כשהתחלנו לבקר בטירות ובתי אחוזה, יצא לנו קצת להתפנק כשהמקומות הראשונים שביקרנו בהם היו מקומות שעדיין “ראויים” למגורים, גם אם לא גרים בהם בפועל (כמו בזילדון פארק), אבל לא כל הטירות באנגליה נמצאות במצב כזה, מה שגרם לנו לנסות ולחדד קצת את הבריף למשימה שלקחנו לעצמנו.
זה התחיל כשמצאתי אתר שעוסק בטירות של סקוטלנד, לפי האתר הזה יש בסקוטלנד אלפי טירות, הלב שלי החסיר פעימה, כיון שהרעיון המקורי שלנו היה לראות את כל הטירות בבריטניה, ואם רק בסקוטלנד יש אלפי טירות, אז יש להניח שבאנגליה ווילס יש עוד כמה אלפים והתוצאה היא סוג של משימה בלתי אפשרית. התחלתי להיכנס לדפים של הטירות השונות שצוינו באתר ודי מהר התחוור לי שמהרבה מהן לא נותר יותר מדי. לפעמים נשאר גל אבנים, לעיתים עמוד, לעיתים רק שלט שציין שפעם הייתה פה טירה, ובהרבה מקרים לא נותר למעשה דבר ורחובות, בתים, וכבישים מכסים את המקומות שבו הם שכנו, מה שבעצם אומר שאין יותר מדי טעם לבקר בהן רק כדי להסיר את השם שלהן מהרשימה, נכון?
אז החלטנו שהמשימה שלנו צריכה להשתנו ולכלול ביקור בכל הטירות ששווה לבקר בהן בבריטניה, אבל איך קובעים באיזו טירה שווה לבקר ובאיזו טירה לא? המשכנו לחקור והבנו שרוב הטירות ההרוסות באנגליה מנוהלות על ידי ארגונים כמו English Heritage, National Trust או CADW (בווילס) והארגונים עצמם די מחלקים את אתרי הטירות שהם מנהלים בין טירות שהכניסה אליהן היא חינם, לבין אלו שהכניסה אליהן כרוכה בתשלום. הקו בין הכניסה בחינם והכניסה בתשלום עובר בדרך כלל ברמת ההרס של אותה טירה, וכך הצלחנו סוף סוף להגיע לסוג של החלטה לגבי האתגר שלנו. אנחנו נבקר בטירות ששווה לראות שהן בהכרח אלו שהכניסה אליהן כרוכה בתשלום (האמת היא שיצא לנו לפגוש מאז כמה מטירות החינם של אנגליה ווילס ובאמת שאין יותר מדי מה לכתוב על חווית הביקור בהן כי היא הסתיימה די מהר…).
טירת קורף שוכנת בחצי אי שנמצא במחוז דורסט שבדרום אנגליה, זה מרחק נסיעה די רציני, והגענו אליה רק בזכות העובדה שיש לנו חברים שגרים לא רחוק, ונסענו לבלות אצלם סוף שבוע. חצי האי שבו הטירה יושבת נקרא פורבק (Purbeck), ואם גם אתם כמוני גדלתם על סידרת הספרים של אניד בלייטון “החמישיה הסודית” בוודאי תתרגשו לשמוע שעל חצי האי הזה ביססה הסופרת את האי קירין שבו חיה ג’ורג’ עם משפחתה (ואליו החמישה הייתה מגיעה לא אחת במסגרת ההרפתקאות שלה). הסופרת אניד בלייטון אהבה את האיזור הזה באנגליה, ולכן כתבה עליו די הרבה, ולמעשה טירת קורף השתלבה בספרי החמישיה תחת השם טירת קירין. אם אתם מעריצים מושבעים של בלייטון אתם תשמחו לשמוע שיש מסלולי טיול מיוחדים המוקדשים לסופרת וליצירה שלה בחצי האי.
מבחינה היסטורית, טירת קורף היא אחת מהטירות החשובות ביותר באנגליה, וכשעיתון הטלגרף ערך סקירה על הטירות הנורמניות המשמעותיות ביותר באי היא הייתה ברשימת החמש החשובות ביותר לצד ה- Tower of London. כשהתחלתי לחקור את ההיסטוריה של הטירה רשימת הסיפורים שהצלחתי למצוא עליה היתה פשוט עצומה, בעיקר אם מתמקדים בתקופת ימי הביניים שבהם הטירה היתה טירה מלכותית.
בהווה שלנו היום, טירת קורף היא הסיפור המייצג של הרבה טירות באנגליה שנבנו אי שם אחרי הכיבוש הנורמני, התפתחו והשתנו ממבנים מבוצרים לארמונות מפנקים (במושגים של ימי הביניים) והגיעו לקיצן ברמה זו או אחרת בתום מלחמת האזרחים האנגלית שהתנהלה במהלך שנות ה-40 של המאה ה- 17, כשתותחים ואבק שריפה החליפו את החיצים, את הקטפולטה ואת הטריבושט.
אבל טירת קורף לא הייתה סתם טירה. היא גם לא נבנתה בצורה רגילה, קודם כל היא לא נבנתה מעל גבעת עפר מעשי ידי אדם כמו שרוב הטירות הנורמניות נבנו (תסתכלו למשל על טירת ארונדל, טירת אוקספורד או קרדיף), אלא עשתה שימוש בתווי הקרקע הקיימים. בנוסף היא כנראה נבנתה מאבן כמעט מתחילתה. המבנה המרכזי בטירה התחיל להיבנות בימי המלך הנרי הראשון.
הנרי בנה בקורף מבנה אבן (Keep) שהתנשא לגובה עצום ולעיניים של אנגלו סקסונים מסכנים הוא בטח נראה כמו איך שאנחנו מסתכלים היום על האמפייר סטייט… המלכים שמלכו אחרי הנרי הוסיפו להגדיל, להשקיע ולטפח את הטירה המלכותית שלהם. באותה תקופה הטירה הייתה בוודאי גם צבועה בלבן כמו שהטאואר בלונדון צבוע היום.
באותן שנים המלכים הזדקקו להרבה טירות למגורים מאחר והם לא יכלו לשהות בכל אחת מהן יותר מאשר כמה ימים. הסיבה לכך הייתה שאותם מלכים הסתובבו ממקום למקום בשיירות שמנו מאות ולפעמים אלפי אנשים. כאשר הם היו מגיעים לטירה כל אותם אנשים היו ממלאים אותה עד אפס מקום, וכמו שאתם יכולים להניח, בלי מים זורמים, ועם היגיינה מאוד לקויה, אחרי כמה ימים הטירות האלו היו מקום שאפילו בימי הביניים אי אפשר היה לשהות בו.
אם אתם רוצים לקבל דוגמא עד כמה היה נורא לחיות בימי הביניים, אז רק תידעו שבאותן שנים לאנשים לא היו יותר מדי חליפות בגדים, ואלו שהם כן לבשו שרצו פרעושים וכינים. על מנת להתמודד עם הנגע הזה נהגו אנשי ימי הביניים לתלות את הבגדים שלהם בחדרי השירותים של הטירות. השירותים דאז היו פשוט ספסל עם חור, ומה שלא עשית פשוט נפל למטה וחיכה למשרת עם תפקיד נורא במיוחד שינקה את זה (אלא אם כמובן השירותים היו מעל תעלת מגן, ואז הצואה והשתן היו פשוט “מבשמים” את המים). בני התקופה האמינו שהאמוניה שעולה מהצואה והשתן היא רעל שמחסל פרעושים וכינים ולכן הבגדים שנתלים לאורך זמן בשירותים יהיו נקיים יותר, אבל בוודאי שהם לא יריחו טוב יותר…
טירת קורף לפיכך זכתה לביקורים מלכותיים אולי שבוע או שבועיים מדי שנה, אבל כמובן שהיו בה גם דיירים קבועים, בעיקר בתקופתו של המלך ג’ון. ג’ון היה האח הצעיר של ריצ’רד לב הארי. שני המלכים האלו כנראה מוכרים לכם מהאגדות של רובין הוד. למעשה שני המלכים האלו היו נוראיים באותה מידה, רק שריצ’רד העסיק את רוב הזמן שלו במסעות צלב, והיה לוחם הרבה יותר טוב. ג’ון הצליח לאבד כמעט את כל האדמות של השושלת בצרפת, ולבסוף גם כמעט את כל אנגליה. בתקופתו טירת קורף הייתה המקום שבו הוחזקו תכשיטי הכתר, אבל לא רק… לטירה נוספה דיירת בשם אלינור מבריטני. אלינור הייתה אחייניתו של ג’ון מאחיו האמצעי. אחרי מותו של ריצ’רד לב הארי, היא ואחיה ארתור היו למעשה קודמים בזכות שלהם לכתר האנגלי, רק ששניהם היו יחסית צעירים, ולכן לג’ון היה יתרון, והוא הצליח קודם להעלים את ארתור, ואת אלינור לכלוא בטירת קורף לכל החיים… מצבה היה קצת יותר טוב מאסירים אחרים בקורף כי למשל אשתו של אחד הברונים של המלך ובנה הצעיר נאסרו גם הם בטירה. לאישה קראו מוד ובעלה היה אחד מהברונים שמרדו במלך ג’ון והוא חיפש דרך יצירתית להרתיע את שאר הברונים מלמרוד בו ולכן הוא פשוט הרעיב את שניהם למוות. זה לא היה קטע חד פעמי בקורף או אצל ג’ון כי במרד מוקדם יותר הוא הרעיב למוות 22 אבירים בטירה.
טירת קורף התחילה לאבד מחשיבותה בתקופת בית טיודור, ולבסוף נמכרה בתקופת אליזבת. הקונה היה המורה למחול של המלכה… אבל הוא לא הספיק לרקוד בטירה יותר מדי כי ממש לאחר מכן עלתה הכוננות בדרום אנגליה מחשש לפלישה ספרדית והמורה למחול היה צריך להשקיע הון בחידוש הביצורים של הטירה.
כמו שכבר ציינתי הסיפור של טירת קורף הגיע בסיומה של מלחמת האזרחים במאה ה- 17. הטירה עמדה פעמיים במצור של כוחות הפרלמנט, בפעם השנייה הטירה נכנעה רק כאשר אחד מהקצינים שהגנו עליה בגד בחבריו והגניב את חיילי הפרלמנט פנימה במהלך הלילה. אחרי שהושלם כיבוש הטירה הפרלמנט הורה להרוס את הביצורים של הטירה. זו היתה פעולה קבועה שהתבצעה כמעט בכל הטירות שנכבשו באנגליה באותה תקופה, רק שבמקרה של טירת קורף היא בוצעה בצורה כל כך יעילה עד שלא ניתן היה לבנות את הטירה מחדש (במקרה של טירות כמו פאודרהם או ברקלי, ההרס היה הרבה יותר מינורי).
מאחר וזה היה הביקור הראשון שלנו בטירה הרוסה לא ידענו כל כך למה לצפות, ולמרות כל הסיפורים הנהדרים שסיפרתי לכם פה, בפועל הביקור עצמו היה ממש קצר ולא כל כך מעניין (היה גם כמובן מאוד קר). לא היו סיורים מודרכים, לא הייתה תערוכה היסטורית או כל הפעלה מעניינת, מה שלא עולה בקנה אחד עם תג מחיר של 25 פאונד למשפחה (מעל 100 שקלים). אחרי שביקרתי עד היום במעל 20 טירות הרוסות, אני יודע לומר שבמקרה הזה הביקור היה ממש מאכזב ושיש דרכים מאוד פשוטות להפוך גם ביקור בטירה הרוסה לביקור הרבה יותר מעניין. אבל האכזבה שהרגשתי באותו יום (בעיקר כיון שעשיתי את המחקר שלי וממש ציפיתי לראות כיצד הטראסט תציג את הטירה למבקרים) גרמה לי להבין עוד כיוון חשוב שיהיה לאתר שלנו (בעיקר לאתר באנגלית) והוא לייצר בפעם הראשונה ביקורת לאיכות הניהול של הטירות. בלוגים על טירות יש כמה וכמה, אבל רובם מתמקדים בהיסטוריה או בארכיטקטורה של הטירות, אבל הם לא עוסקים בכלל בחוויית הביקור.
אז האם שווה להגיע לטירת קורף? ובכן זה תלוי… צלמים ממש ייהנו מהטירה הזו, מאחר והיא מוקפת בפסגות שונות והיא אחת מהטירות הכי מצולמות בקבוצות של צלמים בפייסבוק. אם אתם מטיילים בדרום אנגליה ומשוגעים על טירות ימי ביניימיות אני בטוח שתדעו להעריך את הטירה, אבל אם להיות כנה, אתם לא ממש חייבים להיכנס פנימה, הטירה יפה גם מבחוץ, ואם אתם חונים בחניון של הנשיונל טראסט אתם יכולים לצעוד לכיוון הטירה שתתנשא מעליכם עד שתגיעו לכניסה שלה שיושבת בתוך כפר קטנטן ומקסים. אם תוותרו על הכניסה יישארו לכם בכיס 25 פאונד יותר שאותם תוכלו להוציא בפאב המשקיף עליה…
אחד הסיפורים הכי מעניינים על טירת קורף עוסק בפרק קצת פחות מוכר מחייו ומותו של המלך אדוארד השני. זה אחד הסיפורים הכי טובים בנוגע למלכים בימי הביניים, והוא מתחבר לעוד המון טירות כמו ברקלי, קנילוורת, לידס, צ’פסטו, שירק וגודריך, אז תעשו לעצמכם טובה ותקראו אותו כבר עכשיו (חילקתי אותו לכמה חלקים כי הוא היה פשוט ארוך מדי).
לחלק הראשון של הסיפור על המלך אדוארד לחצו כאן
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
