כמו כולם, גם אני אתחיל ואומר שזה לא פוסט פוליטי 🙂
אנחנו ממשיכים את מסע הטירות שלנו במרחב של מחוז צ’שייר ליד העיר מנצ’סטר והפעם אנחנו מגיעים לבית מוזר בשם קפסטורן הול, זהו ביתם של בני משפחת דבנפורט – ברומלי, המשפחה עם הסמל הכי מבחיל שנתקלנו בו (אפילו יותר מהיד הגדועה בליים פארק – הבית של מר דארסי): ראש של אדם עם חבל תלייה על צווארו. מאיפה זה מגיע? ואיך זה קשור לראש הממשלה (הלא ישראלי)?
קפסטורן הול הוא בית מוזר למבקרים. זה אחד מאותם בתים שנמצאים עדיין בבעלות פרטית, אבל אף אחד לא גר בו, אחד מאותם בתים שמתפרנס משלל פעילויות שונות החל מחתונות וכלה בירידי אומנות, אבל פתוח למבקרים לעיתים רחוקות בלבד (שעתיים וחצי בלבד רק בימי ראשון ושני למשך כמה חודשים בכל שנה).
כשבית פתוח לעיתים כל כך רחוקות, חוויית הביקור בו יכולה לנוע על מנעד מאוד רציני. ביקרתי כבר בבית דומה בחבל הקוטסוולדס ולפתע נתקלתי ברוזן שגר בו בספריה וניהלנו שיחת נימוסין קצרה. כאן כאמור אף אחד לא גר באופן רישמי. משפחת דבנפורט העדיפה לברוח מהמבנה הגדול לקוטג’ ששוכן בשולי האחוזה לפני כעשרים שנים. יכול להיות שמבקר רגיל היה מסיים את חוויית הביקור שלו בבית די מהר. לא היה בו סיור מאורגן, ולא היו יותר מדי חוברות הסברים, רק שלמרבה המזל אני כבר התמחיתי במציאת מדריכים שאוהבים לספר לי סיפורים, וכך גיליתי כמה מהסיפורים החבויים של הבית.
סגנון הבנייה של האחוזה מוגדר יעקוביני, כלומר מהימים של המלך ג’יימס הראשון בתחילת המאה ה-17, שבעיקר כולל את הארובות המובחנות. זה די מוזר, כיון שהבית עצמו נבנה כמאה שנים מאוחר יותר, מה שאומר שיכול להיות שמשפחת ברומלי-דבנפורט היא פשוט משפחה נוסטלגית, או משפחה עם לב עתיק.
שם הבית נובע מהשם של המשפחה המקורית שבנתה אותו אחרי הכיבוש הנורמני במאה ה-11, אבל משפחת דבנפורט רכשה אותו זמן קצר לאחר מכן באמצע המאה ה-12, ונשארה בו עד היום. בשלב מסויים אחד מבני המשפחה נשא יורשת עשירה ממשפחת ברומלי השכנה לאישה, וכחלק מהעיסקה הוסיף את השם ברומלי לשם המפשחה.
בואו נחזור לסמל המשפחתי המזעזע, ולמקורות שלו. במאה ה-12 האחוזה הוקפה ביער מלכותי שנקרא מקלספילד. והמשפחה קיבלה לידיה את התפקיד של שמירת הסדר והחוק במרחב הזה. במהלך ימי הביניים, הביטחון התזונתי באנגליה ידע עליות ומורדות. בשנים שבהם היבולים לא הצליחו, הצמיתים האנגלים היו צריכים למצוא דרכים יצירתיות לא למות, ואחת הדרכים הללו הייתה ציד לא חוקי ביערות. הציד היה לא חוקי כי האצילים רצו את כל הציד לעצמם, ולכן הם העניקו “לשומרי היער” את הכוח ללכוד פושעים, לשפוט אותם ולהעניש אותם בו זמנית. מערכת יעילה לחלוטין שדאגה שלא יהיה “פקק בירוקרטי” אבל גם לא יהיה ממש צדק, נכון? אגב, אפילו שייקספיר הצעיר הצליח להסתבך בציד לא חוקי והפך את זה לדו קרב היסטורי מול האציל המקומי.
משפחת ברומלי-דבנפורט כל כך אהבה את הכוח שהיה לה ביד שהיא החליטה להפוך אותו לסמל הרישמי שלה, וכך יצא שבני המשפחה מתהדרים בסמל שכולל ראש שסביב צווארו כרוך חבל תלייה.
איך הכל קשור לראש הממשלה? ובכן, משפחת דבנפורט הייתה משפחה מאוד פוליטית שתמכהעם כל הלב במפלגה השמרנית (הטורים). יוצא לנו לבקר בהרבה בתי אחוזה ולשמוע כל מיני סיפורים על “כבשים שחורות” שונות ומשונות. באחוזת קפסטורן בן המשפחה היחיד שזכה לתואר “כבשה שחורה” קיבל אותו (ונושל מהמשפחה) בגלל שהוא תמך במפלגה אחרת, זה מראה לכם עד כמה רציניים הם היו בפוליטיקה. ב- 1868 עלה לשלטון ראש ממשלה חדש בשם וויליאם גלדסטון, שהתחיל את הקריירה הפוליטית שלו במפלגה הטורית, אבל בחר ערוק למפלגה ליברלית חדשה. כמה שנים קודם לכן אחוזת קפסטורן סבלה משריפה שהרסה כמה מהחדרים הפנימיים, ולכן באותה תקופה הבית היה בשיפוצים. כחלק מאותם שיפוצים, ובעקבות העלייה של גלדסטון לשלטון החליט סר דבנפורט לערוך שינוי בסמל המשפחתי ובמקום דמות אנונימית שסביב צווארה כרוך חבל תלייה, הוא שילב את ראשו של ראש הממשלה.
כמו שאתם יכולים לנחש, זה לא הפך אותם לפופולריים מדי, והיום, יש רק מקום אחד בבית שבו ניתן לראות את אותו סמל, מדובר במעקה של חדר המדרגות, ובני המשפחה מכסים אותו בעציצים, למרבה השימחה המדריכה שאיתה דיברתי שמחה מאוד להראות לי את המקום, אבל אסור היה לצלם אז תצטרכו להאמין לי.
בני המשפחה מילאו שורה של תפקידים מעניינים לאורך ההיסטוריה. אחת התקופות הזוהרות ביותר שלהם הייתה בתקופת המלכה אליזבת הראשונה. בן המשפחה, תומס ברומלי היה שר האוצר, ושר המשפטים. במסגרת תפקידו הוא מונה להיות השופט שיגזור את דינה של מרי מלכת הסקוטים. תומס המסכן מאוד לא רצה את הכבוד הזה, והלחץ לרצות את השרים של המלכה גרמו לו לחלות. הוא כמובן הספיק לגזור עליה עונש מוות, אבל אפשר לומר שהמשפט גזר עליו גם עונש דומה והוא מת מספר שבועות מאוחר יותר.
כמו הרבה בתי אחוזה ענקיים באנגליה, גם אחוזת קפסטורן התחילה לסבול מהזנחה, כשבני המשפחה לא יכלו להמשיך ולתחזק אותה כמו שצריך. בתחילת המאה העשרים האחוזה כמעט וננטשה, והיא אפילו הייתה צפויה להיהרס, רק שלמזלה של המשפחה, נישואין מאוד מוצלחים בשנות השלושים עם יורשת אמריקאית עשירה בשם לנט לואיס, איפשרו למשפחה לשפץ את הבית ולהשאיר אותו ברשותה.
בשנות השמונים אחוזת קפסטורן עלתה לכותרות אחרי שמספר מבקרים ביריד אומנות שנערך בה דיווחו על כך שראו רוחות רפאים. סר וולטר ברומלי החליט לעשות מעשה והוא זימן לאחוזה כומר בשם ארצ’יבלד שולטו דאגלס שהתמחה בגירוש שדים. ארצי’בלד עשה עבודה טובה, אבל כנראה שזמנית בלבד כי עשרים שנים מאוחר יותר שוב עלה הבית לכותרות כשעוד פעם החלו דיווחים על רוחות רפאים. למעשה הפעם האחרונה שבבית נצפו רוחות הייתה ביריד חג המולד של 2017 שמספר בעלי דוכנים דיווחו על אישה זקנה לבושה בבגדים מימי הביניים שהביטה עליהם מהקומה השנייה. מי יודע, אולי היא הייתה אחת מאלו שבני המשפחה תלו אחרי שתפסו אותה צדה ביערות של מקלספילד?
בפוסט הבא נבקר בבית שלדעתי הבמאי של הסרט הארי פוטר ביקר בו לפני שהוא תכנן את הבית של משפחת וויזלי בסרט השני בסידרה, אם אתם לא רוצים להפסיד את הפוסט הזה אתם מוזמנים להירשם לרשימת התפוצה שלנו. מחפשים לגלות את הסיפורים הטובים ביותר שלנו בבלוג? הנה כמה דוגמאות:
ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
