לפני שבועיים, בסופ”ש, היינו בחו”ל. בתור ישראלי, אני זוכר עד כמה למשפט הזה היה אימפקט. לנסוע לחו”ל זה דבר מסובך, זה דורש טיסה, דרכון בתוקף, חופשה מהעבודה, וזה מאפשר לך בבת אחת להחליף את כל מה שאתה רואה מסביב בנוף שונה לחלוטין. כמובן שב-2020 גם פה באנגליה נסיעה לחו”ל היא לא דבר פשוט, כי תמיד יש סיכוי שכשתתחיל את החופשה שלך תגלה לחרדתך שהמדינה שאליה הגעת נכנסה לרשימת המדינות האדומות, ואם לא תחזור בתוך 12 שעות, תצטרך להיכנס לבידוד של 14 ימים…
הקטע המדהים הוא שנסיעה לווילס (פחות או יותר) היא חלק מהשיגרה הרגילה שלי, מאחר ואני חי במערב אנגליה, וממש מעבר לאופק שוכנת לה ווילס. מדינה בגודל של ישראל אבל עם שליש מהאוכלוסיה, או במילים אחרות, מדינה די שוממת. יש לה שפה משלה, טופוגרפיה משלה, וברגע שאתה נכנס אליה ושמות השלטים מסביב מתחילים להשתנות, אתה “זוכה” לקבל את התחושה הזו של חו”ל, לפחות במידה קטנה. יש שתי טירות מדהימות בווילס שנמצאות במרחק נסיעת יום מאיתנו: טירת רגלן שבה גדל (שלא מבחירה) הנרי השביעי, וטירת צ’פסטו שבה הוצא להורג אבא של אליזבת וודוויל, המלכה הלבנה.
בארבע השנים האחרונות ביקרנו בווילס קרוב לעשר פעמים כשלפחות ארבע פעמים מהם ערכנו בה חופשה של מספר ימים. זה איפשר לנו לגלות את החלקים היותר רחוקים של המדינה (הטירות של אדוארד בצפון ווילס רחוקות שלוש וחצי שעות נסיעה מאיתנו). מצד שני כל דרום מערב המדינה, כולל הבירה קרדיף נמצאות במרחק של שעה וחצי מאיתנו, מה שגורם לי כל פעם כשאנחנו נוסעים לשם לתהות, למה אנחנו לא עושים את זה יותר פעמים…
אני חייב להודות שלמטייל הישראלי, ווילס לא אמורה להיות מציאה גדולה מדי. זה לא כי אין לה מה להציע, יש לה הרבה מאוד, זה פשוט מכיון שכל כך קשה להגיע אליה באופן יחסי, למה אני מתכוון?
נתחיל מהטיסה עצמה… אין היום טיסות ישירות לכמעט שום מקום בבריטניה חוץ מאשר מלונדון וסביבותיה. אז זה כבר משאיר שמונים ומשהו אחוז מהטסים לבריטניה בתוך המרחב הרבתי של לונדון. זה קצת עצוב, כשחושבים על כל האוצרות המדהימים שאפשר לגלות באי הזה, אבל כל עוד זה לא ישתנה, אני לא חושב שווילס תהיה ממש כל המפה של התייר הישראלי.
נמשיך עם החוויה עצמה. אנחנו נוסעים למדינות שונות מסיבות שונות, נכון? לפעמים אנחנו נוסעים לעשות קניות, לפעמים המטרה היא לונה פארקים לילדים, ולפעמים זה טבע. לווילס יש טירות, זו כמובן הסיבה שאני נוסע אליה כל הזמן. למרות שהטירות בווילס נמצאות בכל מקום, הטירות הכי חשובות נמצאות בצפון של ווילס, בצמוד גם לחבל ארץ בשם סנודוניה, שמכיל בתוכו נוף הררי פראי מהמם (זו הסיבה שהיו צריכים לבנות כל כך הרבה טירות סביבו) וליד האי אנגלסי שממנו יצאה שושלת טיודור. הבעיה היא שצפון ווילס נמצא ממש רחוק מלונדון, וממש לא מומלץ להגיע אליו משם. אם אתם נוחתים בשדה התעופה במנצ’סטר זה יהיה פחות נורא, אבל עדיין תצטרכו לנהוג אם לא תירצו להסתבך.
הדבר העיקרי שיכול להפריע בחוויה של ווילס זה הפער העצום בין היופי של הטבע שמסביב לעליבות היחסית של הכפרים והעיירות שאתם עוברים. בנסיעות שלנו בעיקר לצפון ומרכז ווילס נתקלנו לא אחת בסיטואציות נוראיות מבחינה קולינרית שמצדיקות לחלוטין את השם שיצא למטבח הבריטי. הקטע הוא שסביר להניח שזה היה המצב שתיאר כמעט כל מקום באי הזה. למרבה השימחה דברים התחילו להשתנות במהירות בחלקים נרחבים של הממלכה.
לפני יותר מעשר שנים, למשל, נסענו לחופשה בדרום אנגליה בחבל ארץ קסום בשם דבון, שמושך אליו לרוב בעיקר תיירות פנים. ישנו בעיירת חוף בשם סיטון, וכל מה שהיה לה להציע למבקרים היה פאב, פיש אנד צ’יפס, מסעדה סינית ומסעדה הודית. הטבע מסביב היה מהמם, הטיולים והחופים היו אדירים (ועוד לא היו לנו ילדים, אז זה היה פי כמה יותר שווה) אבל כל פעם שהכנסנו משהו לפה הכל התדרדר. לפני שנה נסענו לעיירת חוף אחרת בדבון, לא רחוק מסיטון. ליד מלון הדירות, היה בית קפה אורגני מפונפן ולידו מסעדת שף… זמנים אחרים.
אני מניח שגם אזור קוטסוולדס שבו אני חי היה פעם מורכב מטבע מדהים וכפרים עלובים מבחינת החוויה, לפחות עד שהתחילו להגיע לפה מאסות של התיירים והכסף הגדול מלונדון (היום בכמה כפרים בקוטסוולדס, חצי מהבתים הם בתי חופש של עשירים מהעיר הגדולה, והמסעדות ובתי הקפה בהתאם…) לווילס הדבר הזה עוד לא הגיע בעוצמה גדולה מדי, אבל יש להניח שהתהליך לא יכול לפסוח עליה, ואם תנסעו היום לאותו טיול שאנחנו ערכנו לפני ארבע שנים למשל, אולי תצליחו גם ליהנות מהשהות בעיירות והכפרים, ולא רק מהטבע.
אז אם קשה להגיע לטירות של צפון ווילס, ובמרכז יש שממה קולינרית (וטבע קסום), זה די משאיר את התייר הישראלי בעיקר עם דרום ווילס, איזור הבירה קרדיף, שזה האיזור שאני עומד לכסות (בצורה חלקית) בפוסטים הקרובים. “הבעיה” של האיזור הזה לכאורה היא שאין בו את האטרקציות המפורסמות של המדינה, מה שמשאיר אתכם יחסים עם ערים לא מרשימות כל כך, טירות פחות שוות, ונופים מדהימים, אבל לא כמו בסנודוניה. זה כמובן אומר שאם אתם מגיעים מישראל, יכול להיות שתמצאו את עצמכם מחפשים נופים מרשימים במדינות אירופאיות קרובות יותר, לא? אם בכל זאת לא תתייאשו תוכלו ליהנות מהעובדה שיחסית לצפון, הנסיעה בדרום ווילס יחסית יותר קלה בזכות ה- M4 שמחבר את הערים הכי מאוכלסות במדינה – קרדיף הבירה, ניופורט וסוונסי.
כמובן שכל זה הרבה פחות רלוונטי אם אתם חיים באנגליה, ואז לווילס יש קסם עצום והרבה מה להציע לכם, בעיקר כי היא לא שטוחה כמו אנגליה השכנה.החוויה הגדולה מבחינתי במעבר לווילס הוא החצייה של נהר הסוורן. אם ראיתם את הסידרה The Last Kingdom אתם אולי זוכרים איך בעונה הראשונה המלך אלפרד נמלט מהדנים הפולשים אל ארץ הביצות בדלתא של הסוורן. היום אולי אין פה ביצות, אבל הסוורן הוא בהחלט אחד הנהרות הכי רחבים והכי מרשימים שתפגשו באנגליה. כשאני נוסע למרכז ווילס אני חוצה את הגשר הצפוני על ה- M50 אבל אם אתם מגיעים מאיזור לונדון ונוסעים על ה- M4 אתם עומדים לחצות גשר הרבה יותר מרשים – גשר הנסיך מווילס, שהאורך שלו הוא יותר מחמישה קילומטרים! הגשר הזה מסמל עבורי את העובדה שמעכשיו הנוף פשוט הולך להיות אחר לחלוטין.
מסע הטירות הקרוב שלנו התמקד בקרדיף (בעיקר כי עשינו אותו בחורף, והעדפנו לבלות את החלקים החשוכים של היום באיזור עירוני מעט יותר שוקק). למרות שמדובר בבירת ווילס, זהו יחסית תואר חדש לעיר הזו שקיבלה אותו רק ב-1955. כמו כל עיר בירה, תוכלו למצוא גם כאן את מבני השלטון העיקריים ואת המוזיאון הלאומי.
קרדיף בהחלט סיפקה לנו את מה שהיינו צריכים מטיול חורף, ביחס לשממה הקולינרית שאותה פגשנו בכמעט כל האיזורים האחרים בווילס, בקרדיף אפשר למצוא מסעדות איכותיות כמו בכל עיר גדולה. האטרקציה העיקרית בעיר (לטעמי כמובן) היא טירת קרדיף, וכאמור מבני השלטון, אבל לטעמי חופשה אמיתית בקרדיף צריכה להיות חופשת כוכב שממנה ניתן לדלג לכל מיני אטרקציות – לאו דווקא טירות. כמו למשל האיזור הדרומי של הפארק הלאומי, ברקון ביקון, בעצם מעניק לכם טעימה קטנה מהחווייה שתוכלו לפגוש בחבל סנודוניה הצפוני. בצורה כזו אתם יכולים לבלות את הימים שלכם בנופים המשגעים של המדינה (תוך שאתם מדלגים על האוכל באיזור הזה) ובערב אתם יכולים לנסות מסעדות שונות בקרדיף.
בפוסטים הבאים נעסוק בשלוש טירות שונות שביקרנו בנסיעה הזו, אז יש למה לחכות. בנתיים אתם יכולים לקרוא את הפוסטים על נסיעת הטירות הראשונה שלנו לווילס בצפון כדי ללמוד על האיזור הזה הם מתחילים בפוסט הבא על טירת שירק
