הנסיעה הראשונה שלנו בקיץ הייתה לאי ווייט בדרום אנגליה (Isle of Wight) שנחשב למקום שזוכה להכי הרבה שעות שמש בשנה באיים הבריטיים. כשחזרנו לגור בבריטניה לפני כמה שנים, חשבנו לרגע קט אולי לעבור ולגור באי הזה, אבל מהר מאוד המחשבה הזו עברה לה (וטוב שככך).

האי ווייט הוא לא מקום גדול במיוחד וחיים בו כ- 140 אלף תושבים מה שהופך אותו (יחסית) לדי צפוף. בקיץ הוא מלא בתיירים בזכות מספר פסטיבלים שנערכים בו, אבל בחורף הוא די שומם (ואפילו שיש לו יותר שעות שמש, זה עדיין בהשוואה לאנגליה, לא למקום כמו ישראל או קפריסין). מה שהופך את האי הזה למאוד מעניין מבחינתי הוא ההיסטוריה העשירה שלו, שמלאה בהרבה מאוד סיפורים על נשים מעניינות. אחת מהתושבות הכי מפורסמות של האי הזה היתה המלכה ויקטוריה. בעלה של המלכה, הנסיך אלברט, תכנן למשפחה אחוזה מרשימה שנקראה אוסבורן (ונגיע אליה בפוסטים הקרובים), אבל הרבה שנים לפני כן חיה באי מלכה אחרת, או לפחות היא כונתה המלכה של האי, קראו לה איזבלה דה פורטיבוס ובמאה ה-13 היא הייתה האישה הכי עשירה באנגליה.

מאחר וחייתי בקפריסין כמה שנים, וביליתי זמן באיים היווניים, יש לי קצת “ניסיון באיים” (שלא לדבר על העובדה שבריטניה היא אי) אבל האי ווייט מצליח לייצר הרגשה לגמרי אחרת מאי יווני, הוא הרבה יותר ירוק ומציע מספר צורות נוף שונות ומיוחדות (כולל כמה “וואדיות” שנותנות הרגשה טרופית). ההגעה לאי היא חוויה בפני עצמה. עלינו עם הרכב על המעבורת מפורטסמות ושטנו אל האי במשך 45 דקות. הילדים נהנו מהמסע הזה והתרוצצו בכל רחבי המעבורת, מה שהופך את כל הסיפור למאוד מומלץ למשפחות. באי עצמו בחרנו לשהות בפארק נופש שנמצא פחות או יותר במרכז האי, כך שיכולנו בעצם להגיע לכל מקום באי בנסיעה של 20 דקות.

אחד מהמקומות הכי קרובים לפארק שבו ישנו היה בית מיוחד במינו בשם “אפלדורקומב” וזה היה המקום הראשון שרציתי לבקר בו באי, בזכות אישה אחת שחיה בו – סימור פלמינג, או ליידי וורסלי.

מה שהופך את אפלדורקומב למקום מאוד מיוחד היא העובדה שמדובר בבית נטוש. אתם יכולים בוודאי לומר עכשיו שמי שרודף אחרי טירות בוודאי נתקל בדי הרבה מקומות שכבר לא גרים בהם, והעובדה הזו היא נכונה מאוד, אבל בדרך כלל יצא לנו לבקר רק במבנים דומים שהחלו את חייהם בתור מבצרים. המקרה של אפלדורקומב שונה מאחר ומדובר בבית שנבנה בשנת 1770 בסגנון הבארוק, ונחשב בזמנו לבית המפואר ביותר באי ווייט.

אפלדורקומב היה ביתה של משפחת וורסלי במשך כמה מאות שנים. כמו הרבה אחוזות באנגליה גם השטח של הבית הזה היה שייך לכנסייה, וכשהנרי השמיני פירק את המנזרים השטח עבר לבעלות פרטית, והגיע למשפחת וורסלי דרך נישואים. יש טענה שההיסטוריה של המקום אפילו עתיקה יותר ושלמלך וויליאם הראשון (וויליאם הכובש) היה בית במקום. ב- 1611 משפחת וורסלי שידרגה את מעמדה וזכתה בתואר הברונות שלה, והיה זה הברון הרביעי שהחל במבצע הבנייה המפואר הנוכחי. הפרוייקט נמשך כמה דורות, ובימי הברון השישי הוזמן למקום אדריכל הנוף הכי מפורסם באנגליה – קייפביליטי בראון, לעצב מחדש את הגנים של האחוזה.

עד כאן, הסיפור של אפלדורקומב מזכיר את סיפוריהם של עשרות בתים אחרים שביקרנו בהם, וגם ההמשך שלו יחסית מוכר. במאה ה-19 המשפחה החלה לרדת מנכסיה ולא הייתה מסוגלת לתחזק את הבית. הבית וכל תכולתו הועמדו למכירה, והחלו לעבור מיד ליד, תוך שהבית עובר הסבה לבית ספר, ואפילו לסוג של בית “מעבר” לנזירים צרפתיים. המאה ה-20 גם לא הייתה נדיבה לאפלדורקומב, ובמלחמה העולם השנייה הוא נפגע מפצצה גרמנית, והוא הפך להיות לא ראוי למגורים. אחרי המלחמה הרשויות באנגליה החלו להרוס בתים שהגיעו למצב של אפלדורקומב, למעשה לא פחות מ- 2000 אחוזות נמחקו לגמרי במהלך שנות ה-50 אך למרבה המזל, דווקא הבית הזה לא נהרס, והוא הגיע לידי English Heritage שהפצחה בעבודות שיקום נרחבות על מנת להבטיח את היציבות שלו.

מרחוק אפשר לחשוב שאפלדורקומב הוא עדיין בית שגרים בו, אבל כשמתקרבים אליו אפשר לראות שמדובר בעצם בקליפה ריקה, סוג של בית רפאים. מאחר והבית עצמו די “עירום” הביקור בו לא ארוך, ולכן הכניסה אליו היא חופשית. כדאי לכם להזדרז ולבקר כי יש סיכוי שלא תוכלו לעשות את זה לאורך זמן רב כיון שהבית הועמד למכירה ב- 2015 במחיר התחלתי של 6 מליון פאונד. אבל כמובן שמי שירכוש את הבית יצטרך עוד להשקיע סכום לא קטן בכלל להפוך את הבית עם 52 החדרים, 365 החלונות ו-7 גירמי המדרגות  לראוי למגורים.

אבל כאמור, אני הגעתי לאפלדורקומב בעקבות הסיפור של ליידי וורסלי.  הסיפור שלנו מתרחש בימי הברון השביעי ריצ’רד וורסלי שאיתו התחתנה ב-1771 סימור פלמינג כשהיא הייתה בת 17 בלבד. סימור הגיעה ממשפחה מאוד עשירה, והנדוניה שהיא הביאה איתה הייתה בשווי של 7 מליון פאונד בכסף של היום.

הברון וורסלי השביעי, המדים התאימו יותר לאישתו

הנישואים בין ריצ’רד לסימור לא היו נישואי אהבה כאמור. קוד ההתנהגות ההג’ורג’יאני היה מאוד ברור. הבעל יכול להתחיל לנהל רומנים מהרגע הראשון, ואילו האישה צריכה להמתין עד שהיא תביא לעולם יורש אחד חוקי לפחות. במקרה הזה סימור לא כל כך “הקשיבה” לקוד ההתנהגות, ושני בני הזוג פצחו בסידרה של רומנים, כשאחד מהמאהבים של סימור היה ג’ורג’ קובנטרי, הבן של מריה גאניג, האישה הכי יפה באירלנד, ומי שהפך בהמשך להיות הרוזן העיוור מאחוזת קרום.

לא היה נראה שלריצ’רד איכפת במיוחד שאישתו “מאוד” פעילה, אבל אז נכנס לתמונה קפטן ג’ורג’ ביסט, קצין נאה ושרמנטי, שהיה במקרה גם החבר של בעלה. סימור (כמובן) שפצחה ברומן סוער עם ג’ורג’, והפעם היא אפילו נכנסה להריון. יכול להיות שריצ’רד היה אפילו סולח על “הבלגאן” הזה, אבל הפעם סימור הלכה צעד אחד רחוק מדי והיא החליטה “לברוח” עם המאהב שלה ולגור איתו. על זה הברון השביעי לא היה יכול לעבור בשתיקה, והוא החליט לתבוע את המאהב על…פגיעה ברכוש שלו.

השנה הייתה 1781 ונשים עדיין נחשבו לרכוש של האבא שלהן ולאחר מכן של הבעל שלהן. ריצ’רד וורסלי תבע את ג’ורג’ על סכום של שני מליון פאונד! (בערך של היום), ורוב הסיכויים היו שהוא ינצח במשפט. סימור, שעד היום די התעלמה מקוד ההתנהגות של החברה הגבוהה, המשיכה באותו קו. היא החליטה לא רק להעיד במשפט נגד בעלה, היא גם הכריחה את המאהבים שלה לעלות ולהעיד בבית המשפט. אתם יכולים לשער לכם שמצעד האצילים (המאהב הבכיר ביותר שלה היה בעל תואר מרקיז – תואר האצולה השני הגבוה ביותר) שהגיע לבית המשפט הפך את הסיפור הזה ללהיט של אותה שנה.

למרות כל המאמצים של ליידי וורסלי, עדיין העובדות נשארו ברורות. ג’ורג’ ביסט “פגע” ברכוש של הברון. אבל אז הגיע נקודת המפנה במשפט כשחבר המושבעים למד שהרומן בין סימור לג’ורג’ ביסט התחיל בעידודו של ריצ’רד וורסלי. כשאני אומר שהברון עודד את החבר שלו להתחיל רומן עם אישתו, אני לא מתכוון לכך שהוא ערך בינהם סתם היכרות, או שהוא שילהב אותו בתיאורים שלה, מסתבר שהברון נתן לג’ורג’ לעמוד על הכתפיים שלו על מנת שהוא יוכל להציץ דרך החלון בסימור פלמינג כשהיא מתרחצת…

חבר המושבעים הזועם החליט שלמרות הכל ג’ורג’ ביסט פגע ברכוש של וורסלי, אבל הם החליטו שהפיצוי המתאים במקרה הזה יהיה שילינג אחד בלבד.

הברון וורסלי הזועם החליט לנקום בסימור בצורה אחרת. הוא החליט לא להתגרש ממנה, ובכך הוא מנע ממנה לקבל את הנדוניה שלה בחזרה. ג’ורג’ ביסט, שכנראה היה חרא של בן אדם, הבין שהקשר עם סימור לא יעשה אותו מליונר, והוא נטש אותה ואת התינוקת המשותפת שלהם.

סימור פלמינג נותרה ללא הנדוניה שלה וללא דרך להתפרנס. היא נאלצה להפוך להיות סוג של נערת ליווי, והצטרפה למועדון יוקרתי שבו בנות אצולה כמוה אירחו לחברה אצילים. המועדון לא היה בית זונות רישמי, ובין החברים שלו היו לא פחות מחמישה דוכסים.

לאחר כמה שנים שבהם היא צברה חובות כבדים, סימור החליטה לברוח מהנושים שלה ועברה לפאריז. למרבה צערה, בדיוק אז פרצה המהפכה הצרפתית, והיא מצאה את עצמה בכלא למשך כמה שנים. כנראה שהעובדה הזו ריככה קצת את המשפחה של סימור, ובשנת 1797 כשהיא בת 33 הצליחה להימלט חזרה לאנגליה, וחזרה לגור בבית הוריה.

בשנת 1805 מת הברון וורסלי, וסוף כל סוף סימור זכתה לקבל את הנדוניה שלה בחזרה, והפכה שוב להיות אישה עשירה. שלושה שבועות לאחר מותו של “בעלה” סימור בת ה-47 התחתנה מחדש עם ילדון בן 26…

בשנת 2015 ה- BBC הפיק סרט על חייה של סימור בשם: The Scandalous Lady W

בפוסט הבא נבקר באחוזת אוסבורן, או כמו שאני אוהב לקרוא לה, המוזיאון האמיתי של ויקטוריה ואלברט.

נהניתם לקרוא את הפוסט? אתם מוזמנים לשתף אותו עם חבריכם… מחפשים לקרוא עוד פוסטים שאולי פיספסתם?

רוצים להמשיך לקרוא? הפוסט הבא נמצא כאן

בימי הביניים אפילו ההורוסקופ שלך יכול היה לגרום לעונש מוות…

כשכל התיירים נוסעים לוורונה לפגוש את רומיאו ויוליה, אנחנו מציעים לכם לנסוע למקום האמיתי שבו הכל קרה…

את דיאנה ספנסר שהתחתנה עם הנסיך יורש העצר אתם בטח זוכרים, אבל האם יצא לכם לשמוע על דיאנה ספנסר שכמעט התחתנה עם יורש העצר?

מי אמר שבמאה ה-17 לא הייתה רפואה מתקדמת? הנה סיפורו של הרוזן שהחליט יום אחד לפתוח מרפאת פוריות בלונדון

מעוניינים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה? הפוסט הראשון נמצא כאן

מעוניינים לקרוא על כל הטירות שביקרנו בהן? כולן נמצאות באתר האנגלי שלנו

 

1 comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*