כשאני לא רודף אחרי טירות אני עסוק בלנהל נכסי נדל”ן באנגליה (אבל לא טירות לצערי). השבוע, במפתיע, הצליחו שני העולמות שלי להתנגש כאשר זוג ישראלים שנמצא בתהליך של רכישת דירה בלונדון ביקש להבין מה זה ביטוח נגד תיקון כנסייה “Chancel repairs”.
אז מה שמדהים הוא, שהביטוח הזה הוא בעצם תיקון מודרני לחוק שחוקק בשנות השלושים של המאה ה-16 שבהן הנרי השמיני עשה את המהפיכה שלו נגד רומא, חוק שבעצם עדיין קיים היום בספר החוקים של אנגליה. לפי החוק הזה בכל פעם שכנסייה אנגליקנית נזקקת לשיפוץ היא יכולה לדרוש מהתושבים שנמצאים במרחק מסויים מהכנסייה להשתתף באותו שיפוץ. בשנת 2015 נדרשו כנסיות שעדיין רוצות להיכלל תחת החוק הזה לערוך רישום מחדש ותאמינו או לא למעלה מ- 200 כנסיות נרשמו לשמור לעצמן את הזכויות תחת החוק הזה, למרות שסביר להניח שהרבה מהתושבים שנמצאים סביבן הם אפילו לא נוצרים.
אז מאיפה החוק הזה נוצר בעצם? אם אתם עוקבים אחרי הבלוג הזה אתם בטח זוכרים שהרבה מאוד מהאחוזות באנגליה, כולל אחוזת סטנווי שאת הסיפור שלה אני כותב היום, נרכשו מהכתר האנגלי אחרי שהוא החרים אותה מהכנסיה הקתולית בעת הרפורמציה. כשהנרי עשה את הברקסיט שלו מרומא הוא יצר את הכנסייה האנגליקנית שאולי איפשרה לו להתגרש, אבל הייתה ענייה מרודה כי לא נשארו לה כמעט נכסים ודיירים שמהם היא הייתה יכולה לדרוש שכר דירה. זה אומר שהיא גם לא הייתה יכולה לממן תיקונים נדרשים בכנסיות, הנרי לא רצה לראות את הכנסייה החדשה שלו סובלת והנה יש חוק חדש שעדיין נשאר בספר החוקים שלנו היום.
המהפכה של הנרי לא נולדה יש מאין. התסיסה הפרוטסטנטית החלה באירופה ב- 1517 כשכומר בשם מרתין לותר פרסם את 95 הצעות התיקון שלו לכנסייה הקתולית. לאנגליה הרוח הזו החלה לנשוב ב- 1526 כשמשכיל אנגלי בשם וויליאם טינדייל תירגם את התנ”ך מלטינית לאנגלית לראשונה ואיפשר להמונים להבין לראשונה מה כתוב בו באמת. באותם שנים הנרי השמיני נחשב לאחד מהמלכים הקתוליים האדוקים ביותר, והוא נלחם קשות בטינדייל ובפרוטסטנטים מה שזיכה אותו אפילו בתואר מיוחד מהאפיפיור. זה המקום כמובן להדגיש שבניגוד לטענה הרווחת, הנרי השמיני לא יצר מהפיכה פרוטסטנטית באנגליה, המטרה שלו הייתה צינית ויש שאומרים אפילו ניבזית, הוא בסך הכל רצה להתגרש מקתרין מארגון, ולשאת לאישה את אן בולין, ומאחר והאפיפיור לא הסכים (או לא יכול היה כי הוא היה סוג של בן ערובה בידי האחיין של קתרין מארגון), הנרי החליט להקים לעצמו כנסייה חדשה, אבל זה לא עצר אותו מלהמשיך ולרדוף פרוטסטנטים ואת הרעיונות שלהם ולמעשה הוא הוציא יותר מהם להורג ממה שעשתה הבת שלו “בלאדי” מרי. כנראה שכשיש לך שש נשים ואתה מוציא שתיים מהן להורג ההיסטוריה באופן טיבעי מעדיפה להתמקד בזה…
לוויליאם טינדייל, מתרגם התנ”ך, היו הרבה מעריצים, ואחד מהם היה וויליאם טרייסי, שהיה שופט שלום ושריף מקומי בגלוסטרשר. וויליאם היה אפילו חבר קרוב של טינדייל, והוא היה בין הראשונים לאמץ את הרעיונות הלותרניים ולהפיץ אותם באנגליה. לוויליאם היה מזל גדול והוא זכה למות בצורה טיבעית בשנת 1530, כבוד שהרבה מאוד לותרנים מוקדמים לא זכו לו. עם זאת לא הכל הלך לו חלק מאחר והוא כתב לעצמו צוואה שאותה הוא ביקש מבנו להקריא מעל הקבר שלו. הצוואה הזו הייתה סוג של מסמך האשמות פרוטסטנטי כנגד הכנסייה. בנוסף וויליאם דרש ששום סכום כסף לא ישולם לאף נזיר על מנת שיתפלל עבורו.
הבקשה של ווילאם מולאה בקפידה, מה שגרם כמובן למהומה דתית לא קטנה. הרעיונות שהועלו בצוואה החלו להתפשט והגיעו עד לארכיבישוף של קנטרברי שהחליט בשנת 1532 שצריך לנדות את וויליאם טרייסי מהכנסייה, וכחלק מכך להוציא את גופתו מחצר הכנסייה שבו היא נקברה. המשימה הוטלה על הבישוף של ווסטר, שהטיל אותה מצידו לראש המנזר של טיוקסברי שבשיטחו שכנה אותה כנסייה. ראש המנזר, אדם בשם תומס פרקר, החליט להגדיל ראש. הוא לא רק הורה להוציא את הגופה בת השנתיים מהקבר שלו כמו שהוא נצטווה על ידי הארכיבישוף, הוא החליט גם להעניק לה את הטיפול שמגיע לכופרים, כלומר הוצאה להורג. גופתו של טרייסי נקשרה למוקד והועלתה באש, אם כי אני די משוכנע שהוא לא הרגיש את זה, ושהנוכחים במקום לא נהנו מהעשן שהיתמר מהגופה הנרקבת.
בנו של וויליאם, ריצ’רד טרייסי, זעם על תומס פרקר והחליט להתלונן בפני הנרי השמיני על היחס אליו זכה אביו. למרות שאבא שלו היה פרוטסטנטי, היה לריצ’רד טרייסי קייס לא קטן, מאחר ופרקר לא התבקש לשרוף את אבא שלו אלא רק להוציא אותו מהקבר ולקבור אותו במקום שהוא לא חצר כנסייה. לשמחתו של טרייסי, היועץ הראשי של הנרי השמיני באותה תקופה היה תומס קרומוול, עורך הדין “שתפר” את הגירושים של הנרי מקתרין ואת הנישואים שלו לבולין.
קרומוול היה חסיד פרוטסטנטי סמוי, ולכן הוא החליט לתמוך בעתירה של טרייסי נגד פרקר, מה שגרם לה להצליח. הפיצוי שפרקר (והמנזר של טיוסברי) נאלצו לשלם לוויליאם טרייסי הגיע ליותר מחצי מילון שקלים בערך של היום. הצוואה של טרייסי המשיכה להכות גלים, וויליאם טינדייל אפילו כלל אותה בספר מיוחד. מאוחר יותר הוחלט אפילו להחשיב את טרייסי כסוג של קדוש פרוטסטנטי (לכנסייה עצמה אין קדושים רישמיים).
הסיפור לא מסתיים פה, כיון שכמה שנים מאוחר יותר קרומוול היה זה שהוביל את הפירוק של המנזרים באנגליה, וכשהגיע תורו של מנזר טיוקסברי להתפרק מנכסיו, הציע קרומוול לטרייסי לקנות חלק ניכר מהשטחים של המנזר ולבנות לעצמו את אחוזת סטנווי. טרייסי הסכים, וחלק גדול מהסכום ששולם, היה בעצם הפיצוי שהוא קיבל מאותו מנזר. כל העיסקה נחתמה במהירות שיא של ארבעה ימים…
המעגל עדיין לא נסגר, אבל הוא בדרך…
כמו רבים אחרים שסבבו את הנרי השמיני, גם קרומוול עצמו מצא את עצמו בסופו של דבר מואשם בבגידה במלך (הנרי האשים אותו בכך שהוא קידם את הנישואים של המלך עם אן מקליבס, אישתו הרביעית של הנרי שממנה הוא התגרש) והוא הוצא להורג. אם אתם חובבי סדרות תקופתיות, אולי יצא לכם לצפות בסידרה המצויינת “וולף הול” שמגוללת את סיפורו של קרומוול באותם שנים. הלוקיישן שבו צולמה הסידרה היה – אחוזת סטנווי, אותה אחוזה שקרומוול מכר לריצ’רד טרייסי.
בשבוע הבא ניפרד מאחוזת סטנווי בסיפור טיפה יותר מודרני שאפילו קשור קצת להיסטוריה של מדינה ישראל ולהצהרת בלפור… יש למה לחכות.
