ממש קל לשנוא את המלך ריצ’רד השלישי.

נתחיל מזה שוויליאם שייקספיר עשה עבודה מצויינת בהשחרת לא רק האופי שלו אלא גם בהשחרת הצורה החיצונית שלו כשהוא טען שהוא היה גיבן מעוות שנולד כשכל השיניים שלו בפיו (איך הוא ידע את זה כשהוא חי 90 שנים אחרי מותו של ריצ’רד?). אם נודה על האמת המלך ריצ’רד זכה במוניטין המפוקפק שלו בכבוד, אחרי הכל הוא חמס את הכתר האנגלי מאחיינו הצעיר, וככל הנראה הורה על הוצאתו להורג ביחד עם אחיו הדוכס מיורק בפרשה המזעזעת שנודעה בשם הנסיכים מהמגדל (אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, הפוסט הזה מספר את סיפורם)

עם זאת, כמו כל סיפור היסטורי טוב, וכמו כל דמות היסטורית משמעותית, כשמתחילים לחקור את סיפורו של המלך היורקיסטי האחרון שמלך בסך הכל שלוש שנים, והולכים קצת אחורה (או הרבה אחורה) מגלים אצלו בעברו כמה סיפורים מדהימים, והמקום הכי טוב ללמוד אודותיו היא טירת מידלהם.

כשמסתכלים על הטירה הזו כיום, קשה להאמין שלפני שש מאות שנים כינו אותה טירת ווינדזור של הצפון. לפעמים לדמיון שלנו קשה לעבוד מספיק חזק כדי להבין שהמקום הזה לא היה רק ארמון של ממש אלא גם אחת מהטירות הכי גדולה באנגליה במאה ה-15.

טירת מידלהם הוקמה במקור על ידי אלן רופוס, אחרי הפלישה הנורמנית. אלן היה אחיינו של וויליאם רופוס, שידוע יותר בכינויו וויליאם הכובש, המלך הנורמני הראשון. בתחילה זו הייתה טירה נורמנית קלאסית (מבנה עץ בראש גיבעה) ואת שרידיה של הטירה המקורית עוד אפשר לראות פחות או יותר כשמטפסים לקומות העליונות של הטירה הנוכחית שהקמתה החלה כבר על ידי הצאצאים של אותו אלן רופוס. במאה ה-14 הטירה הגיעה לידי משפחת נוויל דרך נישואים, ואז היא התחילה לגדול באמת. על משפחת נוויל שמעתם כבר כמה פעמים מאז שהתחלנו לבקר באיזור יורקשייר (ותשמעו גם בפוסט הבא על טירת ברנספת), זו הייתה אחת משתי המשפחות הכי חזקות בצפון אנגליה יחד עם משפחת פרסי. הם היו הבעלים של טירת רבי המדהימה וטירת ברנרד הפחות מקסימה (כיום).

אם הסיפורים המעניינים ביותר של שתי הטירות הללו התרחשו בתקופת המלכה אליזבת, הרי שבמקרה של טירת מידלהם אנחנו חוזרים אחורה לימי מלחמות השושנים (1455-1485) ולתקופה שבה שלט בטירה הזו ריצ’רד נוויל, הרוזן מוורוויק, האיש שנודע בכינויו “הקימגמייקר”. אגב, תכינו את עצמכם לדי הרבה דמויות בסיפור ששמן הוא ריצ’רד.

למעשה את הסיפור אפשר להתחיל דור אחד קודם לכן בטירת רבי. אבא של המלך ריצרד השלישי (עוד ריצ’רד) שגם לו קראו כמובן ריצ’רד נשלח על ידי המלך הנרי החמישי לגדול בטירת רבי. ריצ’רד היה הדוכס מיורק, הוא היה בן 5 והיה היתום הכי עשיר באנגליה (אימא שלו מתה בלידה, ואבא שלו הוצא להורג על ידי אותו מלך). אבא של הקינגמייקר שלט אז בטירת רבי, והוא החליט לחתן את הדוכס מיורק עם הבת שלו ססילי שאיתה הוא גדל. אותו ריצ’רד היה האיש ששלט בבית יורק, והתחיל בעצם את מלחמות השושנים. באותן מלחמות התפתח מנהג אכזרי שבו האצילים של צד אחד הוציאו להורג את האצילים של הצד השני בכל פעם שהם ניצחו באיזה קרב. כך גם קרה ב- 1460 בית לנקסטר ניצח את בית יורק בקרב וויקפילד וכתוצאה מכך גם אבא של הקינגמייקר, וגם ריצ’רד הדוכס מיורק הוצאו להורג.

לדוכס מיורק היו שלושה בנים. הבכור, אדוארד, היה כבר בוגר והמשיך מיד לשלוט בבית יורק. הוא מוכר כיום בהיסטוריה בתור המלך אדוארד הרביעי. שני הבנים הנוספים היו ג’ורג’ בן ה- 11 שמוכר בתור הדוכס מקלרנס וריצ’רד בן ה-8 שעד להיותו מלך החזיק בתואר הדוכס מגלוסטר . אחרי מותו של אביהם שלחה ססילי את ג’ורג’ וריצ’רד לחצר הדוכס מבורגונדי על מנת לשמור על בטחונם, אבל כשאחיהם הצליח לגבור על בית לנקסטר הם חזרו לאנגליה ונשלחו לגדול בטירת מידלהם אצל דודם “הקינגמייקר”.

בעוד שבאותה תקופה כולם פחות או יותר רצו להיות מלכים, הקינגמייקר היה היחיד שלא ניסה להגיע לתואר הנכסף וזאת מאחר ולא היו לו בנים שירשו אותו. לעומת זאת היו לו שתי בנות, איזבלה ואן, והשאיפה המרכזית שלו הייתה לחתן אותן עם מלך אנגליה (או כמה שיותר קרוב אליו). ריצרד וג’ורג’ בילו את ילדותם לצד בנות דודם איזבלה ואן, וככל הנראה כבר אז החל להתרקם סיפור אהבה בין ריצ’רד ואן נוויל.

פסל של המלך ריצ’רד בטירת מידלהם

תקופת מלחמות השושנים הייתה תקופה מאוד סוערת ומאוד הפכפכה ונאמנויות נעו כל זמן מבית יורק לבית לנקסטר. אחד מהאירועים המשמעותיים ביותר במלחמה אירעו כשב- 1469 הקינגמייקר החליט לעבור צד מבית יורק ללנקסטר. בהתחלה זה העניק לבית לנקסטר ניצחון מזהיר והמלך אדוארד הרביעי אפילו נשלח לטירת מידלהם בתור אסיר, אבל אז גם אדוארד וגם אחיו הדוכס מגלוסטר נמלטו לאירופה. ג’ורג’ לעומתם הצטרף לקינגמייקר ואפילו התחתן עם איזבלה נוויל, הבגידה הייתה עצומה. כשהקינגמייקר חבר לבית לנקסטר, חלק מהעיסקה כללה גם נישואין פוליטיים בין ביתו השנייה אן, אהובתו של ריצרד, לבן של המלך הנרי השישי מבית לנקסטר, הנסיך אדוארד. אפשר היה לומר שהקינגמייקר הצליח להשיא את בנותיו לשני מלכים פוטנציאליים, תלוי בתוצאתה המלחמה.

אדוארד וריצ’רד לא תכננו חופשה ארוכה באירופה. ב- 1470 הם חזרו לאנגליה והתחילו לאסוף את תומכי בית יורק לקרב מחודש נגד הלנקסטרים. ג’ורג’ (שהוכר בשם הדוכס מקלרנס) התחרט על בגידתו וחזר לשני אחיו, וביחד הם היכו את בית לנקסטר בקרב ברנט מצפון ללונדון. כמו תמיד במלחמות השושנים, המפסידים איבדו את כל הקופה והקינגמייקר ואחיו הוצאו להורג.

שרידי בית לנקסטר יחד עם הנסיך אדוארד (בעלה של אן נוויל) התחילו לנסות לברוח לכיוון אירלנד להתארגן ולבנות את צבאם מחדש, אבל היורקיסטים לא נתנו להם להימלט ולא רחוק מאיפה שאני גר עכשיו, בעיירה טיוקסברי, צמוד למנזר המרשים שלה, נערך הקרב המכריע שבו הצליחו היורקיסטים להביס את בית לנקסטר. בתום הקרב ניסו אצילי בית לנקסטר האחרונים להימלט לתוך המנזר על מנת לזכות במקלט, אבל לא היו הרבה רחמים באותה תקופה. המנצחים מבית יורק גררו את המפסידים החוצה והוציאו אותם להורג, כולל את הנסיך אדוארד (ויש אומרים שמי שהוציא אותו להורג היה לא פחות מאשר ריצ’רד הדוכס מגלוסטר). כיום מתקיים בכל שנה בעיירה שחזור אותו קרב (עם אותה הוצאה להורג) וזה האירוע הגדול מסוגו באירופה. אם אתם נמצאים באיזור הקוטסוולדס בתחילת יולי, אל תפספסו את זה, זה בהחלט אירוע מהמם בגודלו.

בעקבות שני הקרבות הלא מוצלחים של בית לנקסטר, אן נוויל הפכה להיות גם יתומה וגם אלמנה וכל זה שהיא רק בת 15… אני לא יכול לדמיין אפילו איך היא הרגישה. בנוסף, העובדה שאבא שלה בגד בבית יורק גרמה לכך שהמלך אדוארד הרביעי (דוד שלה) החליט להחרים את תואר האצולה המשפחתי ואת כל הרכוש של אבי המשפחה. למרות זאת אן לא הייתה ענייה. אימא שלה (שדרכה, אגב, קיבל בעלה את תואר הרוזנות של וורוויק) הייתה יורשת עשירה ואת הרכוש שלה היא חילקה בין הבנות שלה בעודה בחיים.

בית יורק היה כעת בשלטון, והמלך אדוארד הרביעי החליט לשלוח את אן למאסר בית אצל אחותה ואחיו, כלומר אצל איזבלה וג’ורג’ הדוכס מקלרנס. השניים ידעו על המשיכה בין אן וריצ’רד מגלוסטר, אז הם החליטו להסתיר אותה במקום מקלט וניסו ללחוץ אותה לוותר על הירושה שלה. ריצ’רד שעשה הרבה מאוד עבודה לדאוג לכך שאן נוויל תהיה פנויה (או אלמנה במקרה הזה) ניסה בכל כוחו לגלות היכן אן נמצאת, אבל הוא לא הצליח למצוא אותה. בצר לו הוא פנה אל אחיו ג’ורג’ וחתם איתו על הסכם שבו הוא יוותר על כל הרכוש של אן בתמורה לכך שיתנו לו להתאחד איתה (ברגע שהיא תתחתן איתו הרכוש שלה יהפוך הרי להיות שלו). זאת הייתה עיסקה מצויינת לג’ורג’ ואיזבלה, הם “עזרו” לאן להימלט ממאסר הבית שלה, והיא מצאה את דרכה לריצ’רד שמיד נשא אותה לאישה.

שייקספיר ניסה להפוך את הנישואים של ריצ’רד ואן למשהו מתועב, סיטואציה שבה הרוצח של בעלה נושא את האלמנה הצעירה והמבועתת לאישה, אבל בפועל אן לא הכירה בכלל את בעלה, הנסיך אדוארד. אלו היו נישואים פוליטיים קצרים וסביר להניח שמפאת גילה והזמן הקצר שהם היו נשואים, היא לא ממש “הכירה” אותו בכלל. את ריצ’רד, לעומת זאת, אן הכירה כל ילדותה, והנישואים של השניים היו נישואי אהבה.

הצמד הצעיר החליט לחזור ביחד לטירת מידלהם ושם לחיות את חייהם. הבן היחיד שלהם אדוארד נולד בטירה הזו (וגם מת בה 11 שנים מאוחר יותר). וב-1483 הצליח (אחרי מותו, כמובן) הקינגמייקר במשימתו, כשריצ’רד השתלט על הכתר ואן נוויל הפכה להיות מלכת אנגליה.

טירת מידלהם נשארה בבעלות משפחת נוויל עד לתקופת שושלת טיודור אבל אז המשפחה החליטה לעזוב אותה. בימי המלכה אליזבת אפילו דובר על להרוס אותה, אבל פשוט הניחו לה לקמול ולהיהרס. כיום הטירה המדהימה הזו מנוהלת על ידי האינגליש הריטג’ ועם כל היופי שלה, היא עדיין מקום שאפשר לכסות בביקור די קצר. הטירה לא מושכת מבקרים רבים מדי (בסביבות ה-80 ליום בתקופת הקיץ) אבל פעם בשנה ביום הולדתו של ריצ’רד השלישי מתכנסים בה כל חברי אגודת הריקרדיאנז (יש אגודה בינלאומית של תומכי המלך ריצ’רד “שמנסים” לנקות את שמו).

בפוסט הבא אנחנו נישאר בטירת מידלהם, כי יש לטירה הזו עוד סיפור מיוחד שאולי קשור ואולי לא קשור במשפחת נוויל, אבל איכשהו אפילו אני הצלחתי לגלות עליו פרטים ממקור ראשון…

עד אז אתם מוזמנים להמשיך ליהנות מהסיפורים הכי טובים בבלוג, לגלות את עשרת הטירות הכי שוות לביקור באנגליה, ללמוד על חמשת טיולי היום הכי שווים מחוץ ללונדון, או סתם להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה.

וכמובן שאתם מוזמנים להיכנס לפייסבוק ולעקוב אחרי עמוד “רודפי הטירות” כדי שלא תחמיצו שום פוסט בעתיד.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*