בשבועיים האחרונים אנחנו עוסקים במערכות היחסים הכי מוזרות שנתקלנו בהן במהלך מירדף הטירות. משולשים רומנטיים, בגידות, ואפילו חיבור טרגי לנשיא ארצות הברית מסויים. אתם יכולים לקרוא את חלק א’ כאן, ואת חלק ב’ כאן
היום אני רוצה לדבר על מערכת יחסים מוזרה כפולה, גם בין בעל ואישה, וגם בין אישה לילדה,סיפור מוזר מאוד שהתוצאה שלו הייתה ההכתרה של המלכה ויקטוריה שעד לא מזמן הייתה המלכה בעלת אורך התקופה הארוכה ביותר, וזו ששלטה על בריטניה בשיא האימפריה.
אם אתם חובבי מלוכה אנגלית, ונוהגים בשעות הפנאי לשרטט את עץ המבנה של המשפחה, ההמלכה של ויקטוריה תגרום לכם לסטייה רצינית של העט, כמה רצינית? זה כמו שאני אספר לכם שהמלכה הבאה של אנגליה תהיה ליידי לואיז ווינדזור. מי? אתם שואלים בתדהמה… נו לואיז, הבת של הנסיך אדוארד, ההוא שאתם יודעים שקיים בכלל בזכות שתי סצינות בסידרה הכתר. אז פחות או יותר זה הסיפור של ויקטוריה, שנולדה בעקבות מערכת חיים מוזרה אחת, וחיה בתוך מספר מערכות יחסים סוטות במיוחד.
הכל מתחיל בימים של ג’ורג’ הרביעי. אבא שלו עשה כל מה שמונרך בריטי טוב צריך לעשות, והוליד אינספור יורשים פוטנציאליים לפני שהוא הספיק להשתגע ולבלות את שנותיו האחרונות בחדר קטן בארמון ווינדזור. הבן שלו ששלט באנגליה בתור עוצר כבר התחיל לעשות בעיות. הוא היה נשוי בנישואים מאוד לא מאושרים עם האחיינית הראשונה שלו קרולינה. כמה לא מאושרים הם היו? ובכן אפשר להתחיל מהעובדה הפשוטה שכשהוא התחתן איתה הוא היה נשוי בסתר לאהובתו מריה פיצהרברט שאיתה הוא גם הביא לעולם מספר ילדים. הנישואים “הרשמיים” של ג’ורג’ וקרולינה ארכו שנה אחת בלבד בזמן שהוא עוד היה יורש העצר (1795) והסתכמו בהולדה של יורשת עצר בשם שרלוט. לאחר מכן הזוג נפרד וג’ורג’ אפילו סירב לאפשר לה להיכנס לווסטמיניסטר אבי לטקס ההכתרה שלו כמלך (שהיה מן הסתם אמור להיות טקס ההכתרה שלה כמלכה, כי למרות שהם לא חיו ביחד הם עדיין היו נשואים באופן רישמי).
זה נשמע כמו ערימה של צרות, אבל הי, לפחות יש יורשת, נכון? ובכן לא כל כך, מישהו שמע פעם על המלכה שרלוט? בעצם אפשר לומר שהסיפור המוזר של המלכה ויקטוריה מתחיל בסוף – 1817 כשהנסיכה שרלוט, יורשת העצר של המלך ג’ורג’ הרביעי מתה מיד אחרי שילדה תינוק מת בגיל 21 בלבד.
בפרלמנט הבריטי התכנסו לנתח את המצב, והבינו שהוא חמור. ג’ורג’ הרביעי ואישתו בנפרד כבר לא יוכלו להביא צאצא נוסף (קרולינה כבר לא הייתה בגיל פוריות, ומלבד זאת הם לא היו מסוגלים לשהות אחד במחיצת השנייה), הייתה בעיית ירושה.
זה נשמע מוזר, נכון? הרי סיפרתי לכם כבר שלג’ורג’ השלישי היו המון ילדים, נכון? זה אומר שאחד מהם בטוח הביא ילדים לעולם, ויש יורש אלטרנטיבי, לא? ובכן לא ממש. גו’רג’ השלישי היה אחד המלכים הכי משעממים בהיסטוריה הבריטית, אישתו הייתה כל כך משועממת, עד שהאלטרנטיבה היחידה שלה הייתה להיכנס להריון ולהתחמק ממנו, וככה נולדו להם 13 ילדים, אבל רובם חיו חיים מופקרים והוללים וגידלו אינספור ממזרים, בלי אף יורש חוקי אחד.
חברי הפרלמנט נתקפו בדאגה, אחרי הכל בלי יורש טיבעי, יכול להיווצר באנגליה משבר פוליטי כמו שהתרחש אחרי מותה של המלכה אן מבית סטיוארט, ואף אחד לא רצה את זה על הראש שלו. אז מה הפיתרון? שוחד!
האחים של ג’ורג’ הרביעי היו כאמור רובם שתיינים ומהמרים. אז הפיתרון האידיאלי היה להציע להם תמריץ לעשות את הדבר הנכון. בשנת 1817 פנה הפרלמנט לנסיכים והציע להם הגדלה נדיבה של דמי הכיס שלהם, אם הם רק יתחתנו עם נסיכות פרוטסטנטיות מבית טוב ויצליחו להביא יורש לגיטימי לעולם… שני נסיכים לקחו את ההצעה ברצינות. וויליאם הדוכס מקלרנס הבן השלישי של המלך ג’ורג’ ואדוארד הדוכס מקנט, הבן הרביעי. השניים לא היו פרחחים צעירים. וויליאם היה בן 52 ואדוארד היה בן 50 (ואנחנו מדברים על המאה ה-19, אתם זוכרים?)
המקום הכי טוב עבור נסיכים הנוברים למצוא כלה פרוטסטנטית היו הנסיכויות הגרמניות שהיו מאגר הנישואין המשובח ביותר. למעשה כמעט כל כפר ועיירה בגרמניה היו בעצם נסיכות, כך שאפשר לומר שגרמניה הייתה סוג של טינדר מלכותי של המאה ה-19.
אחרי מסע קצר בין הארמונות של גרמניה, שני האחים המרוששים קיימו ב- 1818 חתונה משותפת. אדוארד התחתן עם הנסיכה ויקטוריה מסקסה-קובורג (שהייתה אלמנה פלוס שניים) ואחיו הבכור וויליאם התחתן עם הנסיכה אדלייד מסקסה-מנינגן. עכשיו השאלה הייתה מי יצליח לייצר יורש. לויליאם היה יתרון מובנה, הוא גם היה הבכור וגם היו לו כבר 10 ילדים ממזרים מהמאהבת שלו, אז הוא בהחלט היה פורה, מצד שני אישתו של אחיו הצעיר כבר ילדה פעמיים, אז היא הוכיחה שהיא פוריה… מי יינצח?
שני האחים נשארו לחיות בגרמניה שהייתה כבר אז זולה יותר למגורים, אבל בכדי להשלים את דרישת הפרלמנט, אם וכאשר יוולד להם יורש, הם היו חייבים שהוא או היא יוולדו באנגליה תחת עינם הפקוחה של עדים מהימנים שמדובר בצאצא חוקי שיוצא מהרחם הנכון
אדלייד הצליחה להיכנס להריון ראשונה (אמרנו כבר שהיה לו יתרון מובנה, לא?) אבל כשוויליאם גרר אותה מגרמניה בכרכרה לכיוון קאלה, כשהיא בחודש שמיני, היא הפילה. אדוארד עשה בדיוק אותו דבר עם אישתו (הוא נאלץ אפילו ללוות כסף למסע כי לא היה לו גרוש) ולשמחתו הנסיכה שלו הייתה יותר עמידה לטלטולי הכרכרה וכך ב-1819 נולדה נסיכה חוקית למהדרין בארמון קנזינגטון.
לוויליאם ואדלייד היה עדיין יתרון מובנה בזכות היותו מבוגר מאדוארד,וב-1820 הוא הוכתר למלך אחרי שאחיו ג’ורג’ נפטר. כל מה שהוא היה צריך לעשות היה להוליד ילד עם אישתו הצעירה שבשלב הזה הייתה בת 28 בסף הכל, אבל אחרי מספר נסיונות לא מוצלחים להיכנס להריון ולפחות הפלה אחת היה ברור ששום יורש לא יגיע מפה.
כשויקטוריה נולדה היא הייתה בעצם רביעית בתור למלוכה. אבל המוות של ג’ורג’ הרביעי, ושל אבא שלה בתוך שנה אחת הפכו אותה לשנייה, מועמדת ודאית לזכות בכתר הבריטי אחרי וויליאם הרביעי המזדקן.
אז ויקטוריה היתה התוצאה של מערכת יחסים מוזרה שהחלה משוחד של הפרלמנט, ואם אתם חושבים שההמשך של החיים שלה יהיה נורמלי, אז אתם טועים בגדול. פרטים בפוסט הבא.
