הצהרת בלפור היא אחת מנקודות הציון החשובות ביותר של הציונות במאה העשרים. לארתור בלפור הייתה קריירה מעט הפוכה. הוא היה ראש הממשלה של האימפריה הבריטית תחת המלך אדוארד השביעי בתחילת המאה העשרים, ואחרי שאיבד את תפקידו נשא מספר תפקידים אחרים עד שהגיע לתפקיד שר החוץ של האימפריה הבריטית במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בלפור מעולם לא התחתן, הסיבה לכך הייתה ככל הנראה העובדה שהאהבה הגדולה ביותר שלו הייתה הרוזנת ה- 11 מאחוזת סטנווי ואחת הדמויות הכי משמעותיות בסוף התקופה הוויקטוריאנית.
מרי ווינדהאם נולדה בלונדון בשנת 1862, אבא שלה היה הבן הצעיר של הברון ליקנפילד, אז אולי לא היה לו תואר אצולה משל עצמו, אבל הוא עדיין היה מדובר בבשר מבשרה של האליטה הויקטוריאנית. למרי היו שתי אחיות בשם מדליין ופמלה, יחד עם אביהן ואחיהם הן נחשבו ב- 1885 למקימות של מועדון חברתי רב עוצמה בשם “הנשמות” (ths souls) המועדון הזה משך אליו את הפוליטיקאים והסופרים החשובים של התקופה שנהגו לשבת ולדבר לתוך הלילה תוך שהם חושפים את רגשותיהם העמוקים ביותר (מכאן השם שלו כמובן). אחד הדברים המרשימים ביותר במועדון הזה היה שהנשים שהיו חברות בו, הגיעו אליו בזכות עצמן ולא בזכות הנישואים שלהן, והן היו חברות שוות לכל דבר, ואולי אפילו יותר מכך.
מרי ואחיותיה, שנודעו בשם “האחיות ווינדהאם” וזכו לתהילת עולם בציור המרשים של ג’ון סינגר וברב מכר בשם “ווינדהם הפרועות הללו”, הפכו להיות נשים עוצמתיות בתקופה שהאימפריה הייתה עוד בשיאה. אחד החברים במועדון היה בלפור, שהיה צעיר וביישן. הרומן בינו ובין מרי התחיל כמעט מיידית, והיה בעל מאפיינים מאוד מיוחדים, מהמכתבים שהשניים החליפו עולה שחלק מהמרכיבים הפיזיים שלו כללו אלמנטים של סאדו מאזוכיזם.
למרות הרומן הלוהט, בלפור עדיין נותר ביישן, והוא לא העז להציע למרי נישואים, אז היא נאלצה “להסתפק” בהוגו צ’רטריס שהיה חבר אחר במועדון הנשמות, היורש של תואר הרוזנות של וומיז, ומי שיהיה הרוזן ה-11 והבעלים של אחוזת סטאנווי בחבל הקוטסוולדס. הוגו היה רודף נשים ומהמר כפייתי, אז כמו שאתם בטח יכולים להניח, הנישואים האלו לא היו מוצלחים במיוחד. עד מהירה הוגו הותיר את אישתו באחוזת סטאנווי ונדד צפונה לסקוטלנד שם הוא פצח ברומן רב שנים עם אישתו של הדוכס מלינסטר, ויש טענות רבות לכך שמי שיהיה הדוכס הבא מלניסטר היה למעשה הבן שלו ולא של הדוכס עצמו.
מרי לא התאבלה יותר מדי. בלפור היה עסוק בקריירה שלו, אז היא יצאה למסע של מספר חודשים במצרים עם האחיין שלה המשורר ווילפרד בלאנט שהיה אף הוא אחד מהחברים במועדון “הנשמות” ובין השאר היה גם המאהב של אימא שלה. החום המידברי והפירמידות עשו את שלהם, והשניים החלו ברומן משל עצמם שהוביל לפחות לתינוק אחד שבטוח לא היה של הוגו.
מרי חזרה לאנגליה ולבלפור. שהחל לזנק כלפי מעלה מבחינת הקריירה שלו. כשבעלה בסקוטלנד, ובלפור עדיין עמוק ברווקותו, שום דבר לא הפריע לשניים לשקוע ברומן ארוך. במהלך הזמן הזה בלפור הפך להיות ראש הממשלה הבריטי, ומרי שנותרה לצידו הייתה האישה החזקה ביותר באירופה. כולם ידעו שדרך מרי אפשר להגיע לבלפור, ולכן זה לא מפתיע למשל שהצאר הרוסי ניסה במשך חודשים להשיג איתה פגישה בארבע עיניים. בזכות הכוח והעצות של מרי, מילא בלפור את הקבינט שלו בשרים שהיו חברי מועדון “הנשמות” מה שJיזק את כוחה בממשלה, המעניין היה שדווקא לבעלה היא לא דאגה לשום תפקיד.
הפרדוכס היה שלמרות הכוח העצום שהיה לה ולאחיותיה, שלוש הנשים לא לקחו חלק במאבק הסופרג’יסטי שניסה להשיג זכות הצבעה לנשים. קצת כמו אישתו של “הקולונל” ביומנה של שיפחה, מרי האמינה שהכוח הנשי האמיתי לא צריך להיות בקלפי אלא מאחרי הקלעים.
בשלב מסויים של הרומן, למרבה הצער, מתה המאהבת של בעלה, והוא פשוט ארז את החפצים שלו וחזר לאישתו. השניים המשיכו באופן רישמי להיות נשואים, ואם תיכנסו לויקיפדיה תוכלו לראות שהיו להם אפילו שיבעה ילדים. אבל כמו שאתם בטח יכולים להבין, יש סבירות גבוהה מאוד שלמרות שלכולם הייתה את אותה אימא, לא היה להם את אותו האב…
זה הסיפור האחרון שלי מאחוזת סטאנווי, בשבוע הבא אנחנו מתחילים מסע טירות חדש ומיוחד שלוקח אותנו לקצה הדרום המזרחי של אנגליה לדובר ולצוקים הלבנים שלה. יש למה לחכות…
