חיינו בלונדון יותר מחמש שנים. ככל שחיינו שם יותר זמן כך הלך והתרחקו ממני המחשבות בקשר לנהיגה באי הרטוב הזה. אני זוכר שאחד הפחדים שלי בכל מה שקשור לנהיגה בצד ההפוך של הכביש היה שאם אני אנהג באחד מאותם כבישים צרים ולא מסומנים שיש פה, ויגיע מולי רכב, האינסטינקט שלי יהיה להסיט את הרכב ימינה ולא שמאלה, וכמובן שזה יוביל לתאונה. ככל שהזמן עבר כך הרעיון של רישיון נהיגה הלך והפך למופרך יותר ויותר.

למרבה המזל שלי נאלצתי להתמודד עם שאלת הרישיון קצת אחרת מרוב הישראלים שעוברים לחו”ל. אחרי כמה שנים בלונדון עברנו לגור בקפריסין שגם בה, מה לעשות, נוהגים הפוך. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה לקחתי רכב שכור בשדה התעופה בלרנקה על מנת לנסוע מערבה לכיוון העיר לימסול למקום שבו תכננו לגור. הרגליים ממש רעדו לי על הדוושות (למזלי הגעתי לבד אז לא הרגשתי אחריות על נוסעים אחרים ברכב). כשעליתי על האוטוסטרדה ללימסול נתקעתי אחרי משאית ולא הצלחתי לאזור מספיק אומץ לעקוף אותה במשך כמה קילומטרים.

אחרי כמה דקות הפחד המשתק נעלם, האינסטינקטים הישראלים חזרו לפעול, והרגל התחילה ללחוץ על הגז כמו שצריך. קפריסין היא מקום נהדר ללמוד לנסוע בו הפוך מהסיבה הפשוטה שרוב הזמן אתה היחיד על הכביש (כשאתה מחוץ לעיר). בזמן שגרנו בקפריסין נאלצנו לעשות תאוריה וטסט על מנת לקבל רישיון מקומי, סיטואציה מאוד מוזרה באדיבות ממשלת ישראל. ידעתם שאפילו ממשלות סין ואפגניסטן חתמו הסכמים עם ממשלת קפריסין על החלפת רשיונות הדדית, וישראל לא? במקרה הספציפי הזה זה היה לטובתנו כיון שקפריסין נמצאת בתוך ה- EU ולכן הטסט שעשינו בה נחשב לטסט לגיטימי בכל שאר המדינות, מה שאמר שיכולנו להמיר את הרישיון הקפריסאי שלנו ברישיון בריטי מיד כשחזרנו לאי הרטוב.

בשנתיים וחצי האחרונות נהגתי באי הבריטי למחוזות שהרבה בריטים בעצמם לא ממש מבקרים. המרדף אחרי טירות לקח אותנו לא רק למקומות נידחים, אלא גם לכבישים הנידחים ביותר של אותם מקומות נידחים. החל מהמאה ה-16 אצילי ועשירי הממלכה הפסיקו לבנות לעצמם טירות והתחילו לבנות לעצמם בתי אחוזה שישבו במרכז של נחלות עצומות, וכך נוצרו להם אלפי stately homes שבעצם המשיכו לשמש בתפקיד ההיסטורי של הטירות בכל מה שקשור לניהול החיים המקומיים, גביית מיסים, שיטור וכדומה, אבל כבר לא נאלצו להגן אל אלו שחיו בתוכם. כבישים לא היו במאות האלו, הם החלו להתפתח הרבה יותר מאוחר, אז למעשה באותה תקופה כולם חיו בסוג של “חורים נידחים” (או שפשוט ביקרו בהם כשבלונדון השתוללו מגיפות). כיום המצב הזה השתנה כמובן ומערכת הכבישים מקיפה את כל האי, אבל בהרבה מאוד מקרים היא לא ממש מגיעה כמו שצריך עד לטירה עצמה או לבית האחוזה, בעיקר לא לאלו שמשתרעים על שטחים נרחבים שבהם הקילומטרים האחרונים על פתח הבית עוברים בתוך האחוזה עצמה.

וכך מאז שהתחיל מרדף הטירות שלנו מצאתי את עצמי אינספור פעמים נוסע בכבישים שבכל פעם שמגיע מול רכב, אני צריך או להיצמד כהוגן לשמאל, או שאחד מאיתנו צריך לאתר איזושהי התרחבות מינימלית בכביש, וזה שקרוב אל אותה התרחבות פשוט נעמד בסבלנות ומאפשר לאחר לעבור.

לפעמים ההתפתחות ההיסטורית של מדינה מכתיבה את האופי של התושבים שלה. ההרגל הזה לנהוג בנימוס ולאפשר לצד האחר לנסוע קודם הפך לאובססיה עצומה באי הזה, ומהר מאוד אתה נדבק בה. הראשון שמאותת לנהג השני לעבור הוא המנצח, והפרס שלו הוא שהנהג השני ינפנף לו בידו כאות תודה ויחייך. זה מעבר חד מאוד מנהיגת המלחמה שבה התנסיתי בישראל, אבל אני מוצא את עצמי לא פעם מתעקש לתת לאנשים אחרים לעבור כיון שאם אני מקבל שניים שלושה חיוכים על הבוקר, היום שלי נעשה טוב יותר.

עוד דבר שגיליתי על הנהיגה בבריטניה ששונה להחריד מישראל היא העובדה שצריך לקחת את וויז בעירבון מוגבל… זה לא שהאפליקציה לא יודעת לאן לקחת אותך (ב- 98 אחוז מהמקרים היא יודעת), האלגוריתם שפותח על ידי וויז לא ממש מבין את אופי הכבישים באנגליה. כמה פעמים בווילס למשל האפליקציה הפנתה אותנו מכביש צר לכביש ממש ממש צר רק מאחר והוא קיצר לנו את הדרך בקילומטר אחד. כמובן שהנסיעה בכביש הממש ממש צר הורידה לנו את המהירות ל- 20 קמ”ש ולוותה בלחץ דם גבוה בסיבובים חדים שבהם אין לך מושג מי יגיע מולך.

בכל פעם שאני נוסע וויז מנסה לאלץ אותי לנהוג בצורה מסוימת ולרדת מהכביש הראשי, אישתי ואני פיתחנו תרגולת שבה שנינו פותחים את האפליקציה ומגדירים לה שני מסלולים נפרדים, אם הפער בין שני המסלולים גבוה מעשר דקות אנחנו מקשיבים לוויז ויורדים לכבישים הצרים והמפחידים, אם הוא מתחת לעשר דקות, אנחנו ממשיכים קדימה על הכביש הרחב והנוח (שאולי כן ואולי לא יהיה מעט עמוס).

נהניתם לקרוא את הבלוג? למה שלא תשתפו אותו עם חברים שלכם, תנו גם להם ליהנות

זה בית כל כך יפה שקוראים לו ארמון לחצו כאן לפוסט הבא

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*