הקיץ הגיע לאנגליה, וזה היה מתוכנן להיות קיץ עמוס במיוחד עם לא פחות מחמש נסיעות כוכב ולפחות שלושים טירות. למעשה היינו צריכים קצת “לרמות” כדי להספיק הכל, ואת הנסיעה הראשונה שלנו לאי וויט שנמצא כחצי שעה שייט מהעיר פורטסמות’ בדרום אנגליה ערכנו שבוע לפני שהחופש הגדול החל.
למי שלא יודע, החופש הגדול באנגליה קצר יותר מזה שבישראל. החופשה מתחילה בסוף השבוע השלישי של יולי ומסתיימית בסוף השבוע הראשון של ספטמבר. התוכנית המקורית שלנו הייתה לנסוע לאי ממש עם תחילת החופש, אבל לא הצלחנו כבר להשיג שום מקום לינה במחיר נורמלי, כשבדקתי בייאוש את האפשרויות שלנו בשבוע שקדם לחופש גיליתי שלא רק שהכל פנוי, אלא גם שהמחיר הוא פחות משליש מהעלות בזמן החופש. זה מביא אותנו לאחד החוקים המוזרים שחוקקו פה באנגליה – חוק הכופר.
הרעיון לכאורה היה טוב, אבל כמו תמיד החוק פיספס את כל מה שהוא היה אמור לעשות. החוק חייב את ההורים לשלוח את הילדים שלהם לבית הספר, ולקבל אישור מיוחד על כל יום שהם מחסירים. המטרה הייתה לחייב שכבות מסויימות באוכלוסיה שלא כל כך מתעניינות במצב הילדים בבית הספר לדאוג שהילדים עדיין הולכים למסגרת כלשהי, והעונש על ימי חיסור לא מאושרים היה אמור להיות קנס. הבעיה היתה שהחוק לא עניין את אותם הורים, ופתאום כל מה שהחוק הזה עשה היה למנוע ממעמד הביניים “לגנוב” כמה ימי לימודים כדי לנסוע לחופשות במחיר מוזל. אתם מבינים, מחירי החופש באנגליה פשוט מתכתבים עם ימי החופשה מבית הספר, מה שאומר שאם נוסעים יום אחד או שניים מוקדם יותר החיסכון יכול להיות עצום.
אנחנו החלטנו לקחת את הסיכון ופשוט להודיע לבתי הספר שאנחנו נוסעים לחופשה ולקוות לטוב, בתמורה קיבלנו שני מכתבי נזיפה ועונש על תנאי – אסור לנו לעשות את זה שוב 12 חודשים, אבל וויתרו לנו על הקנס…
כמו ברוב הנסיעות שלנו גם הפעם החלטנו לעבור דרך טירה בדרך ליעד שלנו והפעם היעד שלנו היה אחת הטירות הכי מפורסמות והכי יפות באנגליה – טירת ארונדל. עם שם שלקוח משר הטבעות, והיסטוריה שמשתרעת על 900 שנים, הציפיות שלי מהטירה היו פשוט עצומות.
ארונדל מפילה אותך מהכיסא כבר מהרגע הראשון. כתבתי כבר כמה פעמים בבלוג שאחד הדברים שבוני האחוזות הגדולות באנגליה כמו קייפביליטי בראון אהבו לעשות היה לבנות סידרה של מבנים חסרי תועלת כמו מקדשים רומיים, הריסות רומנטיות של טירות וכדומה סביב הטירות שלהם על מנת שיהיה להם נוף יפה מהחלון, בטירת ארונדל, שהיא ביתם של הדוכסים מנורפולק (הדוכס ה-18 עדיין חי בטירה) לקחו את הקטע הזה לאקסטרים ובנו להם ממש מול החלון קתדרלה. זה היה בימי הדוכס ה- 15 והמטרה הייתה למשוך את המלכה ויקטוריה להגיע לביקור, והמטרה הושגה. עכשיו יש לטירה פולי מיוחד משלה… (בנוסף להרבה אחרים כמובן).
זה הזמן כמובן לדבר על הדיירים של טירת ארונדל משפחת פיץ-אלן הווארד. כשכתבתי פוסט בקבוצת חובבי היסטוריה על הנרי השמיני תקפה אותי בחריפות אחת הקוראות על כך טענתי שמשפחת הווארד הייתה משפחת האצולה הכי חשובה באנגליה. אז אני מזמין אותה לסיבוב נוסף כי אני אומר את זה שוב, משפחת הווארד מוגדרת כמשפחת האצולה הלא מלכותית הכי חשובה באנגליה. הם מחזיקים בתואר “ארל מרשל” של אנגליה מזה 500 שנים, ולוקחים חלק מרכזי בכל טקס הכתרה של מלך או מלכה באנגליה. כשהמלכה הנוכחית תחליט לעזוב אותנו (אם זה אי פעם יקרה) וייצא לכם לצפות בטקס ההכתרה של המלך הבא, שימו לב לאציל המקושט שצועד אחורה כשפניו למלכה, ותדעו שראיתם את הדוכס מנורפולק ממשפחת הווארד.
טירת ארונדל היא למעשה שלוש טירות, או יותר נכון שתיים וחצי. הטירה הוקמה מיד אחרי הפלישה הנורמנית על ידי הרוזן הראשון שוויליאם הכובש מינה. כמו כל הטירות הנורמניות היא התחילה בצורה די צנועה, מבנה עץ בראש גיבעה מלאכותית, שלאחר כמה שנים הוחלף במבנה אבן מעוגל. החלק העתיק הזה שופץ כמה וכמה פעמים אבל הוא נותר עומד היום, כשכמה מהחלקים שבו עדיין מתוארכים לתקופה הנורמנית. כשמבקרים בחלק הזה של הטירה נסו לדמיין את הקיסרית מתילדה, ביתו של המלך הנרי הראשון עומדת וצופה מהחומה בכוחות של בן הדוד שלה סטיבן שניסה להשתלט על הכתר שלה. המצור על טירת ארונדל התחיל ממש בתחילת מלחמת האזרחים שנקראה האנרכיה (כתבתי עליה כבר כמה פעמים, אתם יכולים לקרוא עליה למשל בפוסט על טירת ברקלי). סטיבן יכול היה לגמור את הסיפור של המלחמה עוד לפני שהיא התחילה, אבל משום מה הוא החליט להתנהג כמו אביר והוא איפשר למתילדה לעזוב את הטירה. היא בתמורה נסוגה ליבשת, אירגנה צבא, וגררה את אנגליה למלחמה של 19 שנים.
החלק השני של הטירה הוא המבנה הניאו-גותי העצום שהוא ברובו הכמעט מוחלט ויקטוריאני. ממש כמו טירות בודלוידאן או פנרין, מדובר בפנטזיה של טירה ולא בטירה אמיתית, רק שבמקרה של ארונדל מסתתרת לה טירה אמיתית מתחת לטירה הויקטוריאנית, כיון שהבן של מתילדה, מי שהפך להיות המלך הנרי השני, הלאים את הטירה והוא זה שהתחיל להעצים אותה. המבנה של הנרי עדיין עומד ברובו, כשהוא קבור בתוך המבנה הויקטוריאני.
החל מהמאה ה-12 ארונדל הייתה בבעלות משפחת פיץ אלן, אבל בתקופת המלכה אליזבת הגיע לטירה בעלים חדשים, קראו לו תומס הווארד, הוא היה הדוכס הרבעי מנורפולק והוא אהב להתחתן.
במהלך ההיסטוריה היו לאצילים שתי דרכים עיקריות להעצים את העושר שלהם. הם יכולים היו לעשות זאת באמצעות מתנות מהמלך או באמצעות חתונות מוצלחות. תומס הווארד, הדוכס השלישי מנורפולק היה הגנרל המוביל של הנרי השמיני והדוד של שתיים מהמלכות של הנרי: אן בולין וקתרין הווארד. הוא היה זה שנלחם עבורו במרידות השונות, בצרפתים ובסקוטים. המלך העניק לו בתמורה כסף ואדמות, אבל לבסוף גמל לו כמו שרק הנרי השמיני ידע לגמול – הוא זרק אותו ואת הבן הבכור שלו לטאואר ותכנן להוציא את שניהם להורג. הבן הוצא להורג כמתוכנן, אבל תאריך ההוצאה להורג של האב נפל בדיוק כמה שעות אחרי שהנרי מת. היועצים של הנרי החליטו שאין טעם למלא אחרי הפקודות של המלך אחרי מותו והם שחררו את הווארד. כשהנכד של תומס הווארד (שגם לו קראו כמובן תומס) ירש את סבו והפך להיות הדוכס הרביעי, הוא החליט להמשיך להעצים את כוחה של המשפחה אבל לעשות את זה בדרך יותר נעימה…בחתונות.
לתומס הווארד אפשר לקרוא האלמן השחור, הייתה לו נטייה מוצלחת להתחתן עם יורשות עשירות, להביא איתן בן לעולם ואז להיפרד מהן לעולמים (הן תמיד מתו בצורה טבעית). אישתו הראשונה היתה היורשת של טירת ארונדל והאחוזות של משפחת פיץ אלן. שני בני הזוג היו צעירים ויפים, אבל אלו היו נישואים קצרצרים. מרי פיץ אלן ילדה לתומס את בנו הבכור ומיד נפטרה, משאירה בידיו את הטירה וכל השטחים. תומס התחתן פעם נוספת הפעם הכלה הייתה ביתו היחידה של הברון אודלי, שר האוצר המלכותי. גם היא הגיעה עם ירושה משמעותית וגם היא העניקה לדוכס מספר ילדים לפני שהואילה בטובה לפנות מקום לאישתו השלישית אליזבת לייבורן. אליזבת היתה כבר אלמנה בעצמה. היא הייתה בת 30 והיו לה שלוש בנות מבעלה הברון השישי מדקר (Dacre). במיקרה שלה, הבעל של אליזבת לא סמך על אישתו והוא כבר חילק את האחוזות העצומות שלו בן שלושת בנותיו, מה שבעצם מנע מתומס הווארד לספח אותן לעצמו.
תומס לא וויתר, אם הוא לא יכול להתחתן עם שלושת הבנות של אישתו החדשה הבנים שלו יכולים לעשות את זה… וכך תומס חיתן את שלושת הבנים שלו מנישואיו הראשונים עם שלושת הבנות של אישתו השלישית. בזכות הנישואים האלו הגיעו למשפחת הווארד המון אדמות ואחוזות כולל טירת הווארד המדהימה שאליה נגיע בהמשך הקיץ… הקרובים של הברון דקר לא אהבו את הנישואים המשלושים האלו והם תבעו את הדוכס. לשימחתו של הדוכס, מי שאמור היה לפסוק במשפט היה הארל מרשל של אנגליה שהיה בעצם…הוא. נחשו איך המשפט הסתיים.
מה שמדהים בהצלחה של משפחת הווארד הוא שהמשפחה הייתה ונותרה קתולית. למעשה היום בטירת ארונדל אפשר למצוא את הספרייה הגדולה ביותר לספרות קתולית בכל אנגליה. הקתולים הפכו למיעוט נירדף בימיה של המלכה אליזבת, אבל איכשהו משפחת הווארד הצליחה לשמור על מעמדה (חלקים מהמשפחה כן המירו את הדת שלהם, אבל לא הדוכסים). המעמד המיוחד של המשפחה גם יצר באחוזת ארונדל תופעה יחודית, בתוך האחוזה עומדת כנסיית פיץ אלן שהיא הכנסייה היחידה באיים הבריטיים שמחולקת בין קתולים ואנגליקנים. החלוקה מתבצעת באמצעות מחיצה ובצד הקתולי המרשים יותר אפשר למצוא את האפיגי (פסלי המוות) של כל בני המשפחה ואת הקברים של כל בני משפחת פיץ אלן הווארד מהמאה ה-14 ועד הדוכסית ה-17 שמתה בשנת 2013.
הקתוליות של תומס הדוכס הרביעי, יחד עם החיבה שלו לחתונות הייתה בסופו של דבר גם מה שהביא לנפילתו. אחרי שלוש נשים עשירות והמון ירושות, תומס היה האיש הכי עשיר באנגליה, מה היה הטעם בסתם עוד חתונה? לפיכך תומס (ובעיקר אחותו ג’יין) כיוונו גבוה יותר, למה סתם להתחתן עם בת אצילים אם אפשר להתחתן עם מלכה, ובעיקר עם מלכה קתולית? נראה אם כבר ניחשתם מי הייתה על הכוונת של הדוכס ואחותו? כן, זאת היתה מרי מלכת הסקוטים, שבשלב הזה כבר היתה שבויה של אליזבת באנגליה. הרעיון של בני משפחת הווארד היה פשוט. תומס יתחתן עם מרי שתהפוך להיות מלכת אנגליה, הוא יעשה איתה כמה בנים כמו שהוא יודע, ואז היא בטח תמות כמו כולם והוא יישאר למלוך עד שהבנים שלו יגיעו לגיל הבגרות שלהם. תוכנית מעולה שבאמצע שלה יש רק חור אחד שקוראים לו אליזבת שלא תכננה לתת את המקום שלה למרי, אז בשביל זה משפחת הווארד תכננה מרד באליזבת שנקרא המרד של הצפון שאותו הובילו משפחות נוויל ופרסי (אחותו של תומס הווארד הייתה אישתו של הברון נוויל, אז זה היה די נוח). המרד נכשל כישלון חרוץ אחרי שהמורדים התעכבו יותר מדי בצפון, ותומס הווארד יחד עם הברון מנורתהמברלנד מצאו את עצמם בטאוור וכתוצאה מכך קצרים בראש ממה שהם היו. הברון נוויל לעומת זאת הצליח לברוח ואנחנו נשמע עליו בהמשך הבלוג. אגב נחשו מה אליזבת עשתה עם ג’יין הווארד, זו שיזמה את כל הרעיון של המרד? היא נתנה לה בית מפואר בלונדון ופנסיה לכל החיים…
אפרופו מרי מלכת הסקוטים, הביקור בטירת ארונדל היום הוא מהמם. הטירה מלאה באולמות עצומים מלאים באוצרות של בני המשפחה. אחד האולמות המדהימים ביותר מכיל את אוצרות הזהב של המשפחה, אחד מאותם אוצרות הוא לא פחות מאשר מחרוזת התפילה של מרי מלכת הסקוטים. הסיפור של המחרוזת הוא מרתק. כשמרי היתה שבויה של אליזבת המשרתים שלה הניחו שמתישהו יגנבו לה את כל חפצי הערך שלה. מחרוזת התפילה שלה היה עשויה מזהב, ולכן הייתה צפויה להיעלם. לפיכך, המשרתים של מרי צבעו את המחרוזת בשחור. אחרי שמרי מתה החפצים שלה הפכו להיות סוג של חפצי אספנות למשפחות הקתוליות של אנגליה, ומחרוזת התפילה שלה הגיעה למשפחת הווארד. במשך כמאתיים שנים המחרוזת השחורה הוצגה בגאווה בין שאר האוצרות של המשפחה, עד שיום אחד אחת המנקות היותר חרוצות בטירה החליטה שהמחרוזת מלוכלכת וצריך להעניק לה שטיפה רצינית, היא עשתה את העבודה כמו שצריך ופתאום המחרוזת חזרה להיות בצבע המקורי שלה, ועברה להיות מוצגת בחדר הזהב…
כמו שאתם יכולים להניח יש המון המון סיפורים על משפחת הווארד ולכן בשני הפוסטים הבאים נמשיך לקשקש עליהם עוד קצת. בפוסט הבא נדבר על מי שהיה אחראי על הפנטזיה הויקטוריאנית והיה ידוע בשם “הדוכס השיכור”.
עד לפוסט הבא אתם מוזמנים לקרוא על אחוזת דאונטון במדור החודשי שלנו בטבע הדברים, או לקרוא איזה סיפור שהצלחתם להחמיץ (ואז בסוף לעשות share)
בימי הביניים אפילו ההורוסקופ שלך יכול היה לגרום לעונש מוות…
כשכל התיירים נוסעים לוורונה לפגוש את רומיאו ויוליה, אנחנו מציעים לכם לנסוע למקום האמיתי שבו הכל קרה…
מעוניינים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה? הפוסט הראשון נמצא כאן
מעוניינים לקרוא על כל הטירות שביקרנו בהן? כולן נמצאות באתר האנגלי שלנו
