המסע שלנו בעקבות חייה הלא שגרתיים של המלכה ויקטוריה, האישה ששלטה על האימפריה הגדולה ביותר בעולם, מסתיים בפוסט הנוכחי. עד כה דיברנו על השלבים השונים בחיים שלה, מהשידוך המוזר של ההורים שלה, דרך שיטת החינוך הנוקשה שעוצבה עבורה, היחסים שלה עם אלברט, היחסים שלה עם הילדים, והפעם נעסוק בחלק קצת פחות מוכר בחייה של המלכה. היחסים שלה עם שניים מהמשרתים שלה, ג’ון בראון והמונשי.
בפוסט הקודם תיארנו את החיים של המשפחה המלכותית באחוזת אוסבורן, הבית שתכנן אלברט עבור המשפחה באי וויט. אבל, כמובן שאת החיים של בני המשפחה באחוזה אפשר לחלק לשני חלקים, לפני ואחרי 1861, השנה שבה אלברט נפטר וסיפור האהבה המלכותי נקטע.
מאותה שנה ואילך ויקטוריה הפכה להיות המלכה המתאבלת, והיא התפרסמה בכך שהיא לבשה בגדי אבלות עד מותה ארבעים שנים לאחר מכן. את החדרים של אלברט באוסבורן ויקטוריה התעקשה לשמר בדיוק כמו ביום שהוא מת, ויש משהו כמעט מצמרר לבקר בהם כיום.אבל, בניגוד למה שכולם חושבים, ויקטוריה לא התנתקה מהעולם, ואולי אפילו לא מהמין הגברי, וזה המקום שבו צריך להזכיר את מערכות היחסים המיוחדות שויקטוריה יצרה עם שניים המשרתים שלה ונתחיל עם ג’ון בראון, המשרת הסקוטי של ויקטוריה.
ג’ון בראון נולד בהיילנדס של סקוטלנד למשפחה ענייה. הוא החל לעבוד כמשרת בארמון בלמורל שויקטוריה ואלברט שכרו לעצמם ב- 1848 (ורכשו אותו ב-1851 לשמחתה של המלכה הנוכחית שמאוד אוהבת אותו). אלברט מאוד חיבב את המשרת הסקוטי שהיה אדם ישיר וחרוץ, ובזכות ההערכה של אלברט גם ויקטוריה חיבבה אותו. אחרי מותו של אלברט, ויקטוריה בת ה-42 וג’ון בראון הפכו ממש לחברים טובים. התקופה הויקטוריאנית שנקראת על שמה אולי נחשבת לתקופה של צניעות מוגזמת ושל דגש על הפרדה מעמדית בין אדונים ומשרתים, אבל ויקטוריה עצמה לא התאימה לפרופיל הזה והיא התמסרה אל הקשר הזה, ששמועות רבות אפפו (ועדיין אופפות אותו).
ויקטוריה וג’ון בראון נהגו לישון בחדרים צמודים, ויקטוריה מימנה ציור פורטרט של ג’ון, ואפילו יצרה עבורו שתי מדליות שירות מיוחדות. במהלך חייה, ויקטוריה הייתה ידועה בהתקפי הזעם שלה. לפעמים אלברט ואנשי הצוות חששו שאולי היא סובלת מאותה מחלתת נפש שהסבא שלה, המלך ג’ורג’ השלישי לקה בה. כשויקטוריה הייתה בהתקף זעם, אפילו אלברט פחד להיות בחדר אחד איתה, אבל אחרי מותו, ג’ון בראון הפך להיות המרגיע המלכותי. בכל פעם שויקטוריה הייתה נכנסת להתקף הוא היה נכנס לחדר שבו היא הייתה בלי שום חשש, ובמבטא הסקוטי הכבד שלו, מחזיר אותה למצב רוח רגיל.
כמו שאתם יכולים לשער, משפחתה של ויקטוריה לא כל כך אהבה את הקשר הזה, והנסיכה ביאטריס אפילו נהגה לקרוא לג’ון “המאהב של אימא”. ויקטוריה הדפה את הביקורת בלי להתבלבל אבל לפחות פעם אחת אפילו היא הבינה שהיא הגזימה (אבל קצת באיחור) זה היה אחרי שהיא הפכה את ג’ון בראון לכוכב רב המכר שלה…
המלכה ויקטוריה התפרסמה בכך שהיא ניהלה את אחד היומנים הכי ארוכים ומקיפים בהיסטוריה. היומן הזה היה חלק ממה שכונה “שיטת קנסניגטון” שהיתה ההמצאה של אימא של ויקטוריה (ושל שותפה למזימה סר ג’ון קונרוי). הדוכסית וקונרוי ביקשו לשלוט בויקטוריה הצעירה (ואולי אף להפוך להיות העוצרים שלה במידה ותירש את התואר לפני שתגיע לגיל 18) כחלק מהניסיון הזה ויקטוריה הייתה צריכה לכתוב יומן מפורט בכל יום שאותו השניים היו קוראים על מנת לדעת בדיוק על מה היא חושבת.
ויקטוריה כתבה עד מותה ביומן שהקיף לא פחות מ- 700 ספרים וכלל 50 מליון מילים, אבל היא לא הסתפקה רק ביומן. אחרי מותו של אלברט, ויקטוריה החלה לבלות בסקוטלנד ארבעה חודשים מדי שנה, וכמובן שג’ון בראון הסקוטי הצטרף לכל המסעות שלה. ויקטוריה אספה את הרשמים שלה והפכה אותם לספר שג’ון בראון היה סוג של “הגיבור” שבו. אחד מסיפוריה של המלכה מתאר כיצד היא נפצעה במהלך רכיבה באחד הימים, ואיך ג’ון הרים אותה ברכות וחבש את פצעיה…
כשהספר יצא לאור הוא מיד הפך לרב מכר, וגרם גם לממשלה וגם למשפחה של ויקטוריה להתפלץ. נחשו איך הם הרגישו כשהם שמעו שהמלכה מתכננת להפוך את הספר לסדרת ספרים? מי יודע מה היה מתגלה על ג’ון בראון ועליה בהמשך. השרים שלה ובני משפחתה החליטו שחייבים לעצור את הדבר הזה לפני שהוא ייצא מכלל שליטה, והפעם אפילו המלכה (שהייתה ידוע כעקשנית נחושה) הבינה שהיא הגזימה ורעיון סידרת הספרים נגנז.
מגוון השמועות סביב מערכת היחסים בין ג’ון בראון וויקטוריה קשור בכך שמשפחת המלוכה דאז עשתה הרבה מאוד עבודה לערוך ולשנות ולהשמיד את הכתבים הרבים של ויקטוריה שקשורים במערכות היחסים הפחות שגרתיות שלה. הבן שלה, מי שהוכתר בתור אדוארד השביעי התיקש להתמקד בעיקר במערכות היחסים שלה עם המשרתים שלה והוא השמיד כמעט כל דבר שהיה קשור בג’ון בראון למעט פסל אחד בגודל מלא שויקטוריה מימנה והוצב בארמון בלמורל. העובדים הסקוטים לא רצו לראות את הפסל הזה נהרס על ידי המלך ולכן החביאו אותו.הפ
ב- 2014 יצא ספר של ההיסטוריונית ג’וליה בירד שהתבסס על ניירת שאליה בני המשפחה לא הצליחו להגיע כמו יומן של הרופא האישי שלה, או מסמכים של מנהל האחוזות המלכותיות מאותה תקופה. בספר מתוארים פרטים רבים לא ידועים, כמו למשל איך ג’ון בראון הציל את חייה של ויקטוריה ממתנקש בשנת 1871 או איך הרופא של ויקטוריה היה עד לאירוע שבו ויקטוריה וג’ון בראון התלוצצו בינהם והרימו את החצאיות שלהם אחד מול השניה (הוא הרי היה סקוטי), המדהים הוא שעובדי הארכיון המלכותי ניסו למנוע מג’וליה בירד לפרסם את הקטע הזה גם מאה שנים אחרי מותה של המלכה…
בשנת 1883 ג’ון בראון נפטר, אחרי חברות של למעלה מ- 20 שנים. ויקטוריה היתה שבורה (לפחות עד שהיא מצאה את הפייבוריט הבא שלה, משרת הודי שכונה “המונשי”), על מנת לזכור את ג’ון היא החלה לענוד את טבעת הנישואים שהייתה שייכת לאימא שלו (מה שהעלה גל נוסף של שמועות שהם היו נשואים, ויצר את הכינוי גברת בראון לויקטוריה). בשנת 1997 יצא הסרט “גברת בראון” שמתאר את מערכת היחסים בין ויקטוריה וג’ון. ג’ודי דנץ’ גילמה את ויקטוריה, ובילי קונלי את המשרת הסקוטי. כשויקטוריה נפטרה הוכנסו לארון שלה לפי דרישתה שני חפצים – חולצה של אלברט, וקווצת שיער מראשו של ג’ון בראון.
כשויקטוריה פגשה את הפייבוריט הבא שלה היא כבר הייתה אישה מבוגרת, מה שהוריד לחלוטין את גל השמועות, אבל זה עדיין לא מנע מהמשפחה המלכותית לנסות ולמחוק אותו מההיסטוריה, אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור הזה בלינק הבא.
