טירת רוקינגהאם שוכנת על ראש גיבעה החולשת על נוף מהמם של נורתהמפטונשייר, גם וויליאם הכובש חשב שהמיקום הזה נפלא והוא הקים את הטירה מיד אחרי הכיבוש של אנגליה במאה ה-11. כמו טירות דומות היא הייתה בנויה בעיגול מעץ שהוחלף מאוחר יותר במבנה אבן, אבל עם הזמן היא הוחלפה במבנה “מרשים יותר” על ידי שרשרת מלכי אנגליה שעשו בה שימוש בעיקר לצרכי ציד ביערות שמסביב. המלך שהותיר בה את החותם הגדול ביותר היה אדוארד הראשון ששער הכניסה לטירה שלו שורד עד היום, ומי שאוהב טירות, מיד מזהה את החותמת של אותו מלך בשני הצריחים המעוגלים מעל השער.
מהטירה המקורית של המלך וויליאם הכובש לא נותר דבר, ולמעשה היא הלכה לאיבוד עם הזמן, עד שהיא הופיעה מחדש בתקופה הויקטוריאנית בזכות החלום של לוויניה ווטסון.
לוויניה ווטסון ובעלה ריצ’רד חיו בטירה באמצע המאה ה-18 ונחשבו לחברים קרובים של הסופר צ’רלס דיקנס שאהב לבקר בטירה, ובעיקר אהב את הגנים שלה שנראו לו רדופים, למעשה, דיקנס באחד מהשיטוטים שלו בטירה האמין שהוא נתקל ברוח רפאים, וההשפעה של החוויה הייתה כה גדולה עד שהטירה הפכה להיות ההשראה שלו למקום ההתרחשות של הספר “Bleak House” שיצא ב- 1852.
האם צ’רלס דיקנס באמת ראה רוח רפאים בטירת רוקינגהאם? אני לא יודע, הצורות המוזרות של הגדר החיה בשדירה בטירה יכולים בהחלט לתעתע בעין, ואולי זה חלק מהעובדה שטירת רוקינגהאם היא מקום שאוהבים לדמיין בו פשוט הדביקה את הסופר המפורסם באותה בחיידק שתקף לא מעט מהבעלים הקודמים של הטירה?
אחרי מאות שנים שרוקינגהאם הייתה טירה מלכותית היא נקנתה על ידי משפחת ווטסון במאה ה-16 בתקופת מלכותו של הנרי השמיני, ואותה משפחה מחזיקה בה עד היום. כשהם התחילו לבדוק את מה שהם מצאו בטירה, בני המשפחה התחילו לפנטז על ההיסטוריה שלה (ואולי סתם ניסו להשוויץ). רוצים דוגמא? כשהם בדקו את הארכיונים של הטירה הם גילו שפעם נכלא בה פושע בכינוי “ליטל ג’וק” מכאן הם הסיקו במהירות שהטירה שלהם כרוכה בסיפוריו של רובין הוד, וזה כבר הופך אותך לקצת מיוחד, לא?
אבל החיטוט בארכיון הוא כלום לעומת הסיפור שרץ מדור לדור בקרב בני המשפחה על הקשר המיוחד שבין טירת רוקינגהאם והמלך ג’ון, המלך המרושע ביותר בהיסטוריה האנגלית.
אם אתם עוקבים אחרי הבלוג הזה לא מהיום, אז בוודאי יצא לכם לקרוא די הרבה סיפורים על המלך ג’ון ששמו מחובר בין השאר לאגדות רובין הוד וכמובן שלמגנה קרטא. בטח הפסקתם לאהוב אותו אחרי שקראתם מה הוא עשה לאחיינית שלו בטירת קורף, או אחרי שקראתם על זה שהוא היה שובה נשים וילדים של ברונים שמרדו בו, ומרעיב אותם למוות במרתפי הטירות שלו. אז זה בטח לא יפתיע אתכם שהברונים של ג’ון כל כך רצו לסלק אותו עד שהם הזמינו את יורש העצר הצרפתי להחליף אותו. המלך ג’ון נמלט מלונדון, לא לפני שהוא לוקח איתו את כל האוצר המלכותי. השיירה של ג’ון נעה צפונה כשהצבא הצרפתי והמורדים דולקים אחריו, אחת מהתחנות של ג’ון הייתה גם טירת רוקינגהאם שהיתה אז עוד טירה מלכותית צנועה. ג’ון יצא מהטירה ונע מזרחה וב- 12 לאוקטובר 1216 הוא החליט לעשות צעד מסוכן לחצות שפך של נחל במזרח אנגליה בין מחוז נורפולק ולסטרשר. הגאות באיזור הזה הייתה מהירה ומפתיעה, אבל חציית השפך הזה, שנודע בכינוי “The Wash” הייתה מאפשרת לו להרוויח כמה שעות חשובות של יתרון.
ג’ון והחיילים שאיתו שהיו רכובים על סוסי מצויינים הצליחו לחצות את השפך בקלות, אבל העגלות הכבדות שנשאו את האוצר המלכותי מצאו את החוויה הזו הרבה יותר מאתגרת, ואז הגאות החלה לעלות במהירות, ואנשי השיירה לא חשבו פעמיים ונטשו את העגלות להימלט על נפשם, מניחים לכל האוצר לשקוע מתחת המים.
המהלך של ג’ון לחסוך זמן יצר תוצאה הפוכה. ביום שלאחר מכן כשהשפל הגיע, ג’ון ואנשיו חזרו לנסות ולאתר את האוצר אך ללא הצלחה. בצר לו, כשהאויבים שלו מתקרבים ומאיימים על ראשו הוא נאלץ להמשיך לנוע, שלושה ימים אחרי החציה של שפך הנחל ג’ון יחלה וימות בטירת ניוארק שבמחוז נוטינהאמשייר, והאוצר שלו יהפוך להיות עד היום אחד מעשרת האוצרות האבודים הגדולים ביותר בהיסטוריה.
אז איך הכל קשור לטירת רוקינגהאם וללוויניה ווטסון?
במשך מאות שנים החזיקה משפחת ווטסון בטירה ארגז מסע מיוחד שהם החליטו שהיה שייך למלך ג’ון, ושהושאר בטירה בביקור האחרון שלו בזמן שהיה במנוסה מהמורדים. למעשה, עד היום אם תבקרו בטירה המדריכים בטירה ייספרו לכם על הארגז המיוחד הזה שלעין לא מיומנת פשוט ייראה כמו עוד ארגז שחור עם מנעול. למרבה הצער הביטו בארגז הזה גם עיניים מקצועיות של היסטוריונים שקבעו שהוא מהמאה החמש עשרה, אבל זה קרה במאה העשרים, ולוויניה ווטסון חיה במאה ה- 19, משוכנעת ובטוחה שג’ון לא רק השאיר את הארגז שלו מאחריו בטירה, אלא הרבה יותר מכך, את כל האוצר שלו.
כשבעלה של לוויניה נפטר ובנה (שגם לו כמובן ריצ’רד) ירש את הטירה, היא עזבה את המקום ועברה לגור במקום אחר באחוזה. יום אחד הבן ואישתו נסעו לעוד ביקור ארוך ומפנק בלונדון הויקטוריאנית, כשלוויניה נותרה באחוזה מאחור. באחד הלילות היא חלמה חלום ובו הופיעה בפניה המלך ג’ון והצביע על המקום המדוייק בגינה של טירת רוקינגהאם שבו הוא החביא את האוצר. לוויניה התעוררה, ובהתקף של מרץ הורתה לצוות המשרתים להתחיל לחפור.
כשהבן של לוויניה חזר אחרי כמה ימים הוא גילה לחרדתו בור בגינה שלו, וכמו שאתם יכולים להניח לא הייתה בתחתית שלו שום תיבת אוצר, לעומת זאת, החופרים הצליחו לחשוף את השרידים של הצריח העגול של המלך וויליאם הכובש מהמאה ה-11, וגם אם זה לא אוצר, זה עדיין הופך את הטירה שלך לקצת יותר נחשבת, לא?
ריצ’רד הורה להשאיר חלק מהחפירה חשופה, ואת שאר הבור הוא מילא מחדש, אבל לפני כן קו המתווה של המגדל העגול שורטט ובמקום חומות מאיימות, הוא הורה לשתול צמחים שעד היום מסמנים לנו איפה נולדה טירות רוקינגהאם.
משפחת ווטסון כאמור חיה בטירה עד היום, והטירה פתוחה למבקרים מספר מועט של ימים בקיץ בכל שנה. בדרך כלל שאנחנו מבקרים בטירות מהסוג הזה הציפיות שלנו מאוד נמוכות, אחרי הכל לא מדובר באתרי תיירות “מקצועיים” כמו ארמון בלנהיים או טירת אניק, אבל טירת רוקינגהאם, בתמימות, ובסיפורים שלה (ובנוף) הצליחה די בקלות לשבות את ליבי, ואני בהחלט מתכנן לחזור אליה. אולי בעצם גם אני נדבקתי בחיידק שלה?
