בפוסט הקודם שלי על אחוזת קוטון, ציינתי שהאחוזה הזו היא בבואה של ההיסטוריה של האצולה הקתולית שנותרה באנגליה של אחרי הנרי השמיני והברקסיט שלו. פחות מחצי אחוז מהאוכלוסייה נשארו נאמנים לדת הישנה, מה שאומר שאם היה איזה טינדר קתולי באותה תקופה, לא היו לו יותר מדי משתמשים.

מיעוט המועמדים הפוטנציאליים לחתונה היה בעיקר קשה למשפחות האצולה באנגליה, שבהן לזהות בן הזוג היו משמעויות עצומות בכל מה שנוגע לשימור הנכסים המשפחתיים, ולמעד החברתי, וכך נוצרו כל מיני זיווגים מוזרים, ואפשר אפילו לומר נוראיים. אני חושב שהסיפור של מרי אן אקטון בת ה- 13 שהתחתנה עם הדוד שלה בשנת 1800 בהחלט עונה על ההגדרה הזו.

ג’ון אקטון היה קצין ימי מבריק. הבעיה שלו היתה שהוא היה קתולי אז הוא לא היה יכול להיות קצין ימי מבריק בצי האנגלי מכיוון שגם משרות בצבא וגם משרות בממשלה היו חסומות בפניו, אז במקום זאת הוא שירת בצי הטוסקני (איטליה עוד לא היתה קיימת אז ובמרחב שלה התקיימו מספר ממלכות עצמאיות). אקטון היה גם בעל חצי תואר אצולה (הוא היה הברונט השישי, ואם אתם זקוקים לרענון הידע שלכם על תארים אנגלים אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי בנושא), וההצלחה בצי הטוסקני זיכתה אותו בקידום לתפקיד מפקד הצי של ממלכת נאפולי (באופן טבעי אתה לא אמור לדלג ככה בין מדינות, הן הרי לא קבוצות כדורגל, אבל השליט של טוסקנה היה במקרה האח של המלכה של נאפולי שהייתה במקרה גם האחות של מלכה צרפתית שבוודאי מוכרת לכם קצת – מארי אנטואנט).

ג’ון אקטון, הברונט השישי

מריה קרולינה היתה אישתו של המלך פרדיננד, ולכאורה הוא היה צריך להיות מי שמחליט על המהלך, אבל בנאפולי וסיציליה כולם ידעו מי לובש את המכנסיים בבית. ג’ון אקטון מונה למפקד הצי הנפוליטיני, והוא העביר אותו תהליך מזורז ומוצלח של מודרניזציה, עד שמריה קרולינה החליטה שחבל לעצור את התהליך הזה רק בצי והיא החליטה לקדם את אקטון גם לתפקיד ראש הממשלה. לפי השמועות היתפקיד שלו כלל גם אלמנטים קצת יותר אינטימיים עם המלכה. לפרדיננד ומריה קרולינה היו 16 ילדים משותפים, אבל אם מנתחים את כמות ותאריכי הנסיעות של המלך אפשר בקלות לקבוע שכמה וכמה מהם היו בעצם ילדים של המלכה ושל ג’ון אקטון.

הבעיה היתה, כמובן, שהם לא באמת היו הילדים של ג’ון אקטון מבחינה חוקית. ג’ון אקטון צבר הרבה מאוד רכוש בזכות הצלחתו הצבאית והפוליטית (ראיתם כבר בסיפור שלי על השחיתות שבנתה את אחוזת דירהאם, שלהיות בתפקיד פוליטי באותה תקופה היה הרבה יותר משתלם ממה שאתם יכולים לדמיין) ומאחר ולא היה נשוי, לא היה לו למי להוריש את התואר שלו ואת הרכוש שלו. קרובי המשפחה שלו באנגליה לחצו עליו למצוא כלה, וכמה שיותר מהר, אחרי הכל הוא כבר היה בן 64…

ג’ון הבין שהמשפחה שלו צודקת והחיפוש אחרי כלה ראויה באנגליה החל, אבל כמות המועמדות הקתוליות מהמעמד הנכון הייתה אפסית, עד שהיה ברור לכולם שהכלה “הכי מתאימה” לשידוך תהיה הבת של אח של ג’ון, מרי אן אקטון בת ה-13.

איך מרי אן הקטנה קיבלה את החדשות אודות השינוי במעמד של הדוד הקשיש והחביב שלה? אני מבטיח לכם שהיא לא הייתה מאושרת, והיא גם עשתה כל מה שהיא הייתה יכולה (בתור ילדה בת 13) כדי להתחמק מהשידוך. היא התחפשה לבן וברחה מהבית, ואחרי שתפסו והחזירו אותה היא נהגה להסתתר במקומות שונים (סיפרנו לכם שבאחוזה שלה היו חורי כמרים, נכון?) בכל פעם שהיא הייתה אמורה לפגוש אותו, אבל כל זה לא עזר לה והיא נלקחה לכנסייה בועטת ובוכה.

אין לנו היום שום דרך לקבל או להכיל כזה מהלך, זה די ברור, אבל נישואים כאלו היו דבר טיבעי באותה תקופה. ובתוך שנה הנישואים האלו גם “הוכיחו את עצמם” כי מרי אן בת ה- 14 הביאה למשפחה יורש בשם פרדיננד. למעשה עד גיל 19 היא ילדה עוד שני ילדים נוספים. על פי הסטנדרטים המקובלים של התקופה, ג’ון אקטון היה בעל מצוין ומתחשב, ובעזרתו מרי אן הפכה להיות מארחת מאוד מוצלחת ופופולרית בנאפולי (זו הייתה בעצם הציפיה היחידה מאישה במעמד שלה).

כמו שאתם בטח יכולים לנחש, מרי אן לא הייתה אמורה להישאר נשואה הרבה זמן לג’ון אקטון שכבר היה בן 64 “ביום המאושר” שלהם, ובאמת אחרי 11 שנים ג’ון אקטון נפטר. מרי אן הייתה בעצם עכשיו במעמד הכי טוב שאישה בתקופה הזו יכולה הייתה להימצא בו, היא היתה אלמנה. תחשבו על זה לרגע, לנשים לא היה מעמד משפטי שווה לגברים, הן היו הרכוש של אבא שלהן כשהן היו רווקות, ורכוש של הבעל שלהן אחרי החתונה, הוא יכול היה לעשות בעצם כל מה שהוא רצה למעט להרוג אותן. בנוסף לא הייתה להם שום שליטה על הרכוש שלהן, אבל כל זה כמובן שהשתנה כשהבעל מת והאישה נותרה למעשה עצמאית. נכון, האחוזות והתואר עברו לפרדיננד שהפך להיות הברונט השביעי, אבל הוא היה עדיין ילד והיא ניהלה אותן עבורו, ומבלי שום קשר היא קיבלה קיצבה שנתית מאוד רצינית כחלק מהירושה.

מרי אן היתה אלמנה בת 24. היא לקחה את המשפחה שלה וחזרה לאנגליה. עם הארנק שלה והאחוזות שלה אתם בוודאי יכולים לנחש שלא חסרו לה מחזרים קתולים שחיפשו כלה בנרות, אבל היא כבר הייתה בסיפור הזה והיא לא ראתה שום צורך להתחתן פעם נוספת. היתרון האולי יחיד בללדת מאוד מוקדם הוא שאת יכולה להפוך להיות חברה של הילדים שלך, ובמקרה של מרי אן, החברה הכי טובה שלה היתה הבת שלה אליזבת שהיתה צעירה ממנה ב- 20 שנים, וכשאליזבת התחתנה עם משפחת תורקמורטון מאחוזת קוטון, מרי אן מצאה את עצמה שוהה באחוזה הזו רוב הזמן (למרות שהיו לו חצי תריסר אחוזות אחרות באנגליה).

אליזבת, הבת של מרי אן, ומשפחתה

להיות אלמנה זה בהחלט סטטוס נהדר באותה תקופה כנראה, כי מרי אן חיה חיים מאוד מאוד ארוכים. למעשה כל הילדים שלה נפטרו לפניה, וכשהיא נפטרה לבסוף בשנת 1873 הפער שבין תאריך הפטירה שלה לבין תאריך הלידה של בעלה ג’ון אקטון עמד על 137 שנים, קצת מפחיד, לא?

מחפשים עוד סיפורי חתונות לא נעימים, חכו לפוסט הבא שלי שבו אני חוזר לסיפורי ארמון בלנהיים ולחתונת השנה של 1895. אתם מוזמנים לשתף את הפוסט הזה כדי שגם החברים והחברות שלכם יוכלו לקרוא עליה.

מחפשים עוד סיפורים? הנה כמה סיפורים שאולי החמצתם בבלוג שלי

לקנות דוכסית במכירה פומבית

בימי הביניים אפילו ההורוסקופ שלך יכול היה לגרום לעונש מוות…

כשכל התיירים נוסעים לוורונה לפגוש את רומיאו ויוליה, אנחנו מציעים לכם לנסוע למקום האמיתי שבו הכל קרה…

מי רוצה לבקר בכפר של הארי פוטר?

הסיפור המוזר על בקבוקון הדם של ישו והברווז….

מעוניינים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה? הפוסט הראשון נמצא כאן

מעוניינים לקרוא על כל הטירות שביקרנו בהן? כולן נמצאות באתר האנגלי שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*