידי משפחת קורטני (כמעט כמו תמיד) במסגרת נישואים בסוף המאה ה-14. השטח ניתן לאחד הבנים הצעירים של המשפחה והוא מקים לעצמו את הטירה שלו שם, בעוד שהפלג הבכיר של המשפחה שומר על מיקומו בטירת טיברטון הסמוכה.
למעשה, במקרה הזה אפשר לומר שדווקא הפלג הזוטר בפאודרהאם הרוויח. המיקום של הטירה בפי הנהר ועל הדרך המובילה מקורנוול ללונדון הופך אותה למקום מושלם לגביית מיסים גם מספינות וגם משיירות יבשתיות (זו אגב אחת הסיבות העיקריות לכך שבני המשפחה לא הסכימו לוותר על הטירה אחרי מלחמת האזרחים). כמו שאומרים באחת מתוכניות הנדל”ן הרבות שמשודרות באנגליה זה הכל לוקיישן…לוקיישן…לוקיישן.
בניגוד לסרטי מאפיה, משפחות ימי ביניימיות לא תמיד שמרו על נאמנות משפחתית. משפחת קורטני שלטה בחלקים גדולים בדרום אנגליה, וקיבלה מהמלך גם את הזכות לנהל את הדוכסות של קורנוול במשך עשרות שנים, אבל במאה ה- 15 החלה משפחה חדשה לנגוס בעוצמה וההשפעה שלהם. למשפחה הזו קראו בונוויל. התקופה הייתה ימי הנרי השישי, שהיה מלך חלש וחולה. כשהשלטון המרכזי לא כל כך תפקד הברונים של אנגליה התחילו להתנהג כמו מיני מלכים בעצמם ויצאו למלחמות פרטיות אחד בשני. כך שכדי להתמודד עם הבעיה שנקראת משפחת בונוויל משפחת קורטני עברה במהירות לאלימות, כשהרוזן ובניו לא פעם פשוט תוקפים מבנים ואיזורים ששייכים לבני המשפחה השנייה כמו כנופיית שודדים פשוטה. זו גם הייתה התקופה שבה כל המשפחות החזקות באנגליה התחילו להתפצל בין בית יורק ובית לנקסטר, מה שכמובן מרמז על כך שמלחמות השושנים נמצאות מעבר לפינה (אתם יכולים ללמוד עליהם קצת יותר בפוסט שלי על רובים ושושנים).
אחוזת פאודרהם הייתה שייכת באותה תקופה לפיליפ קורטני, אבל הוא ראה דברים קצת אחרת משאר המשפחה. הפלג הבכיר של משפח קורטני תמך במלך ובבית לנקסטר, בעוד שמשפחת בונוויל תמכה בבית יורק, וכך גם פיליפ קורטני. אתם בוודאי יכולים להניח שהתמיכה שלו לא הייתה פופולרית בכלל בטירת טיברטון, אבל אז פיליפ קורטני עשה אפילו מעשה נורא יותר והוא שידך את היורש שלו, לאליזבת ביתו של וויליאם בונוויל ראש המשפחה. זה היה צעד אחד יותר מדי עבור הרוזן מדבון, והוא אסף את הצבא הפרטי שלו ויצא לכבוש את טירת פאודרהאם.
המצור החל באמצע 1455 ונמשך כמה שבועות. משפחת בונוויל ניסתה לשלוח סיוע, אבל הרוזן מדבון פגש אותם לקרב ואפילו הצליח להרוג את וויליאם בונוויל. המצב של טירת פאודרהאם לא היה טוב, אבל כאמור זו הייתה טירה שמסוגלת להתמודד עם מצור ממושך באמצעות אספקה שמגיעה מהנהר, ובכל מקרה לרוזן מדבון לא היה צבא מספיק גדול, או כלים הנדסיים שהיו יכולים להכניע טירה. מצור היה עסק יקר, ועל כן אחרי שיבעה שבועות, הרוזן התייאש וחזר לטירת טיברטון.
טירת פאודרהאם ניצלה, אבל ההיחלשות של משפחת בונוויל גרמה לכך שיחסי הכוחות השתנו בדבון, וזה היה מצב מסוכן. חבל “ההצלה” של פיליפ קורטני היה בעצם ההתפרצות של מלחמות השושנים. אם קראתם כבר את הפוסט שלי על המלחמה אז בוודאי הבנתם שהשתרשה בה תופעה נוראית שבה אחרי כל קרב המנצחים של צד אחד מיד הוציאו להורג את האצילים מהצד המפסיד. עד 1461 השלים בית יורק מספר נצחונות, ועד לנקודה שבה המלך אדוארד ה- 4 הומלך כל הגברים של הפלג הבכיר של משפחת קורטני נאלצו להיפרד לשלום מהראש שלהם…ובין השאר השפחה איבדה את תואר הרוזנות שלה.
הרוזנות של דבון היא רוזנות מאוד חמקמקה כיון שהיא נכחדה ונוצרה מחדש לא פחות מאשר חמש פעמים, שלוש מתוך אותן פעמים התרחשה בתקופת משפחת קורטני. כיום טירת פאודרהאם היא ביתם של הפלג הבכיר של המשפחה, מה שאומר שהיא עדיין ביתו של הרוזן מדבון. אם תגיעו לביקור אולי אפילו תצליחו לפגוש את צ’רלס קורטני, שהוא הרוזן ה- 19 מדבון (אנחנו לא הצלחנו לפגוש אותו, אבל אולי לכם יהיה מזל גדול יותר). מאחר והמשפחה עדיין חיה בבית הדרך היחידה לבקר בו היא באמצעות סיור מודרך, ואנחנו שמחנו ליהנות מסיור כזה. הטירה עברה מספר מתיחות פנים בשלוש מאות השנים האחרונות, דלת הכניסה שלה נדדה שלוש פעמים, וחלק מהחדרים שלה שבמקור היו חדרים חיצוניים, הפכו להיות חדרים פנימיים ללא שום חלון. הדרך היחידה להתמודד עם כל הבלגאן הייתה כאמור ליצור אינספור דלתות סודיות, וטריקים שונים על מנת להגיע מחדר לחדר או להכניס אור לחדרים פנימיים (אחד הטריקים המדהימים היה להניע מראה גדולה באמצעות סידרה של גלגלות על מנת לפתוח חלון שנמצא כמעט בגובה של התיקרה באחד החדרים הימי ביניימים.
אחד החדרים הכי מיוחדים בטירה הוא חדר המוזיקה הג’ורג’יאני. זהו שנבנה על ידי הוייקונט השלישי של דבון, והאיש שקיבל חזרה את תואר הרוזנות למשפחת קורטני. שמו היה ויליאם קורטני, אבל כל החברים שלו קראו לו קיטי. הוא היה אחד מאותם אצילים אקצנטריים שניהלו אורח חיים בעייתי (הוא היה הומוסקסואל בתקופה שזה גרר גזר דין מוות). חדר המוזיקה שלו, שצולם לא מעט כשהטירה שימשה בתור לוקיישן מרכזי בעת צילומי הסרט “שארית היום” עם אנתוני הופקינס, איכלס לתקופה מסויימת את השטיח הגדול ביותר בעולם, אבל זה כבר יחכה לפוסט הבא שלי…
אחוזת פאודרהאם עצמה היא עצומה בגודלה, וכוללת מספר גנים פורמליים. למרבה הצער הגענו לאחוזה ממש בשבוע הראשון לפתיחתה ולכן לא יכולנו להיכנס לחלק מהגנים הפורמליים, ולא יכולנו גם להשתתף באחת מהאטרקציות הכי מעניינות שלה, “ספארי צבאים”. יש בפאודרהאם מספר להקות צבאים והדרך היחידה לראות אותם היא בסיור מאורגן (בתוספת תשלום כמובן). עד היום היינו בכמה טירות שיש בהם צבאים, אבל ממש הצלחנו להיתקל בהם רק בטירה אחת, כמו שאתם יכולים להניח צבאים לא ממש מחפשים את קירבת בני האדם.
הבלוג שלנו הופך להיות יותר ויותר פופולרי, ובכל פעם שאתם משתפים אתם נותנים לנו את הכוח להמשיך ולכתוב, אז תמשיכו ככה! אם אתם מחפשים עוד סיפורים שאולי החמצתם, הנה כמה סיפורים מוצלחים מהבלוג:
בימי הביניים אפילו ההורוסקופ שלך יכול היה לגרום לעונש מוות…
כשכל התיירים נוסעים לוורונה לפגוש את רומיאו ויוליה, אנחנו מציעים לכם לנסוע למקום האמיתי שבו הכל קרה…
מעוניינים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה? הפוסט הראשון נמצא כאן
מעוניינים לקרוא על כל הטירות שביקרנו בהן? כולן נמצאות באתר האנגלי שלנו
