איזה כיף כשאפשר להפוך בלוג על ביקורים בטירות ובתי אחוזה למשהו אקטואלי, נכון? בכל פעם שאנחנו מבקרים במקום חדש אני מנסה לתת לו סוג של כותרת, ואחרי שביקרנו באחוזת דירהאם פארק שממוקמת על כביש הגישה המוליך לעיר באת’, אפשר לקרוא לה, הפנים הכי יפות של השחיתות השלטונית.
אחוזת דירהאם היא אחת האחוזות המפוארות והיפות ביותר שביקרנו בהן, הגנים שלה כוללים סידרה של בריכות ומפלים (מה שקרוי water gardens) שנחשבים לשניים באיכותם רק לאחוזת צ’טסוורת (שעוד כמה שבועות נגיע גם אליה). מה שמדהים בסיפור של האחוזה הוא שזה הוא לא ביתה של איזו שושלת מפוארת שחיה בה כבר עשרות דורות, זהו בית שנבנה על ידי עובד מדינה,בשם וויליאם בלאת’ווית.
את אחוזת דירהאם ביקרנו בלי הילדים באמצע השבוע, אבל אפילו יותר חשוב מכך, ביקרנו אותה ביום השמש האיכותי הראשון של השנה. כתבתי כבר שהחורף של 2018 היה אחד מהמושלגים והקרים ביותר שבריטניה ידעה (כשעברנו לגור בקוטסוולד אמרו לנו שירד שם שלג פעם אחת בעשור האחרון, ובחורף הראשון שלנו היו ארבע סופות שלג שהאחרונה היתה בחודש אפריל…), והחופשה הארוכה שלנו בקורנוול נהרסה טיפה בגלל שהאביב היה קר ולכן חלק מהגנים המקסימים שביקרנו בהם עוד לא פרחו כמו שצריך. אבל כשחודש מאי התחיל פתאום התחיל שינוי, וביום הראשון שמחוג המעלות עלה מעל 20 מעלות נסענו לדירהאם. גנים של אחוזה הם תמיד דבר יפה, אפילו בחורף יש בהם קסם מאוד מיוחד, אבל כשהשמש בוהקת בשמיים וכל הפרחים פורחים ליד הבריכות והמפלים, זה פשוט הופך הכל לחוויה אחרת, וכמעט שאין חשק להיפרד מכל היופי הזה ולהיכנס אל הבית עצמו (שאף הוא כמובן יפהפה)
הביקור באחוזה ביום השמש הזה היה כל כך מדהים עד שהחלטתי להמתין שבוע לפני שאני אכתוב את הביקורת שלי עליו, כיון שחששתי שאולי כל הדברים המדהימים שיש לי לספר על הבית הזה הם בעצם תוצאה של העובדה שזה פשוט היה יום מושלם (במיוחד באחוזה שגני המים שלה כל כך מרשימים). גם שהמתנתי שבוע הביקורת שכתבתי בהחלט מציינת עובדה פשוטה, אחוזת דירהאם היא אחוזה יפהפיה, והמיקום שלה ליד העיר באת’ שהיא גם ככה אטרקציה תיירותית רצינית הופך אותה לדעתי לעצירת חובה לכל מי שמתכנן ביקור בעיר השכנה (ואני חושב שהתמונות של האחוזה שמצורפות לפוסט מדברות בעד עצמן).
dyrham
הסיפור של האחוזה הזו הוא הסיפור של וויליאם בלתווית שנולד ממש אחרי מלחמת האזרחים האנגלית של המאה ה- 17 והתייתם מאביו בגיל מאוד צעיר. אח של אימא שלו לקח את הילד אליו, ומאחר והוא היה “רואה החשבון” של הדוכס מיורק שלימים יהפוך להיות המלך ג’יממס השני, יצא שוויליאם הצעיר לא רק שזכה לחינוך מדהים, הוא גם פגש את כל המוחות הגדולים של התקופה. לוויליאם היה כישרון גדול לשפות, מה שהוכיח את עצמו למועיל במיוחד בהמשך חייו כיון שאחת השפות שהוא דיבר בצורה שוטפת היתה ההולנדית.
הדוד של וויליאם סייע לו להיכנס לשירות הציבורי, ואירגן לו גם את המישרה הראשונה שלו שהייתה בשגרירות בהאג (אמרנו כבר שההולנדית שלו הייתה יציאה טובה), אבל וויליאם רצה הרבה יותר מזה, וההזדמנות שלו התרחשה בזכות המהפכה המהוללת של 1688. יום אחד אני אכתוב פוסטים יותר מסודרים על המהפכה הזו ועל מלחמת האזרחים (כמו שכתבתי על מלחמות השושנים) אבל עד אז כל מה שאתם צריכים לדעת שבזכות המהפכה הזו ג’יימס השני סולק מהשלטון, ובמקומו עלו במשותף מרי וויליאם השלישי. מרי הייתה הבת של המלך המודח, וויליאם היה האחיין שלו. הקטע היה שוויליאם היה למעשה הולנדי שלא דיבר אנגלית, ולמרות שהוא לא סבל את בתלווית’ הוא היה זקוק לו ולכל עובד ציבור דובר הולנדית… וויליאם התמנה למשרה שניתן להקביל אותה לשר לענייני הקולוניות של אנגליה, שכעת כללו גם מושבות באיים הקאריביים וגם את המושבות הראשונות באמריקה. בתלווית’ החליט שיש לו קצת זמן פנוי ולכן הוא החליט לקחת על עצמו עוד תפקיד. הקטע הוא שבאותם ימים היית יכול לרכוש לעצמך מישרה בשרות המדינה וזה בדיוק מה שהוא עשה כשהוא קנה לעצמו את המינוי של השר האחראי על משרד המלחמה.
לקנות משרות זה דבר אחד, אבל להפך משרות צנועות לאימפריות זה דבר אחר. תחת ניהולו של בתלווית שני המשרדים הצנועים גדלו והתרחבו לכל עבר, וזה כמובן היה הזמן המושלם להתחיל לנצל את הכוח שלו על מנת לקבל כמה שיותר שוחד. בלתווית הרגיש שצריך להכות על הברזל בעודו הוא חם, הוא החליט לבנות לעצמו אחוזה מדהימה שתהיה כל כך מיוחדת על שהמלך וויליאם השלישי לא יוכל להתאפק ויהיה חייב לבקר אותה, ואם הוא כבר מבקר אותה, אולי הוא יביא לו גם איזה תואר אצולה. בשלב הזה ההכנסה השנתית “הרישמית” של וויליאם משתי המישרות שלו עמדה על 300 אלף פאונד. סכום משמעותי מאוד (אפילו ביחס לחברי הכנסת) אבל בהחלט לא מספיק בכדי לבנות את האחוזה המרשימה שהוא תכנן, אז הוא עבר לתוכנית ב’…
וויליאם דרש תשלום מכל מי שרצה שאחד מהמשרדים שלו יעשה עבורו משהו, גם אם הדבר שהיה צריך לעשות היה חלק מהגדרת התפקיד הנורמלית של אותו משרד, למשל כשהמושל של המושבה סנט קיטס פנה לארגן לעצמו פגישה עם בלתווית, העוזר של וויליאם כתב לאותו מושל בלי להתבלבל שבלי שהוא ישלם 20 או 30 פאונד לשר הוא לא רואה איך פגישה כזו תוכל להתקיים. המושל שילם 30 פאונד… (שזה בערך 4000 פאונד של היום) אבל רק לקבל שוחד לא הספיק בכדי לבנות את האחוזה, ולכן וויליאם היה זקוק לקצת יותר… הוא התחיל לדרוש מתנות מהמושלים של הקולוניות השונות, מתנות שיעזרו לו לבנות את הבית וכך הפאנלים מעץ השקד שבקומת הקרקע של האחוזה הגיעו בתור “מתנה” ממושל מרילנד, בעוד שעץ הארז שהרכיב את גרם המדרגות העיקרי הגיע בתור “מתנה” ממשול דרום קרוליינה, ועץ לריצפת הפרקט בכל הבית היה המתנה של מושל ג’מייקה. אחרי שוויליאם סיים לבנות את הבית הוא היה צריך גם לרהט אותו, ולמלא אותו ביצירות אומנות, ומאחר ואורח הכבוד היה אמור להיות מלך אנגלי ממוצא הולנדי, בלתווית’ רצה לרכוש יצירות הולנדיות. כאן כמובן נוצרה בעיה כיון שהולנד לא הייתה מושבה אנגלית, אבל אל תדאגו לבתלווית’ גם כאן הוא מצא פיתרון. הוא רכש את כל היצירות בכסף מלא, אבל אז דאג לעצמו לפטור מוחלט מתשלום מכס על היבוא שלהם (תעודת הפטור נמצאת היום באחוזה).
אם כל הדברים האלו לא גורמים לכם לקצת בחילה, אז כדאי גם כמובן לזכור שבאותה תקופה כל המושבות מותנעות על ידי עבדות, וסחר העבדות פורח, וכמובן שבלתווית’ גוזר קופונים גם על הסחר הזה מאחר והוא מחובר למשרד המושבות…
הגנים הפורמליים של האחוזה (כולל כמובן גני המים שהזכרתי) תוכננו ועוצבו על ידי ג’ורג’ לונדון שאולי אתם זוכרים שכתבתי עליו כבר בפוסט על אחוזת הנבורי (זוכרים את הסיפור על ג’ורג’ וורנון שחיפש מזכירה בת 13?) אם לא קראתם את הפוסט אז כדאי שתדעו שלונדון היה הגנן המלכותי באותה תקופה, והפרוייקט הכי מפורסם שלו היה הגנים בארמון המפטון קורט. אני מבטיח לכם שאם תמשיכו לעקוב אחרי הבלוג תיתקלו בשם שלו עוד כמה פעמים.
לראות בית יפה כל כך ולהבין שמה שיצר אותו הן שורה של תופעות כל כך מכוערות זו תמיד בעיה, אבל אני בדרך כלל פותר אותה בכך שאני מזכיר לעצמי שעצם העובדה שאני יכול לבקר היום באחוזה היא תוצאה של סידרת תהליכים שהחלישו ודיכאו את האליטה הזו (כשהשיא היה כמובן במיסי הירושה של אחרי מלחמת העולם השנייה). אבל אפשר גם להתנחם בעובדה שכל המאמץ של בלתווית’ היה לשווא. כמה חודשים לפני שהבית היה מוכן המלך וויליאם השלישי מת במפתיע. במקומו עלתה לשלטון גיסתו המלכה אן ששנאה אותו ואת כל השרים שהקיפו אותו, והיא דאגה להחליף את כולם כולל את בלתווית’. הוא איבד את המישרה שלו, ואת החלום שלו לתואר… ובסוויטת החדרים המלכותית שהוא בנה לא ביקר שום מלך גם לאחר מכן…
אחרי מותו של וויליאם המשפחה שלו המשיכה להחזיק בבית, אבל אף אחד מהצאצאים שלו לא הצליח להגיע לשום תפקיד משמעותי כמוהו, הבית הזה מייצג “הצלחה” של איש אחד. אחוזת דירהאם היא אחד מאותם מקומות שבכדי לראות את הבית עצמו אתם צריכים ללכת כרבע שעה. הבית שוכן בסוג של עמק, מה שאומר שאתם יורדים אליו, וכך מגיע הרגע הזה שפתאום הוא מתגלה אליכם במלוא הדרו, וזו הנקודה שכולם עוצרים ומתחילים לצלם…
שם האחוזה מזכיר לכם את המילה צבאים, אבל האיות שלו אחר dyrham למרות זאת אני שמח לספר לכם שיש כמה עדרים של צבאים באחוזה, ולמעשה זה היה המקום היחיד עד כה במרדף שלנו שממש הצלחנו לראות צבאים מקרוב.
מה שמעניין הוא שכשהבית הגיע בהתחלה לנשיונל טראסט הם לא חשבו לפתוח אותו לציבור אלא להשכיר אותו לדיירים. הטראסט לא עובד כמו השוק הפרטי אלא משכיר נכסים לחוזים של שנים. בשלב מסויים הם התחרטו על ההחלטה שלהם אבל אגף אחד של הבית כבר עבר הסבה למספר דירות שהיו בהם דיירים. לאט לאט החוזים הסתיימו (או שהדיירים פשוט מתו), אבל דייר אחד מתעקש להחזיק את עצמו בחיים וכך היום אפשר לראות רק חצי מהבית מאחר ודירה אחת באגף השני עדיין מאוכלסת. נראה לי שבנשיונל טראסט יש מישהו שהתפקיד שלו לעקוב אחרי אותו דייר ולהקפיץ את כל צוות המשחזרים בשנייה שהוא מת על מנת להחזיר את האגף הזה לקדמותו ולפתוח את כל הבית למבקרים.
נהניתם לקרוא את הפוסט? אתם מוזמנים לשתף אותו עם חבריכם… מחפשים לקרוא עוד פוסטים שאולי פיספסתם?
בימי הביניים אפילו ההורוסקופ שלך יכול היה לגרום לעונש מוות…
כשכל התיירים נוסעים לוורונה לפגוש את רומיאו ויוליה, אנחנו מציעים לכם לנסוע למקום האמיתי שבו הכל קרה…
מי רוצה לבקר בכפר של הארי פוטר?
הסיפור המוזר על בקבוקון הדם של ישו והברווז….
מעוניינים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה? הפוסט הראשון נמצא כאן
מעוניינים לקרוא על כל הטירות שביקרנו בהן? כולן נמצאות באתר האנגלי שלנו
