לפני כמה חודשים בבלוג על אפולדורקומב, הבית של סימור וריוטסלי האישה שהיו לה 27 מאהבים. הבית שלה כיום הוא רק שלד, זיכרון של הבית הכי מפואר באי וויט, אבל אם אתם רוצים לבקר בבית הרפאים הכי מרשים של אנגליה אתם צריכים להגיע לוויטלי קורט (Witley Court) ששוכן במחוז ווסטרשיר.
מירדף הטירות שלנו לקח אותנו להרבה ארמונות מימי הביניים שננטשו והפכו לסוג של שלדים. מקומות כמו קנילוורת’ או רגלן או בודיאם, שהיום נראים לנו כמו מבצרים, אבל הם היו למעשה צורת המגורים הכי מפוארת של אותה התקופה. בכל פעם שאנחנו מבקרים במקום כזה אנחנו יודעים שאנחנו חייבים להפעיל את שרירי הדמיון שלנו על מנת להבין איך המקום בוודאי היה נראה במאה ה-15 או ה-16 כשהוא היה בשיאו (לפני מלחמת האזרחים האנגלית של אמצע המאה ה-17 שבמהלכה או סופה רובם סיימו את תפקידם ההיסטורי). הביקור שלנו בוויטלי קורט שוב גרם לנו להפעיל את אותם שרירי דמיון, אבל בצורה אחרת לגמרי
מה שמדהים בביקור בוויטלי קורט, היא העובדה שעד לרגע מאוד מסויים, נידמה לכם שאתם מבקרים בבית אחוזה רגילי לחלוטין. המקום מנוהל בצורה פנטסטית על ידי האינגליש הריטג’, ומה שהם עשו היה לשמר בצורה כמעט מושלמת את הפארק והגנים של הבית, ומאחר והכניסה למקום מתחילה בגנים עצמם, התחושה הראשונית היא של חוויה די שיגרתית (אבל כמובן שמאוד יפה כיון שהגנים ממש מדהימים, וגם הגענו אליהם ביום קיץ נעים מה שהפך אותם עוד ליפים יותר). רק כשמגיעים לצמד האגמים המלאכותיים שנוצרו במאה ה-18 הבית מתגלה פתאום, וברגע הראשון הוא עדיין נראה כמו בית שלם ורגיל. למעשה חלק מהבית עדיין שלם ורגיל, החלק הזה מתפקד כיום ככנסייה מקומית ושווה ביקור, כי העיצוב הפנימי שלה פשוט מפתיע…
ככל שאתם מטפסים מהאגם במעלה הגיבעה אל הבית עצמו, וככל שהבית ניגלה יותר, התמונה מתחילה להשתנות, ופתאום מתחילה לעבור בעורף צמרמורת כשבמקום בית אחוזה מפואר, ניגלה מולכם בית רפאים.
אחוזת וויטלי הייתה אחד הבתים המפוארים ביותר באנגליה במהלך המאה ה-19 כשהרוזן מדאדלי, אחד האנשים העשירים ביותר באנגליה, שהחזיק בבעלותו לא פחות מ-200 מכרות, השקיע סכום עצום בכדי להפוך את האחוזה למקום הכי חם באנגליה הויקטוריאנית. למעשה הבית היה מספיק מפואר עוד קודם, כמה מפואר? ובכן הדיירת הקודמת לפני הרוזן הייתה המלכה אדלייד. אישתו של המלך וויליאם הרביעי. המלכה עברה לגור בו אחרי מותו של המלך ועלייתה של ויקטוריה (זוכרים את סיפורה של אדלייד שהובהלה מגרמניה לאנגליה על מנת ללדת את יורש העצר והפילה את הולד לקראת קאלה?).
אז אם הבית הזה היה ראוי לשכן מלכה, ואז עבר לגור בו אחד האנשים הכי עשירים בבריטניה, אתם רק יכולים לדמיין עד לאיזו רמת פאר הוא הגיע. הפאר של האחוזה לא נעצר בבית עצמו, והגנים הפורמלים שלה כללו מספר מזרקות ענק מדהימות. למעשה וויטלי קורט הפך להיות ללא פחות מהמקום הכי נחשק לביקורים של אנשי החברה הגבוהה באנגליה, ואחד המבקרים שבאו לבקר בו הכי הרבה היה לא פחות מאשר הנסיך מווילס, בנה של המלכה ויקטוריה ומי שיהיה ברבות הימים המלך אדוארד השביעי.
אדוארד המסכן היה אחד האנשים הכי משועממים בבריטניה, אימא שלו לא רק שסירבה למות ולתת לו לרשת את הכתר, היא גם לא נתנה לו למצוא לעצמו תכלית חלופית. הוא רצה ללכת לקריירה צבאית והיא לא הסכימה, ניסה לקחת יותר תפקידים מלכותיים וגם שם הוא מצא את עצמו מול חומה, מה הפלא שכל מה שנשאר לו לעשות עד שהוא יירש את הכתר בגיל 61 היה להסתובב בין האחוזות המפוארות של אצילי אנגליה, לצוד, לאכול ולפתח אינספור רומנים. אחד מאותם רומנים מתוקשרים היה עם לא פחות מאישתו של הרוזן מאחוזת וויטלי, והתוצאות שלו היו לא פחות מאשר נוראיות לעלמה הצעירה, ועל זה אני אכתוב בפוסט הבא.
אם אתם מחובבי הסידרה אחוזת דאונטון, אתם בוודאי זוכרים שתור הזהב של האימפריה, ושל האחוזות הכפריות הסתיים עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. זה כמובן שגם היה גורלה של אחוזת וויטלי. צבא המשרתים ששירת את בעליה מצא את עצמו בצבא אחר, והבית החל להתדרדר, במקביל התכווץ לו גם ההון המשפחתי. כשמלחמת העולם הסתיימה ותעשיית המכרות הבריטית נקלעה לקשיים, נמכרה האחוזה.
הבעלים החדש של וויטלי קורט כבר לא היה אציל ממשפחה עתיקה, אלא תעשיין מודרני שבבעלותו מפעל שטיחים. קראו לו “פיגי” סמית, והוא כבר לא תכנן לארח באחוזה את שועי עולם, למעשה, בריטניה של אחרי מלחמת העולם הייתה עולם אחר לחלוטין, ובמקום עשרות משרתים, פיגי סמית ומשפחתו “נאלצו” לשכור את שירותם של פחות מ-20 עובדים שיתחזקו את הבית העצום והגנים שסביבו. הם גם החליטו לוותר על המגורים ברוב רובו של הבית, והתרכזו באגף מגורים אחד.
ההתכווצות הזו וההזנחה שבעקבותיה הביאה לתוצאות חמורות. ב- 1937 פרצה שריפה באחוזה, צוות המשרתים המצומצם שניסה לכבות אותה ניסה להפעיל משאבה שהייתה אמורה להוביל מים מאחת מהמזרקות העצומות אל צינורות כיבוי. הבעיה הייתה שהציוד היה מיושן וברגע האמת הוא לא עבד. חברת הביטוח עשתה מה שחברת ביטוח יודעת לעשות הכי טוב, והודיעה שבעקבות כך שציוד כיבוי האש לא תוחזק כראוי, היא לא תפצה את המשפחה על ניזקי השריפה. לפיגי סמית לא נותרה ברירה אלא למכור את הבית לחברה שפשוט שילמה עליו מחיר בהתאם לשווי חומרי הגלם שבתוכו, ובמשך תקופה ארוכה, הם פשוט פירקו ומיחזרו כל מה שיכלו מתוכו.
חשוב להבין שהגורל של ויטלי קורט היה זהה למעשה למאות ואולי אפילו לאלפי בתים דומים ברחבי בריטניה. כבר ציינתי שבשנות החמישים של המאה הקודמת כמעט אלפיים מהם נמחקו מעל האדמה, רבים בעקבות שריפות דומות. אבל איכשהו, המקרה של וויטלי קורט היה שונה, והבית לא נהרס אלא המשיך לעמוד כשלד מפוייח עד לסוף שנות השישים. למעשה הבית הפך להיות מוקד לעלייה לרגל לילדי האיזור שנהגו לשחק בתוכו משחקי מחבואים מסוכנים במיוחד. ב- 1972 הועבר הבית לידי הארגון החצי ממשלתי אניגליש הריטג’. אנשי הארגון בחנו את מה שנותר מהאחוזה המפוארת והחליטו להתמודד עם האתגר בצורה מקורית, ובמקום לשחזר את הבית, הם עשו בו מספר שיפוצים מוגבל שמטרתם הייתה להבטיח את שימורו, ואת בטחונם של המבקרים בו. לעומת זאת הגנים עצמם, כולל המזרקות המפוארות, שוקמו לחלוטין מה שבעצם יצר ניגודיות פשוט מדהימה. כשאתם מבקרים היום באחוזת וויטלי, אתם מוזמנים לצפות מדי שעה במופע של מוזיקה ומים (קצת מזכיר את המזרקה של יעקוב אגם בכיכר דיזינגוף מינוס האש), שאפילו מחדדים את ההיפוך בין הגנים המלבלבים והבית המת.
כמו שכבר ציינתי קודם אחוזת וויטלי עדיין כוללת חלק שלא נפגע באש והוא עדיין משמש ככנסייה לקהילה המקומית. בקירבת אותה כנסייה פועל לו גם בית קפה קטן שבעצם היה בעבר חלק ממבנה האחוזה, והגנים של בית הקפה הם בעצם חלק מהגן הפרטי של הרוזנת (זו שאחותה ניהלה רומן עם יורש העצר). זה הופך את בית הקפה הזה, למקום הכי יפה שאי פעם יצא לי לשתות בו קפה טוב.
ואם נחזור לכותרת של הפוסט, ולעובדה שהשבוע חגגנו באנגליה את ליל כל הקדושים, אחד הדברים הכי מיוחדים שיצא לנו לחוות במירדף הטירות שלנו היה לבקר באחוזת וויטלי בלילות שלפני חג המולד. הגנים של האחוזה הוארו בצורה מקסימה, אבל זה לא שונה בהרבה ממקומות אחרים שמציעים את החוויה הזו. מה שהפך את וויטלי לחוויה מדהימה הייתה העובדה שבבית עצמו הוקרנו דמויות ששחזרו את המסיבות המפוארות שנערכו בו פעם, מלוות במוזיקת נשפים. אני חושב שזה היה הדבר הכי קרוב לבית רדוף שהגעתי אליו במהלך המירדף שלנו.
בשבוע הבא נספר לכם על אותו רומן אסור עם יורש העצר, כיון שהתוצאה שלו מתקשרת לאחוזה הלונדונית הבאה שבה נבקר.
רוצים לגלות את הסיפורים ההיסטוריים הכי מדהימים שגילינו במסע רודפי הטירות שלנו? מהאיש הכי עשיר באנגליה שמוצרט היה המורה שלו למוזיקה, ועד לדוכס שקנה לעצמו אישה במכירה פומבית? לחצו כאן
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
מחפשים מידע על טירה ספציפית? היכנסו לאתר שלנו באנגלית
