בסרטים ההוליוודיים, החלום של כל ילד יתום הוא לגלות שהוריו הביולוגיים הם למעשה אצילים עשירים, ושכל הקיום שלו בבית היתומים הוא טעות מצערת. במקרה של קן מתיוס מהעיר סוונסי בווילס, יכול להיות שזה היה נכון.
במהלך הבלוג סיפרתי לכם על הקולונל תומס לי מליים פארק (הבית של מר דארסי), שהיה אב לשיבעה ילדים משבע נשים שונות שכולן היו עובדות של האחוזה שלו. או על מר ורנון המזדקן שהחליט לשכור את רות, ילדה בת 13, שהייתה ביתו של אחד העובדים שתהיה “המזכירה האישית שלו“. במילים אחרות, לא היו חסרים אנשי אצולה שהרגישו בנוח “להתערבב” עם הנשים שעבדו עבורן, ויש להניח שלאורך ההיסטוריה הדבר הוביל לאינספור לידות שסביר להניח שפגעו בעיקר באותן נשים וילדים, והרבה פחות באצילים הרעבתניים.
אבל הסיפור של קן מתיוס מתרחש במאה ה-20, מאה שבה יחסי השיוויון בין המעמדות השתנו, והחוקים יחד איתם, ובכל זאת, כמו שתגלו עוד מעט, הרבה דברים נשארו אותו דבר. בשנת 1994 בהיותו בן 64 נפטרו הוריו המאמצים של קן, וזה הניע אותו להתחיל ולחפש את הוריו הביולוגיים. הוא ניסה למצוא את תיק האימוץ שלו, ונדהם לגלות שהוא לא קיים. למרבה “המזל” שלו היה לקן פגם גנטי נדיר, מה שאיפשר לו לנסות ולחפש אנשים בווילס עם פגם דומה, זה עזר לו למצוא לא פחות מאשר את שתי אחיותיו, או יותר נכון שתי חצאי אחיותיו. זה היה הצעד הראשון במסע שלו.
קן גילה שלאימא שלו קראו איווי פינז, ושלמרבה הצער היא נפטרה חמש שנים קודם לכן. האחיות יכלו לספר לקן שאיווי נולדה ב- 1910 ושמקום הולדתה היה הכפר מרגם, הסמוך לטירה המרהיבה של משפחת טלבוט-פלטשר.
קן יצא לכפר (שנמצא ממש לא רחוק מסוונסי) ודובב את זקני הכפר אודות אימו. הוא גילה שבגיל צעיר למדי איווי עזבה את לימודיה והחלה לעבוד בתור חדרנית בטירת מרגם. כמו בהרכבה של פאזל, גם כאן החתיכות החלו ליפול למקום, והשלב הבא של קן היה למצוא עובדים לשעבר בטירה, בני גילה של אימו, שאולי הכירו אותה.
כשהוא הצליח למצוא כמה מהם הוא נדהם לגלות שאימא שלו ניהלה מערכת יחסים עם לא אחר מאשר עם הבן (הנשוי) של בעל הטירה, ומי שיהיה הבעלים האחרון שלה- ג’ון טלבוט פלטשר
מערכת היחסים של איווי ושל ג’ון לא הייתה קצרה, וכדרכן של מערכות יחסים כאלו באותה תקופה כשאיווי הייתה בת 20 היא נכנסה להריון ונאלצה לעזוב את האחוזה.
כעת קן יכול היה לגלות פרטים נוספים על לידתו, איווי המסכנה נאלצה ללדת במוסד ידוע לשמצה שנקרא “workhouse” המוסד הזה נולד בחברה הויקטוריאנית, ואיפשר לעשירי הממלכה “לעזור” לעניים, בכך שהוא הרחיק אותם מהעיניים שלהם. זה היה סוג של כלא שבו הועסקו העניים בעבודות קשות במשך שעות ארוכות בתמורה לאוכל ולינה. לעיתים ילדים שנמצאו משוטטים נלקחו בכוח למקומות האלו ונאלצו לגדול שם כמו יתומים, אחד המקרים המוכרים היה של סבתו האירית של הזמר בוי ג’ירג’ “שנחטפה” בגיל שש לוורק האוס בשעה ששיחקה ברחוב המקביל לבית הוריה, וגדלה בו כיתומה.
למרות שבאופן רישמי המוסדות האלו בוטלו בשנת 1930 שבה קן נולד, המציאות הייתה שרבים מהם עדיין פעלו תחת רשויות מקומיות.
מיד עם לידתו של קן הוא נלקח לאימוץ, אבל כעת לפחות היה לו את השם של אימו, וככל הנראה גם את השם של אביו, ובנוסף היה לו גם את מקום הלידה שלו בפורט טלבוט, אותה עיר שנקראה על שם המשפחה ששלטה בטירת מרגם. לכאורה כל הקלפים היו בידו, לא? הוא היה אמור לגלות בקלות את סיפור לידתו האמיתי, אבל זה לא היה המצב.
קן נבר בארכיונים של רשויות הרווחה וגילה לתדהמתו מספר דברים לא ברורים. התיק שלו לא היה קיים בשום מקום, אבל “הדיון” המשפטי אודות האימוץ שלו כן התגלה, ולמרבה הפלא הוא היה הדיון היחיד שנערך ביום שישי, שהיה יום שבו לא היו בכלל אמורים להתקיים דיונים. נבירה נוספת בארכיונים גילתה ששמו של השופט שדן באימוץ ביום הלא שיגרתי היה לא פחות מאשר כריסטופר טלבוט פלטשר, או במילים אחרות, מי שאולי היה הסבא של קן מתיוס… החיטוט בארכיון העלה עוד פרט מדהים, יומיים אחרי לידתו של קן נערך דיון נוסף הקשור למשפחתו (לכאורה), והנישואים בין ג’ון פלטשר טלבוט (אולי אביו הביולוגי) ושל אישתו בוטלו, כלומר לא היה מדובר במשפט גירושים, אלא ביטול של נישואים קיימים? האם היה קשר בין הלידה של קן להתמוטטות מערכת הנישואים הזו?
התמונה במוחו של קן החלה להתבהר, וכעת הוא החליט לנסות ולפגוש את אביו הביולוגי שהיה כבר מעל גיל 90 וחסר ילדים. ג’ון פלטשר לא ידע מראש מה מטרת הפגישה, ובהתחלה הוא היה לבבי ומנומס, אבל ברגע שקן מתיוס ציין שהוא הבן של אייווי פינז, ג’ון פלטשר הודיע שהפגישה הסתיימה. קן מתיוס העיד מאוחר יותר שהקשיש פשוט התיישב זקום בכסאו במבט אטום וסירב להתייחס אליו. ולא הועילו התחנונים של קן הוא לא הסכים להיפגש איתו פעם נוספת ושישה חודשים מאוחר יותר, בשנת 1996 הוא נפטר, כשהונו האישי שהוערך בשני מיליארד שקלים נחלק בין קרובי משפחה רחוקים.
קן מתיוס לא התייאש. בעזרתו של חבר הפרלמנט המקומי הוא הוציא צו לבדיקת DNA שיגלה האם קן אכן היה הבן של ג’ון, אבל אז הוא גילה שוב עד כמה דברים עדיין מתנהלים אחרת בחברה שלנו. מסתבר שבהתאם לצוואה שלו ג’ון ביקש שגופתו תישרף. משך הזמן שלוקח לזה לקרות בבריטניה היום הוא כשבועיים מיום המוות, אבל באופן מחשיד למדי, במקרה של ג’ון פלטשר טלבוט הגופה נשרפה יום לאחר מותו, ובקרימטוריום מרוחק מאוד מביתו. האפר שנותר ממנו פוזר ברחבי אחוזה נוספת שהייתה בבעלותו בצפון סקוטלנד. היורשים של ג’ון, ואולי ג’ון עצמו הצליחו למנוע מקן מתיוס לגלות את האמת על אביו הביולוגי (ואולי על ירושת המילארדים שלו).
פה הסתיים המסע של קן, לכאורה זה היה מסע עקר, אבל הוא לפחות גילה את אחיותיו שעמן הוא המשיך לשמור על קשר עד יומו האחרון. הוא גם מצא יומן שאימו שמרה שבו היא כתבה שהיא הוסיפה לעקוב אחריו לאורך ילדותו, ושהיא הייתה נוהגת לעבור ליד בית הספר שבו למד על מנת לראותו. קן חושב שהוא זוכר את האישה עם המבט העצוב שהיתה לפעמים מופיעה ליד גדר בית הספר שלו.
לפני מספר שנים נפטר גם קן מתיוס ואיתו גם הסיפור שלו.
זה היה הסיפור האחרון שלנו מהמסע הזה בווילס. מירדף הטירות שלנו ממשיך ובשבוע הבא חוזרים לאנגליה, אל הצוקים הלבנים של דובר
