בפוסט הקודם אמנם עסקנו בשאלה האם וויליאם שייקספיר הצעיר ניהל מלחמת חורמה במשפחת לוסי, אבל גם סיפרתי לכם שאת צורתו של בית האחוזה הנוכחי אנחנו “חייבים” לאליזבת לוסי, הבת של הברון וויליאמס מטירת בודלוידאן. אליזבת פצחה במקצה שיפורים לאחוזת צ’רלקוט כדי להתחרות באחותה מרגרט שהפכה להיות גבירת האחוזה השכנה. את האחוזה המפוארת החדשה הם מילאו באוצרות מתוך המכירה הפומבית שערך וויליאם בקפורד (מייקל ג’קסון של התקופה הג’ורג’יאנית), אבל כנראה שנשאר להם מקום לעוד קצת חפצים כיון שב- 1841 המשפחה החליטה שצריך לעשות קפיצה לאירופה.
הויקטוריאנים נחשבו לתיירים מצטיינים, לפי מספר היסטוריונים, באמצע המאה ה-19 בכל רגע נתון היו באירופה לא פחות מ-40 אלף תיירים אנגלים, כשהיעד הנחשק ביותר היה לרוב איטליה.
כמו שאתם יכולים להניח, בתקופה הויקטוריאנית אי אפשר היה להזמין טיסות זולות באותה קלות כמו היום, אז משפחת לוסי היתה צריכה לערוך את המסע שלה באמצעות שתי כרכרות רתומות לסוסים. הכרכרות האלו לא היו אמצעי התחבורה הכי נוח שיש, במיוחד לא כשבני המשפחה לא תכננו לנסוע רק עם “תיקי עלייה למטוס”. נתחיל מזה שבשלב הזה היו לבני הזוג לוסי שישה ילדים, אחד מהם היה תינוק בן חודשיים. אבל הם כמובן שלא התכוונו לטייל איתם לבד, ולכן הם לקחו גם משרת, אומנת ומורה. אז חוץ מ- 11 איש מה הם עוד הצטרכו? ובכן הכרכרות סחבו איתן גם שתי מיטות, אמבטיה, מצעים, ספרים, מגבות וכמובן שגם בגדים.
המטרה המוצהרת של המסע שלהם היתה לקנות חפצי אומנות באיטליה, אבל לשם כך הם היו צריכים לחצות את כל מערב אירופה. חציית התעלה הייתה כבר אירוע טראומטי שגרם להם לעצור להתאוששות בעיר ליון, עד שהם הצליחו להתרגן מחדש ולחצות את האלפים התחיל לו בנתיים החורף. שתי הכרכרות ניסו לחצות את האלפים בסופת שלגים שבמהלכה התינוק של המשפחה חלה ומת. אליזהת המסכנה הייתה צריכה להחזיק את התינוק המת שלה על הידיים כמה ימים עד שהם הצליחו להגיע לעיר טורינו ושם לקבור אותו.
בני המשפחה היו מותשים מהמסע, ולכן הם החליטו לעצור ברומא לכמה שבועות. בזמן הזה מר לוסי ביקר בכמעט כל מוזיאון וכל גלריה אפשרית בניסיון לקנות חפצי אומנות, ואליזבת “הויקטוריאנית החסודה” התלוננה על כל העירום שהתגלה לה בכל הגלריות וניסתה להגן על ילדיה מפני הפריצות הזו.
כנראה שכל העירום הזה עשה משהו לבני הזוג כיון שבמהלך השהות שלהם ברומא, אליזבת נכנסה להריון. התחנה הבאה של בני הזוג הייתה פומפיי. העיר הרומית שנקברה בעקבות התפרצותו של הר הגעש ווזוב החלה להתגלות מחדש כבר בסוף המאה ה-16 אבל החפירות המשמעותיות בה החלו באמצע המאה ה-18. כשבני המשפחה הגיעו לפומפיי כבר נחפרו חלקים רבים בעיר והתגלו מספר חפצי אומנות נדירים. במאה ה-19 עוד לא היו חוקי שימור, כך שאפשר היה לקנות כל דבר שזז, ובני משפחת לוסי רכשו מספר כדים שלמים מדהימים בפומפיי שאותם הם שלחו בחזרה לאנגליה. היום כשאתם מבקרים באחוזה אתם מוזמנים להציץ במדפים העליונים בספרייה ולראות את אותם כדים בני ה- 2000 שנים.
מאחר ואי אפשר היה לצלם תמונות בחופשות, מה שהויקטוריאנים אהבו לעשות היו להזמין ציורים מיוחדים מציירים מקומיים של נוף שבו היו משולבים כל האתרים שבהם הם ביקרו, זה לא בדיוק סלפי מול מגדל אייפל, אבל זה גם משהו. כעת הגיע הזמן לשוב לאנגליה, אבל מאחר ואליזבת הגיע לחודשי ההריון האחרונים שלה, הם החליטו לעצור, הפעם בפאריס ולבלות בה כמה חודשים. אליזבת ילדה בעיר האורות, והפעם הם חיכו עד שמזג האוויר יתייצב לפני שהם המשיכו לקאלה וחצו שוב את התעלה. כששתי הכרכרות החבוטות של משפחת לוסי חזרו אל אחוזת צ’רלקוט השנה הייתה כבר 1843, הטיול של משפחת לוסי ארך שנתיים.
כיום כשאתם מבקרים באחוזת צ’רלקוט אתם עדיין יכולים לראות את שתי הכרכרות שבהן ערכה המשפחה את המסע המופלא שלה. אני חושב שבכל פעם שאתם מתלוננים על איכות המושבים בטיסות הלואו קוסט שאתם לוקחים לאירופה, אתם צריכים רק להביט בכרכרות האלו, ומיד להודות למזל הטוב שלכם שאתם תיירים במאה ה-21.
בפוסטים הבאים אנחנו עומדים לצאת לעוד נסיעה טירות כשהיעד הבא שלנו יהיה האי וויט, אבל לפני כן אנחנו עושים הפסקה לטובת מספר פוסטים מיוחדים (בעקבות בקשות הקהל) שבהם נתפקד כמדריכי תיירים ונספר לכם על כל המקומות הכי יפים שגילינו בקוטסוולדס. שווה מאוד לחכות.
עד אותו בלוג אתם מוזמנים ליהנות משאר הסיפורים בבלוג שאולי פיספסתם.
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
1 comment
קוראת כל הזמן ונהנית מכל רגע! שאפו על התיאורים המפורטים והמרתקים