מירדף הטירות שלנו הוא גם מירדף אחרי הסיפורים הכי מדהימים שהצלחנו ללקט, וההפסקה המתודית שאני לוקח לפני שנתחיל לדבר על הטירות הבאות נועדה לחזור לכמה מהסיפורים הכי מדהימים שנתקלנו בהם, סיפורים שאולי אפילו שכחתי לשתף איתכם… זהו חלק ב’ של המיטב, אם פיספסתם את החלק הראשון אתם מוזנמנים למצוא אותו כאן
הקשר המיוחד בין אמריקה ובריטניה
השבוע הושבע בוושינגטון נשיא חדש, ובזמן שבישראל הפרשנים התחרו בינהם בשאלה האם ביידן יהיה טוב לישראל או שלא, אותה שאלה עלתה גם בקרב הפרשנים הבריטים. בניגוד לישראל טראמפ היה מאוד לא פופולרי בבריטניה, אבל לראש הממשלה הבריטי היה נוח יחסית איתו בכל מה שקשור להסכם הסחר אחרי הברקזיט. הפרשנים שבו ודיברו על הקשר המיוחד שבין בריטניה לארצות הברית, וכמה חשוב לשמר אותו, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה נשיא אחד אמריקאי עם הקשר המיוחד שלו לאנגליה. לנשיא הזה קראו JFK
למשפחת קנדי כולה היה קשר חם עם אנגליה. אב המשפחה היה השגריר האמריקאי בבריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, וכל תישעת הילדים כולל ג’ון קנדי התחנכו בממלכה. קייתלין קנדי, אחותו הצעירה של הנשיא העתידי, התבלטה מעל כולם. היא הייתה “המורדת המשפחתית”, ולכן הכינוי שלה היה Kick Kennedy כלומר, זו שבועטת במוסכמות. כשהיא הגיעה לאנגליה, היא הביאה איתה את המזג הסוער שלה, והצליחה לכבוש באמצעותו את החברה האריסטוקרטית של לונדון. האמריקאית הצעירה לא כל כך התחשבה בכל הרעיון הזה של “מעמדות”, בפעם הראשון שהיא פגשה את האחיין של ווינסטון צ’רצ’יל, מי שהתחתן עם קונסואלו ונדרבליט היא פשוט קראה לו “דוקי ווקי”.
ואז בשנת 1938 היא פגשה את וויליאם קבנדיש. הבן הבכור של הדוכס העשירי מדבונשייר, האיש שאמור לרשת את אחוזת צ’טסוורת’ המדהימה, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. אפשר לדבר הרבה על ההתנגשות התרבותית שבין הצעירה האמריקאית התוססת, ובן האריסטוקרטים הנוקשה, אבל הלוואי שזו הייתה הבעיה של השניים, כי מה שבאמת גרם לשתי המשפחות מאוד לא לאהוב את השידוך הזה הייתה העובדה שמשפחת קנדי הייתה קתולית, ומשפחת קבנדיש נחשבת באנגליה למשפחה האנגליקנית הגבוהה ביותר.
קצת קשה להאמין שהבדלים כאלו יעצרו סיפור אהבה, ובאמת בני הזוג התעלמו מהרחשים שסביבם, ואולם אז פרצה מלחמת העולם השנייה, והשניים הופרדו. קיק קנדי חזרה לאמריקה, וויליאם התגייס לצבא הבריטי.
במשך שנים הם התכתבו בינהם, המרחק והזמן לא גרמו לאהבה שלהם לדעוך, וקיק, המורדת הידועה, החליטה להמרות את פיה של אימה. היא הצטרפה לשורות הצלב האדום והצליחה לדאוג לעצמה להעברה אל בריטניה ואל וויליאם. ב- 1943 השניים התאחדו מחדש ולמרות התנגדות המשפחות לא נפרדו עוד. בשנת 1944 הם עשו את הצעד המכריע והתחתנו בטקס אזרחי שארך עשר דקות בלבד כשרק אחד מאחיה (לא ג’ון) נכחו בו. קיק הפכה להיות המרקיזה מהרטינגטון, התואר שניתן לאשת היורש של תואר הדוכס מדבונשייר.
הלוואי שהיה אפשר לומר שהם חיו באושר ובעושר, אבל המלחמה הוסיפה להשתולל, וויליאם קבנדיש (בילי) חזר לחזית וארבעה חודשים מאוחר יותר נהרג בבלגיה. קיק ההמומה נותרה בבריטניה והמשיכה להתנדב בצלב האדום, ואחרי המלחמה היא נשארה בבריטניה. קיק המשיכה למרוד במוסכמות. כמה שנים אחרי מותו של וויליאם היא החלה רומן עם אריסטוקרט אחר, הרוזן פיצוויליאם שהיה אדם נשוי. למשפחה שלה זו הייתה חצייה של כל הקווי האדומים, וההורים שלה תכננו לנדות אותה. אחד היחידים ששמר איתה על קשר היה ג’ון קנדי. גם מערכת היחסים החדשה של קיק לא ארכה הרבה זמן וב-1948 והשניים התרסקו בתאונת מטוס. משפחת קבנדיש, בתמיכת משפחת קנדי החליטו בצוותא לקבור את קיק בבית הקברות של אחוזת צ’טסוורת’.
בשנת 1963, כשג’ון קנדי היה נשיא ארצות הברית, הוא הגיע לביקור מאוד מתוקשר באנגליה, אולי יצא לכם לראות את הפרק בסידרה “הכתר” שעסק באותו ביקור, ובסנסציה שיצרה אישתו, מה שהפרק לא סיפר לכם היה שבוקר קפוא אחד, טיסה יצאה מלונדון לעבר ה- peak district, במטוס היה נוסע אחד, נשיא ארצות הברית, והיעד שלו היה הקבר של אחותו האהובה. הביקור של ג’ון קנדי באחוזת צ’טסוורת לא תועד בצורה רישמית בשום מקום, ורק מתי מעטים ידעו עליו.
לנשיא ארצות הברית היה קשר מאוד מיוחד עם אנגליה.
להתאהב ממבט ראשון באישתך
לצ’רלס לנוקס, הדוכס הראשון מריצ’מונד, היה דם מלכותי.
הרבה דוכסים מחזיקים באיזושהי קירבה לבית המלוכה, אבל במקרה הזה אבא שלו היה המלך, אבל הוא לא היה נסיך. הסיבה לכך הייתה שאבא שלו היה צ’רלס השני, המלך שהיו לו אינספור פילגשים וממזרים, ואף לא יורש חוקי אחד. צ’רלס הכיר בהרבה מהילדים שלו, והוא מילא את שורות האריסטוקרטיה בתארי דוכס חדשים. חצאי אחיו של צ’רלס זכו בתארים הדוכס ממונמות’, הדוכס מגרפטון, הדוכס מקליבלנד, הדוכס מנורת’המברלנד, והדוכס מסנט אלבנז.
לדוכס מריצ’מונד אולי לא הייתה הזכות לרשת את הכתר, אבל הוא כן הצליח לרשת מאביו המלכותי את תאוות ההימורים, וכך ב- 1719 החובות שלו הלכו וגדלו עד שלא הייתה לו ברירה אלא לחתן את בנו הבכור, שגם לו קראו כמובן צ’לרס לנוקס, והיה היורש של הדוכסות, עם שרה קדוגן, נערה בת 14 שהגיעה ממשפחה משוללת תארים, אבל עמוסה לעייפה בכסף, וחמושה בנדוניה שמנה מאוד. כמובן שאף אחד לא שאל את החתן או הכלה מה הם חושבים על הנושא.
זה לא היה סוף העולם. נישואים במאה ה-18 היו עיסקה חברתית כלכלית, ולא ממש קשורים לאהבה או איזשהו רגש. הגברים יכלו להמשיך ולנהל אינספור רומנים מהצד, וגם לנשים התאפשר להתחיל להתהולל מיד אחרי שהביאו לעולם יורש חוקי אחד (או שניים). צ’רלס לנוקס היה אז בן 18, ונשא בתואר הרוזן ממארץ’. הוא פגש את שרה פעם אחת בלבד ביום החתונה שלהם, היא נראתה לו כמו עכברה מפוחדת, והוא בכלל לא רצה קשר עם הילדה שעימה הוא חותן. במקום זאת הוא יצא עם חברים לטיול מפנק באירופה. זה היה סוג של טקס חניכה במאה ה-18 ונהוג היה לקרוא לו – the Grand Tour אנחנו לא מדברים פה על סוף שבוע בפריז, אלא על שנים של שיטוטים, ובמקרה של צ’רלס לנוקס מדובר בשלוש שנים לא פחות.
כשהוא חזר לבסוף ללונדון, הוא עדיין לא הרגיש שום צורך לפגוש את אישתו, ובמקום זה הוא עבר ללונדון ויצא לבלות עם חברים שלו. ערב אחד הם החליטו ללכת לתאטרון. צ’רלס הביט ימינה ושמאלה וראה בתא שלצידו אישה צעירה יפהפיה. הוא שאל את האנשים בתא שלו מיהי, והם השיבו בפליאה, “מה אתה לא יודע? זו הרוזנת מארץ'”, שרה קדוגן הקטנה התבגרה וצ’רלס לנוקס התאהב במבט ראשון במי שהייתה כבר אישתו שלוש שנים.
הנישואים שלהם היו עכשיו נישואי אהבה, וב-31 שנים הבאות שרה הייתה בהריון לא פחות מ-23 פעמים ומתוכם שרדו 13 ילדים.
הנרי טרבניון והאחיות לי
כשאליזבת לי נולדה בשנת 1814, הפוליטיקאי והמשורר המפורסם לורד ביירון בא להציץ בתינוקת הקטנה, כשהוא ראה אותה לראשונה הוא הפליט אנחת רווחה, התינוקת לא נראתה כמו קוף, וזה היה סימן חיובי. אתם מבינים, לאימא של אליזבת קראו אוגוסטה מריה לי, אבל לפני שהייתה נשואה שמה היה אליזבת מריה ביירון, והיא הייתה אחותו למחצה של הלורד, וגם המאהבת שלו… באנגליה הג’ורג’יאנית האמינו שתינוקות שנולדים מגילויי עריות עשויים להיראות כמו קופים.
נדמה היה שמזלה של אליזבת שפר עליה, אבל זה ממש לא היה ככה, החיים שלה היו קצרים וטרגיים. הכינוי שלה היה מדורה (Medora) על שם אחת הדמויות מפואמה שלרוד ביירון כתב כמה שבועות לפני שנולדה. אביה “הרישמי” של אליזבת לא חשד שהיא לא שלו, והיא גדלה יחד עם אחיה ואחיותיה (יותר נכון אחיה ואחיותיה למחצה). הצרות החלו כשאחותה הגדולה, ג’ורגי’אנה לי התחתנה עם הנרי טרבניון, הבן של ג’ון בטסוורת’, היורש של טירת קאריס. ג’ורג’יאנה הזמינה את אליזבת שתבוא לשהות איתה ועם בעלה, הזמנה שהתבררה כקטסטרופה כיון שבתוך כמה חודשים אליזבת בת ה- 16 הייתה בהריון מהנרי.
האם הנרי טרבניון פיתה את אליזבת? זה מה שחשבה אחותה ג’ורג’יאנה, וזה מה שחשבה אימה אוגוסטה מריה, בזכרונותיה טוענת אליזבת “מדורה” שהיא נאנסה על ידי הנרי. כך או אחרת, אביה הרישמי, הקולונל לי, החליט שצריך להיפטר מהילד הלא רצוי והוא שלח את אליזבת לבצע הפלה (הפלות היו כבר קיימות באנגליה, אבל בוודאי שהן לא היו בטוחות כמו שהן היום). הנרי טרבניון לא הסכים שאליזבת תפיל את הילד שלו, והוא התגנב למוסד שבו היא שהתה והצליח לשכנע אותה לברוח איתו.
השניים עלו על אוניה והפליגו לצרפת. התינוק נולד מת, אבל הזוג לא חזר לאנגליה והמשיך להתגורר באירופה. מאחר ושניהם היו בני אצולה הם לא הורגלו בעבודה ולכן חיו שם במחסור נוראי, כשמשפחתה של אליזבת מפנה לה עורף והיא תלויה לחלוטין בהנרי. צחוק הגורל הוא שבזמן שהם חיו בצרפת הנרי ואליזבת חיו תחת שם בדוי וטענו שהם “אח ואחות” לא פחות, שזה כמובן נורא במיוחד בהתחשב ביחסיהם של אוגוסטה מריה ולורד ביירון.
בשלב מסויים החליטה אליזבת שהיא חייבת לעזוב את הנרי, היא החליטה להיכנס למנזר, ואולם דווקא אז היא גילתה שהיא שוב בהריון (אגב, הבת שתיוולד לה ולהנרי, כן תצטרף למנזר ותחיה בו כל ימיה).
הנרי ואליזבת חיו בצרפת עשר שנים, עד שאליזבת אזרה אומץ לעזוב אותו ולחזור לאנגליה. המשפחה שלה עדיין לא הסכימה לקבל אותה, אבל מי שכן אימצה אותה אל חיקה היתה עדה לבלייס, ביתו החוקית של לורד ביירון, המתמטיקאית המבריקה ומי שנחשבת למתכנתת המחשבים הראשונה בהסטוריה. עדה תמכה בה כלכלית וגם הכריזה באופן פומבי שאליזבת היא אחותה.
אליזבת מדורה קיוותה לפתוח דף חדש כשפגשה בקצין צרפתי, השניים נישאו ועברו לגור בצרפת, שם גם נולד הבן היחיד שלהם (שכמו ביתה הקודמת של מדורה, החליט להפוך לכומר קתולי והקדיש את עצמו לישו) אבל בתוך שנה היא נפטרה מאבעבועות.
