בשבוע שעבר פרסמנו את רשימת 10 הטירות השוות ביותר לביקור באנגליה (מהדורת 2019). איך החלטנו מה הטירות הכי שוות? ובכן ביקור באחוזה כולל מספר מרכיבים וכשמבקרים בלונדון קשה להיתקל באחוזה שמציעה למבקרים שלה את החוויה המלאה שמעניקים בתי אחוזה כפריים רגילים. חלק מהאחוזות נשמרו לחלוטין כמו אחוזת ציון ובית אפסלי, אבל הגנים שלהם קוצצו בצורה משמעותית, ואחוזות אחרות כמו אחוזת צ’יזיק מציעות גנים מהממים אבל רוב הבית לא השתמר מבפנים כמו שצריך. זה מה שהופך את אחוזת אוסטרלי במערב לונדון למקום מיוחד מצד אחד ומבוזבז מצד שני.
נתחיל מהסוף, אין הרבה אחוזות כפריות באנגליה שאפשר להגיע אליהן עם רכבת תחתית, וזה כבר הופך את אחוזת אוסטרלי בשכונת אייזלוורת’ בלונדון למקום מאוד נגיש (תחנת האנדרגראונד הקרובה לאחוזה נמצאת על קו פיקדילי, הקו הכחול). בית האחוזה המקורי נבנה במאה ה-16 אבל השידרוג הנוכחי שלו בוצע על ידי אחד מהאדריכלים המפורסמים ביותר בהיסטוריה הבריטית, רוברט אדם.
אחוזת אוסטרלי הצליחה במהלך ההיסטוריה למשוך שורה של אנשי עסקים בתחום הפיננסי, במאה ה-16 בעל האחוזה היה בנקאי עשיר שאירח את המלכה אליזבת. המלכה העירה לו במהלך ארוחת הערב שלדעתה אם הוא היה בונה חומה שחוצה את הגן הפורמלי, הגינה הייתה נראית טוב יותר. המארח העשיר, סר תומס גרשם, חיכה עד לשנייה שבה אליזבת פרשה לחדר שלה ואז הוא גייס את כל הפועלים שהוא יכול היה למצוא והם עבדו בשקט מוחלט כל הלילה על מנת לבנות את אותה חומה שחיכתה למלכה אליזבת בארוחת הבוקר…
האחוזה המשיכה להיות בבעלותם של פיננסיירים, אבל לא לכולם הלך קלף חיובי. במאה ה-17 אחד מהם, ניקולס ברבון התמחה בביטוח נגד שריפות, אבל כנראה שהשריפות פשוט היו גדולות עליו כיון שהוא פשט את הרגל. החוב הגדול ביותר שלו היה לבנק פרטי שנקרא בנק צ’יילד, ולכן במהלך פשיטת הרגל החרים הבנק את האחוזה. בנק צ’יילד היה הבנק הפרטי הראשון באנגליה ולכן ההחרמה הזו הפך את אוסטרלי לאחד מהבתים הראשונים באנגליה שנלקחו על ידי בנק…
כעת אחוזת אוסטרלי הייתה בבעלות משפחת צ’יילד והמשפחה התחילה להשקיע ולהרחיב את הבית, תהליך שנמשל שלושה דורות והסתיים, כאמור, כשהנכדים של פרנסיס צ’יילד שהתחיל את התהליך, שכרו את שירותיו של רוברט אדם, שלא הסתפק רק בעבודה על החלק החיצוני של הבית, אלא גם תכנן את פנים הבית (כולל את הריהוט) ואת הגנים. כשהעבודה הסתיימה ב- 1763 האחוזה כונתה על ידי רבים בתור “הארמון של הארמונות”. וכעת רוברט צ’יילד, הבעלים של הבנק, והאחוזה להתרווח אחורה וליהנות מהיצירה המדהימה שנבנתה עבורו, אבל לא היה לו יותר מדי זמן לנוח בגלל ביתו היחידה שרה סופיה (בואו נקרא לה שרה).
לרוברט כאמור לא היו בנים, ושרה הייתה אמורה לרשת את הבנק המשפחתי (שאגב נרכש מאוחר יותר על ידי הבנק המלכותי של סקוטלנד). במאה ה-18 היופי של הכלה נמדד על פי הנדוניה שלה, מה שהפך את שרה צ’יילד לסופר מודל בכל קנה מידה אפשרי. כששרה הגיעה לגיל 18 החלו לרחרח סביבה מחזרים מכל קצוות אנגליה. אחד מהם היה ג’ון פיין, הרוזן העשירי מווסטמורלנד ביורקשייר. ג’ון היה נצר ללא אחרת מאשר משפחת נוויל המקורית שהחזיקה את התואר עד למאה ה-16 (משפחת נוויל המפורסמת היא זו שמחזיקה בטירת רבי, טירת ברנספת, טירת מידלהאם וטירת ברנרד) והוא נחשב כמובן לחתן מושלם לולא הכינוי שלו היה “ווסטמורלנד השולף” ואת הכינוי שלו הוא קיבל בזכות הנטייה שלו להרבות בהימורים שערורייתיים שהכניסו אותו לחובות עצומים.
ערב אחד ג’ון הגיע לאחוזה לאכול ארוחת ערב עם רוברט צ’יילד. במהלך הארוחה הוא שאלה את האב, מה היה עושה לו הוא היה מאוהב במישהי, ואבא שלה היה מתנגד לנישואים. רוברט שלא חשד במניע של ג’ון ענה מיד שהוא היה בורח עם הכלה המיועדת ומתחתן בגרטנה גרין, כפר סקוטי על גבול אנגליה שנודע בתור לאס ווגאס של אנגליה הג’ורג’יאנית כיון שאפשר היה להתחתן בו מתחת לגיל 21 ובלי אישור הורים.
שעתיים לאחר מכן שרה בת ה-18 חמקה מהבית והצטרפה לכרכרה של ג’ון שיצאה צפונה…
ההיעדרות של שרה התגלתה די מייד, ורוברט המבוהל הבין בבת אחת איך הוא הפיל את עצמו בפח. הוא הורה למשרתים להכין את הכרכרה שלו במיידי ויצא למירדף. לזוג המאוהב היו כמובן כמה שעות יתרון על פני האב, אבל הם לא חשבו שמישהו יגלה את ההיעדרות של שרה כל כך מהר ולכן אחרי יותר מ-300 קילומטרים מלונדון אי שם במרכז יורקשייר (וכמובן שאחרי מספר ימי מירדף) רוברט הצליח לסגור את המרחק ולראות את הכרכרה של ג’ון באופק.
בני הזוג זיהו את הכרכרה של רוברט וניסו להאיץ, אבל הסוס של רוברט היה טרי יותר ולכן מהיר יותר. שרה המבוהלת לא חשבה פעמיים והורתה לג’ון פיין לשלוף את האקדח שלו (אף אחד לא העז להסתובב בדרכים באנגליה באותה תקופה ללא חימוש מספק), ולירות לעבר אבא שלה. ג’ון, שהיה צלף מצויין פשוט ירה בסוס של רוברט (או שהוא לא היה צלף מצויין אלא פשוט שיחק לו המזל). הירייה הרגה את הסוס והאב הזועם נשאר מאחור, רואה איך ביתו היחידה מתרחקת אל עבר הגבול הסקוטי ואל חתונה אסורה.
אתם בוודאי רק יכולים לשער עד כמה לא נעימות היו הארוחות המשפחתיות באחוזת אוסטרלי מאותו הרגע. רוברט נאלץ להתרגל לעובדה שביתו היא עכשיו הרוזנת העשירית של ווסטמורלנד, אבל הוא תכנן את הנקמה שלו, וכמו תמיד היא הגיעה בצוואה שלו. רוברט הודיע ששום אדם ששמו פיין לא יוכל לרשת את עסקיו ואת אחוזתו, ולכן את כל הכסף והנכסים של המשפחה הוא החליט להוריש רק לדור הבא של המשפחה ולא לשרה סופיה, אבל הוא גם לא הוריש אותם לבנם הבכור של שרה וג’ון, מי שיהיה הרוזן האחת עשרה ויישא את השם פיין אלא לביתם של שרה וג’ון (שגם לה כמובן קראו שרה) שהייתה נשואה לרוזן מג’רזי, וכך יצא שאף אחד עם השם פיין לא ירש מעולם את אחוזת אוסטרלי…
משפחת ווילרס, הרוזנים של ג’רזי, החזיקה בבית כ-150 שנים עד אחרי מלחמת העולם השנייה שהובילה את ממשלת בריטניה להטיל מיסי ירושה עצומים על כל מעמד האצולה, מה שגרם גם למשפחה הזו להעניק את הבית לנשיונל טראסט.
אם שמתם לב לפתיחה של הבלוג, בוודאי תהיתם למה ציינתי שאחוזת אוסטרלי היא לא רק מקום מיוחד במינו, היא גם מקום מבוזבז. הסיבה לכך שאת הסיפור על שרה סופיה, או על המלכה אליזבת לא שמעתי באחוזה. למעשה כשהאחוזה הגיעה לידי הנשיונל טראסט לא היו בה רהיטים, והארגון החליט לרהט אותה מחדש ברהיטים ששכנו במחסני הענק שלו, רהיטים שלא היו קשורים למשפחה (או לרוברט אדם). כיום, למרות שהאחוזה היא בהחלט מקום יפה לבקר בו, היא אינה מספרת שום סיפור, וזה מבחינתי בזבוז נוראי. אחוזת אוסטרלי הייתה צריכה להיות המקום שאליו היו צריכים להביא מאות אלפי תלמידים מכל רחבי לונדון, וללמד אותם על ההסטוריה של המדינה שלהם, על אליזבת, על החיים המוזרים של מעמד האצולה, ואפילו על מלחמת העולם השנייה (האחוזה שימשה בסיס אימונים באותה תקופה) המקום הזה היה צריך להיות המקום שבו המבקרים העתידיים של הנשיונל טראסט היו אמורים להתאהב באחוזות כפריות, ובמקום זה המקום הזה רדום וחסר השראה (באופן יחסי, כמובן)
אני עדיין ממליץ לכם מאוד לבקר באחוזת אוסטרלי ובעיקר להתרשם מהעיצוב החיצוני של רוברט אדם ומהגנים המדהימים של האחוזה. זאת בהחלט אטרקציה למבקרים מתקדמים בלונדון, אבל אם כבר לראות אחוזה כפרית, אז בטוח שעדיף לנסוע על הקו הכחול ולא לעלות על רכבת מחוץ לעיר, לא?
בפוסט הבא אנחנו יוצאים לנסיעת טירות חדשה, ומגיעים לחבל יורקשייר, לחצו כאן להמשך
רוצים לגלות את הסיפורים ההיסטוריים הכי מדהימים שגילינו במסע רודפי הטירות שלנו? מהברונית שניהלה 27 רומנים מחוץ לנישואים ועד לרוזן שהקים מרפאת פוריות בלונדון של המאה ה-17? לחצו כאן
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
מחפשים מידע על טירה ספציפית? היכנסו לאתר שלנו באנגלית
