לפני יותר משנתיים עשינו חופשה ארוכה בקורנוול והבית האחרון שיצא לנו לבקר בה היה פנקרו, וכתבתי עליו שמדובר בבית עם חוש הומור. אפשר לומר דבר דומה גם על אחוזת נבוורת’ מצפון ללונדון.
שם האחוזה באנגלית הוא Knebworth אבל מבטאים אותה נבוורת’, וזהו הבית של משפחת לייטון (על ענפיה השונים) משנת 1490 ועד היום. זה גם הבית הרציני הראשון שביקרתי בו השנה (ותסלח לי טירת הדינגהאם) אז תרשו לי קצת להתרגש כשאני כותב עליו, כי באמת שהתגעגעתי להרפתקה הזו של גילוי סיפורים והיסטוריה בבתי אחוזה עתיקים.
אם אתם עוקבים אחרי הבלוג, ויצא לכם אולי להקשיב להרצאות הראשונות שלי אתם בטח מכירים את הביטוי שלי “מפלצת ויקטוריאנית”, אז לא קשה כמובן להדביק אותו גם במקרה הזה, כי כמו בהרבה בתים אחרים, גם כאן הדור הויקטוריאני של בני משפחת לייטון שחי באחוזה הזו החליט לשנות את הבית, ובמקרה הזה הם בעיקר עטפו את הבית הקיים במעטפה ויקטוריאנית פומפוזית של גותיקה והומור. למה אני קורא לזה הומור? ובכן באנגלית עתיקה השם לייטון נשמע כמו עטלף וחבית, מה שגרם לאדוארד בולר-לייטון להחליט לקשט את הפנטזיה הגותית שלו בעטלפים שיושבים על חביות.
הסיפור של אחוזת נבוורת’ הוא הסיפור של כמעט כל בתי האחוזה באנגליה היום. ניסיון נואש ואולי כמעט בלתי אפשרי לתחזק בניין גדול מדי שדורש סכומי עתק. למרבה המזל של האחוזה הזו, היא ממוקמת מספיק קרוב ללונדון בכדי להיות מסוגלת למשוך אליה יותר מבקרים מאחוזות אחרות, ולא רק חובבי היסטוריה, אלא גם חובבי מוזיקה, סרטים וגני משחקים, ואני חושב שהמשפט האחרון דורש טיפה הסבר.
כמו אחוזות רבות, גם כאן יש באחוזה הזו שטחים עצומים, מה שאיפשר לה להפוך לזירת מופעים המוניים. כמה המוני אתם שואלים? בשנת 2003 רובי וויליאמס משך 375 אלף מעריצים למופע שלו באחוזה. לפעמים העוצמה של המופע לא תלויה בכמות המבקרים שלו, אלא גם בטקסיות שלו, תשאלו למשל את מעריצי קווין שגדשו את המקום בתשיעי לאוגוסט 1986 לראות את מה שיתברר בתור המופע האחרון של פרדי מרקיורי. הלהקה הגיעה למקום בהליקופטר, תצלום שהפך להיות היסטורי, והטרגדיה הגדולה ביותר הייתה שלמרות שכל ההכנות להקלטה של המופע בוצעו, מישהו בהפקה שכח ללחוץ על כפתור ההקלטה, מה שאומר שהתעוד המלא היחיד של המופע הזה הוא בוטלג שמעריץ הולנדי הקליט מהקהל…

כמו שכתבתי כבר לפני כמה ימים, הרבה מהאמנים נשארו לישון באחוזה בתום המופע והחדר המועדף עליהם היה מה שקרוי החדר של המלכה אליזבת, שבו לכאורה ישנה המלכה אליזבת הראשונה בביקור שלה בשנת 1588, ככה לפחות מכריזה הכתובת מעל האח שיצר אחד מבני המשפחה ברוב פומפוזיות ושקר כי שום דבר במשפט הזה לא נכון. אליזבת הראשונה אכן ביקרה בנבוורת’ אבל זה היה ב- 1571 והיא בכלל ישנה בחלק אחר של הבית שכבר לא קיים יותר. למה דווקא 1588? זאת השנה שבה נכשלה הארמדה הספרדית בניסיון שלה להשתלט על אנגליה ולהחזיר את הדת הקתולית, ואליזבת אכן ערכה מסע ניצחון יוקרתי שבין השאר רושש כמה וכמה בעלי אחוזות, אבל לנבוורת’ היא לא הגיעה (למזלם, אחרת גם הם היו מתרוששים כמו הברון שנדוס מטירת סודלי), ונראה לי שמשפחת לייטון ניסתה לשכתב קצת את ההיסטוריה.

יש שני סיפורים מפורסמים מהחדר הזה. את הראשון כבר חלקתי איתכם והוא קשור למיק ג’אגר שהופיע עם הרולינג סוטנס בנבוורת’ בשנת 1976 ונשאר לישון באחוזה. העובדים במקום נשבעו שמיק ג’אגר נכנס לחדר של אליזבת לבד, ושהדלת לחדר לא נפתחה עד הבוקר כשהוא יצא לארוחת הבוקר, אבל כשהם הגיעו למקום לסדר את המיטה הם גילו בה זוג תחתוני נשים אדומים. האם מישהי התגנבה לחדר באמצע הלילה (יש בבית לא מעט דלתות סתרים), או שמא הסולן פשוט אהב ללבוש תחתוני נשים? זו שאלה שאף אחד לא העז לשאול אותו, אבל אם הוא מחפש את התחתונים, הם עדיין נמצאות בארכיון של המשפחה.


אורח אחר בחדר עם סיפור שונה לחלוטין הוא קולין פירת’ שכיכב בשנת 2010 בסרט “נאום המלך” בצוותא עם ג’פרי ראש והלנה בונהאם קרטר. הצילומים נמשכו מספר ימים ובבוקר היום השני כשקולין קם וחיפש את חדר האוכל תפס אותו אחד העובדים משוטט באחוזה ולא זיהה אותו. קולין ניסה להסביר שהוא שחקן, אבל כנראה שהעובד במקום לא ראה את גאווה ודיעה קדומה ולא ידע שהוא עומד מול מר דארסי כי הוא גירש אותו החוצה, ורק אז למזלו של קולין הגיעה מישהו שכן ידע מי הוא.

אגב, החדר ממול לחדרה של אליזבת, היה החדר של אליזבת אחרת, אליזבת בולר לייטון שהייתה האימא של בן המשפחה שקישט את האחוזה עם עטלפים על חביות. אותה אליזבת הייתה אישה מאוד לא פשוטה, שעליה ועל הבן שלה אני אצטרך לכתוב פוסט שלם בשבוע הבא, אבל רק נאמר שהיא הצליחה בחייה לריב עם די הרבה אנשים כולל הכומר האישי שלה שעליו היא הכריזה מלחמת חורמה ואף דאגה לנטוע טבעת עצים סביב הכנסייה שלו כדי שהיא לא תצטרך לראות אותה. מסתבר שכנראה גם במותה אליזבת לא מפסיקה לריב עם אנשים והמיטה שלה נחשבת רדופה. באותה הפקה מדוברת של “נאום המלך” מי שישנה בחדר הייתה הלנה בונהם קרטר, מסתבר שאליזבת בולר לייטון כנראה פחדה ממנה כי דווקא לה היא לא הציקה…
אם אנחנו עוסקים כבר בסרטים שצולמו באחוזה אז חייבים לציין שזה היה הלוקיישן של אחוזת וויין בסרט בטמן בשנת 1989 עם מייקל קיטון בתפקיד הראשי יחד עם ג’ק ניקולסון וקים בסינג’ר. בנוסף צולמו באחוזה סרטים נוספים כמו ויקטוריה ועבדול והסרט האחרון של וויל פארל על האירוווזיון שיצא ממש לא מזמן. בנוסף “כיכבה” האחוזה בשתי העונות הראשונות של הסידרה “הכתר” של נטפליקס.
תאמינו או לא יש לאחוזת נבוורת’ אפילו קשר להארי פוטר (לכל מקום חייב להיות קשר כזה, לא?) אז אמנם האחוזה לא שימשה לצילומים של אף אחד מהסרטים, אבל לעומת זאת הקרנת הבכורה של הסרט הראשון, ומסיבת ההשקה שלו נערכו בה לפני עשרים שנים, וכל כוכבי הסרט (כולל הילדים) נותרו לישון בה. בחדר המדרגות של האחוזה שבו מופיעים הפוסטרים מהסרטים וההופעות שנערכו בה יש גם פוסטר עם פירוט מדוייק של מי ישן באיזה חדר.
לבסוף צריך להתייחס גם לחלק של “גני שעשועים” שציינתי לפני שהתחלתי לדבר על הקונצרטים שנערכו באחוזה. על מנת למשוך מספיק מבקרים, משפחת לייטון ממשיכה לנסות לעשות כל מה שביכולתה בשביל להתאים את הביקור באחוזה לכל המשפחה. למרבה המזל שלהם האחוזה מספיק גדולה בשביל “לשתול” בה כל מיני אטרקציות, ואחת מהן היא גן שעשועים נרחב במיוחד שבו בימים בלי קורונה גם מצורפים מתקנים מתנפחים. המקום נמצא כעשרים דקות הליכה מהבית עצמו (צריך להסתיר את הילדים מרוח הרפאים של אליזבת בולר לייטון), אבל המשפחה לא הצליחה להתאפק ויצרה גן דינוזאורים שאותו היא דווקא “שתלה” לא רחוק מהבית. זה נשמע מוזר ולא קשור, אבל אני מבין שהמטרה מקדשת את האמצעים… וכמו שכבר כתבתי, האחוזה נמצאת במרחק של נסיעה מצפון לונדון, כך שהיא בהחלט יכולה להשתלב בטיול של תייר ממוצע בבירה האנגלית (במיוחד אם יש בה גם הופעה באותו הזמן).
בפוסט הבא ניכנס קצת יותר לעומק להיסטוריה של משפחת לייטון, ועל הקשר המיוחד בינם ובין שושלת טיודור וצ’רלס דיקנס. עד אז תנו לי לספר לכם שמהבית הזה יצא הביטוי “העט חזקה מהחרב”, ומשפט הפתיחה הכי נדוש לספרים: It was a dark and stromy night…
אם אתם לא יכולים להתאפק, אז הנה עוד כמה דרכים ליהנות מהבלוג:
אם אתם רוצים לגלות את עשר הטירות הכי שוות לביקור באנגליה לחצו כאן
אם אתם רוצים לגלות את הסיפורים הכי טובים בבלוג לחצו כאן
אם אתם רוצים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה לחצו כאן