כשהנרי השמיני החליט לבנות את טירת פנדניס, זה היה חלק ממהלך גדול יותר של בניית מוצבים ארטילריים לאורך החוף האנגלי. המטרה המוצהרת של הבנייה הייתה להדוף פלישה ימית, אך היתה למוצבים (שנקראו כמובן טירות) משימה נוספת שהיא הגנה על ספינות הסוחר והנמלים האנגלים מפני שודדי ים.

כשאנחנו חושבים על שודדי ים, קופצות לנו לראש סצינות הסרט שודדי הקאריביים, או דמויות מתוך ספרו של רוברט לואיס סטיבנסון, אי המטמון, אבל חשוב לדעת שלאורך ההיסטוריה שוד ימי התבצע בכל מיני דרכים יצירתיות, ומכל מיני סיבות, חלקן פוליטיות. הרבה קצינים ימיים אנגלים עשו הון תועפות מהתקפה על ספינות סוחר, כשתגיעו לסיפורים שלנו מטירת יארמות’ תשמעו על קצין בשם סר רוברט הולמס שהיה המושל של האי וויט, אבל לפני כן גרר את אנגליה לשתי מלחמות מול הולנד בשל התקפותיו על ספינות סוחר ונמלים.

טירת פנדניס הייתה אמורה לתת מענה לחלק מההתקפות הללו, וג’ון קיליגרו, שמונה על ידי הנרי השמיני להיות הקפטן של הטירה, פיקד גם על הועדה שמטרתה הייתה ללחום בשודדי ים, תפקיד שהוא הצליח לשמור בתוך המשפחה שלו במשך שלושה דורות. הבעיה הגדולה היתה שמשפחת קיליגרו עצמה התפרנסה (בין השאר) מפיראטיות.

מאחר וטירת פנדניס לא “זכתה” להדוף פלישה ימית, רוב הקרבות שנוהלו מהטירה היו כנגד…טירת סנט מאווס, הטירה השנייה שהקים הנרי בצד השני של הפתח של הנהר. ועל מה רבו שם בשתי הטירות? ובכן, הם רבו על הזכות להטיל מיסים על הספינות שנכנסו לנמל כמובן. בסופו של דבר בית המשפט התערב במריבה וכמו במשפט שלמה החליטו פשוט לעשות חצי חצי. היתרון הגדול בלהטיל מיסים על ספינות סוחר היה שיכולת לדעת במדויק מה הסחורה שיושבת בבטן האונייה, פריט מידע מאוד חשוב לשודד ים מכל סוג שהוא.

בנקודה זו חשוב להסביר שנשות משפחת קיליגרו לא הסתפקו בתחזוקת משק הבית, והן השתתפו באופן פעיל “בעסק המשפחתי”, מה שמסביר את סיפורה של אליזבת קיליגרו, אישתו של הדור השני או השלישי של המשפחה (שמה המקורי היה אליזבת וולברסטון ויש ויכוח בין ההיסטוריונים בקורנוול האם היא היתה נשואה לבנו של ג’ון קליגרו המקורי או לנכדו).

הסיפור של אליזבת מתחיל אחר הצהריים אחד בשעה שספינת סוחר ספרדית עגנה בנמל של פלמאות’ ממש מתחת לאף של טירת פנדניס, ולביתם של משפחת קיליגרו. אני לא יודע האם אנשי פנדניס או אנשי סנט מאווס זכו בכבוד לבחון את תכולת הספינה, אבל מה שבטוח היה שמשפחת קיליגרו “סימנה” את הספינה. במהלך שעות הערב מלחי הספינה הספרדית עזבו אותה ועשו מה שימאים בכל הדורות עשו כשהם הגיעו לחוף. בעלה של אליזבת, שהיה כמובן פיראט בעצמו, וראש הועדה למלחמה בפיראטים, החליט לארגן לעצמו אליבי והוא יצא לארוחת ערב מרובת משתתפים. אליזבת לקחה איתה מספר “מאנשיה” והם לקחו סירה קטנה ונצמדו אל דופן ספינת הסוחר.

ספינת הסוחר הייתה “כמעט” ריקה ממלחים, אבל לא ריקה לחלוטין ולכן שאליזבת ואנשיה עלו על הספינה התפתח קרב שבמהלכו נהרג אחד מאנשי הצוות של הספינה, אבל ההמולה של הקרב גרמה להתעוררות בנמל עצמו. אליזבת ואנשיה לקחו כל מה שיכלו מבטן הספינה ונמלטו במהירות לבית המשפחה, אבל כמה אנשים שכבר נקלעו למקום הבחינו בהם וקראו לנציגי הועדה למלחמה בפיראטים. קיליגרו עצמו היה כמובן בארוחת ערב, אבל היו בועדה עוד כמה חברים, וכעת הם עשו את דרכם במהירות אל בית משפחת קיליגרו. אליזבת קיבלה אזהרה בזמן והיתה צריכה להיפטר מהשלל, ואז היא עשתה את אחת הפעולות הכי נדירות אבל הכי מפורסמות ששודד ים יכול היה לעשות. היא הורתה לאנשיה לקבור את השלל (אבל לא בטוח שהיא אמרה להם לצייר מפה ולעשות עליה איקס).

למה אני אומר שזו פעולה נדירה? מסתבר שיש כמה אי דיוקים בכל מה שאנחנו יודעים על ההיסטוריה של הפיראטים. נתחיל למשל מהעובדה שלפיראטים היו תיבות אוצר… זה לא כל כך נכון, כיון שמה שפיראטים בדרך כלל היו שודדים היו סחורות, ולאו דווקא אוצרות. את הסחורות האלו הם היו מוכרים בנמלים אחרים ואת הכסף שהם היו מקבלים בתמורה לכך הם היו מבזבזים בדיוק כמוכם וכמוני. יש מקרים בודדים (שניתן לספור אותם על כף יד אחת) ששודדי ים באמת קברו את האוצרות שלהם, ואחד מאותם מקרים התרחש ממש באותו לילה בעיר פלמאות’ שבקורנוול.

כשחברי הוועדה למלחמה בפיראטיות הגיעו לבית משפחת קיליגרו ניסתה אליזבת לעשות פרצוף תמים. ביום רגיל זה אולי היה עובד לה, אבל לא כשמלח ספרדי שכב לו מת בנמל. אליזבת ומספר מאנשיה נכלאו. בבית המשפט יצאו כולם אשמים, אבל בעוד שכל האנשים של אליזבת שהיו גברים נידונו למוות וניתלו, היא דווקא קיבלה מאסר עולם, ומספר שבועות אחרי היא אפילו קיבלה חנינה מלאה מהמלכה אליזבת (זה לא שהמלכה היתה כל כך טובת לב, הרבה מאוד כספי שוחד שולמו על מנת לקבל את החנינה).

כשאליזבת חזרה לבסוף הביתה היא הובילה את בעלה ומספר משרתים למקום שבו נקבר השלל על מנת לחלץ אותו מהאדמה. ואתם יודעים מה היה שם? כמה כיסאות מעוטרים וגליל בד… לא משהו נכון?

אהבתם את הסיפור? למה שלא תשתפו אותו עם החברים שלכם? כפתורי השיתוף של פייסבוק וטוויטר נמצאים ממש מתחתיכם…

רוצים לעבור לפוסט הבא? לחצו כאן

מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג שלי? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:

ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…

הברונית, ראש הממשלה הצייר ואוליבר טוויסט: משולש רומנטי שהסתבך, הגיע לעיתונות הארצית, ובסוף הוליד את אחת מהדמויות הכי פורסמות בספר של צ’רלד דיקנס

ג’ורג’ וורנון מחפש מזכירה, אבל שתהיה בת 13: מה קורה “שג’נטלמן” בן 58 שחי בנפרד מאישתו משתעמם ומחפש ריגושים?

לפתוח מרפאת פוריות במאה ה- 17: מה עושה רוזן כשהמלך מגרש אותו מחצר המלכות? מתחזה לרופא פוריות כדי “לרפא” נשים צעירות כמובן.

כשאדולף היטלר רוצה את הבית שלך: מחברת שהתגלתה בבונקר של היטלר חשפה את התוכניות של הנאצים לבריטניה אחרי הכיבוש כולל את המקום שאותו תכנן לקחת היטלר לעצמו…

הקללה של האישה הכי יפה באירלנד: שתי אחיות עניות מאירלנד הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי ולהפוך לסלביטאיות בקנה מידה ארצי, אז איך זה נגמר כל כך מהר וכל כך רע?

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*