חוקרים רבים תהו במהלך השנים האם אי פעם פעל באנגליה גיבור בשם רובין הוד. האיזכורים הראשונים לדמותו הופיעו כבר בבלדות במאה ה-14, אבל הן בעיקר עסקו בדמות שנלחמה במשטר הפיאודלי המדכא (ב- 1380 התנהל מרד האיכרים, אז זה היה נושא פופלרי לעסוק בו). סיפורו של רובין הוד הלך והתפתח, ונוספו אליו דמויות רבות ומגוונות עם השנים. ג’ון הגדול, הנזיר טק (הייתי בטירה שהבעלים שלה טען בתוקף שמצויין בארכיון שלה שהיה כלוא בה מישהו בשם “האח טאק”) וויל סקרלט, וכמובן העלמה מריאן. ב- 1521 התפרסם “ספר היסטוריה” שחיבר את הסיפור של רובין הוד למסעות הצלב של המלך ריצ’רד, ולאנרכיה שהשתררה בממלכה בזמן שאחיו הצעיר ג’ון ניסה להשתלט על הממלכה.
כאן כמובן מתחיל להיווצר פער בין הבדיוני והמציאותי, כיון שהמלך ריצ’רד “לב הארי” ואחיו ג’ון הם אכן דמויות אמיתיות, והמצוקה ששררה באנגליה של אותה תקופה, הייתה בהחלט רצינית.
יש מעט מאוד מקומות באנגליה שיכולים לקשר את עצמם למורשת של ריצ’רד לב הארי, וזאת בשל העובדה הפשוטה שב- 11 שנות מלכותו הוא שהה באנגליה חודשים ספורים בלבד. את רוב הזמן שלו הוא השקיע כידוע במסעות הצלב, והאובססיה שלו עלתה הרבה מאוד כסף לאנגלי המצוי. ריצ’רד היה מוכן למכור כל תואר וכל דבר שזז באנגליה בשביל לממן מסעות צלב, ואחת האמרות המפורסמות של ריצ’רד הייתה שהוא היה מוכר את לונדון אם רק היה מישהו עם מספיק כסף לקנות אותה (איפה מכונת זמן כשצריכים אותה?)
ריצ’רד וג’ון היו בניו של המלך הנרי השני ששלט על מה שהיום מכונה האימפריה האנגווינית שכללה מלבד אנגליה גם את רוב שיטחי צרפת ואירלנד. להנרי היו ארבעה בנים – הנרי, ריצ’רד, ג’ופרי וג’ון. עוד בחייו הנרי החליט לחלק את האימפריה שלו בין הבנים. הנרי הבכור היה אמור להיות מלך אנגליה, ריצ’רד היה אמור למלוך על אקוויטן (דוכסות שהגיעה דרך אימא שלו) וג’ופרי היה אמור למלוך על צרפת, ולמי לא נשאר? לג’ון כמובן שזכה לכינוי המעליב הראשון שלו “ג’ון חסר האדמה” במקום מלוכה אבא שלו הוריש לו כסף.
אבל להיסטוריה יש דרך משלה להתנהל. הבן הראשון מת ממחלה בזמן שהיה עסוק בלמרוד באביו (הבנים של הנרי, למעט ג’ון היו עסוקים במרידות רוב הזמן). ריצ’רד הפך להיות היורש הטיבעי, גם של ממלכת אנגליה. ג’ופרי מצידו התחתן והוליד בן ובת ארתור ואלינור, ואז מת גם הוא לפני אביו אחרי תאונה בטורניר אבירים. זה אומר שסדר הירושה הטיבעי השתנה, ואחרי ריצ’רד היה אמור להגיע הבן של ג’ופרי, כלומר ארתור, ואם לא הוא אז אחותו אלינור, ורק אחר כך תורו של ג’ון. הבעיה הייתה שכשריצ’רד מת, ארתור היה בסך הכל בן 12 ואחותו אלינור הייתה בת 15. אנחנו מדברים על שנת 1199, לא תקופה עדינה כמו היום, ולכוח החרב הייתה משמעות הרבה יותר רצינית מהחוק הפשוט.
ג’ון עשה בדיוק מה שיום אחד יעשה ריצ’רד השלישי לאחיינים שלו. הוא השתלט על הכתר בכוח. את ארתור הוא הרג ככל הנראה במו ידיו, בעוד שאת אלינור הוא כלא לכל ימי חייה בטירת קורף האגדית (שהתפרסמה בסיפורי החמישיה הסודית).
ג’ון הפך להיות אחד המלכים הכי חשובים בהיסטוריה האנגלית, אבל רוב ההישגים שלו בעצם נוצרו בגלל הכשלונות שלו. אחוזי ההצלחה שלו בשדה הקרב היו נוראיים, ותחת שליטתו האימפריה התכווצה במהירות עד שכמעט כל השטחים הצרפתיים שלה נעלמו, מה שגרם לג’ון לבלות את רוב הזמן שלו באנגליה. ומה הוא עשה בזמן הזה? בדיוק כמו אחיו ריצ’רד, הוא התעסק בסחיטת מיסים מהברונים שלו על מנת לנסות ולממן עוד קמפיינים צבאיים כושלים. שיטות הפעולה שלו היו זוועתיות, הוא היה מפתה נשות ברונים ואז סוחט אותן באכזריות. אם אחד מהברונים שלו היה מתמרד, הוא היה כולא את המשפחה שלו ומרעיב אותם למוות (טירת קורף ראתה גם אירועים כאלו), ואז את כל הכסף שהוא הצליח לסחוט הוא היה מוציא על עוד קמפיין כושל באירלנד או צרפת וחוזר חלילה.
בשלב מסויים הברונים שלו כבר התאחדו מולו וכך נולדה “המגנה כרטא” אותו מסמך שמגביל את כוחו של המלך, ולא מאפשר לו יותר לכלוא אנשים “רק כי בא לו”. ג’ון מאוד לא היה מרוצה מהחלשת כוחו, ולכן בהזדמנות הראשונה שהייתה לו הוא ניסה להפר את התנאים, ולצאת למלחמה בברונים הסוררים. הם בתמורה פנו לנסיך צרפת לואי שיבוא וימלוך גם על אנגליה, וב-1216 הוא הגיע.
הפלישה הצרפתית של לואי הייתה אמורה להיות אירוע שישנה את ההיסטוריה האנגלית ויהפוך את האי הירוק לצרפתי. כמעט לכל מקום שלואי הגיע הוא התקבל בתרועות ובאושר, שערי העיר לונדון נפתחו בפניו, ולג’ון כמעט ולא נשארה ממלכה, או תומכים. המלך הסקוטי אלכסנדר החליט להצטרף לחגיגה ופלש מצפון, ואנגליה הייתה בצרה צרורה.
אבל היה מקום אחד ששמר אמונים לג’ון – טירת דובר.
ההיסטוריה של טירת דובר הולכת אחורה עד תקופת הברזל. גם הרומאים לא פספסו את ההזדמנות לבנות במקום מאחז צבאי, וכך גם עשו הנורמנים בפלישה שלהם לאנגליה ב- 1066. אבל מי שמזוהה עם הטירה יותר מכולם היה אבא של ג’ון המלך הנרי השני. הנרי שלט כאמור על אימפריה נרחבת, מה שגרר הרבה ביקורים מלכותיים משני צידי התעלה. טירת דובר ששכנה בצד האנגלי של החלק הצר ביותר של התעלה הייתה המקום המושלם לארח נסיכים ומלכים שהגיעו לביקור, ולכן הנרי החליט להשקיע בה סכום עצום, שישים וחמישה אחוזים מההכנסה השנתית שלו למעשה. הוא הפך את טירת דובר לארמון מדהים שאירח את כל “שועי עולם” של תקופתו.
ג’ון כאמור איבד את שיטחי האימפריה, מה שאמר שבבת אחת טירת דובר הפכה להיות מארמון מקבל אורחים, וטירה מבוצרת שזכתה לכינוי “המפתח של אנגליה”. מי שישלוט בטירה ישלוט על דובר, וזה אומר על דלת הכניסה לממלכה. הנסיך לואי לא נחת בדובר אלא עשה עיקוף, אבל על מנת לצייד את הצבא שלו, ולהשתלט על מסלול התנועה הימי הקצר ביותר לאנגליה הוא היה חייב לכבוש את הטירה שעליה פיקד אביר בשם הוברט, שהיה אחד מהאנשים הבודדים שעוד תמך בג’ון.
לואי זכה כאמור לתמיכה עצומה באנגליה, והכוחות שלו השתלטו על רוב השטחים של מזרח ודרום אנגליה, אבל דובר נשארה מחוץ לתחום, והנסיך הצרפתי הגאה לא היה מוכן לוותר עליה. הוא צר על הטירה פעמיים. במצור הראשון שהחל בחודש יולי 1216 הצבא שלו אפילו הצליח להבקיע חלק מהטירה, ואולם החיילים של הוברט הצליחו למנוע מהצרפתי לחדור לטירה, ותיקנו את החומה באמצעות מחסום עץ ענקי.
הזמן שלואי השקיע במצור הזה, איפשר לג’ון לארגן את כוחותיו ולהשיב מלחמה. תוך כדי כך התרחשה טרגדיה כפולה. המלך האנגלי עשה את דרכו לעיר לין במזרח אנגליה, לא רחוק מנוריץ’, אחת הערים האחרונות שעוד תמכו בו. תוך כדי מסע ג’ון חלה בדיזנטריה (למרות שיש טענות שהוא הורעל על ידי נזירים), כדי להגיע אל העיר המבוצרת הוא היה צריך לחצות מיצר שנקרא “The Wash” השיירה של ג’ון ניסתה לנצל את שעות השפל בכדי לחצות את המיצר ולהגיע לעיר. המלך וחלק מאנשיו שהיו רכובים על סוסים מהירים הצליחו לחצות את המיצר, אבל העגלות הכבדות בשיירה נתקעו בבוץ וכשהגאות הגיעה הם שקעו תחת הגלים. הצרה הגדולה הייתה שבעגלות האלו היה מאופסן לא פחות מאשר האוצר המלכותי של אנגליה, ששימש את ג’ון לתשלום לשכירי החרב שלו. יום לאחר הטרגדיה ג’ון שלח אנשים לחפש את העגלות עם האוצר אבל ללא הצלחה. הטרגדיה הזו החלישה את המלך עוד יותר והביאה למותו.
הזמן שטירת דובר קנתה לג’ון גרמה לכך שהנסיך לואי לא הספיק להשתלט על כל אנגליה, וכשג’ון מת ובנו בן ה-10 הנרי עלה לשלטון, הכיר בו האפיפיור, מה שחייב את הנסיך לואי לסגת מאנגליה. הנרי השלישי לא יהיה מלך חזק במיוחד, וגם הוא יסתבך עם הברונים שלו, אבל לפחות הוא לא יצטרך להרעיב למוות נשים וילדים כדי לסחוט את הנתינים שלו. אנגליה לא הפכה להיות מדינת חסות צרפתית וטירת דובר זכתה לתהילה הגדולה ביותר שלה.
והאוצר של ג’ון? הוא עדיין לא נמצא. מאות שנים נערכו חיפושים באיזור של ה- wash שכמו שאתם יכולים לשער השתנה מאוד במרוצת השנים. האוצר של ג’ון עדיין כלול ברשימת עשרת האוצרות הגדולים ביותר שלא התגלו בעולם, אבל כל זה עומד להשתנות כי בכריסטמס הזה, הבן שלי גיא בן ה-7 ביקש לקבל מגלה מתכות. אז בקרוב אתם עומדים לשמוע חדשות מרעישות…
בשבוע הבא אנחנו עומדים לבקר בעוגת יומהולת מיוחדת של המלך הנרי השמיני, אז יש למה לחכות…
