אני זוכר שהבטחתי לכם את הסיפור על אוניברסיטת דורהאם, וזה בהחלט יגיע בפוסטים הקרובים, אבל איך אפשר לדבר על טירות שהפכו לאוניברסיטאות כשכל העולם עסוק בקורונה? אז החלטתי לחרוג מהסדר של מירדף הטירות שלנו וכמו כולם להתעסק במגיפה, רק שבמקרה שלי, מדובר במגיפה מסתורית שנעלמה לפני 470 שנים.
אם אני אציג בפניכם תמונות של עשרה מלכים אנגלים ואבקש ממכם לזהות אותם, אני משוכנע שכמעט כל מי שקורא את הפוסט הזה (ואפילו כאלו שלא קוראים אותו) יוכל בקלות לזהות אחד… הנרי השמיני לוקח בקלות את התואר – המלך האנגלי הכי מפורסם בהיסטוריה. זה קרב לא כל כך הוגן, אחרי הכל, כמה מלכים הוציאו להורג לא אחת אלא שתי מלכות? הנרי השמיני שינה את ההיסטוריה האנגלית, ואולי אפילו האירופית, כשהחליט לפרק את הכנסיה הקתולית בשביל להשיג בן יורש, אבל כל זה לא אמור היה לקרות, מהסיבה הפשוטה שהנרי היה הבן השני של המלך הנרי השביעי והוא בכלל היה מיועד להיות בישוף.
בקתדרלה של העיר ווסטר קבור ברוב הוד והדר המלך ג’ון המרושע (זוכרים אותו מרובין הוד?), לא רחוק ממנו נמצא עוד קבר הרבה פחות מפואר, זהו קברו של הנסיך ארתור, אחיו הבכור של הנרי השמיני, ומי שהיה אמור להיות המלך ארתור הראשון.
כשהנרי טיודור, אבא של ארתור והנרי עלה לשלטון היו לו אינספור אויבים וטוענים לכתר. לחלק מהם אכן הייתה זכות יותר גדולה משלו לכתר האנגלי, וחלק פשוט התחזה לכאלו שיש להם זכות לכתר (זוכרים את המלך המתחזה והמלכה המדומה שפלשו לאנגליה?). להנרי הייתה הרבה מאוד עבודה לדכא את המרידות ולחסל את המתחזים, בו בזמן הוא גם התעסק בביצור השושלת שלו.
הנרי היה אחד מהטוענים האחרונים לכתר מבית לנקסטר, אותו בית שהפסיד במלחמות השושנים המפורסמות. אחד הצעדים הראשונים שהוא עשה כמלך היה לשאת לאישה את אליזבת, ביתו של המלך אדוארד הרביעי מבית יורק, ובכך הוא איחד את אנגליה. כשנולד להם הבן הבכור הם העניקו לו את השם ארתור מסיבה ברורה. בית טיודור היה צריך להוכיח את הזכאות שלו לכתר האנגלית, ובאותה תקופה באנגליה עוד האמינו שהמלך ארתור המיתולוגי היה דמות היסטורית אמיתית (אני צריך לכתוב לכם על זה בהזדמנות)… לקרוא לבן שלך ארתור היה בעצם עניין של תעמולה טיודוריאנית.
הנסיך ארתור היה התקווה הגדולה של המשפחה שלו, אבל הוא לא היה הילד הכי בריא בעולם, ובאנגליה של אותם ימים, ובעיקר בלונדון, פרצו לעיתים תכופות מגיפות. אחת מאותן מגפות שהייתה הרבה יותר מסתורית מהקורונה, והרבה פחות מפורסמת מהאבעבועות השחורות הייתה מחלת ההזעה.
המגיפה המסתורית הזו התחילה באנגליה ממש באותה תקופה של הנרי השביעי, בשנת 1485. מאנגליה המגיפה התפשטה למדינות נוספות באירופה. בניגוד למגפות אחרות, היא נעלמה מה שגורם לכך שהיא כל כך מסתורית, אבל רופא אנגלי מ- 1550 כתב עליה ספר, ובזכותו אנחנו יודעים שהיא הייתה מגיפה שהחלה בדרך כלל בקיץ, ומהרגע שהיא הייתה מתפרצת היא הייתה הורגת את הקורבנות שלה בתוך מספר שעות. התסמינים שלה כללו חולשה, כאבים בגפיים, בכתפיים ובצוואר, חום ורעידות. בתוך שלוש שעות מההתפרצות שלה, החולה המסכן היה מתחיל להזיע בצורה מאסיבית מבלי שהייתה לכך סיבה (ומכאן כמובן שמה של המחלה), ותוך מספר שעות הוא היה נפטר.
נחזור להנרי השביעי… היה לו בן יורש, והוא חיסל את רוב האויבים שלו, עכשיו הוא היה צריך לדאוג לכך שהשושלת שלו תוכר על ידי כל אירופה. הדרך הכי טובה לכך הייתה להתחיל לחתן את הילדים שלו עם נסיכי ונסיכות אירופה. את הבת שלו מרגרט הוא חיתן עם ג’יימס הרביעי, מלך סקוטלנד. הנכדה שלה תהיה כמובן מרי מלכת הסקוטים, והנין שלה יתחיל את שושלת סטיוארט באנגליה. בת אחרת, מרי, חותנה עם מלך צרפת, אבל כמובן שהשידוך החשוב ביותר היה הנסיך ארתור.
אני בטוח שכולכם כבר ראיתם מספיק סדרות על שושלת טיודור, אז אתם יודעים בוודאי שהשידוך של ארתור היה עם הבת של מלך ספרד, הנסיכה קתרין מארגון, מי שלימים תהיה אישתו הראשונה של הנרי השמיני. הנרי השביעי היה קמצן רציני שאגר זהב כמו דוד סקרוג’, אבל כשהוא היה צריך לארגן את החתונה של ארתור ושל קתרין הוא היה מוכן לשפוך סכום כסף שהיה שווה לתקציב השנתי של אנגליה. ספרד הייתה המעצמה הכי גדולה בעולם הקתולי, והנישואין היו ההכרה הכי חשובה במשפחה שלו.
החתונה נערכה ב- 1501 כשארתור היה בן 15 וקתרין בת 16. אחרי החגיגות החליט הנרי שעכשיו הגיע הזמן להתחיל ולשמור על הזיווג המאוד יקר הזה, ומאחר וכאמור לונדון לא הייתה מקום בטוח, הוא החליט לשלוח אותם לטירת לדלו שבחבל שרופשייר על גבול ווילס. הטירה שוכנת בלב עיירה עתיקה קסומה בעלת אותו שם, מה שהופך אותה לאחת הטירות שהכי כיף לבקר (לא בגלל הטירה עצמה, שהביקור בה לא כל כך מעניין לצערי) אלא בגלל העיר הקסומה שמקיפה אותה.
הנרי האמין שחיק הטבע הוא המקום הכי בטוח עבור הזוג הצעיר, אבל בואו נודה על האמת, באותה תקופה אף אחד לא ידע שצריך לשטוף ידיים עשרים שניות, וכך מגיפות התפרצו בכל מקום. ב- 1502 אירעה עוד התפרצות של מחלת ההזעה, הפעם המוקד היה בשרופשייר, וגם ארתור וגם קתרין חלו בה. בעוד שקתרין הצליחה להתגבר עליה, ארתור המסכן נפטר והוא בן 17 בלבד. למזלו של הנרי, היה לו כמובן בן נוסף, ובאותו רגע, הוא הפך להיות היורש החדש, ולימים הנרי השמיני.
אגב, הנרי היה צריך לדעת עד כמה טירת לדלו מייצרת ביש מזל לנסיכים, כמה שנים קודם לכן בטירה הזו גר אדוארד הנסיך מווילס, הבן הבכור ויורש העצר של אדוארד הרביעי. כשאבא שלו נפטר במפתיע, אדוארד יצא מטירת לדלו במסע ללונדון לטקס ההכתרה שלו. דוד שלו, ריצ’רד הדוכס מגלוסטר, הצליח ליירט את השיירה של אדוארד הצעיר לפני לונדון, ומה שקרה אחר כך מוכר כאמור בתור אחד מהסיפורים הטרגיים ביותר בהיסטוריה האנגלית – הנסיכים מהמצודה.
מגיפת ההזעה חזרה והופיעה באנגליה עוד מספר פעמים, כשההופעה האחרונה שלה מתרחשת בלונדון בשנת 1551. בפוסט הבא (שלא יהיה בשבת, אלא בשבוע הבא) אני אספר לכם על מגיפה נוספת ומלכה נוספת, אז אם יש לכם חברים בבידוד שמחפשים ניחומים, אז אתם מוזמנים לשתף אותם בבלוג… אם אתם רוצים להיות בטוחים שאתם לא מפסידים אף פוסט בבלוג אני ממליץ להיכנס לפייסבוק ולעקוב אחרי עמוד “רודפי הטירות” כיוון שזו הדרך היחידה שבה אנחנו שומרים איתכם על קשר (אנחנו לא בקטע של אימיילים). בנוסף אתם מוזמנים להמשיך ליהנות מהסיפורים הכי טובים בבלוג, לגלות את עשרת הטירות הכי שוות לביקור באנגליה, ללמוד על חמשת טיולי היום הכי שווים מחוץ ללונדון, או סתם להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה.
