לפני שנה פרצה כנופיה לארמון בלנהיים, ביתה של משפחת צ’רצ’יל המחזיקה בתואר הדוכסות של מרלבורו. הארמון מלא באוצרות יקרים, אבל המטרה שלהם הייתה אסלת זהב שהוצגה כחלק מתערוכה זמנית שהוצגה בארמון. קצין המבחן הבכיר בעיר הוא במקרה חבר שלי, אז התוודעתי גם אל אחורי הקלעים של הסיפור הזה, וההנחה הייתה שחברי הכנופיה לא המתינו הרבה לפני שהם התיכו את האסלה ופשוט מכרו את הזהב הטהור בשוק.
אתמול בערב רעשו המהדורות על כך שטירה נוספת נפרצה באנגליה, הפעם מדובר היה בטירת ארונדל, ביתה של משפחת הווארד, הדוכסים מנורפולק, משפחת האצולה הלא מלכותית הגבוהה ביותר באנגליה (שתרמה בין השאר לא פחות משתי מלכות ערופות ראש להנרי השמיני – אן בולין וקתרין הווארד).
בניגוד לפריצה לארמון בלנהיים, הפעם המטרה של השודדים הייתה הרבה יותר כואבת. למשפחת הווארד יש אוסף מדהים של אוצרות זהב וכסף שאותם היא מציגה לציבור בשני אולמות. עבור המדריכים, השמות הפשוטים של אותם אולמות הם אולם הזהב ואולם הכסף. כמו שאתם יכולים לשער, הפורצים פנו לאולם הזהב, אבל השלל היוקרתי ביותר שהם השיגו היה לא פחות מאשר שרשרת התפילה של מרי מלכת הסקוטים, האוצר הגדול ביותר של משפחת הווארד.
במסגרת המסע שלנו של רודפי הטירות, הזדמן לנו לבקר בטירת ארונדל בקיץ לפני שנתיים, כך שלמרבה המזל הספקנו לא רק לראות את השרשרת הזו אלא גם לגלות את הסיפור המדהים שמסתתר מאחריה.
מרי מלכת הסקוטים ברחה לאנגליה בשנת 1568. המלכה הסקוטית עמוסת השערוריות, לא ידעה איזה סוג של יחס היא תקבל מקרובת משפחתה, המלכה אליזבת, האם היא תהיה אורחת או אסירה, ומהר מאוד היא גילתה שהכף נוטה לטובת האסירה. היא אמנם לא הושלכה לתא מחניק בטאואר אוף לונדון אלא “נכלאה” בשורה של טירות ובתי אחוזה כמו טירות בולטון או אחוזת צ’טסוורת’ אבל במשך 19 שנים מרי מלכת הסקוטים הייתה האסירה של אליזבת. בניגוד לסרט “ההיסטורי” שהופק לפני מספר שנים על היריבות בין השתיים, אליזבת אפילו לא פגשה את מרי פעם אחת בתוך אותה תקופה של כמעט שנות דור.
תקופת שלטונה הארוכה של המלכה אליזבת התאפיינה בקרב המאסף של הדת הקתולית באנגליה. אליזבת עלתה לשלטון תוך שהיא מנסה לפשר בין הקיצוניים של שני הדתות, אבל מהר מאוד היא הבינה שאין כל כך מה לדבר עם קיצוניים. הקתולים מצידם לא פספסו ההזדמנות לנסות ולמרוד בה, או לפחות להתנקש בחייה. ההגעה של מרי הקתולית לאנגליה הייתה הדלק שהמדורה הזו הייתה זקוקוה לו, כי פתאום היתה לקתולים אלטרנטיבה. המרד הראשון “ההתקוממות של הצפון” שנשמע כמו פרק ממשחקי הכס סחף את צפון אנגליה בקושי שנה אחרי הגעתה של מרי, והבהיר לשרים של אליזבת שחייבים לטפל בבעיה הזו. לקח להם די הרבה שנים, ורק אחרי מספר הוכחות בגידה של מרי הסכימה לבסוף אליזבת (בלית ברירה ממש) להוציא את המלכה הסקוטים להורג.
לקראת ההוצאה להורג הצפויה, הוציאה הממשלה האנגלית הוראה להחרים את כל פרטיה האישיים של מרי מיד עם ההוצאה. החשש שלהם היה שמשפחות האצולה הקתוליות של הממלכה יעוטו על כל פיסת רכוש של מרי ויהפכו אותה מיד לממורביליה של קדושה מעונה. ההחלטה שלהם הייתה מאוד נכונה, אבל כמובן שהיא לא בוצעה. מספר פריטים אישיים של מרי אכן נגנבו על ידי השומרים ונמכרו במחירים מופקעים לכל קתולי שהיה מוכן לשלם עליהם. אחד מאותם פריטים הייתה שרשרת התפילה של מרי, והיא הגיעה אל טירת ארונדל.
אגב, חשוב לספר שלטירת ארונדל ולמשפחת הווארד היה קשר מאוד מורכב עם מרי. לא רק שהם השתתפו בתכנון חלק מהמרידות נגד אליזבת, המשפחה אפילו ניסתה לארגן נישואים בין מרי ובין הדוכס מנורפולק שהיה אלוף העולם בחתונות. אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור הזה בבלוג, אבל בואו נחזור אל מחרוזת התפילה הגנובה.
כשמרי הגיעה לאנגליה והבינה שהיא עומדת להיות שבויה, היא חששה שהשומרים בטירה הראשונה שהיא הגיעה אליה (טירת בולטון) ינסו לגנוב את חפצי הער המועטים שהיא הביאה איתה. היא ביקשה מהמשרתות שלה שיצבעו את שרשרת הזהב שלה בשחור על מנת שהיא תיראה הרבה פחות יקרה ומושכת. הטריק הזה עבד מצויין ובמשך כל השנים האלו שרשרת הזהב השחורה של מרי עברה איתה בין הטירות.
גם כשהיא הגיעה לטירת ארונדל אחרי מותה של מרי, היא עדיין נותרה שחורה. משפחת הווארד לא הכירה את הסוד של השרשרת, אבל עדיין התייחסה אליה כאל האוצר הגדול ביותר שלה. במשך כמעט 300 שנים השרשרת הוצגה בהחבא ושלא בהחבא (תלוי בתקופה), עד למאה התשע עשרה שבה היא החלה להיות מוצגת בגלוי כל הזמן. יום אחד אחת המנקות הויקטוריאניות הבחינה בכתמים ירוקים על השרשרת השחורה. היא הוציאה אותה מארון התצוגה ובאמצעות מים חמים וסבון החלה לשפשף את השרשרת, ואז אחרי כל אותם מאות שנים הסוד של השרשרת נחשף והאוצר של משפחת הווארד התברר כאפילו גדול יותר.
אני לא יודע האם השרשרת הזו תימצא או לא. קשה לי להאמין שהשודדים יתיכו אותה כמו שהם עשו עם אסלת הזהב של בלנהיים, הם בטח ינסו למכור אותה לסוחרי אומנות בשוק השחור, אז אולי יש עוד תקווה קלושה שהשרשרת תימצא (לפני מספר שנים נגנבה יצירת אומנות מאחוזה אחרת והוחזרה בשקית סופר מרקט בתמורה לתשלום כופר נדיב), אבל אני בהחלט מקווה שהמשטרה תצליח להניח ידיה על השלל ולהחזיר אותו לארמון שם הוא ישוב ויוצג לעיני כל.
