בשנת 2002 אחוזת טינטספילד עמדה למכירה פומבית. ההצעה כללה את בית האחוזה בעל 43 חדרי השינה, מעל 4000 דונם של שטח חקלאי שעליו לא פחות משלושים בתים וקוטג’ים ולקינוח 2400 דונם של יערות, תג המחיר היה 14 מליון פאונד. היתה כמובן בעיה אחת קטנה, האחוזה הייתה מבנה לשימור, כך שאי אפשר היה ממש לעשות בה שינויים משמעותיים, ו…היא היתה במצב איום ונורא.

למכירה, אחוזה במצב ירוד. יד ראשונה מיבואן

בשנות החמישים והשישים הנשיונל טראסט היה רגיל לקבל אחוזות כאלו בחינם (ולפעמים אפילו דרש תשלום) אבל עכשיו ליורשים של האחוזה לא הייתה שום כוונה כזו. השאלה הגדולה היתה, מי ינסה בכלל לקנות אחוזה כזו, ואז הסתבר שהרוכשת היחידה שגילתה עניין במבנה הייתה לא פחות מאשר קיילי מינו, כוכבת הפופ. הנשיונל טראסט שינס מותניים, מכר כרטיסי לוטו מיוחדים, וגייס את הסכום הנדרש, המכירה לא התקיימה.

מה שהיה מדהים באחוזה הזו היתה העובדה שיחסית לטירות והאחוזות שאנחנו מבקרים היא הייתה כמעט מודרנית. בסך הכל בת 140… זה למעשה הסיפור של בתי האחוזה והטירות באנגליה, הם יפיםמרחוק, יפים מקרוב, אבל ממש לא מתאימים למגורים מודרנים, זו גם הסיבה שמעט כל הטירות והאחוזות הפרטיות נועלות את השערים שלהם לתקופת החורף, הם פשוט לא מסוגלים לממן את הוצאות החימום של החדרים העצומים (המשפחה מאחוזת טרליסק בקורנוול הודתה שהיא עוזבת את הבית אחרי שלא הצליחה לגייס 100 אלף שקלים להוצאות הגז השנתיות שלו, ולפני עשור, המשפחה שחיה בטירת סודלי ביקשה אישור בנייה מיוחד באורוות של הטירה כי הם רצו להפסיק לגור בטירה עצמה מאותה הסיבה)

אם נחזור לאותו טינטספילד. הבית נבנה על ידי מי שבאותן שנים היה האיש הכי עשיר באנגליה, את ההון שלו הוא עשה מלייבא חרא של ציפורים מיוחדות מפרו ששימש כדשן משובח במיוחד (לכסף אין ריח). במהלך הבנייה הוא לא חסך על כלום, אבל כדי לתחזק את הבית העצום הזה נדרש צי של משרתים, והדייר האחרון שחי בבית, שהיה הדור החמישי לבנאי המקורי, נאלץ לחיות בשלושה חדרים בלבד מתוך 43 החדרים של הבית. שאר החדרים כבר לא היו ראויים למגורים. הוא לא היה מסוגל לממן אפילו תיקונים שוטפים… לפעמים לרשת אחוזה זה לא סיפור מהנה במיוחד.

יש לי חברה טובה שלמדה באוניברסיטת דורהאם, אחד מהתלמידים שלמדו איתה היה בן של בעל אחוזה בצפון אנגליה, אחת מאותן אחוזות שאני בוודאי אבקר בקרוב. כמה עשרות חדרים מהאחוזה היו פתוחים לציבור, אבל המשפחה עצמה התגוררה בחלק קטן מהבית, והמצב שלו היה כל כך ירוד, מאחר ואת כל הכסף שלהם הם היו משקיעים בתחזוקה של החדרים שהיו אמורים למשוך מבקרים.

זה נשמע קצת הזוי, אבל אותן טירות ואחוזות הן בעצם מונומנטים שהתאימו לתקופות מאוד מסוימות, תקופות שבהן יכולת להעסיק כמות עצומה של עובדים, להכריח אותם לעבוד 15-18 שעות ביממה ולשלם להם פרוטות. בהתחלה היו אלו טירות מבוצרות עם אדונים פאודלים, אחר כך אלו היו בתי אחוזה עם דיירים, והכנסות שנתיות בטוחות משכר הדירה שגבו, ובסוף היו אלא ספק אחוזות, ספק ארמונות שנהנו מזרימה עצומה של כסף מהקולוניות הבריטיות, וכן…גם מעבדות.

לפני כמה חודשים ביקרתי באחד הנכסים היותר מוזרים של הנשיונל טראסט, מקום שנקרא קליבדן פארק, לא רחוק מלונדון. אם צפיתם בחתונה המלכותית השנייה (זו של הארי ומייגן) בוודאי ראיתם את האחוזה כיון שהיא היום מלון יוקרתי, ובו מייגן שהתה לפני הטקס. זה קצת קשה להבין, אבל האחוזה הזו היא בעצם נכס של הטראסט ואפשר לבקר בכל הגנים החיצוניים שלה. כשהאחוזה הגיעה לידי הטראסט הם פשוט החכירו אותה לחברה שהקימה בה את המלון, אבל השטח עצמו עדיין פתוח למבקרים.

מאחר ומדובר באחוזה עם היסטוריה חשובה רציתי לעשות בה גם סיור מאורגן, ומסתבר שהטראסט גם מחייב את המלון, על אורחיו העשירים, לתת גם לפשוטי העם ליהנות מהחללים הפנימיים, רק מה? לא הגדירו להם כנראה מספיק טוב, על אלו חללים פנימיים מדובר, וכך מצאתי את עצמי עושה סיור במסדרונות ובחדרים ששימשו את המשרתים שהיו כמובן ריקים מחפצים, עם כמה תמונות תלויות על הקירות, כששיא הביקור היה שהרשו לנו להציץ (בפיקוח) על הלובי היוקרתי שבעבר היה אולם הכניסה של האחוזה.

בסיור הזה הרגשתי בצורה מסויימת את היחסים של upstairs-downstairs ואני מודה שפשוט שנאתי את ההרגשה, וזה גם הנכס של הנשיונל טראסט שהכי תיעבתי, כי הוא הנציח מבחינתי את החלקים הרעים של החלוקה המעמדית. אני חושב שזה אחד הדברים שהכי תפס אותי כשהתחלתי לבקר טירות ובתי אחוזה, שבעצם זה שאני קונה כרטיס (או במקרה שלי מנוי שנתי), אני בעצם זוכה בכניסה לחדרים שתוכננו ונבנו לאצילים ומלכים, חדרים שלא היה לי שום צל של סיכוי להיכנס אליהם אילו הייתי חי באותה תקופה. אני גם אוהב את התחושה שהטירות והאחוזות הפרטיות עושות היום שמיניות באוויר שאני לא רק אקנה כרטיס, אלא שאני גם אזמין סנדוויץ במזנון, כי משטר המעמדות שהחזיק אותן 1000 שנים הסתיים.

אם הם לא ימכרו מספיק כרטיסים הם לא ישרדו, הם לא יוכלו אפילו לשלם על הוצאות החימום שלהם…מי רוצה בכלל לגור באחוזה…

אהבתם את הפוסט? אני בטוח שגם החברים שלכם יהנו אם תשתפו אותו, לא?

למעבר לפוסט הבא על ליונל מסי של המאה ה-13 לחצו כאן

רוצים לקרוא על ג’ון וורנון מאחוזת הנבורי שהחליט לשכור מזכירה…בת 13? לחצו כאן

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*